פריקת גידי הפרונאוס (Peroneal Tendon Dislocation/Subluxation) היא מצב שבו שני גידי הפרונאוס, שעוברים בתעלה מאחורי הפטישון החיצוני של הקרסול, יוצאים ממקומם ו"קופצים" מעל הפטישון, בדרך כלל בגלל קרע או תלישה של הרצועה שמחזיקה אותם, הרטינקולום הפרונאלי העליון. זו פציעה לא שכיחה, שקורית בעיקר בספורט עם שינויי כיוון חדים, כמו כדורגל וכדורסל, וגם בסקי ובריקוד. בגלל שהיא מתרחשת באירוע טראומטי שמזכיר נקע בקרסול, ובגלל שקשה מאוד לראות אותה בצילום רגיל, האבחנה מוחמצת במקרים רבים.
ההבדל בין אירוע חד ראשון לבין פריקה כרונית-חוזרת קובע את הגישה הטיפולית. בדף הזה אסביר את המנגנון, איך מאבחנים בעיה דינמית שקשה "לתפוס" בהדמיה רגילה, ומה ידוע על טיפול שמרני וניתוחי.
בקצרה
- הגידים מוחזקים בתעלה מאחורי הפטישון החיצוני בעיקר על ידי הרטינקולום הפרונאלי העליון; קרע או תלישה שלו מאפשרים לגידים לצאת ממקומם.
- המנגנון הטיפוסי הוא יישור חזק של הקרסול כלפי מעלה יחד עם הפניה וכיווץ פתאומי של שרירי הפרונאוס; זה שונה ממנגנון הנקע הרגיל.
- הסימן המרכזי הוא "קפיצה" או נקישה מאחורי הפטישון, לעתים נראית לעין, עם כאב ונפיחות לאורך מסלול הגידים.
- אולטרסאונד דינמי, בזמן תנועה, הוא הכלי המדויק ביותר לאבחון; MRI סטטי עלול לפספס.
- אחרי אירוע ראשון אפשר לנסות קיבוע, אך הצלחתו מוגבלת; פריקה חוזרת מטופלת לרוב בניתוח, עם תוצאות טובות.
מה זה פריקת גידי הפרונאוס?
שרירי הפרונאוס הקצר והארוך יוצאים מהצד החיצוני של עצם הפיבולה, בתא החיצוני של השוק, ויורדים לאורך הצד החיצוני של השוק. כמה סנטימטרים מעל הפטישון החיצוני הם הופכים לגידים, ושני הגידים עוברים יחד מאחורי הפטישון, בתוך מגרעת (Peroneal sulcus או Retrofibular groove), ופונים קדימה מתחת לפטישון. בתוך המגרעת הגידים מיוצבים על ידי שתי רצועות: הרטינקולום הפרונאלי העליון (Superior Peroneal Retinaculum, SPR) והרטינקולום הפרונאלי התחתון (Inferior Peroneal Retinaculum).

הרצועות האלה מונעות מהגידים לצאת מהתעלה. כאשר הרטינקולום העליון נקרע או מתנתק מהעצם, הגידים עלולים לעבור תת-פריקה ולקפוץ מעל הפטישון החיצוני. מעניין לדעת שצורת המגרעת נקבעת לא רק על ידי העצם עצמה אלא גם על ידי שפה סיבית-סחוסית לאורך שולי הפיבולה, שמעמיקה אותה [4]. בהמשך, גיד הפרונאוס הקצר מתחבר לבסיס עצם המסרק החמישית, וגיד הפרונאוס הארוך עובר מתחת לכף הרגל דרך מגרעת בעצם הקובואיד ומתחבר לבסיס עצם המסרק הראשונה ולעצם הקוניפורם הפנימית.
שרירי הפרונאוס מבצעים הפניה של כף הרגל החוצה (eversion), ומשחקים תפקיד חשוב בייצוב הקרסול; למעשה הם המנגנון האקטיבי המשמעותי ביותר למניעת נקע. הסבר על הבעיות האחרות של הגידים האלה, כמו טנדינופתיה וקרעים, תמצאו בדף דלקת בגידי הפרונאוס.
איך זה קורה? מנגנון הפציעה
פריקת גידי הפרונאוס תוארה לראשונה בספרות בשנת 1803 על ידי הרופא Monteggia, שזיהה אותה אצל רקדנית בלט. המנגנון הטיפוסי הוא יישור עצים של הקרסול כלפי מעלה (dorsiflexion) בשילוב הפניה (eversion), כשבאותו רגע שרירי הפרונאוס מתכווצים בחוזקה. הכיווץ דוחף את הגידים קדימה נגד הרטינקולום העליון, וזה נקרע או נתלש מהפטישון. התיאור הקלאסי הוא של גולש סקי שנופל קדימה כשהמגף נועל את הקרסול, אבל הפציעה שכיחה גם אצל כדורגלנים, כדורסלנים, רקדנים וגולשי קרח.
מחקרים ניתוחיים מצביעים על כך שבמקרים רבים הרטינקולום אינו נקרע באמצעו אלא נתלש מהפטישון החיצוני יחד עם הקרום שמכסה את העצם, ולעתים יחד עם פיסת עצם קטנה (שבר תלישה) [3]. ההבחנה הזו חשובה, כי היא מסבירה למה הרטינקולום לא תמיד מתאחה במקומו אחרי פגיעה כזו.
פריקה של גידי הפרונאוס שונה מנקע רגיל של הקרסול: בנקע רגיל המנגנון הוא כיפוף כלפי מטה וסיבוב פנימה, והפגיעה היא ברצועות הצד החיצוני של המפרק (ראו נקע בקרסול). עם זאת, שני המצבים מופיעים לעתים קרובות יחד: קרע ברצועות החיצוניות מעמיס על הרטינקולום, ופריקה חוזרת של הגידים קשורה פעמים רבות לחוסר יציבות של הקרסול ולקרעים אורכיים בגיד הפרונאוס הקצר [4].
גורמי סיכון לפריקת גידי הפרונאוס
הגורמים הבאים מתוארים בסקירות כמגבירים את הסיכון לפריקה [4][7]:
- מגרעת פרונאלית שטוחה או קמורה, שאינה מחזיקה את הגידים היטב.
- חולשה, קרע או רפיון ברטינקולום העליון או התחתון, מלידה או אחרי פגיעה קודמת.
- טראומה של יישור והפניה של הקרסול, בעיקר בספורט עם שינויי כיוון, בסקי ובריקוד.
- נקעים קודמים וחוסר יציבות של הקרסול (ראו גורמי סיכון לנקע חוזר).
- מבנים שתופסים מקום בתעלה, כמו בטן שריר נמוכה של הפרונאוס הקצר או שריר נוסף.
מה התסמינים?

באירוע החד
הפציעה מלווה לרוב בתחושה או ברעש של "סנאפ", כמו מיתר שיוצא ממקומו. בשעות שאחרי הפציעה מופיעות נפיחות ורגישות גבוהה לאורך מסלול הגידים מאחורי הפטישון החיצוני, ובמקרים רבים שטף דם בצד החיצוני של הקרסול. בבדיקה יש קושי בהפעלת שרירי הפרונאוס וכאב במתיחתם. בגלל הדמיון לנקע בקרסול, האבחנה מוחמצת לעתים קרובות.
במצב הכרוני
במצב הכרוני מופיעה רגישות בצד החיצוני של הקרסול, וכאב חד עשוי להופיע ברגע שהגיד בורח ממקומו, יחד עם תחושה של "קליק" או נקישה. הבעיה מורגשת בעיקר בפעילות דינמית: ריקוד, ריצה, שינויי כיוון. לעתים אפשר לראות את הגידים זזים מתחת לעור מעל הפטישון, במיוחד ביישור של הקרסול עם הפניה נגד התנגדות. מטופלים רבים מתארים גם קרסול "שבורח" [4].
אבחנה מבדלת
- נקע רגיל ברצועות החיצוניות: הכאב לפני הפטישון החיצוני ולא מאחוריו (ראו אבחון נקע בקרסול).
- תת-פריקה בתוך המעטפת (Intrasheath subluxation): הגידים מחליפים מקום זה עם זה בתוך התעלה בלי לצאת ממנה, עם "קליק" כואב, והרטינקולום שלם [6].
- טנדינופתיה או קרע בגידי הפרונאוס ללא פריקה.
- שבר בפטישון החיצוני או בבסיס עצם המסרק החמישית.
איך מאבחנים? למה זה קשה יותר
הבדיקה הקלינית (ראו בדיקת כף הרגל) כוללת מישוש של מסלול הגידים, וניסיון לעורר את הפריקה בזמן יישור של הקרסול והפניה נגד התנגדות. אבל מכיוון שהבעיה דינמית, כלומר הגידים "בורחים" רק בתנועה מסוימת ונראים תקינים כשהרגל במנוחה, בדיקות הדמיה סטטיות עלולות לפספס אותה [5].
- אולטרסאונד דינמי: הבודק מבצע את התנועה הבעייתית תוך כדי הבדיקה ועוקב אחרי הגידים בזמן אמת. במחקר אבחוני, בכל המטופלים שבהם האולטרסאונד הדינמי הראה פריקה, היא אכן נמצאה בניתוח, והבדיקה זיהתה גם קרעים נלווים בגידים [5]. זו לרוב הבדיקה המועדפת.
- צילום רנטגן: אינו מראה את הגידים, אבל במיעוט מהמקרים מדגים פיסת עצם קטנה שנתלשה מהפטישון החיצוני ("Fleck sign"), שמעידה על תלישה של הרטינקולום [3].
- MRI: מעריך את מצב הרקמות הרכות מאחורי הפטישון, את צורת המגרעת, קרעים בגידים ופגיעות נלוות בקרסול.
איך מטפלים בפריקת גידי הפרונאוס?
אחרי אירוע חד ראשון
אחרי פריקה חדה נהוג לנסות טיפול שמרני: קיבוע בגבס או במגף למשך כ-4–6 שבועות, במנח נייטרלי של כף הרגל, לרוב ללא דריכה בשלב הראשון, כדי לאפשר לרטינקולום להחלים במקומו. לפי סקירה, טיפול שמרני מצליח בעד כמחצית מהמטופלים [4]. הקונצנזוס הבינלאומי של ESSKA-AFAS תומך בניסיון שמרני בעיקר אצל מטופלים שאינם ספורטאים תחרותיים, ואצל ספורטאים פעילים ניתוח מוקדם הוא חלופה סבירה [1].
פריקה כרונית-חוזרת
כשהגידים ממשיכים לצאת ממקומם שוב ושוב, הרטינקולום כבר אינו מספק ייצוב, והסיכוי שטיפול שמרני יפתור את הבעיה נמוך. פריקה חוזרת מטופלת לרוב בניתוח [1][4]. השיטות כוללות חיבור מחדש של הרטינקולום לעצם, העמקה של המגרעת הפרונאלית, ולעתים שילוב שלהן או תיקון קרעים בגידים. סקירה שיטתית מצאה שהניתוח מביא לשיפור תפקודי ולשביעות רצון גבוהה, ששיעור הפריקה החוזרת נמוך מ-1.5%, ושמטופלים שעברו גם העמקה של המגרעת וגם תיקון של הרטינקולום חזרו לספורט בשיעור גבוה יותר [2]. חשוב לציין שרוב המחקרים בתחום הם סדרות מקרים ולא ניסויים מבוקרים.
מה עושים במצב כרוני כשלא מנתחים?
כשניתוח אינו מתאים או בתקופת ההמתנה, הטיפול השמרני במצב הכרוני כולל מתיחות עדינות של הפרונאוס, חיזוק הדרגתי שלהם ותרגילי שיווי משקל לייצוב הקרסול (ראו שיקום אחרי נקע בקרסול), חבישות ספורטיביות או סד, ועיסוי עדין להפחתת עוויתות שריריות. בעבר נהוג היה להוסיף אולטרסאונד טיפולי וזרמים חשמליים לשיכוך כאב; הם עשויים להקל זמנית, אבל אינם מתקנים את הבעיה המבנית.
מתי לפנות לבדיקה?
- תחושה חוזרת של "קפיצה" או נקישה מאחורי הפטישון החיצוני.
- נפיחות ורגישות מאחורי הפטישון אחרי פציעה שאובחנה כ"נקע", שאינן משתפרות כצפוי.
- גיד שנראה זז מעל הפטישון בזמן תנועה.
- קרסול שבורח או נקעים חוזרים.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
כשמטופל מתאר "קפיצה" חוזרת מאחורי הקרסול, אני מפנה אותו במהירות יחסית להערכה מדויקת, כולל אולטרסאונד דינמי אם אפשר. טיפול שמרני ממושך במקרה שכבר הפך לכרוני-חוזר לרוב לא משנה את התוצאה הסופית; הוא רק דוחה את ההחלטה. אני גם בודק תמיד את כל המטופלים עם "נקע" שהכאב שלהם ממוקם מאחורי הפטישון ולא לפניו, כי זו בדיוק הפציעה שמתחבאת בתוך נקע.
מדרס יכול לתמוך בייצוב הכללי של כף הרגל והקרסול בזמן ההמתנה או השיקום, במיוחד כשיש כף רגל חלולה שמעמיסה על הצד החיצוני (ראו מדרסים לקשת גבוהה), אבל אני לא מציג אותו כפתרון לבעיה המבנית של הרטינקולום הפגוע.
לסיכום
פריקת גידי הפרונאוס היא פציעה לא שכיחה שבה הגידים יוצאים מהתעלה שלהם מאחורי הפטישון החיצוני, בדרך כלל בגלל קרע או תלישה של הרטינקולום הפרונאלי העליון. היא מתחזה לעתים קרובות לנקע, ולכן מוחמצת. אולטרסאונד דינמי הוא הכלי המדויק ביותר לאבחון. אחרי אירוע ראשון אפשר לנסות קיבוע, אך פריקה חוזרת מטופלת לרוב בניתוח, עם תוצאות טובות ושיעור נמוך של פריקה חוזרת. לסקירה כללית ראו כאבים בכף הרגל.
שאלות נפוצות
מה זה דיסלוקציה?
דיסלוקציה (Dislocation), ובעברית פריקה, היא מצב שבו מבנה יוצא מהמקום הטבעי שלו. המונח משמש בעיקר לפריקה של מפרק, למשל בכתף, כשמשטחי המפרק מאבדים את המגע ביניהם, אבל גם לגידים שיוצאים מהתעלה שלהם, כמו גידי הפרונאוס שמתוארים בדף הזה. תת-פריקה (Subluxation) היא יציאה חלקית או רגעית, שבה המבנה חוזר למקומו. פריקה של מפרק אחרי חבלה, עם עיוות נראה לעין, מחייבת פנייה דחופה לבדיקה רפואית.
מה ההבדל בין פריקה לתת-פריקה של גידי הפרונאוס?
בפריקה הגידים יוצאים לגמרי מהתעלה ועוברים אל מעל הפטישון החיצוני. בתת-פריקה הם יוצאים חלקית או לרגע וחוזרים למקומם, ולכן המטופל מרגיש "קליק" או קפיצה. יש גם תת-פריקה בתוך המעטפת, שבה הגידים מחליפים מקום זה עם זה בתוך התעלה בלי לצאת ממנה, והרטינקולום שלם [6].
איך מבדילים בין פריקת גידי הפרונאוס לנקע בקרסול?
בנקע רגיל הכאב העיקרי הוא לפני הפטישון החיצוני, במקום הרצועה הטלופיבולרית הקדמית, והמנגנון הוא כיפוף כלפי מטה וסיבוב פנימה. בפריקת הגידים הכאב והנפיחות מאחורי הפטישון, לעתים עם "סנאפ" או קפיצה, והמנגנון הוא יישור כלפי מעלה עם הפניה וכיווץ חזק של השרירים. שני המצבים יכולים להופיע יחד, ולכן כשהתמונה אינה ברורה, אולטרסאונד דינמי עוזר להכריע [5]. ההבדלים האנטומיים מוסברים בדף מבנה הקרסול.
האם פריקת גידי הפרונאוס מחייבת ניתוח?
לא תמיד. אחרי אירוע ראשון אפשר לנסות קיבוע של כ-4–6 שבועות, שמצליח בעד כמחצית מהמטופלים [4]; הקונצנזוס הבינלאומי תומך בניסיון כזה בעיקר אצל מי שאינם ספורטאים תחרותיים, ואצל ספורטאים פעילים ניתוח מוקדם הוא חלופה סבירה [1]. כשהגידים ממשיכים לצאת ממקומם שוב ושוב, הטיפול הוא לרוב ניתוחי [1][4].
מקורות
- van Dijk PA, Miller D, Calder J, et al. The ESSKA-AFAS international consensus statement on peroneal tendon pathologies. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2018;26(10):3096-3107. doi:10.1007/s00167-018-4971-x. PMID: 29767272
- van Dijk PA, Gianakos AL, Kerkhoffs GM, Kennedy JG. Return to sports and clinical outcomes in patients treated for peroneal tendon dislocation: a systematic review. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2016;24(4):1155-1164. doi:10.1007/s00167-015-3833-z. PMID: 26519186
- Eckert WR, Davis EA Jr. Acute rupture of the peroneal retinaculum. J Bone Joint Surg Am. 1976;58(5):670-672. PMID: 932065
- Ferran NA, Oliva F, Maffulli N. Recurrent subluxation of the peroneal tendons. Sports Med. 2006;36(10):839-846. doi:10.2165/00007256-200636100-00003. PMID: 17004847
- Neustadter J, Raikin SM, Nazarian LN. Dynamic sonographic evaluation of peroneal tendon subluxation. AJR Am J Roentgenol. 2004;183(4):985-988. doi:10.2214/ajr.183.4.1830985. PMID: 15385290
- Raikin SM, Elias I, Nazarian LN. Intrasheath subluxation of the peroneal tendons. J Bone Joint Surg Am. 2008;90(5):992-999. doi:10.2106/JBJS.G.00801. PMID: 18451390
- Davda K, Malhotra K, O'Donnell P, et al. Peroneal tendon disorders. EFORT Open Rev. 2017;2(6):281-292. doi:10.1302/2058-5241.2.160047. PMID: 28736620