כאבים בכף הרגל הם אחת התלונות השכיחות במערכת התנועה. סקירה שיטתית שאיגדה 31 מחקרי אוכלוסייה מצאה שכרבע מהמבוגרים מעל גיל 45 מדווחים על כאב תכוף בכף הרגל, וששני שלישים מהם מתארים מגבלה בינונית או חמורה בפעילות היומיומית [1]. הכאב שכיח יותר בנשים, עולה עם הגיל, והאזור הנפוץ ביותר הוא קדמת כף הרגל והאצבעות [1].
ברוב המקרים מדובר בבעיה מכנית: רקמה מסוימת – רצועה, גיד, עצם, מפרק, עצב או כרית שומן – נחשפת לעומס שהיא לא מצליחה לעמוד בו לאורך זמן. העומס יכול לבוא ממבנה כף הרגל, מהנעלה, משינוי פתאומי בפעילות, ממשקל הגוף, או משילוב של כמה גורמים יחד. הרבה פחות שכיח, אך חשוב לא לפספס: כאב שמקורו בדלקת מערכתית, בזיהום, בפגיעה בעצב או בכלי הדם.
הדף הזה לא נועד לתת אבחנה. הוא נועד לעזור לכם להתמצא: לאיזה אזור בכף הרגל שייך הכאב, אילו בעיות שכיחות באותו אזור, מה מבדיל ביניהן בקווים כלליים, ואיזה עמוד באתר מרחיב על כל אחת. בכל בעיה כתבנו כמה שורות בלבד; ההסבר המלא – אבחון, מחקר, טיפול, הנעלה ומדרסים – נמצא בעמוד הייעודי שאליו מוביל הקישור.
דבר אחד כדאי לזכור לאורך כל הדף: כף רגל שנמצאת בעומס-יתר לא תמיד "בוחרת" בעיה אחת. לא נדיר למצוא שתיים או שלוש בעיות במקביל, ואז מיקום הכאב לבדו יכול לבלבל. לכן לצד המיקום ציינו בכל בעיה גם סימן מאפיין אחד או שניים.
בקצרה
- כרבע מהמבוגרים מעל גיל 45 סובלים מכאב תכוף בכף הרגל; קדמת כף הרגל היא האזור השכיח ביותר [1].
- רוב הכאבים הם מכניים – עומס על רקמה מסוימת – ולא "דלקת" במובן הקלאסי.
- מיקום הכאב הוא נקודת ההתחלה, אבל לא האבחנה: לכל אזור יש כמה חשודים, ולעיתים יותר מבעיה אחת בו-זמנית.
- כאב בעקב עם קימה בבוקר, כאב שורף בין האצבעות, כאב על בליטה בבוהן – כל אחד מהם מוביל לעמוד אחר. הדף מכוון אתכם לשם.
- לא כל כאב בכף הרגל דורש הדמיה, ולא כל כאב דורש מדרס.
- חבלה עם חוסר יכולת לדרוך, אדמומיות וחום, פצע אצל אדם עם סוכרת, או נימול חדש – דורשים בדיקה בלי לחכות.
מה יש בדף
איך להשתמש בדף
התחילו מהאזור שבו הכאב הכי ברור. בכל אזור מופיעות הבעיות השכיחות, מהשכיחה לפחות שכיחה, ולכל אחת: מה היא, איפה בדיוק כואב, למי זה אופייני, וסימן אחד שעוזר להבדיל. אם אתם מזהים את עצמכם – המשיכו לעמוד הבעיה. אם שני תיאורים מתאימים – זה כשלעצמו מידע חשוב, וכדאי להביא אותו לבדיקה.
מי שרוצה להבין קודם איך כף הרגל בנויה ואיך היא מתפקדת – עצמות, מפרקים, קשתות ועומסים – ימצא את ההסבר המלא בעמוד מבנה כף הרגל. ההיכרות עם שלושת אזורי כף הרגל (אחורי, אמצעי וקדמי) עוזרת גם לקריאת הדף הזה.
כאבים בקדמת כף הרגל

מטטרסלגיה – כאב בכריות כף הרגל
מטטרסלגיה איננה אבחנה אחת אלא שם כולל לכאב מתחת לראשי עצמות המסרק, כלומר "בכריות" כף הרגל. השם מתאר מיקום, לא סיבה: מאחוריו יכולים לעמוד עומס-יתר מכני על מסרק אחד, ניוון של כרית השומן, קפסוליטיס, קרע בלוחית הפלנטרית, נוירומה או שבר מאמץ. הכאב טיפוסי בעמידה ממושכת ובסוף שלב הדחיפה של הצעד, ולעיתים מלווה ביבלת מתחת לראש המסרק העמוס. שכיח מהעשור הרביעי-חמישי לחיים, בנעלי עקב, ברצים ובכף רגל בעלת קשת גבוהה. סימן מבדיל: כאב עמום מתחת לראש עצם המסרק, לא בין העצמות.
להרחבה: מטטרסלגיה.
מורטון נוירומה – כאב שורף בין האצבעות
מורטון נוירומה היא עיבוי של העצב הבין-אצבעי כתוצאה מדחיסה חוזרת בין ראשי עצמות המסרק, ברוב המקרים במרווח שבין האצבע השלישית לרביעית. התלונה האופיינית היא כאב שורף או חשמלי שמקרין לאצבעות, תחושת "גרב מקופל" או "אבן בנעל", ונימול באצבעות הסמוכות. הכאב מוחמר בנעל צרה וסגורה ומוקל בחליצת הנעל ובעיסוי. נשים נפגעות פי כמה מגברים, בעיקר בגילאי 40–60. סקירת Cochrane מ-2024 סיכמה את הראיות לטיפולים השונים [6]. סימן מבדיל: הכאב בין העצמות ולא מתחתן, ולחיצה רוחבית על כף הרגל מפיקה נקישה כואבת.
להרחבה: מורטון נוירומה.
הלוקס ולגוס – בוהן קלובה ו"עצם בולטת"
הלוקס ולגוס הוא עיוות של השורה הראשונה: עצם המסרק הראשונה נודדת פנימה והבוהן הגדולה נודדת החוצה, לכיוון האצבעות. הבליטה בצד הפנימי של כף הרגל היא הסימן הנראה, אך הבעיה מתחילה בבסיס עצם המסרק. מטה-אנליזה מצאה שכיחות של כ-23% במבוגרים וכ-36% מעל גיל 65, ונשים נפגעות כפליים [2]. הכאב נובע מחיכוך הבליטה בנעל, מדלקת בבורסה שמעליה, ובשלבים מתקדמים מהמפרק עצמו. יש רקע תורשתי ברוב המקרים, והנעלה צרה מאיצה. סקירה שיטתית של הטיפולים הלא-ניתוחיים מצאה שהראיות לגביהם עדיין מוגבלות [10]. סימן מבדיל: הבליטה בצד המפרק והבוהן סוטה; אין קשר ישיר בין גודל הזווית לעוצמת הכאב.
להרחבה: הלוקס ולגוס.
הלוקס ריגידוס – שחיקה ונוקשות במפרק הבוהן
הלוקס ריגידוס הוא אוסטאוארטריטיס של המפרק בבסיס הבוהן הגדולה. בניגוד להלוקס ולגוס, הבוהן לרוב איננה סוטה הצידה: היא מתקשחת, מפתחת בליטה גרמית מעל המפרק ומאבדת בהדרגה את יכולת היישור. הכאב טיפוסי בירידת מדרגות, בהליכה מהירה ובנעליים גמישות, ולעיתים מלווה בנימול בגב הבוהן. גברים נפגעים יותר, ב-80% מהמקרים דו-צדדי, ולעיתים בעקבות טראומה לבוהן. הטיפול השמרני מבוסס על הגבלת תנועת המפרק – מדרס קשיח או נעל בעלת סוליה מתגלגלת – ובמחקר אקראי שתי הגישות הפחיתו כאב [7]. סימן מבדיל: הבליטה למעלה, והכאב בקצה טווח היישור של הבוהן.
להרחבה: הלוקס ריגידוס.
ססמואידיטיס וכאבים בבוהן הגדולה
שתי העצמות הססמואידיות יושבות בתוך הגיד מתחת לראש עצם המסרק הראשונה ומשמשות כמנוף לדחיפה. עומס חוזר עליהן – בריצה, בריקוד, בכף רגל בעלת קשת גבוהה או בהגבלה ביישור הקרסול – גורם לכאב ממוקד מתחת לבסיס הבוהן הגדולה, המחמיר בהרמת העקב ובעמידה על קצות האצבעות. חשוב להבדיל משבר מאמץ של הססמואיד, מגאוט ומהלוקס ריגידוס. סימן מבדיל: הכאב מתחת למפרק הבוהן, לא בצדו ולא מעליו, ורגישות בלחיצה ישירה על העצם הזעירה.
להרחבה: ססמואידיטיס. מדריך מבדל לכל סוגי הכאב באזור נמצא בעמוד כאבים בבוהן.
גאוט – התקף חד, אדום וחם בבוהן הגדולה
גאוט היא מחלת מפרקים דלקתית שנגרמת משקיעה של גבישי חומצת שתן, ומפרק הבוהן הגדולה הוא המקום הקלאסי להתקף. בניגוד לכאבים המכניים שבדף הזה, ההתקף מופיע בדרך כלל בפתאומיות, לעיתים בלילה, עם אודם, חום ונפיחות שבולטים לעין, ולפעמים גם מגע של שמיכה כואב. גאוט היא בעיה רפואית שמאובחנת ומטופלת על ידי רופא, ואין לה פתרון של מדרס. סימן מבדיל: מפרק אדום וחם שהתנפח תוך שעות, בלי חבלה – ומכאן גם הצורך לשלול זיהום.
להרחבה: גאוט בבוהן הגדולה.
מחלת פרייברג – כאב בראש המסרק השני אצל מתבגרים
מחלת פרייברג היא אוסטאונקרוזיס (פגיעה באספקת הדם) של ראש עצם המסרק, כמעט תמיד השנייה, המופיעה לרוב אצל מתבגרות בגילאי 11–17. הכאב ממוקד בראש המסרק, מלווה בנפיחות ובנוקשות של מפרק האצבע, ומחמיר בפעילות. בצילום ניתן לראות השטחה של ראש העצם. ללא זיהוי, המפרק עלול להישאר מעוות ולהמשיך לכאוב בבגרות. סימן מבדיל: גיל צעיר, אצבע שנייה, ורגישות בלחיצה על ראש העצם עצמו.
להרחבה: מחלת פרייברג.
קרע בלוחית הפלנטרית – כאב מתחת לאצבע השנייה
הלוחית הפלנטרית היא רצועה עבה שמייצבת את מפרק בסיס האצבע מלמטה. כשהיא נמתחת או נקרעת – לרוב באצבע השנייה – מופיע כאב מתחת למפרק, שבהתחלה נראה כמו "עוד מטטרסלגיה". עם הזמן האצבע עלולה להתרומם, לסטות הצידה ולהיפרד מהאצבע השכנה. שכיח יותר כשהאצבע השנייה ארוכה, לצד הלוקס ולגוס ובנעלי עקב. סימן מבדיל: כאב ממוקד מתחת לבסיס האצבע השנייה, לעיתים עם נפיחות, ואצבע שמתחילה "לברוח" למעלה או הצידה.
להרחבה: קרע בלוחית הפלנטרית.
מבנה כף הרגל הקדמית
צורת "הפרבולה" של ראשי עצמות המסרק – אורכם היחסי וגובהם – קובעת איך מתחלק העומס בשלב הדחיפה. מסרק שני ארוך במיוחד, מסרק ראשון קצר או צונח, או קשת רוחבית שקרסה, מייצרים "מסרק עמוס" שסופג יותר משהוא בנוי לשאת. זו הסיבה שאותו כאב בכריות יכול לנבוע ממבנה שונה אצל שני אנשים, ולדרוש פתרון שונה.
להרחבה: מבנה כף רגל קדמית.
כאבים באצבעות
אצבע פטיש (Hammer toe)
עיוות שבו מפרק בסיס האצבע ביישור-יתר והמפרק האמצעי בכיפוף, כך שהאצבע "מתקמרת". שכיח באצבע השנייה, במיוחד כשהיא ארוכה מהבוהן או כשקיים הלוקס ולגוס שדוחק אותה. הכאב נובע מחיכוך גב האצבע בנעל ומיבלת בקצה האצבע. בשלב הגמיש ניתן ליישר ידנית; בשלב הקשיח לא. סימן מבדיל: הקימור במפרק האמצעי של האצבע.
להרחבה: אצבע פטיש.
אצבע פטישון (Mallet toe)
כאן העיוות הוא במפרק הקצה של האצבע בלבד, שנמצא בכיפוף, כך שקצה האצבע "נופל" ומשתפשף במשטח הדריכה. שכיח באצבע הארוכה ביותר ובנעל קצרה מדי. הכאב וההתעבות מופיעים בקצה האצבע ומתחת לציפורן. סימן מבדיל: רק המפרק הקרוב לציפורן מעורב.
להרחבה: Mallet toe.
אצבע ציפורן (Claw toe)
עיוות משולב: מפרק הבסיס ביישור-יתר ושני המפרקים הפנימיים בכיפוף, כך שהאצבע דומה לטופר. לעיתים קרובות מערב כמה אצבעות יחד, ומופיע בכף רגל בעלת קשת גבוהה, במצבים נוירולוגיים ובמחלות דלקתיות של המפרקים. כרית השומן נמשכת קדימה ונחשפים ראשי עצמות המסרק, ולכן claw toe מלווה לא פעם במטטרסלגיה. סימן מבדיל: יישור-יתר בבסיס וכיפוף בשני המפרקים.
להרחבה: Claw toe.
בוניון החייטים (Tailor's bunion)
בליטה כואבת בצד החיצוני של קדמת כף הרגל, על ראש עצם המסרק החמישית – "תמונת מראה" של הלוקס ולגוס. נובעת מסטייה של המסרק החמישי החוצה או מראש עצם רחב, ומוחמרת בנעל צרה. הכאב מקומי, על הבליטה, ולעיתים עם בורסיטיס ואודם. סימן מבדיל: הכאב בצד החיצוני של קדמת כף הרגל, על מפרק האצבע הקטנה.
להרחבה: בוניון החייטים.
נקע של הבוהן הגדולה (Turf toe)
פגיעה ברצועות ובלוחית הפלנטרית של מפרק הבוהן הגדולה, לרוב מיישור-יתר חד של הבוהן – בדחיפה על משטח קשיח, בכדורגל, בריקוד. הכאב בבסיס הבוהן, מתחת ומסביב למפרק, עם נפיחות ורגישות ביישור. בדרגות קשות המפרק עלול להישאר לא יציב. סימן מבדיל: אירוע חד וברור, בניגוד לכאב ההדרגתי של ססמואידיטיס.
להרחבה: Turf toe.
ציפורן חודרנית
מצב שבו שולי הציפורן, לרוב בבוהן הגדולה, חודרים לעור שלצידם. הכאב מקומי בצד הציפורן, ולעיתים מצטרפים אודם, נפיחות והפרשה – סימן לזיהום. חיתוך ציפורן מעוגל או קצר מדי ונעל לוחצת תורמים, אך גם צורת הציפורן עצמה. מקרים קלים מנוהלים בבית, ומקרים חוזרים או מזוהמים דורשים טיפול מקצועי. אצל אנשים עם סוכרת או עם ירידה בתחושה אין לטפל בציפורן חודרנית לבד. סימן מבדיל: הכאב בשולי הציפורן, לא במפרק.
להרחבה: ציפורן חודרנית.
פטרת ציפורניים
זיהום פטרייתי כרוני שגורם לציפורן להתעבות, להצהיב ולהתפורר. ברוב המקרים היא אינה כואבת, אבל ציפורן עבה מאוד עלולה ללחוץ בנעל. חשוב לדעת שלא כל ציפורן עבה וצהובה היא פטרת – לחץ חוזר, פסוריאזיס ושינויים מהגיל נראים דומה – ולכן לפני טיפול תרופתי דרך הפה מקובל לאשר את האבחנה בבדיקת מעבדה.
להרחבה: פטרת ציפורניים.
כאבים בעקב ובכף הרגל האחורית

דורבן / פלנטר פסיאיטיס – כאב בעקב בקימה
הבעיה השכיחה ביותר בעקב. הפסיה הפלנטרית היא רצועת רקמת חיבור שנמתחת מהעקב לכריות כף הרגל, ובנקודת החיבור שלה לעצם העקב נוצרים שינויים ניווניים מעומס חוזר – יותר "בלאי" מאשר דלקת, ולכן המונח המדויק יותר הוא פלנטר פסיופתיה. הכאב ממוקם בפן הקדמי-פנימי של העקב, חד במיוחד בצעדים הראשונים בבוקר או אחרי ישיבה, ומתמתן לאחר "התחממות". בארה"ב הבעיה אחראית לכמיליון ביקורי רופא בשנה [3]. ה"דורבן" בצילום קיים גם אצל אנשים ללא כאב ואיננו הגורם. סימן מבדיל: כאב בקימה, רגישות ממוקדת בחיבור הפסיה לעקב.
להרחבה: דורבן.
קרע בפסיה הפלנטרית
בניגוד לכאב ההדרגתי של דורבן, קרע בפסיה הוא אירוע חד: תחושת "פקיעה" בתחתית כף הרגל בזמן דחיפה, קפיצה או ריצה, ואחריה כאב, נפיחות ולעיתים שטף דם בקשת. הוא נדיר יחסית, ומופיע לא פעם אצל מי שסבל קודם מדורבן או קיבל הזרקות סטרואידים לאזור. סימן מבדיל: רגע ברור של פציעה, וכאב שמרוכז לעיתים במרכז הקשת ולא רק בחיבור לעקב.
להרחבה: קרע בפלנטר פאשיה.
סינדרום כרית השומן בעקב
מתחת לעצם העקב יושבת כרית שומן מחולקת לתאים, שתפקידה לבלום זעזועים. שחיקה שלה – עם הגיל, בעמידה ממושכת על משטח קשיח, אחרי חבלה או הזרקות סטרואידים חוזרות – משאירה את העצם חשופה. הכאב עמום, במרכז העקב ולא בקדמתו, מחמיר לאורך היום ובהליכה יחפה על רצפה קשה, ובניגוד לפלנטר פסיאיטיס אינו חד במיוחד בקימה. לעיתים קרובות מאובחן בטעות כדורבן. סימן מבדיל: כאב במרכז העקב, גרוע יותר בסוף היום.
להרחבה: סינדרום כרית השומן בעקב.
פריאוסטיטיס של עצם העקב
דלקת של מעטפת העצם (הפריאוסט) של הקלקנאוס, בדרך כלל מעומס חוזר, ממשקל עודף ומירידה באיכות כרית השומן. הכאב לא ממוקד – בתחתית ובצדי העקב – ומחמיר בדריכה. חשוב להבדיל משבר מאמץ של העקב, שמתבטא ברגישות בלחיצה על שני צדי העצם בו-זמנית.
סינדרום התעלה הטרסאלית
לחץ על העצב הטיביאלי האחורי במעבר שלו מאחורי הקרסול הפנימי, מתחת לרצועה שיוצרת "תעלה". התסמין המוביל הוא לא כאב מכני אלא כאב שורף, נימול ותחושת חשמל בכף הרגל, לעיתים בעיקר בלילה או אחרי עמידה ממושכת. שכיח יותר בכף רגל שטוחה עם פרונציה, אחרי חבלה, ובנוכחות ציסטה או ורידים מורחבים בתעלה. סימן מבדיל: הקשה על העצב מאחורי הקרסול הפנימי מפיקה "חשמל" לכיוון כף הרגל.
להרחבה: סינדרום התעלה הטרסאלית.
שבר מאמץ של עצם העקב
שבר מאמץ בעצם העקב מופיע אחרי עלייה פתאומית בנפח ריצה או הליכה, במיוחד עם נעליים שחוקות או על משטח קשה, ובאנשים עם צפיפות עצם ירודה. הכאב מפושט בעקב, מחמיר בהדרגה עם הפעילות עד שהוא מופיע גם במנוחה. צילום רגיל עלול להיות תקין בשבועות הראשונים. סימן מבדיל: לחיצה על שני צדי עצם העקב בו-זמנית מפיקה כאב, בניגוד לרגישות הנקודתית של דורבן.
להרחבה: שבר מאמץ של הקלקנאוס.
מחלת סוור – כאב עקב אצל ילדים
אצל ילדים בגילאי 8–14 לוחית הגדילה בעצם העקב עדיין פתוחה, ומשיכה חוזרת של גיד אכילס עליה גורמת לכאב – במיוחד בילדים פעילים בספורט ובתקופות צמיחה. הכאב בעקב האחורי, מחמיר בריצה וקפיצות, ולעיתים בשתי הרגליים. הבעיה מוגבלת בזמן וחולפת עם סגירת לוחית הגדילה, אך בינתיים מצריכה ניהול עומסים. סימן מבדיל: גיל ילדות, כאב בלחיצה על צדי העקב האחורי.
להרחבה: מחלת סוור.
כאבים בגיד אכילס ובפן האחורי של העקב

דלקת/טנדינופתיה של גיד אכילס
פגיעה מעומס-יתר בגיד הגדול בגוף. שתי צורות עיקריות: באמצע הגיד, כ-2–6 ס"מ מעל העקב, שבה הגיד מתעבה ורגיש; ובחיבור לעצם העקב (אינסרציונלית), שבה הכאב ממש על העצם ולעיתים עם הסתיידות. הכאב אופייני בתחילת הפעילות ובבוקר, ומתמתן בהמשך. שכיח ברצים אך גם באוכלוסייה לא פעילה, במיוחד בגיל העמידה. המחקר תומך בעומס הדרגתי מבוקר על הגיד (תרגול אקסצנטרי ומתקדם) כטיפול הראשון. סימן מבדיל: הכאב לאורך הגיד או בחיבורו, לא מתחת לעקב.
להרחבה: דלקת בגיד אכילס. תוכנית תרגול מדורגת נמצאת בעמוד תרגילים לגיד אכילס.
בורסיטיס רטרו-קלקנאלית
בין גיד אכילס לעצם העקב יושבת בורסה – שקית נוזל שמפחיתה חיכוך. דחיסה חוזרת שלה, בעיקר בנעל קשיחה מאחור או בעצם עקב בולטת, מובילה לדלקת עם נפיחות ואדמומיות משני צדי הגיד בגובה חיבורו לעצם. הכאב מוחמר בנעל סגורה ובכיפוף הקרסול. סימן מבדיל: הרגישות לפני הגיד, בין הגיד לעצם, ולא בגיד עצמו.
להרחבה: אכילס בורסיטיס.
דפורמציית הגלונד
בליטה גרמית בפינה העליונה-אחורית של עצם העקב, שמתחככת בנעל ובגיד אכילס ויוצרת שילוב של בורסיטיס, עיבוי עור ולעיתים טנדינופתיה אינסרציונלית. שכיח בכף רגל בעלת קשת גבוהה ובנעליים עם דופן אחורית נוקשה ("pump bump"). הכאב מוגבל כמעט תמיד לנעליים סגורות. סימן מבדיל: בליטה קשה ונראית לעין בפינת העקב האחורית.
להרחבה: דפורמציית הגלונד.
תסמונת הצביטה האחורית (Posterior impingement)
כאב בחלק האחורי העמוק של הקרסול, בין עצם העקב לשוקה, כשמבנה גרמי – לרוב זיז אחורי של עצם הטלוס או עצם עודפת (os trigonum) – נלכד בכיפוף מלא של הקרסול. שכיח ברקדני בלט, בכדורגלנים ובמי שעומד על קצות האצבעות. הכאב מופיע בכיפוף פלנטרי חזק, לא בדריכה רגילה. סימן מבדיל: כאב עמוק מאחורי הקרסול שמשוחזר בדחיפת כף הרגל לכיפוף מלא.
להרחבה: תסמונת הצביטה האחורית.
כאבים בקשת ובאמצע כף הרגל
כאבים בקשת כף הרגל
כאב לאורך הקשת האורכית יכול לנבוע מהפסיה הפלנטרית (בחלקה המרכזי, לא בעקב), מגיד הטיביאליס פוסטריור שתומך בקשת מבפנים, ממפרקי אמצע כף הרגל או משרירי כף הרגל עצמם. שכיח ברצים, בעמידה ממושכת ובשינוי הנעלה. כשגיד הטיביאליס פוסטריור נחלש, הקשת יורדת בהדרגה והכאב עובר לצד הפנימי של הקרסול – זו כבר תמונה של פלטפוס נרכש. עמוד הסימפטום מסייע להבדיל בין המקורות.
להרחבה: כאבים בקשת כף הרגל.
גוש בקשת – פלנטר פיברומטוזיס (Ledderhose)
גוש קשה אחד או כמה, שנמשש בתוך הפסיה הפלנטרית באמצע הקשת, הוא לרוב פלנטר פיברומטוזיס – צמיחה שפירה של רקמה סיבית, לא גידול ממאיר ולא דורבן. הגושים גדלים לאט, ולעיתים כואבים בעמידה ובהליכה כשהם נלחצים בנעל. לא נדיר שהבעיה מופיעה יחד עם התכווצות דופויטרן בכף היד. סימן מבדיל: גוש שאפשר למשש באמצע הקשת, ולא כאב בחיבור הפסיה לעקב.
להרחבה: פלנטר פיברומטוזיס.
כאבים בחלק העליון של כף הרגל
בגב כף הרגל עוברים הגידים המיישרים, עצבים שטחיים ומפרקי אמצע כף הרגל. הסיבות השכיחות: דלקת במעטפת הגידים המיישרים משרוך הדוק או נעל לוחצת, שינויים ניווניים במפרקי אמצע כף הרגל (לעיתים עם בליטה גרמית), שבר מאמץ במסרק, ולחץ על עצב שטחי. שכיח בכף רגל בעלת קשת גבוהה שגב כף הרגל שלה גבוה. סימן מבדיל שכדאי לשים לב אליו: נפיחות בגב כף הרגל אחרי עלייה בעומס ריצה מחייבת לשלול שבר מאמץ.
להרחבה: כאבים בחלק העליון של כף הרגל.
פציעת ליספרנק – כשנקע באמצע כף הרגל אינו "סתם נקע"
מפרק ליספרנק הוא קו המפרקים שבין עצמות אמצע כף הרגל לבסיסי עצמות המסרק. פגיעה בו נעה ממתיחה של רצועה עדינה ועד שבר-פריקה, ונגרמת בסיבוב או בנפילה על כף רגל שקצות אצבעותיה נעוצים בקרקע, וגם בחבלה ישירה. היא מפוספסת לא פעם באבחון הראשון כי היא נראית כמו נקע רגיל. סימן מבדיל: נפיחות וכאב באמצע גב כף הרגל, קושי לעמוד על קצות האצבעות, ולעיתים שטף דם בתחתית הקשת – מצב שמחייב בדיקה רפואית בלי לחכות.
להרחבה: פציעת ליספרנק.
קפסוליטיס של מפרקי אמצע כף הרגל (TMT)
גירוי של קופסיות המפרקים שבין עצמות אמצע כף הרגל לבסיסי עצמות המסרק, שמתבטא בכאב עמום באמצע גב כף הרגל, במיוחד בעמידה ובדחיפה. זו אבחנה צרה, שנכון לקבוע רק אחרי ששוללים סיבות אחרות לכאב באותו אזור – שחיקה במפרקים, פציעת ליספרנק, שבר מאמץ וגאוט.
להרחבה: TMT קפסוליטיס.
כאבים בצד כף הרגל ובקרסול
נקע בקרסול
אחת מפציעות הספורט השכיחות ביותר: מחקר אוכלוסייה בארה"ב מצא כ-2 נקעים ל-1,000 בני אדם בשנה, כמחציתם בספורט [4]. ברוב המקרים נפגעות הרצועות בצד החיצוני של הקרסול, בתנועת סיבוב פנימה. הכאב, הנפיחות ושטף הדם בצד החיצוני. השאלה החשובה ביותר בשלב החריף היא האם יש שבר – ולשם כך קיימים "כללי אוטווה", כללים קליניים פשוטים שרגישותם לשלילת שבר קרובה ל-100% [5]. אחרי הנקע, שיקום שמכוון ליציבות ולשליטה בתנועה מפחית את הסיכון לנקעים חוזרים ולחוסר יציבות כרוני. סימן מבדיל: אירוע חד, נפיחות מהירה, כאב בלחיצה על הרצועות שלפני הקרסול החיצוני.
להרחבה: נקע בקרסול.
סינדרום הסינוס הטרסאלי
הסינוס הטרסאלי הוא מרווח בין עצם הטלוס לעצם העקב, שפתחו בפן החיצוני של הקרסול, מעט לפניו. לאחר נקע – או בכף רגל שטוחה עם פרונציה מוגברת – הרקמות שבתוכו מתדלקות, והתוצאה היא כאב עמום בצד החיצוני של הקרסול בנשיאת משקל, במיוחד על משטח לא ישר, יחד עם תחושת חוסר יציבות. סימן מבדיל: רגישות בלחיצה עמוקה ל"שקע" שלפני הקרסול החיצוני, ללא נפיחות משמעותית.
להרחבה: כאב בסינוס טרסי.
דלקת בגידי הפרונאים
שני גידי הפרונאים עוברים מאחורי הקרסול החיצוני ומייצבים את כף הרגל מבחוץ. עומס-יתר עליהם – בכף רגל בעלת קשת גבוהה שנוטה החוצה, אחרי נקעים חוזרים, או במדרס שדוחף את כף הרגל החוצה יותר מדי – יוצר כאב לאורך מסלול הגידים מאחורי ומתחת לקרסול החיצוני ועד לצד כף הרגל. הכאב מחמיר בהליכה על משטח לא ישר ובעמידה על קצות האצבעות. חלק מהקרעים בגידים אינם כואבים כלל. סימן מבדיל: הכאב לאורך מסלול הגיד, לא על הרצועות.
להרחבה: דלקת גידי הפרונאים.
דיסלוקציה של גידי הפרונאים
כשהרטינקולום – הרצועה שמחזיקה את גידי הפרונאים בתעלתם מאחורי הקרסול החיצוני – נקרע, הגידים "בורחים" קדימה מעל העצם בתנועות מסוימות. הפציעה מתרחשת לרוב באירוע חד של יישור הקרסול עם סיבוב החוצה, בסקי, בכדורגל ובריקוד, ולעיתים קרובות מאובחנת בטעות כנקע. המטופל מתאר תחושת "נקישה" או "קפיצה" מאחורי הקרסול, לעיתים עם כאב חד. סימן מבדיל: ניתן לחוש או לראות את הגיד קופץ מעל הקרסול החיצוני בסיבוב פעיל של כף הרגל.
להרחבה: דיסלוקציה של שרירי הפרונאי.
כאבים בקשת החיצונית של כף הרגל
כאב לאורך הצד החיצוני של כף הרגל, מהעקב ועד לאצבע הקטנה, נובע לרוב מעומס על עצם המסרק החמישית (כולל שבר מאמץ בבסיסה), מגידי הפרונאים, ממפרק הקובואיד או מדריכה סופינטורית שמעבירה את המשקל החוצה. הוא שכיח בכף רגל בעלת קשת גבוהה, ולא נדיר שמדרס שנבנה עם תמיכה גבוהה מדי בקשת הפנימית הוא הגורם. עמוד הסימפטום עוזר להבדיל.
להרחבה: כאבים בקשת החיצונית.
כאבים הקשורים למבנה כף הרגל
קשת גבוהה (Pes cavus)
כף רגל בעלת קשת אורכית גבוהה מהרגיל, לרוב מולדת או משפחתית, ולעיתים על רקע נוירולוגי. היא נוקשה, בולמת זעזועים פחות טוב, ומרכזת את העומס בעקב ובראשי עצמות המסרק במקום לפזר אותו. לכן היא מתלווה לא פעם למטטרסלגיה, לכאב בעקב, לכאב לאורך הצד החיצוני ולנטייה לנקעים חוזרים. הופעה של קשת גבוהה בגיל מבוגר או בצד אחד בלבד מחייבת בירור נוירולוגי. סימן מבדיל: הקשת נשארת גבוהה גם בעמידה, והעקב נוטה פנימה (וארוס).

להרחבה: קשת גבוהה.
פלטפוס (כף רגל שטוחה)
השטחה של הקשת האורכית, לרוב עם עקב שנוטה החוצה (וולגוס) וכף רגל קדמית שנפתחת. אצל ילדים זה כמעט תמיד מבנה תקין וגמיש שאינו דורש טיפול. אצל מבוגרים ההבחנה החשובה היא בין פלטפוס גמיש וא-סימפטומטי לבין פלטפוס נרכש מתקדם, שנובע מכשל של גיד הטיביאליס פוסטריור וגורם לכאב בצד הפנימי של הקרסול, לעייפות בהליכה ולקושי לעמוד על קצות האצבעות. סימן מבדיל: פלטפוס שמחמיר, כואב בצד הפנימי או מופיע בצד אחד – דורש בדיקה; פלטפוס יציב ושקט לרוב לא.

להרחבה: פלטפוס.
הבדל אורך רגליים
הבדל קטן באורך הרגליים שכיח מאוד ולרוב אינו גורם תסמינים. הבדלים גדולים יותר – או הבדל שהגוף מפצה עליו באגן ובגב – עלולים לתרום לכאב חד-צדדי בכף הרגל, בברך, בירך או בגב התחתון, ולעומס לא שווה על שתי כפות הרגליים. חשוב להבדיל בין הבדל אמיתי בעצמות לבין הבדל "פונקציונלי" שנובע ממנח האגן או מפלטפוס בצד אחד, כי הפתרון שונה. סימן מבדיל: תסמינים חד-צדדיים עקביים, לעיתים עם בלאי לא סימטרי של הנעליים.
להרחבה: הבדל אורך רגליים.
דפורמציות מולדות
הבעיות הבאות מאובחנות בילדות המוקדמת ומנוהלות על ידי אורתופד ילדים. הן מופיעות כאן להתמצאות בלבד; הסבר מורחב על כולן נמצא בעמוד דפורמציות מולדות בכף הרגל.
Metatarsus adductus – כף רגל קדמית פונה פנימה
דפורמציה מולדת שבה קדמת כף הרגל פונה פנימה ביחס לאמצע כף הרגל, ועקב תקין. זו הדפורמציה המולדת השכיחה ביותר של כף הרגל בתינוקות, ורובה הגדול מתיישרת מעצמה בשנה הראשונה; מקרים נוקשים מטופלים במתיחות או בגבסים. סימן מבדיל: הצד החיצוני של כף הרגל קמור במקום ישר.
אקווינוס – מגבלה ביישור הקרסול
מצב שבו הקרסול אינו מגיע ליישור (דורסיפלקסיה) מספיק, לרוב בגלל קיצור של שרירי הסובך או גיד אכילס. אצל ילדים הוא יכול להיות מולד או נוירולוגי; אצל מבוגרים הוא נרכש ושכיח מאוד, ומהווה גורם רקע לדורבן, למטטרסלגיה ולפלטפוס, כי הגוף "גונב" את התנועה החסרה מאמצע כף הרגל. סימן מבדיל: אי-יכולת להביא את כף הרגל מעבר לזווית ישרה כשהברך ישרה.
Club foot – כף רגל קלובה מולדת
דפורמציה מולדת שבה כף הרגל מסובבת פנימה ולמטה, בשכיחות של כאחד ל-1,000 לידות [8]. הטיפול המקובל כיום הוא שיטת Ponseti – סדרת גבסים מלידה ולאחריה סד – ורוב הילדים המטופלים בזמן הולכים ורצים באופן תקין. סימן מבדיל: מאובחן בלידה או באולטרסאונד לפניה.
רגל רוקר (Rocker-bottom foot / Vertical talus)
דפורמציה מולדת נדירה שבה עצם הטלוס עומדת אנכית וקשת כף הרגל הפוכה – קמורה כלפי מטה, כמו סוליית נדנדה. לעיתים קרובות קשורה לתסמונות נוירולוגיות או גנטיות. דורשת טיפול מוקדם, לרוב גבסים ולאחר מכן ניתוח.
כאבים לפי סימפטום
נימול בכף הרגל
נימול, "חשמל" או תחושת שריפה בכף הרגל מצביעים על מעורבות עצב, ומקורם יכול להיות בכף הרגל עצמה (מורטון נוירומה, תעלה טרסאלית, לחץ על עצב שטחי מנעל), בגב התחתון (שורש עצב), או במחלה מערכתית של העצבים (נוירופתיה, בעיקר בסוכרת). נימול דו-צדדי ב"גרב", נימול שמתקדם, או נימול עם חולשה – דורשים בירור רפואי. עמוד הסימפטום מפרט את ההבדלים.
להרחבה: נימול בכף הרגל.
יבלות בכף הרגל
יבלת (קלוס) היא תגובה של העור ללחץ או לחיכוך חוזרים, ולכן מיקומה מספר איפה העומס: מתחת לראש מסרק עמוס, על בליטה של הלוקס ולגוס, בקצה אצבע פטיש או בצד העקב. הסרה בלבד מקלה זמנית; בלי לטפל בגורם ללחץ היבלת חוזרת. אצל אנשים עם סוכרת או נוירופתיה יבלת היא סימן אזהרה לכיב, ואין להסירה עצמאית [9].
להרחבה: יבלות בכף הרגל.
שברי מאמץ בכף הרגל
סדק בעצם מעומס חוזר, ללא חבלה, שמופיע אחרי עלייה מהירה בנפח פעילות. בכף הרגל שכיח במסרקים השני והשלישי, בבסיס המסרק החמישי, בעצם הנוויקולר ובעצם העקב. הכאב מתחיל רק בפעילות, מתקדם לכאב גם במנוחה, ומלווה ברגישות נקודתית על העצם ולעיתים בנפיחות. צילום רגיל עלול להיות תקין בשבועות הראשונים. שברים מסוימים (נוויקולר, בסיס המסרק החמישי) מתאחים לאט ודורשים מעקב צמוד. סימן מבדיל: רגישות נקודתית על עצם, לא על רקמה רכה.
להרחבה: שברי מאמץ בכף הרגל.
כאב בשוק בפעילות – שין ספלינט
כאב מפושט לאורך הצד הפנימי של עצם השוקה, שמופיע בריצה ובקפיצות, אינו בעיה של כף הרגל עצמה, אבל הוא קשור קשר הדוק לעומס, להנעלה ולמכניקה של כף הרגל, ולכן מקומו גם כאן. שין ספלינט שכיח אצל רצים מתחילים ואחרי עלייה מהירה בנפח האימונים. סימן מבדיל: כאב לאורך כמה סנטימטרים של העצם; כאב נקודתי וחד במקום אחד מחייב לשלול שבר מאמץ בשוקה.
להרחבה: שין ספלינט.
"דלקת בכף הרגל"
המילה "דלקת" משמשת בשפה היומיומית כמעט לכל כאב, אבל ברוב בעיות כף הרגל המכניות התהליך הוא ניווני מעומס, ולא דלקת קלאסית. דלקת של ממש – עם אודם, חום ונפיחות – מכוונת לסיבות אחרות: גאוט, ארטריטיס דלקתי, זיהום, בורסיטיס חריפה. ההבחנה משנה את הטיפול.
להרחבה: דלקת בכף הרגל.
מתי כאב בכף הרגל דורש בדיקה בלי לחכות?
רוב הכאבים שבדף הזה מאפשרים לנסות ניהול עומסים, הנעלה ומנוחה יחסית למשך שבועיים-שלושה לפני בירור. המצבים הבאים אינם נכללים בכלל הזה:
- חבלה שאחריה אי-אפשר לדרוך ארבעה צעדים, או רגישות על העצם בקרסול או בבסיס המסרק החמישי – יש לשלול שבר [5].
- אודם, חום מקומי ונפיחות שמתפשטים, במיוחד עם חום גוף – חשד לזיהום או לדלקת מפרק חריפה.
- פצע, שלפוחית או יבלת מדממת אצל אדם עם סוכרת או עם ירידה בתחושה – דורש הערכה תוך ימים, לא שבועות [9].
- נימול או חולשה חדשים בכף הרגל, במיוחד אם מתקדמים או דו-צדדיים.
- כאב במנוחה ובלילה שאינו קשור לפעילות, או כאב שמחמיר בהתמדה למרות הפחתת עומס.
- כף רגל קרה, חיוורת או עם שינוי צבע, במיוחד עם כאב בהליכה למרחק קבוע (חשד לבעיה בכלי הדם).
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
כשאדם מגיע אליי עם כאב בכף הרגל, אני פחות מתעניין בשאלה איך כף הרגל נראית, ויותר בשאלה איזו רקמה סובלת ומה מעמיס עליה. שתי כפות רגליים שטוחות באותה מידה יכולות להיות אחת שקטה ואחת כואבת; ההבדל הוא בעומס, לא במבנה. לכן הבדיקה שלי מתחילה במיקום מדויק של הכאב, בשאלה מה השתנה בחודשים האחרונים – נעליים, משקל, עבודה, ריצה – ורק אחר כך במבנה.
שני דברים שלמדתי לאורך השנים: לא כל ממצא בבדיקה דורש תיקון. אפשר למצוא פרונציה, קשת גבוהה או הבדל אורך רגליים אצל אנשים בריאים לגמרי, והעובדה שהצלחנו לשנות מדד ביומכני אינה מוכיחה שהצלחנו לטפל באדם. ולעיתים התוצאה הנכונה של בדיקה היא שלא צריך מדרסים – אלא נעל אחרת, הפחתת עומס, או תרגול. הדף הזה נכתב ברוח הזו: לעזור לכם להבין מה כנראה סובל, ולא למכור לכם פתרון לפני שהשאלה ברורה.
סיכומי מחקר על מדרסים, כאבי גב, פלטפוס בילדים והלוקס ריגידוס, וגם הסבר קצר על איך לקרוא מחקר, מרוכזים בעמוד מחקרים ומידע.
לסיכום
כאבים בכף הרגל שכיחים, ברובם מכניים, וניתנים לניווט לפי מיקום: קדמת כף הרגל והאצבעות, העקב והפן האחורי, הקשת ואמצע כף הרגל, הצד והקרסול. בכל אזור יש כמה חשודים עיקריים, וסימן מבדיל אחד או שניים בדרך כלל מספיקים כדי לדעת לאיזה עמוד להמשיך. מיקום איננו אבחנה, ולעיתים יש יותר מבעיה אחת. אם אחד מסימני האזהרה קיים – פונים לבדיקה בלי לחכות. אחרת, עמוד הבעיה הרלוונטי מפרט מה ידוע מהמחקר, מה עדיין לא, ומה הגיוני לעשות.
מקורות
- Thomas MJ, Roddy E, Zhang W, Menz HB, Hannan MT, Peat GM. The population prevalence of foot and ankle pain in middle and old age: a systematic review. Pain. 2011;152(12):2870-2880. doi:10.1016/j.pain.2011.09.019. PMID 22019150.
- Nix S, Smith M, Vicenzino B. Prevalence of hallux valgus in the general population: a systematic review and meta-analysis. J Foot Ankle Res. 2010;3:21. doi:10.1186/1757-1146-3-21.
- Riddle DL, Schappert SM. Volume of ambulatory care visits and patterns of care for patients diagnosed with plantar fasciitis: a national study of medical doctors. Foot Ankle Int. 2004;25(5):303-310.
- Waterman BR, Owens BD, Davey S, Zacchilli MA, Belmont PJ Jr. The epidemiology of ankle sprains in the United States. J Bone Joint Surg Am. 2010;92(13):2279-2284. doi:10.2106/JBJS.I.01537.
- Bachmann LM, Kolb E, Koller MT, Steurer J, ter Riet G. Accuracy of Ottawa ankle rules to exclude fractures of the ankle and mid-foot: systematic review. BMJ. 2003;326(7386):417. doi:10.1136/bmj.326.7386.417.
- Matthews BG, Thomson CE, Harding MP, McKinley JC, Ware RS. Treatments for Morton's neuroma. Cochrane Database Syst Rev. 2024;2:CD014687. PMID 38334217.
- Menz HB, Auhl M, Tan JM, Levinger P, Roddy E, Munteanu SE. Effectiveness of foot orthoses versus rocker-sole footwear for first metatarsophalangeal joint osteoarthritis: randomized trial. Arthritis Care Res. 2016;68(5):581-589. doi:10.1002/acr.22750.
- Dobbs MB, Gurnett CA. Update on clubfoot: etiology and treatment. Clin Orthop Relat Res. 2009;467(5):1146-1153. doi:10.1007/s11999-009-0734-9.
- Schaper NC, van Netten JJ, Apelqvist J, et al.; IWGDF Editorial Board. Practical guidelines on the prevention and management of diabetes-related foot disease (IWGDF 2023 update). Diabetes Metab Res Rev. 2024;40(3):e3657. doi:10.1002/dmrr.3657.
- Hurn SE, Matthews BG, Munteanu SE, Menz HB. Effectiveness of nonsurgical interventions for hallux valgus: a systematic review and meta-analysis. Arthritis Care Res. 2022;74(10):1676-1688. PMID 33768721.