נקע בקרסול (Ankle Sprain) הוא פגיעה ברצועות המייצבות את מפרק הקרסול, שנגרמת כשכף הרגל מתעקמת בבת אחת מעבר לטווח התנועה שהרצועות מסוגלות לשאת. ברוב המוחלט של המקרים מדובר בנקע חיצוני: כף הרגל מסתובבת פנימה (היפוך, inversion) כשהיא מעט מכופפת כלפי מטה, והרצועות בצד החיצוני של הקרסול נמתחות או נקרעות. זו אחת מפציעות הספורט השכיחות ביותר, אבל היא קורית גם בהליכה יומיומית: מרצפת רופפת, מדרכה, בור בשטח או ירידה לא זהירה ממדרגה.
החדשות הטובות הן שרוב הנקעים מחלימים היטב בטיפול שמרני. החדשות הפחות טובות: חלק ניכר מהאנשים ממשיכים לסבול מכאב, מנקעים חוזרים או מתחושת "קרסול לא יציב" חודשים ושנים אחרי הפציעה, בעיקר כשהשיקום לא הושלם. בדף הזה תמצאו הסבר מה זה נקע בקרסול, איך מדרגים את חומרתו, מתי צריך צילום, ומה ההנחיות הקליניות העדכניות ממליצות לגבי טיפול.
הדף הזה הוא הסקירה הכללית בסדרת הדפים על נקע בקרסול. להעמקה בכל שלב: מבנה הקרסול והאנטומיה של הנקע, אבחון נקע בקרסול וזמן החלמה, טיפול ושיקום אחרי נקע, וגורמי סיכון ומניעת נקע חוזר.
בקצרה
- נקע בקרסול הוא פגיעה ברצועות הקרסול; הרוב הגדול של הנקעים הם נקעים חיצוניים, ובראשם פגיעה ברצועה הטלופיבולרית הקדמית (ATFL).
- מדרגים את הנקע לשלוש דרגות, ממתיחה ועד קרע מלא, אך הדרגה המדויקת נקבעת בצורה הטובה ביותר בבדיקה חוזרת כמה ימים אחרי הפציעה.
- כללי אוטווה (Ottawa Ankle Rules) קובעים מתי באמת צריך צילום רנטגן לשלילת שבר; לא כל נקע צריך הדמיה.
- ההנחיות העדכניות מעדיפות טיפול תפקודי: דריכה ותנועה מוקדמות בגבולות הכאב, תמיכה חיצונית לפי הצורך ותרגילי שיווי משקל וחיזוק, על פני קיבוע ומנוחה ממושכים.
- עד כ-40% מהאנשים אחרי נקע ראשון מפתחים חוסר יציבות כרונית של הקרסול; שיקום מלא הוא הדרך העיקרית להקטין את הסיכון.
מה זה נקע בקרסול?
מפרק הקרסול מורכב בפועל משני מפרקים הבנויים זה מעל זה: המפרק העליון (בין עצמות השוק, הטיביה והפיבולה, לבין עצם הטלוס), שבו מתרחשת תנועת הכיפוף והיישור של כף הרגל, והמפרק התת-טלרי (בין הטלוס לעצם העקב), שבו מתרחשות תנועות ההיפוך וההפניה (inversion ו-eversion). את המפרקים מייצבות רצועות חזקות, קופסית מפרקית, מבנה העצמות עצמו ושרירים העוטפים את הקרסול, ובראשם שרירי הפרונאוס בצד החיצוני. הסבר מפורט על המבנה תמצאו בדף מפרקים ורצועות בכף הרגל ובדף האנטומיה של נקע בקרסול.
נקע הוא מצב שבו העומס על הרצועה עובר את מה שהיא מסוגלת לשאת: סיבי הרצועה נמתחים, נקרעים חלקית או נקרעים לגמרי. בניגוד לשבר, הפגיעה היא ברקמה רכה, אבל המשמעות התפקודית יכולה להיות משמעותית לא פחות. לצד הרצועות נפגעים גם קולטני התחושה (פרופריוצפטורים) שבתוכן ובקופסית המפרק, ולכן אחרי נקע נפגעת גם היכולת של מערכת העצבים "לחוש" את מצב הקרסול ולהגיב מהר לתנועה מסוכנת.
נקע בקרסול שכיח מאוד. סקירה שיטתית של מחקרים פרוספקטיביים מצאה שהקרסול הוא אחד האתרים השכיחים ביותר לפציעה ברוב ענפי הספורט, ושנקע הוא סוג הפציעה השכיח ביותר בקרסול [4]. בארצות הברית לבדה מגיעים לחדרי מיון כ-2 נקעי קרסול לכל 1,000 איש בשנה, ושיא השכיחות הוא בגילאי 15–19 [10]. מטא-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים מצאה ששכיחות הנקע גבוהה יותר אצל נשים, אצל ילדים ומתבגרים ובענפי ספורט באולם ובמגרשים [9]. המספרים האמיתיים גבוהים יותר, כי רבים כלל אינם פונים לטיפול רפואי.

איך קורה נקע בקרסול ואילו רצועות נפגעות?
נקע חיצוני (לטרלי) – הנפוץ ביותר
המנגנון הקלאסי הוא דריכה על כף רגל מכופפת כלפי מטה (plantar flexion) שמתעקמת פנימה: העקב נוטה פנימה והשוק "נופלת" החוצה. במנח הזה הרצועה הטלופיבולרית הקדמית (ATFL) היא המייצבת העיקרית של הקרסול, ולכן היא הראשונה להיפגע. ברוב הנקעים היא הרצועה היחידה שנפגעת. בנקעים חזקים יותר נפגעת גם הרצועה הקלקנאופיבולרית (CFL), ורק בפגיעות קשות מאוד, לרוב יחד עם פריקה, נפגעת גם הרצועה הטלופיבולרית האחורית (PTFL). אותו מנגנון עלול לפגוע גם בגידי הפרונאוס, בסחוס של עצם הטלוס, בבסיס עצם המסרק החמישית ובמפרקים שבאמצע כף הרגל, ולכן בדיקה טובה אחרי נקע לא מסתכמת ברצועה אחת.
נקע פנימי (מדיאלי)
מיעוט קטן מהנקעים קורה בכיוון ההפוך: כף הרגל מסתובבת החוצה (eversion) ונפגעת הרצועה הדלתואידית, מניפה של רצועות שטחיות ועמוקות התומכות בקרסול מהצד הפנימי. זו אחת הרצועות החזקות בגוף, ולכן לעתים היא עומדת בעומס ומעבירה אותו לנקודת החיבור שלה בפטישון הפנימי, וגורמת לשבר תלישה. נקע פנימי מחייב בדיקה זהירה יותר בגלל הקשר לשברים ולפגיעה בסינדסמוזיס.
נקע "גבוה" (פגיעה בסינדסמוזיס)
פגיעה ברצועות המחברות בין הטיביה לפיבולה מעל מפרק הקרסול (High Ankle Sprain) נגרמת לרוב מסיבוב חיצוני של כף הרגל כשהיא נעולה על הקרקע, למשל בכדורגל, בסקי או בנפילה עם סיבוב. הכאב ממוקם גבוה יותר, בין שתי עצמות השוק, וההחלמה ארוכה יותר משמעותית מנקע חיצוני רגיל. חשוב לזהות אותה מוקדם, כי פגיעה לא יציבה עשויה לחייב ניתוח.
דרגות חומרה: נקע דרגה 1, 2 ו-3
מקובל לדרג נקע בקרסול לשלוש דרגות לפי עוצמת הפגיעה ברצועות. הדירוג שימושי להסבר ולתכנון, אבל חשוב לזכור שבימים הראשונים כאב ונפיחות מקשים לקבוע דרגה מדויקת, ובדיקה חוזרת 4–5 ימים אחרי הפציעה מדויקת יותר [3].
| דרגה | מה קורה ברצועה | איך זה מרגיש | תפקוד |
|---|---|---|---|
| דרגה 1 (קל) | מתיחה וקרעים מיקרוסקופיים, לרוב ב-ATFL בלבד | כאב קל עד בינוני, רגישות למגע, נפיחות מועטה | אפשר ללכת, לעתים עם צליעה קלה |
| דרגה 2 (בינוני) | קרע חלקי משמעותי, לעתים מעורבות של שתי רצועות | נפיחות ושטף דם ניכרים, כאב חזק בדריכה | צליעה בולטת בימים הראשונים, החלמה ארוכה יותר |
| דרגה 3 (קשה) | קרע מלא של רצועה אחת לפחות, לעתים ATFL ו-CFL יחד | נפיחות ושטף דם נרחבים, כאב חזק | קושי של ממש לשאת משקל, חוסר יציבות בבדיקה |
ההנחיות העדכניות מדגישות שהדרגה היא רק חלק מהתמונה: יכולת לשאת משקל, טווח תנועה, שיווי משקל, היסטוריה של נקעים קודמים ופציעות נלוות משפיעים על התחזית לא פחות [1][3]. הסבר מפורט על הבדיקה הקלינית, הבדיקות המיוחדות וההדמיה תמצאו בדף אבחון נקע בקרסול וזמן החלמה.
מה התסמינים של נקע בקרסול?
התמונה הקלאסית היא סיבוב חד של הקרסול פנימה, לעתים עם נפילה, תחושת "קריעה" או צליל, וכאב חד בצד החיצוני של הקרסול. בשעות הראשונות מתפתחת נפיחות, לרוב מלפנים ומתחת לפטישון החיצוני, ובימים הבאים מופיע שטף דם שיכול לרדת לכיוון כף הרגל והאצבעות. הרגישות הגבוהה ביותר נמצאת בדרך כלל ממש לפני הפטישון החיצוני, במקום של ה-ATFL.
כדאי לשים לב לתסמינים שמרמזים על פגיעה נוספת מעבר לנקע רגיל:
- כאב גבוה בשוק, בין שתי העצמות, או כאב בסיבוב כף הרגל החוצה: חשד לפגיעה בסינדסמוזיס.
- כאב ונפיחות מאחורי הפטישון החיצוני, או תחושת "קפיצה" של גיד: חשד לפגיעה בגידי הפרונאוס או לפריקת גידי הפרונאוס.
- כאב בבסיס עצם המסרק החמישית (הבליטה בצד החיצוני של כף הרגל) או באמצע כף הרגל: חשד לשבר או לפגיעת ליספרנק.
- כאב עמוק ומתמשך בתוך המפרק, נעילה או נפיחות חוזרת חודשים אחרי הנקע: חשד לפגיעה סחוסית או לצביטה (impingement).
- כאב בשקע שמלפנים לפטישון החיצוני שנמשך זמן רב אחרי שהנקע "החלים": ראו כאב בסינוס טרסי.
מתי צריך צילום? כללי אוטווה
לא כל נקע צריך צילום. כללי אוטווה לקרסול (Ottawa Ankle Rules) פותחו כדי לזהות אילו מטופלים צריכים צילום רנטגן לשלילת שבר. לפיהם צילום של הקרסול נדרש כאשר יש כאב באזור הפטישונים ובנוסף אחד מאלה: רגישות במישוש של הקצה האחורי או החוד של אחד הפטישונים (בטווח של כ-6 ס"מ), או חוסר יכולת לשאת משקל ולעשות ארבעה צעדים גם מיד אחרי הפציעה וגם בזמן הבדיקה. צילום של כף הרגל נדרש כשיש רגישות בבסיס עצם המסרק החמישית או בעצם הנביקולרית, או חוסר יכולת לדרוך כמתואר.
סקירה שיטתית מצאה שהרגישות של הכללים לזיהוי שברים קרובה ל-100%, כלומר כשהכללים שליליים הסיכוי לשבר נמוך מאוד, וניתן לחסוך בבטחה צילומים רבים [6]. ההנחיות של ה-JOSPT ושל הקונצנזוס הבינלאומי ממליצות להשתמש בהם כצעד הראשון בהערכת נקע [1][3]. אלה כללים לשימוש של איש מקצוע בבדיקה, לא כלי לאבחון עצמי: אם יש ספק, נבדקים.
איך מטפלים בנקע בקרסול?
הגישה העדכנית: טיפול תפקודי
במשך שנים הטיפול המקובל היה RICE: מנוחה, קרח, חבישת לחץ והרמת הרגל, ולעתים אף גבס לכמה שבועות. כיום ברור שלשיטת RICE לבדה אין בסיס מחקרי חזק כטיפול שמשפר את ההחלמה, ושקיבוע ממושך אינו עדיף ואף עלול לעכב חזרה לתפקוד [2][5]. ההנחיות העדכניות ממליצות על טיפול תפקודי: דריכה מוקדמת בגבולות הכאב, תמיכה חיצונית לפי הצורך (חבישה, טייפ או סד שרוכים/חצי קשיח), תרגילי טווח תנועה מוקדמים, ובהמשך תרגילי חיזוק ושיווי משקל [1][2]. גישת PEACE & LOVE מסכמת את הרעיון: הגנה קצרה בימים הראשונים, ואחריה עומס הדרגתי, תנועה ופעילות אירובית ללא כאב [12].
מה עושים בימים הראשונים?
- דורכים על הרגל במידה שהכאב מאפשר, עם תמיכה חיצונית וקביים לפי הצורך.
- קרח, הרמת הרגל וחבישת לחץ יכולים להקל על כאב ונפיחות, גם אם אינם מאיצים את ריפוי הרצועה.
- משככי כאבים ונוגדי דלקת (NSAIDs) לטווח קצר יכולים להפחית כאב ונפיחות ולאפשר חזרה מהירה יותר לתנועה, בהתאם להנחיית רופא [2].
- מתחילים בתנועות עדינות של הקרסול ובפעילות אירובית שאינה מעמיסה על הקרסול, כמו אופני כושר בהתנגדות נמוכה.
נקע קשה (דרגה 3)
בנקע קשה עם קושי משמעותי לדרוך, מחקר מבוקר גדול (CAST) מצא שגבס קצר מתחת לברך למשך כעשרה ימים הביא להחלמה מהירה יותר מחבישה אלסטית בלבד; סד או מגף הליכה הם חלופות סבירות [11]. ההנחיות של JOSPT ממליצות לשקול קיבוע קצר של עד כעשרה ימים בנקעים קשים, ואז לעבור במהירות לשיקום פעיל [1]. ניתוח שמור למקרים נבחרים, בעיקר כשנותר חוסר יציבות מכני אחרי שיקום מלא.
השיקום: הרכיב החשוב ביותר
אימון שיווי משקל ותחושת מיקום (פרופריוצפציה), חיזוק שרירי הקרסול (בעיקר שרירי הפרונאוס), החזרת טווח התנועה וחזרה מדורגת לריצה, קפיצות ושינויי כיוון מפחיתים את הסיכון לנקע חוזר [5]. את שלבי השיקום, התרגילים והקריטריונים לחזרה לספורט פירטתי בדף טיפול ושיקום אחרי נקע בקרסול.
כמה זמן לוקח להחלים מנקע?
רוב השיפור בכאב ובתפקוד מתרחש בשבועיים הראשונים, ואחר כך ההחלמה ממשיכה בקצב איטי יותר. נקע קל מאפשר לרוב חזרה לפעילות תוך ימים עד כשבועיים, ונקע בינוני עד קשה יכול לדרוש כמה שבועות עד חודשיים ויותר. עם זאת, סקירה שיטתית של מהלך ההחלמה מצאה שבין 5% ל-33% מהמטופלים עדיין מדווחים על כאב או חוסר יציבות שנה אחרי הפציעה, ושיעורי נקע חוזר נעים בין 3% ל-34% [8]. פירוט לפי דרגת הנקע תמצאו בדף אבחון נקע בקרסול וזמן החלמה.
מה זה חוסר יציבות כרונית של הקרסול?
לפי הקונצנזוס של הקונסורציום הבינלאומי לקרסול (International Ankle Consortium), עד כ-40% מהאנשים שחוו נקע חיצוני ראשון מפתחים חוסר יציבות כרונית של הקרסול (Chronic Ankle Instability, CAI): נקעים חוזרים, תחושת "הקרסול בורח" ותסמינים מתמשכים [7]. הסיבה יכולה להיות מכנית (רצועה שהחלימה במצב מוארך ורפוי) או תפקודית (פגיעה בשליטה העצבית-שרירית ובתחושת המיקום), ולרוב יש שילוב של השתיים. בטווח הארוך חוסר יציבות כרונית קשור גם להפחתה בפעילות גופנית ולשינויים ניווניים במפרק [7]. גורמי הסיכון לנקע חוזר והדרכים למנוע אותו מפורטים בדף גורמי סיכון לנקע בקרסול ולנקע חוזר.
מתי לפנות לבדיקה?
- חוסר יכולת לדרוך ולעשות ארבעה צעדים, או רגישות על העצם לפי כללי אוטווה.
- עיוות נראה לעין, חשד לפריקה, או נימול, קור או שינוי צבע של כף הרגל.
- כאב גבוה בשוק מעל המפרק (חשד לסינדסמוזיס), או כאב בבסיס עצם המסרק החמישית או באמצע כף הרגל.
- אין שיפור משמעותי אחרי שבוע עד שבועיים, או שהקרסול ממשיך "לברוח" אחרי 6 שבועות.
- נקעים חוזרים, נעילה, נפיחות חוזרת או כאב עמוק במפרק חודשים אחרי הפציעה.
- אצל ילדים ומתבגרים, שבר בלוחית הגדילה יכול להתחזות לנקע ומצריך הערכה.
הבדיקה המקצועית כוללת את מה שתיארתי בדף בדיקת כף הרגל יחד עם בדיקות ייעודיות לקרסול.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
במשך שנים עבדתי עם שחקני כדורסל, ולמדתי שהדקות הראשונות אחרי הנקע משפיעות לא מעט על הימים הבאים. כשמדובר בנקע שאינו עונה על כללי אוטווה, כלומר אין רגישות על העצם והספורטאי מסוגל לדרוך, ההמלצה שלי היא לחבוש את הקרסול בצורה הדוקה, להדק את השרוכים, ולהתחיל ללכת בצורה מבוקרת. אצל ספורטאים מיומנים אני אף מבקש לפעמים כמה דקות של ריצת דשדוש איטית על משטח ישר, כל עוד הכאב נשאר נסבל. ההנחיות העדכניות תומכות בעיקרון של דריכה ותנועה מוקדמות בגבולות הכאב [1][2]; ריצה מיידית אחרי הפציעה היא כבר הרגל קליני שלי ולא המלצה מחקרית, והיא לא מתאימה כשיש חשד לשבר, נקע קשה או חוסר יכולת לדרוך.
הרבה מטופלים מגיעים אליי בבקשה להתאים מדרסים כדי לטפל בנקע. חשוב לי להבהיר: למדרס אין תפקיד ישיר בריפוי נקע חריף, ומדרס גבוה מדי או נוקשה מדי באזור הקשת אף עלול להעלות את הקרסול ולהגביר את הנטייה להתעקם. השלב החריף מטופל בתמיכה חיצונית, בתנועה ובשיקום. אני כן שוקל מדרס בשלב מאוחר יותר אצל מטופלים עם כף רגל חלולה ועקב שנוטה החוצה, שבהם מבנה כף הרגל עצמו דוחף את הקרסול למנח של נקע; שם המדרס הוא חלק ממניעה ולא טיפול בנקע עצמו (ראו מדרסים לקשת גבוהה). כשיש צורך במדרסים מסיבה אחרת לגמרי, אני שוקל בזהירות אם זה הזמן הנכון להתאים אותם, כדי לא להוסיף חוסר יציבות בתקופה שבה הקרסול עדיין פגיע.
דבר אחרון שאני חוזר עליו כמעט לכל מטופל: גם נקע שנראה "קל" דורש שיקום עד הסוף. רוב המטופלים עם נקעים חוזרים שאני רואה הפסיקו להתאמן ברגע שהכאב חלף.
לסיכום
נקע בקרסול הוא פגיעה ברצועות הקרסול, ברוב המקרים ברצועות החיצוניות ובראשן ה-ATFL. כללי אוטווה עוזרים להחליט מתי צריך צילום, והדירוג המדויק של הפגיעה נעשה בבדיקה חוזרת אחרי כמה ימים. הטיפול העדכני מבוסס על דריכה ותנועה מוקדמות, תמיכה חיצונית לפי הצורך ושיקום פעיל שכולל שיווי משקל וחיזוק, ולא על מנוחה וקיבוע ממושכים. שיקום מלא הוא הכלי החשוב ביותר למניעת נקעים חוזרים וחוסר יציבות כרונית. לסקירה של כאבים נוספים בכף הרגל ובקרסול ראו כאבים בכף הרגל.
שאלות נפוצות
איך יודעים אם זה נקע או שבר בקרסול?
לפי המראה בלבד אי אפשר לדעת בוודאות: גם נקע וגם שבר גורמים לכאב, לנפיחות ולשטף דם. כללי אוטווה עוזרים לאיש המקצוע להחליט מתי צריך צילום: חוסר יכולת לשאת משקל ולעשות ארבעה צעדים, או רגישות במישוש של הקצה האחורי או החוד של אחד הפטישונים, של בסיס עצם המסרק החמישית או של העצם הנביקולרית. כשהכללים שליליים, הסיכוי לשבר נמוך מאוד [6]. אצל ילדים ומתבגרים, ובכל מקרה של ספק, נבדקים.
האם מותר ללכת עם נקע בקרסול?
כשאפשר לדרוך ואין סימנים שמחייבים צילום, ההנחיות העדכניות ממליצות על דריכה ותנועה מוקדמות בגבולות הכאב, עם תמיכה חיצונית לפי הצורך, ולא על מנוחה מלאה [1][2]. אם אי אפשר לעשות ארבעה צעדים, אם יש רגישות על העצם או שהכאב והנפיחות מחמירים בהדרגה, צריך להיבדק לפני שממשיכים להעמיס.
כמה זמן לוקח לנקע בקרסול להחלים?
רוב השיפור בכאב ובתפקוד מתרחש בשבועיים הראשונים. נקע קל מאפשר לרוב חזרה לפעילות תוך ימים עד כשבועיים, ונקע בינוני עד קשה יכול לדרוש כמה שבועות עד חודשיים ויותר; אצל חלק מהמטופלים תסמינים נמשכים גם שנה אחרי הפציעה [8]. הערכה לפי דרגת הנקע, ומה עלול להאט את ההחלמה, מפורטות בדף זמן החלמה ואבחון של נקע בקרסול.
האם צריך גבס אחרי נקע בקרסול?
ברוב הנקעים לא. קיבוע ממושך אינו עדיף על טיפול תפקודי ואף עלול לעכב חזרה לתפקוד [2][5]. בנקע קשה, כשקשה מאוד לדרוך, קיבוע קצר של כעשרה ימים בגבס מתחת לברך, בסד או במגף הליכה הוא אפשרות סבירה, ואחריו עוברים לשיקום פעיל [1][11].
למה הקרסול ממשיך לכאוב או "לברוח" חודשים אחרי הנקע?
הסיבות השכיחות הן שיקום שלא הושלם, חוסר יציבות כרונית של הקרסול, או פגיעה נלווית שהוחמצה, למשל בגידי הפרונאוס, בסחוס של הטלוס או בסינוס טרסי. מי שהקרסול שלו ממשיך "לברוח" כ-6 שבועות אחרי הנקע, או שסובל מנפיחות חוזרת וכאב עמוק במפרק, כדאי שייבדק. על הגורמים לנקע חוזר ועל דרכי המניעה ראו גורמי סיכון לנקע בקרסול ולנקע חוזר.
מקורות
- Martin RL, Davenport TE, Fraser JJ, et al. Ankle Stability and Movement Coordination Impairments: Lateral Ankle Ligament Sprains Revision 2021. J Orthop Sports Phys Ther. 2021;51(4):CPG1-CPG80. doi:10.2519/jospt.2021.0302. PMID: 33789434
- Vuurberg G, Hoorntje A, Wink LM, et al. Diagnosis, treatment and prevention of ankle sprains: update of an evidence-based clinical guideline. Br J Sports Med. 2018;52(15):956. doi:10.1136/bjsports-2017-098106. PMID: 29514819
- Delahunt E, Bleakley CM, Bossard DS, et al. Clinical assessment of acute lateral ankle sprain injuries (ROAST): 2019 consensus statement and recommendations of the International Ankle Consortium. Br J Sports Med. 2018;52(20):1304-1310. doi:10.1136/bjsports-2017-098885. PMID: 29886432
- Fong DT, Hong Y, Chan LK, et al. A systematic review on ankle injury and ankle sprain in sports. Sports Med. 2007;37(1):73-94. doi:10.2165/00007256-200737010-00006. PMID: 17190537
- Doherty C, Bleakley C, Delahunt E, Holden S. Treatment and prevention of acute and recurrent ankle sprain: an overview of systematic reviews with meta-analysis. Br J Sports Med. 2017;51(2):113-125. doi:10.1136/bjsports-2016-096178. PMID: 28053200
- Bachmann LM, Kolb E, Koller MT, et al. Accuracy of Ottawa ankle rules to exclude fractures of the ankle and mid-foot: systematic review. BMJ. 2003;326(7386):417. doi:10.1136/bmj.326.7386.417. PMID: 12595378
- Gribble PA, Bleakley CM, Caulfield BM, et al. 2016 consensus statement of the International Ankle Consortium: prevalence, impact and long-term consequences of lateral ankle sprains. Br J Sports Med. 2016;50(24):1493-1495. doi:10.1136/bjsports-2016-096188. PMID: 27259750
- van Rijn RM, van Os AG, Bernsen RM, et al. What is the clinical course of acute ankle sprains? A systematic literature review. Am J Med. 2008;121(4):324-331. doi:10.1016/j.amjmed.2007.11.018. PMID: 18374692
- Doherty C, Delahunt E, Caulfield B, et al. The incidence and prevalence of ankle sprain injury: a systematic review and meta-analysis of prospective epidemiological studies. Sports Med. 2014;44(1):123-140. doi:10.1007/s40279-013-0102-5. PMID: 24105612
- Waterman BR, Owens BD, Davey S, et al. The epidemiology of ankle sprains in the United States. J Bone Joint Surg Am. 2010;92(13):2279-2284. doi:10.2106/JBJS.I.01537. PMID: 20926721
- Lamb SE, Marsh JL, Hutton JL, et al. Mechanical supports for acute, severe ankle sprain: a pragmatic, multicentre, randomised controlled trial. Lancet. 2009;373(9663):575-581. doi:10.1016/S0140-6736(09)60206-3. PMID: 19217992
- Dubois B, Esculier JF. Soft-tissue injuries simply need PEACE and LOVE. Br J Sports Med. 2020;54(2):72-73. doi:10.1136/bjsports-2019-101253. PMID: 31377722