קשת גבוהה בכף הרגל (פס קבוס) – גורמים, כאבים, מתי לחשוד בבעיה נוירולוגית ואיך מטפלים

קשת גבוהה בכף הרגל (Pes Cavus, ובעברית גם "כף רגל חלולה") היא מבנה שבו הקשת הפנימית עמוקה ובולטת, ובדרך כלל גם נוקשה – היא כמעט לא משתטחת כשעומדים עליה. אצל רוב האנשים זה מבנה משפחתי שאינו מחלה, אבל הוא משנה את האופן שבו כף הרגל נושאת משקל: פחות שטח מגע, פחות בלימת זעזועים ויותר עומס על העקב, על כרית כף הרגל ועל הצד החיצוני. לכן לבעלי קשת גבוהה יש נטייה מוגברת לכאבים בכף הרגל ולנקעי קרסול חוזרים.

יש גם צד שני: קשת גבוהה שהולכת ומתגברת עם השנים, שמופיעה רק ברגל אחת, או שמלווה בחולשה, בנפילות או בשינויי תחושה, עלולה להיות הסימן הראשון למחלה נוירולוגית – בעיקר מחלת שארקו-מארי-טות' (CMT). בדף הזה אסביר איך מבחינים בין המצבים, אילו כאבים אופייניים לקשת גבוהה ומה באמת עוזר.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • קשת גבוהה היא מבנה כף רגל ולא אבחנה של כאב; אצל רוב המבוגרים היא משפחתית ואינה מעידה על מחלה.
  • במחקר השוואתי דיווחו כ-60% מבעלי קשת גבוהה על כאבי כף רגל לעומת 23% מבעלי כף רגל רגילה, והעומס על העקב ועל קדמת כף הרגל היה גבוה יותר [1].
  • קשת גבוהה דו-צדדית בילד, קשת שמחמירה עם השנים, קשת חד-צדדית או חולשה ושינויי תחושה מחייבים בירור נוירולוגי [4][7].
  • הכאבים השכיחים: כאב בעקב, מטטרסלגיה בכרית, כאב בצד החיצוני ובבסיס המסרק החמישי, נקעי קרסול חוזרים ואצבעות טופר.
  • מדרס בהתאמה אישית הפחית כאב ושיפר תפקוד בהשוואה למדרס דמה בניסוי מבוקר [2]; העיקרון הוא פיזור עומס וריכוך, ולא "דחיפת" הקשת למעלה.
  • חיזוק שרירי הקרסול, נעל עם בלימת זעזועים וטיפול ביבלות הם חלק מהטיפול; ניתוח שמור לעיוות מתקדם או לחוסר יציבות שלא מגיב לטיפול.

מה זה קשת גבוהה (פס קבוס)?

קשת גבוהה היא מצב שבו הקשת האורכית הפנימית של כף הרגל גבוהה מהממוצע, ובניגוד לקשת רגילה היא אינה יורדת כמעט תחת משקל הגוף. בספרות מופיעים לה שמות רבים: Pes Cavus, Cavus Foot, Hollow Foot, Talipes Cavus, High Arch או High Instep, ולעיתים מכנים אותה "רגל סופינטורית" (Supinated Foot) – רגל שנוטה להישען על הצד החיצוני. היא הקצה ההפוך של כף רגל שטוחה (פלטפוס), והמבנה הרגיל של הקשת מוסבר בעמוד הקשת בכף הרגל.

כף רגל עם קשת גבוהה (פס קבוס) במבט מהצד
כף רגל עם קשת גבוהה במבט מהצד: קשת פנימית עמוקה ומרכז כף רגל "חלול"

חשוב להבין שקשת גבוהה היא תיאור של מבנה, לא מחלה. הבעיה מתחילה כשהמבנה הנוקשה הזה אינו בולם זעזועים היטב ומרכז את העומס בשטח קטן. אין הגדרה מספרית אחידה ל"קשת גבוהה", ולכן הערכות השכיחות באוכלוסייה משתנות מאוד בין מחקרים – אבל מדובר במבנה שכיח למדי שרואים מדי יום במרפאה.

מה גורם לקשת גבוהה?

מבנה משפחתי (אידיופתי)

אצל רוב המבוגרים עם קשת גבוהה קלה עד בינונית אין מחלה בסיסית. הקשת קיימת מגיל צעיר, דומה אצל בני משפחה נוספים, סימטרית בשתי הרגליים ואינה מחמירה בבגרות. במקרים כאלה מקובל להניח שברקע יש חוסר איזון שרירי קל או טונוס שרירי מוגבר, אך בפועל לרוב לא מוצאים סיבה מוגדרת.

סיבה נוירולוגית

חלק משמעותי מכפות הרגליים הקשתיות נובע ממחלה עצבית-שרירית. הנפוצה מכולן היא מחלת שארקו-מארי-טות' (Charcot-Marie-Tooth, CMT) – קבוצה של נוירופתיות תורשתיות שפוגעות בהדרגה בעצבים ההיקפיים ובשרירים הקטנים של כף הרגל והשוק. סיבות נוספות הן אטקסיה של פרידרייך (Friedreich's Ataxia), שיתוק מוחין, תוצאות של פוליו, מומים בחוט השדרה (כמו Spinal Dysraphism או חוט שדרה קשור) ופגיעות עצביות לאחר טראומה [7].

עד כמה זה שכיח תלוי מאוד באוכלוסייה הנבדקת. כבר בשנות השישים נמצא שאצל חלק גדול מהמטופלים שהוגדרו כבעלי קשת גבוהה "אידיופתית" ניתן היה לזהות בבדיקה מדוקדקת הפרעה נוירולוגית [5]. במרכז אורתופדי לילדים, בקרב 148 ילדים עם קשת גבוהה ועקב פונה פנימה בשתי הרגליים (Cavovarus), 78% אובחנו בסופו של דבר עם CMT, ו-91% כשהיה סיפור משפחתי [4]. מדובר באוכלוסייה שהופנתה לבירור ולא במדגם מהאוכלוסייה הכללית, אבל המסר ברור: קשת גבוהה בולטת בילד אינה "סתם מבנה" עד שלא הוכח אחרת.

טראומה ומצבים אחרים

קשת גבוהה יכולה להתפתח גם אחרי שבר בעצם העקב או הטלוס, אחרי תסמונת מדור בשוק, אחרי טיפול לא מלא בקלאבפוט (ראו דפורמציות מולדות בכף הרגל) או במסגרת מחלות שרירים.

מתי קשת גבוהה מחייבת בירור נוירולוגי?

זה הסעיף החשוב ביותר בדף. אם יש לכם, או לילד שלכם, קשת גבוהה ואחד או יותר מהסימנים הבאים – כדאי לפנות לרופא (אורתופד ילדים או נוירולוג) ולא להסתפק במדרס:

  • הקשת מחמירה – הנעליים "משנות צורה", המידה משתנה, או שהקשת והאצבעות נראות שונות מלפני כמה שנים.
  • קשת גבוהה ברגל אחת בלבד – אסימטריה כזו מחייבת לשלול בעיה בחוט השדרה, בעצב או בשריר בצד אחד [7].
  • קשת גבוהה בולטת בשתי הרגליים אצל ילד, במיוחד עם עקב פונה פנימה [4].
  • חולשה: מעידות, "נפילת כף רגל" (Foot Drop) או גרירת אצבעות, קושי לעמוד על העקבים, נקעים חוזרים ללא סיבה ברורה.
  • שינויי תחושה: נימול, ירידה בתחושה, כאבים עצביים, ידיים קרות או חולשה בידיים.
  • שינוי בצורת השרירים: שוקיים דקות ("בקבוק שמפניה הפוך"), אצבעות טופר שמתפתחות מהר.
  • סיפור משפחתי של CMT, נוירופתיה או קשת גבוהה עם חולשה.

אם קיים תהליך נוירולוגי מתקדם, טיפול מכני בלבד לא יעצור אותו. זיהוי מוקדם מאפשר מעקב, ייעוץ גנטי, טיפול שיקומי מותאם ותזמון נכון של ניתוח כשיש בו צורך.

סוגים של קשת גבוהה

המונח "פס קבוס" מכסה כמה צורות שונות. החלוקה הקלאסית נעשית לפי מנח העקב ולפי מקור העיוות [8][9]:

סוגמה רואיםרקע אופייני
פס קבו-וארוס (Pes Cavovarus)קשת גבוהה, עקב נוטה פנימה (וארוס), עצם מסרק ראשונה מכופפת כלפי מטה, לעיתים אצבעות טופרהצורה השכיחה ביותר; מופיעה במבנה משפחתי וגם ב-CMT
פס קלקנאו-קבוס (Pes Calcaneocavus)עצם העקב נוטה כלפי מעלה (Calcaneus Dorsiflexed) וקדמת כף הרגל מכופפת כלפי מטה, עם זווית חדה בין הטלוס לעקבבדרך כלל חולשה של שרירי הסובך על רקע נוירולוגי (למשל פוליו, מומים בחוט השדרה)
קבוס "טהור" (Pure Cavus)עקב במנח ניטרלי, והקשת נוצרת מכיפוף של כל קדמת כף הרגל כלפי מטהפחות שכיח

בנוסף נהוג להבחין בין קשת גבוהה גמישה לבין נוקשה, ובין עיוות שמקורו בכף הרגל האחורית לבין עיוות שמונע מקדמת כף הרגל. בהרבה מקרים של קבו-וארוס עצם המסרק הראשונה מכופפת כלפי מטה, וכשהיא פוגשת את הקרקע היא "דוחפת" את העקב לסטות פנימה. כך נוצר וארוס בעקב שמקורו בקדמת כף הרגל. בשנים האחרונות מתוארת גם קשת גבוהה עדינה (Subtle Cavus) – מבנה שנראה כמעט רגיל בעמידה אבל מתנהג כמו כף רגל סופינטורית, ונקשר לנקעים חוזרים, לכאב בצד החיצוני ולשברי מאמץ [6].

מה משתנה בכף רגל עם קשת גבוהה?

השינויים האופייניים מסבירים כמעט את כל התלונות של בעלי קשת גבוהה:

  • מרכז כף רגל "חלול" – הקשת עמוקה ושטח המגע בקרקע קטן. במדידות לחץ נמצא אצל בעלי קשת גבוהה עומס מצטבר גבוה יותר מתחת לעקב ולקדמת כף הרגל, וככל שהעומס היה גבוה יותר כך היה יותר כאב [1]. על מדידות לחץ ראו לחצים בכף הרגל.
  • כף רגל אחורית במנח היפוך (Inversion / Varus) – מרכז הכובד עובר לצד החיצוני, ומכאן הנטייה לחוסר יציבות ולנקעי קרסול חוזרים. על התנועות האלה ראו פרונציה וסופינציה.
  • פחות תנועה במפרקים – המפרק התת-טלרי והקרסול נוטים להיות נוקשים יותר, עם פחות תנועת היפוך-הצרה (Inversion-Eversion) ופחות יישור של הקרסול כלפי מעלה. כף רגל נוקשה כזו בולמת זעזועים פחות טוב.
  • ראשי המסרק נדחפים לקרקע – עצמות המסרק נמצאות בזווית תלולה יותר כלפי הקרקע, ראשיהן נלחצים למשטח הדריכה, ונוצרים כאב ויבלות בכרית כף הרגל.
  • אצבעות טופר – כשהשריר השוקי הקדמי (Tibialis Anterior) חלש, מיישרי האצבעות הארוכים מנסים לפצות. יחד עם הזווית התלולה של המסרק נוצרות אצבעות טופר ואצבעות פטיש.
  • השורה הפנימית תחת עומס – עצם הטריז הפנימית, עצם הסירה (Navicular) ובסיס המסרק הראשון יושבים בשיא הקשת ונוטים לכאב ובהמשך לנוקשות, בעוד מפרקי הבוהן הגדולה יכולים להיות תנועתיים יותר.
  • קדמת כף רגל פונה פנימה (Adduction) – יחד עם שרירי כף רגל מקוצרים, כף הרגל נראית גבוהה וקצרה.

חוסר איזון שרירי: השוקי הקדמי מול הפרונאוס הארוך

מנגנון מרכזי בהיווצרות קשת גבוהה, במיוחד במחלות נוירולוגיות כמו CMT, הוא חוסר איזון בין שני שרירים שמושכים את קדמת כף הרגל בכיוונים מנוגדים [7][8]. השריר השוקי הקדמי מרים את בסיס המסרק הראשון, והפרונאוס הארוך (Peroneus Longus) מוריד אותו. כשהשוקי הקדמי (ולעיתים גם הפרונאוס הקצר) נחלש, לפרונאוס הארוך אין "מתנגד" ראוי. התוצאה היא כיפוף כלפי מטה של עצם המסרק הראשונה (Plantarflexed First Ray), הקשת עולה, העקב נדחף לווארוס והקרסול מאבד חלק מטווח היישור שלו. אם התהליך מתחיל בגיל צעיר, הוא נשמר ומתקבע לאורך ההתבגרות. בתחילה העיוות גמיש, אבל עם הזמן הוא עלול להפוך לעיוות גרמי קבוע [7].

במרפאה רואים לעיתים קרובות שהפרונאוס הארוך מקוצר, עובד ביתר ולפעמים אף מגורה או פצוע, ומנגד השוקי הקדמי חלש. הרחבה על גידי הפרונאוס בעמוד כאבים בגידי הפרונאוס.

אילו כאבים אופייניים לקשת גבוהה?

בעלי קשת גבוהה סובלים יותר מכאבי כף רגל: במחקר של Burns ועמיתיו דיווחו 60% מבעלי הקשת הגבוהה (ממקור לא ידוע או נוירולוגי) על כאב, לעומת 23% מבעלי כף רגל רגילה [1]. הכאבים השכיחים:

כאבים אופייניים בכף רגל בעלת קשת גבוהה – רגישות בעקב, כאב לאורך הקשת ומטטרסלגיה
כף רגל עם קשת גבוהה: אזורי העומס והכאב הטיפוסיים
  • כאב בעקב – הזעזוע במגע הראשוני עם הקרקע גבוה, ועם הזמן עלולים להופיע דורבן ודלקת בפסיה הפלנטרית או תסמונת כרית השומן בעקב.
  • כאב תחת כריות כף הרגל – מטטרסלגיה ויבלות מתחת לראשי המסרק, במיוחד מתחת למסרק הראשון והחמישי.
  • כאב בצד החיצוני – לאורך הקשת החיצונית, בבסיס המסרק החמישי ובגידי הפרונאוס; ראו כאב בצד החיצוני של כף הרגל.
  • כאב בקשת ובגב כף הרגל – עומס על השורה הפנימית ולחץ של הנעל על גב כף הרגל הגבוה; ראו כאב בקשת כף הרגל וכאב בגב כף הרגל.
  • נקעי קרסול חוזרים – לעיתים זו התלונה הראשונה, עוד לפני כאב בכף הרגל עצמה; ראו נקע בקרסול.
  • שברי מאמץ – כף רגל נוקשה מעבירה יותר זעזוע לעצמות. במחקר בטירונים בישראל נמצאו שברי מאמץ בשוק ובירך בשכיחות גבוהה יותר אצל בעלי קשת גבוהה [11]; בכף הרגל עצמה בולטים שברי מאמץ בצד החיצוני ובמסרק החמישי. ראו שברי מאמץ בכף הרגל.
  • כאבים גבוהים יותר – חלק מהמטופלים מתארים גם כאבי ברכיים, ירכיים או גב תחתון. הקשר אפשרי מכנית, אך הראיות לכך שקשת גבוהה לבדה גורמת להם מוגבלות.

איך מאבחנים קשת גבוהה?

האבחון מתחיל בבדיקה קלינית בעמידה ובהליכה: גובה הקשת, מנח העקב מאחור, מצב האצבעות, יבלות ודפוס בלאי של הנעל. סימן שימושי הוא סימן ה"הצצה" (Peek-a-boo Heel): כשמסתכלים על כף הרגל מלפנים, רואים את הצד הפנימי של העקב בולט – סימן לעקב בווארוס [6]. על שלבי הבדיקה ראו בדיקת כף הרגל.

מבחן הבלוק של קולמן (Coleman Block Test) בודק אם הווארוס בעקב גמיש ונובע מקדמת כף הרגל: המטופל עומד כשהצד החיצוני של כף הרגל על בלוק, והמסרק הראשון "תלוי" באוויר. אם העקב מתיישר – העיוות מונע מקדמת כף הרגל וכף הרגל האחורית עדיין גמישה [9]. למבחן הזה יש משמעות ישירה לתכנון מדרס, וגם לתכנון ניתוח כשהוא נדרש.

הבדיקה כוללת תמיד גם בדיקת כוח שרירים, תחושה ורפלקסים. צילומי רנטגן בעמידה מודדים את זוויות הקשת ואת מקור העיוות. כשיש חשד נוירולוגי מוסיפים בדיקת הולכה עצבית (EMG/NCS), בדיקה גנטית ל-CMT, ולעיתים MRI של עמוד השדרה [7].

טיפול בכף רגל עם קשת גבוהה

המטרה היא כף רגל יציבה, שמחלקת עומס טוב יותר וללא כאב. ברוב המקרים הטיפול שמרני.

מדרסים לקשת גבוהה

מדרסים הם כנראה הכלי השכיח והיעיל ביותר לכאבים שנובעים ממבנה של קשת גבוהה. בניסוי מבוקר עיוור ב-154 משתתפים עם כאב כרוני וקשת גבוהה דו-צדדית, מדרסים בהתאמה אישית הפחיתו כאב ושיפרו תפקוד ופיזור לחצים יותר ממדרס דמה שטוח לאחר שלושה חודשים [2]. סקירת Cochrane הגיעה למסקנה שזו הראיה הטובה ביותר שקיימת לטיפול בכאב בקשת גבוהה, אך שהראיות בכלל מוגבלות [3]. חשוב להבין את מגבלת הניסוי: הוא השווה למדרס דמה, ולא למדרס מדף איכותי.

עקרונות התכנון שונים מאלה של פלטפוס:

  • פיזור עומס ובלימת זעזועים – מדרס רך יחסית, עם חומר בולם זעזועים איכותי, שממלא את הקשת ומגדיל את שטח המגע במקום "לדחוף" אותה למעלה.
  • איזון הנטייה החוצה – כשכף הרגל סופינטורית או שקדמת כף הרגל דוחפת את העקב לווארוס, משלבים במדרס הטיה חיצונית (Lateral Wedge / Forefoot Valgus Post) ומקום שקוע מתחת למסרק הראשון, כדי לאזן את כף הרגל ולהפחית את הנטייה לנקעים.
  • כאב דומיננטי בעקב – כוס עקב עמוקה שתומכת סביב העקב, תמיכה טובה מתחת לקשת להעברת עומס ממרכז העקב, וריפוד רך ומשמעותי מתחת לעקב.
  • כאב דומיננטי בכרית – פד מטטרסלי (Metatarsal Pad) לתמיכה בקשת הרוחבית ולהורדת עומס מראשי המסרק.

ניסוי מבוקר קטן משנת 2026 בדק בדיוק את עקרון האיזון: אצל אנשים עם קשת גבוהה עדינה וכאב מכני, מדרסי מדף שהותאמו במרפאה עם הטיה חיצונית בקדמת כף הרגל והורדת המילוי מתחת למסרק הראשון שיפרו כאב ותפקוד יותר ממדרסי מדף רגילים [10]. החוקרים עצמם מדגישים שהמחקר קטן (26 משתתפים שהשלימו אותו) ושיש להתייחס לממצאים כמחקר מכוון-השערה ולא כהוכחה. הרחבה על בניית המדרס בעמוד מדרסים לקשת גבוהה, ועל התהליך עצמו בעמוד מדרסים בהתאמה אישית.

נעליים

נעל עם סוליה בולמת זעזועים, עקב יציב, בסיס רחב יחסית, תא אצבעות מרווח וגובה פנימי מספיק לגב כף רגל גבוה ולמדרס. כדאי להימנע מנעליים צרות ונוקשות בגב כף הרגל, שלוחצות על הקשת הגבוהה. רצים ימצאו פירוט בעמוד המלצות לנעלי ריצה ומדרסים לרצים.

חיזוק ותרגול

חיזוק השרירים המייצבים את הקרסול מבחוץ (הפרונאוסים), תרגילי שיווי משקל ויציבות, ושמירה על טווח התנועה של הקרסול והשוק. בקשת גבוהה עם נקעים חוזרים זה כלי מניעה ולא רק שיקום אחרי נקע. במחלות נוירולוגיות התוכנית מותאמת בנפרד, בשיתוף פיזיותרפיסט ונוירולוג.

משקל ופעילות

מרבית הכאבים בקשת גבוהה הם כאבי עומס יתר, שנובעים מבלימת זעזועים חלשה ומפיזור לחצים לקוי. ירידה במשקל עודף מפחיתה את העומס על כף הרגל. פעילות גופנית מתונה חשובה לזרימת הדם, לאיזון ההורמונלי וליכולת ההחלמה של הרקמות. אם ריצה או פעילות עם זעזועים מעוררות כאב, כדאי להפחית אותן זמנית ולשלב פעילות חלופית כמו שחייה או רכיבה על אופניים.

טיפול ביבלות

יבלות ועיבויי עור מעל ראשי המסרק, בעקב או על האצבעות הן "מפה" של נקודות העומס. כדאי לטפל בהן אצל מטפל מוסמך בפדיקור רפואי: כאב מיבלת משנה את דפוס ההליכה ויכול לגרור בעיות חדשות. ראו יבלות בכף הרגל.

ניתוח

כשהעיוות מתקדם ונוקשה, כשיש חוסר יציבות של הקרסול שאינו מגיב לחיזוק ולמדרס, או כשהכאב אינו נשלט, אורתופד שוקל ניתוח. הניתוח מותאם למקור העיוות: שחרור רקמות רכות ופסיה פלנטרית בעיוות גמיש, אוסטאוטומיה (חיתוך ויישור) של עצם העקב או המסרק הראשון בעיוות קבוע, והעברת גידים לאיזון השרירים [7]. איחוי מפרקים נרחב (Triple Arthrodesis) נותן תוצאות ארוכות טווח פחות טובות במחלות מתקדמות עם פגיעה בתחושה, ולכן מעדיפים אותו פחות [7].

מתי לפנות לבדיקה?

  • כל אחד מסימני האזהרה הנוירולוגיים שפורטו למעלה: החמרה, אסימטריה, חולשה, שינויי תחושה או סיפור משפחתי.
  • נקעי קרסול חוזרים או תחושה שהקרסול "בורח".
  • כאב ממוקד בעצם שמחמיר בעומס – כדי לשלול שבר מאמץ.
  • יבלות כואבות או פצעים, במיוחד אצל מי שיש לו ירידה בתחושה או סוכרת.
  • כאב שאינו משתפר אחרי כמה שבועות של שינוי נעליים, הפחתת עומס ומדרס מתאים.

מהניסיון הקליני שלי

הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.

בעבודה שלי, ההחלטה הראשונה בקשת גבוהה היא לא איזה מדרס להתאים, אלא האם זה מבנה יציב או משהו שמשתנה. אני שואל תמיד אם הנעליים או המידה השתנו בשנים האחרונות, אם יש מישהו במשפחה עם בעיה דומה, ובודק כוח ותחושה. כשמשהו לא מסתדר, אני מפנה לבירור לפני שאני ממשיך.

בהתאמת המדרס אני מבחין בין קשת גבוהה נוקשה לבין קשת גבוהה גמישה או עדינה. במבנה הנוקשה אני הולך על מדרס רך ומפזר עומס, שממלא את הקשת בלי להרים אותה, עם בולם זעזועים משמעותי מתחת לעקב ולכרית. במבנה הגמיש, ובמיוחד כשמבחן הבלוק מראה שקדמת כף הרגל היא שמובילה את העקב לווארוס, אני נותן יותר משקל לאיזון: הטיה חיצונית, מקום למסרק הראשון ותמיכה מכוונת. מניסיוני, מדרסי מדף רגילים מצליחים פחות בקשת גבוהה נוקשה מאשר בכף רגל גמישה, כי מדרס גנרי לא יכול להתאים לפרופיל גבוה וקבוע. עם זאת, המחקר עדיין לא השווה ישירות מדרס אישי למדרס מדף איכותי, ולכן זו התרשמות קלינית ולא עובדה מוכחת.

אני גם שם דגש על חיזוק הפרונאוסים ותרגולי יציבות כמעט אצל כל מטופל עם קשת גבוהה משמעותית, גם אם לא הגיע אליי בגלל נקעים. מבחינתי זו מניעה, לא רק שיקום.

שאלות נפוצות

האם קשת גבוהה היא מחלה?

לא בהכרח. אצל רוב המבוגרים זה מבנה משפחתי יציב. היא הופכת לבעיה כשהיא גורמת לכאב או לחוסר יציבות, או כשהיא סימן למחלה נוירולוגית – ולכן חשוב לזהות את סימני האזהרה.

האם אפשר "לתקן" קשת גבוהה בתרגילים?

תרגילים לא משנים את מבנה העצמות, אבל הם משפרים יציבות, שליטה וסבילות לעומס. השינוי במבנה עצמו אפשרי רק בניתוח, וגם אז רק כשיש לכך הצדקה.

האם כל מדרס מתאים לקשת גבוהה?

לא. מדרס קשיח עם קשת גבוהה ובולטת עלול להגביר לחץ ולהכאיב. המדרס צריך לפזר עומס, לבלום זעזועים ולאזן את הנטייה החוצה.

האם כל מי שיש לו קשת גבוהה צריך מדרסים?

לא. קשת גבוהה בלי כאב, בלי נקעים חוזרים ובלי סימני אזהרה אינה מצריכה מדרס. הראיה הטובה ביותר למדרס בהתאמה אישית היא בקרב אנשים עם כאב כרוני [2][3], ולכן הוא מתאים כשיש תסמינים. כשהקשת הגבוהה נובעת ממחלה נוירולוגית מתקדמת, מדרס לבדו לא יעצור את התהליך, והטיפול נקבע בשיתוף נוירולוג ואורתופד [7].

האם קשת גבוהה אצל ילד מחייבת בדיקה?

קשת גבוהה בולטת בשתי הרגליים אצל ילד, במיוחד עם עקב שפונה פנימה, מצדיקה בירור אצל אורתופד ילדים או נוירולוג. בסדרה ממרכז אורתופדי לילדים, רוב הילדים עם מבנה כזה אובחנו בסופו של דבר עם CMT [4] – אמנם באוכלוסייה שהופנתה לבירור, אבל זו סיבה מספקת לא להסתפק במדרס.

מה ההבדל בין קשת גבוהה לפלטפוס מבחינת כאבים?

אלה שני הקצוות של אותו רצף. בקשת גבוהה העומס מתרכז בעקב, בכרית כף הרגל ובצד החיצוני, ומכאן הנטייה למטטרסלגיה, לכאב בצד החיצוני ולנקעים. בכף רגל שטוחה הכאבים נוטים להופיע דווקא בצד הפנימי – בגיד השוקה האחורי ובקשת. ההשוואה לצד השני מפורטת בעמוד כאבים בפלטפוס.

לסיכום

קשת גבוהה היא מבנה כף רגל שכיח, ברוב המקרים משפחתי ולא מסוכן, אבל כזה שמרכז עומס בעקב, בכרית ובצד החיצוני ומגביר את הנטייה לכאבים, ליבלות, לנקעים ולשברי מאמץ. ההחלטה הראשונה היא האם נדרש בירור נוירולוגי – במיוחד בילדים, בהחמרה, באסימטריה או כשיש חולשה ושינויי תחושה. ההחלטה השנייה היא איזו תמיכה מכנית מתאימה: מדרס שמפזר עומס ומאזן את כף הרגל, נעל מתאימה, חיזוק שרירי הקרסול וטיפול ביבלות. לסקירה של כל סוגי הכאבים בכף הרגל ראו כאבים בכף הרגל.

מקורות

  1. Burns J, Crosbie J, Hunt A, Ouvrier R. The effect of pes cavus on foot pain and plantar pressure. Clin Biomech (Bristol). 2005;20(9):877-82. PMID: 15882916.
  2. Burns J, Crosbie J, Ouvrier R, Hunt A. Effective orthotic therapy for the painful cavus foot: a randomized controlled trial. J Am Podiatr Med Assoc. 2006;96(3):205-11. PMID: 16707631.
  3. Burns J, Landorf KB, Ryan MM, Crosbie J, Ouvrier RA. Interventions for the prevention and treatment of pes cavus. Cochrane Database Syst Rev. 2007;(4):CD006154. PMID: 17943889.
  4. Nagai MK, Chan G, Guille JT, Kumar SJ, Scavina M, Mackenzie WG. Prevalence of Charcot-Marie-Tooth disease in patients who have bilateral cavovarus feet. J Pediatr Orthop. 2006;26(4):438-43. PMID: 16791058.
  5. Brewerton DA, Sandifer PH, Sweetnam DR. "Idiopathic" pes cavus: an investigation into its aetiology. Br Med J. 1963;2(5358):659-61. PMID: 14044868.
  6. Manoli A 2nd, Graham B. The subtle cavus foot, "the underpronator". Foot Ankle Int. 2005;26(4):256-63. PMID: 15766431.
  7. Schwend RM, Drennan JC. Cavus foot deformity in children. J Am Acad Orthop Surg. 2003;11(3):201-11. PMID: 12828450.
  8. Aminian A, Sangeorzan BJ. The anatomy of cavus foot deformity. Foot Ankle Clin. 2008;13(2):191-8. PMID: 18457768.
  9. Coleman SS, Chesnut WJ. A simple test for hindfoot flexibility in the cavovarus foot. Clin Orthop Relat Res. 1977;(123):60-2. PMID: 852192.
  10. Ng CG, Wong T, Ho SWL, Fadil MFM. Clinical outcomes of optimized versus plain prefabricated insoles for mechanical foot pain in subtle Cavus foot: A randomized controlled trial. J Foot Ankle Surg. 2026;65(5):156.e1-156.e9. PMID: 42019673.
  11. Simkin A, Leichter I, Giladi M, Stein M, Milgrom C. Combined effect of foot arch structure and an orthotic device on stress fractures. Foot Ankle. 1989;10(1):25-9. PMID: 2788605.
WhatsApp