הפסיה הפלנטרית ודורבן – מה באמת קורה ברקמה, ולמה זה כואב

דורבן ברגל הוא כאב בתחתית העקב, בצד הפנימי-קדמי, שנובע ברוב המקרים מעומס-יתר על נקודת החיבור של הפסיה הפלנטרית לעצם העקב. הסימן האופייני הוא כאב חד בצעדים הראשונים בבוקר או אחרי ישיבה, שדועך אחרי כמה דקות של הליכה; האבחנה נעשית בדרך כלל בבדיקה קלינית, בלי צילום [1].

"דורבן" הוא השם העממי לכאב בתחתית העקב. השם מטעה פעמיים: הזיז הגרמי שנראה בצילום איננו הגורם לכאב ברוב המקרים, והרקמה שכואבת – הפסיה הפלנטרית – איננה מודלקת במובן הקלאסי אלא עוברת שינוי ניווני מעומס. ויש הטעיה שלישית, עדינה יותר: "דורבן" איננו אבחנה אחת. ההנחיות הקליניות מגדירות "כאב פלנטרי בעקב" כמונח-מטרייה שמכסה כמה אבחנות שונות – הפסיה, כרית השומן, הזיז, לכידת עצב, שבר מאמץ – שכולן נובעות מעומס-יתר ולעיתים מופיעות יחד [1].

הדף הזה מסביר את הרקמה עצמה: מה היא, מה תפקידה בכל צעד, מה משתנה בה כשהיא מתחילה לכאוב – ולמה השאלה הבסיסית ביותר, האם הרקמה נפגעת ממתיחה או מדחיסה, עדיין פתוחה. זהו עמוד מדעי. אם אתם מחפשים מה לעשות עם הכאב – תרגילים, הנעלה, גלי הלם – המדריך הקליני המלא נמצא באתר האחות שלנו, dorban.co.il. על מדרסים לדורבן – בעמוד הייעודי כאן ב-Footlab.

הכאב הפלנטרי בעקב הוא אחת הסיבות השכיחות ביותר לביקור אצל רופא בגלל כף הרגל – בארה"ב מוערך במעל מיליון ביקורים בשנה [10] – ובכל זאת התמונה הפתולוגית שלו הובנה נכון רק בשני העשורים האחרונים, ובחלקה עדיין לא הובנה.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.

  • B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
  • M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
  • לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
  • הכשרה בתחום הנעלה רפואית
  • מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • הפסיה הפלנטרית היא רצועת רקמת חיבור צפופה שנמתחת מעצם העקב לבסיסי האצבעות ומחזיקה את הקשת.
  • בכל צעד, כשהאצבעות מתיישרות, הפסיה נמתחת ומקשיחה את כף הרגל – "מנגנון הכננת" (Windlass).
  • בדורבן הרקמה בנקודת החיבור לעקב עוברת ניוון מעומס, ולא דלקת; בבדיקות היסטולוגיות כמעט אין תאי דלקת [4].
  • "דורבן" הוא מונח-מטרייה: הפסיה, כרית השומן, הזיז, העצב והעצם – כולם יכולים להשתתף [1,11].
  • המנגנון שנוי במחלוקת: המודל הוותיק מדבר על מתיחה; ראיות מצטברות מצביעות על דחיסה בנחיתת העקב [5,12,13].
  • הזיז הגרמי בצילום נמצא גם אצל אנשים ללא כאב ואינו הגורם [5].
  • לטיפול ותרגילים: dorban.co.il. למדרסים לדורבן: העמוד הייעודי ב-Footlab.

מה זו הפסיה הפלנטרית?

הפסיה הפלנטרית (Plantar fascia, ובשמה האנטומי המדויק Plantar aponeurosis) היא רצועה שטוחה של רקמת חיבור סיבית צפופה, בעובי של כ-2–4 מילימטרים באדם בריא [6], שמתחילה בבליטה הפנימית של עצם העקב (Medial calcaneal tubercle) ונפרשת קדימה כמניפה. היא מחולקת לשלושה חלקים: המרכזי, העבה והחשוב, שמתפצל לחמש רצועות שנאחזות בבסיסי האצבעות; החלק החיצוני, שמגיע לבסיס עצם המסרק החמישית; והחלק הפנימי, הדק, שמכסה את שריר הבוהן.

ברמת הרקמה, הפסיה בנויה בעיקר מסיבי קולגן מסוג I, מסודרים במקביל לכיוון המתיחה – מבנה שדומה יותר לגיד מאשר לרצועה מפרקית. בין הסיבים יושבים פיברובלסטים, התאים שמייצרים ומתחזקים את הקולגן, ומעט מאוד כלי דם. אספקת הדם הדלה חשובה: היא מסבירה למה הרקמה נרפאת לאט, ולמה עומס חוזר מצטבר בה מהר יותר משהיא מספיקה לתקן.

בנקודת החיבור לעצם העקב (האנתזיס) יש אזור מעבר מיוחד: הקולגן הופך בהדרגה לסחוס סיבי, ואז לסחוס מסויד, ואז לעצם. המבנה המדורג הזה מפזר את המתח בין רקמה גמישה לרקמה קשיחה – ובדיוק שם, במעבר, מתרחשת רוב הפגיעה בדורבן. מתחת לאנתזיס, בינו לבין הקרקע, יושבת כרית השומן של העקב – מבנה תאי של שומן בתוך מחיצות סיביות, שתפקידו לבלום את הזעזוע בנחיתה [11]. שני המבנים האלה, הפסיה וכרית השומן, נמצאים במרחק מילימטרים זה מזה, ובמשך שנים המחקר לא הפריד ביניהם היטב [11].

מנגנון הכננת – מה הפסיה עושה בכל צעד

בשנת 1954 תיאר האנטום ג'ון היקס את מה שנקרא מאז "מנגנון הכננת" (Windlass mechanism) [2]. כננת היא גליל שעליו מלפפים חבל; כשמסובבים את הגליל, החבל מתקצר ומותח את מה שקשור אליו. בכף הרגל: כשהעקב מתרומם והאצבעות מתיישרות כלפי מעלה, הפסיה – ה"חבל" – מתלפפת סביב ראשי עצמות המסרק – ה"גליל" – ומתקצרת. התוצאה: העקב נמשך קדימה, הקשת מתרוממת ומתקשחת, וכף הרגל הופכת ממבנה גמיש שסופג זעזועים למנוף קשיח שדוחף את הגוף קדימה.

המנגנון פועל בכל צעד, אלפי פעמים ביום, והפסיה נושאת בו כוחות של עד פי 1.5–2 ממשקל הגוף בהליכה ויותר בריצה [3]. זהו הבסיס למודל הוותיק של דורבן – מודל המתיחה: אם הפסיה נמתחת יותר מדי, בתדירות גבוהה מדי, נקודת החיבור שלה לעקב נקרעת מיקרוסקופית ונפגעת. המודל הזה אינטואיטיבי, והוא עומד מאחורי רוב הטיפולים המקובלים – מתיחות, סד לילה, מדרס שתומך בקשת. השאלה היא אם הוא נכון.

איפה ולמה הרקמה נפגעת

הפגיעה מתרכזת כמעט תמיד בנקודה אחת: החיבור של החלק המרכזי של הפסיה לבליטה הפנימית של עצם העקב. הכאב האופייני – בפן הקדמי-פנימי של תחתית העקב, ברגישות ממוקדת בלחיצה – משקף את המיקום הזה.

מדוע דווקא בבוקר? ההסבר המקובל: במנוחה הפסיה מתקצרת מעט והרקמה שנפגעה מתחילה תהליכי תיקון; הצעדים הראשונים מפעילים עליה עומס פתאומי, ומכאן הכאב החד שדועך אחרי כמה דקות. הדפוס הזה כל כך אופייני שהוא אחד מקריטריוני האבחנה בהנחיות הקליניות [1]. אבל שימו לב מה בדיוק כואב בצעדים הראשונים: לא שלב הדחיפה, שבו הפסיה נמתחת הכי הרבה, אלא נחיתת העקב על הרצפה – כלומר דחיסה. הפרט הקטן הזה הוא תחילתו של הוויכוח.

מתיחה או דחיסה? הוויכוח על המנגנון

מודל המתיחה מנבא כמה דברים שאפשר לבדוק: שהפגיעה תופיע יותר בכפות רגליים שבהן הפסיה מתוחה יותר (קשת שטוחה, פרונציה); שהכאב יוחמר כשמותחים את הפסיה; ושהזיז הגרמי יצמח לאורך כיוון המשיכה. סקירה מקיפה של הביומכניקה של דורבן (Wearing ועמיתיו, 2006) בדקה את התחזיות האלה ומצאה שהראיות אינן תומכות בהן באופן חד-משמעי: הקשר בין מבנה הקשת לדורבן חלש וסותר בין מחקרים; ההיסטולוגיה אינה מראה את הדלקת שהמודל מנבא; והמחברים הסיקו ש"כשל במתיחה אינו בהכרח המאפיין הדומיננטי" של הפתומכניקה, והציעו מנגנונים חלופיים – הגנה-מעומס (stress shielding), הפרעות וסקולריות ומטבוליות [12].

לעומת זאת, כמה ממצאים מתיישבים דווקא עם דחיסה. הזיז הגרמי, שנחשב במשך מאה שנה לתוצר של משיכת הפסיה, נמצא במחקר ב-216 מבוגרים קשור לגיל, למשקל ולשחיקת מפרקים – ולא למבנה הקשת או לטווח התנועה – מה שתומך בהיווצרות מדחיסה אנכית [5]; והיסטולוגית רוב הזיזים יושבים בכלל מעל הפסיה [7]. מדד מסת גוף הוא גורם הסיכון החזק ביותר במטה-אנליזה של 2016 [13] – עומס אנכי, לא מתיחה. כרית השומן שמתחת לעקב מראה שינויים במבנה ובדחיסות אצל אנשים עם כאב עקב [14], וסקירה מ-2022 מצאה שסינדרום כרית השומן עשוי להיות הגורם השני בשכיחותו לכאב פלנטרי בעקב, ושרוב המחקר עד כה לא הפריד בין כרית השומן לפסיה [11].

איפה זה עומד היום? ההנחיות הקליניות (2023) עדיין מגדירות פלנטר פסיאיטיס לפי התמונה הקלינית ומטפלות בה כפגיעת עומס-יתר, מבלי להכריע במנגנון [1]. סביר שהאמת משולבת: הפסיה נמתחת בדחיפה ונדחסת בנחיתה, כרית השומן נדחסת בנחיתה בלבד, ועומס-יתר פוגע בשתיהן – ביחס שמשתנה מאדם לאדם. המשמעות המעשית: לא כל טיפול שנגזר ממודל המתיחה מוצדק אוטומטית, ולא כל כאב בעקב הוא "פסיה". איך זה מתבטא בראיות לכל טיפול – בעמוד הפתופיזיולוגיה.

פלנטר פסיאיטיס או פסיופתיה? הפתופיזיולוגיה ומה המחקר מצא

"דלקת" או ניוון? מה רואים תחת המיקרוסקופ

במשך עשרות שנים המונח היה "פלנטר פסיאיטיס" – הסיומת "-איטיס" פירושה דלקת. בשנת 2003 בדק הפתולוג הארווי למונט דגימות רקמה מ-50 מנותחים עם כאב עקב כרוני, ולא מצא בהן כמעט תאי דלקת. במקום זאת ראה ניוון של סיבי הקולגן, התפצלות שלהם, עלייה בחומר הבין-תאי, וצמיחה של כלי דם קטנים ועצבים חדשים לתוך הרקמה [4]. הוא הציע לקרוא לתופעה "פסיוזיס" (Fasciosis) – ניוון – ולא "פסיאיטיס".

ההבדל אינו סמנטי. תהליך דלקתי מגיב לנוגדי דלקת ולקורטיזון; תהליך ניווני דורש שהרקמה תיבנה מחדש, וזה קורה רק בתגובה לעומס מבוקר ולזמן. זו הסיבה שהזרקת קורטיזון מקלה לטווח קצר אך אינה משנה את המהלך.

הזיז הגרמי – מה הקשר שלו לכאב?

ה"דורבן" עצמו – הזיז הגרמי שבולט מתחתית עצם העקב בצילום – הוא ממצא שכיח מאוד שנמצא גם אצל אנשים רבים ללא כל כאב [5]. הוא נוצר לרוב כתגובה של העצם לעומס דחיסה אנכי חוזר, ורוב הזיזים יושבים בשכבה שמעל הפסיה, בבסיסי השרירים הקצרים של כף הרגל [5,7]. הוא לא גורם לכאב, לא "דוקר" את הרקמה, והסרתו אינה תנאי להחלמה. ההיסטוריה של המונח, ההיסטולוגיה של הזיז ומה מחקרי הדימות הראו – בעמוד הייעודי.

איור של הזיז הגרמי (דורבן) בעצם העקב בחיבור הפסיה הפלנטרית
הזיז הגרמי בעצם העקב – ממצא שכיח גם אצל אנשים ללא כאב (איור מקורי, Footlab)

הזיז הגרמי בעקב – היסטוריה, היסטולוגיה והקשר לכאב

מי נמצא בסיכון – מה המחקר מצא

מחקר מקרה-ביקורת שהשווה 50 מטופלים עם כאב עקב ל-100 ביקורות זיהה שלושה גורמי סיכון עצמאיים: מגבלה ביישור הקרסול (דורסיפלקסיה של 0 מעלות ומטה הכפילה את הסיכון פי 23 לעומת יישור של מעל 10 מעלות), מדד מסת גוף מעל 30 (פי 5.6), ועבודה בעמידה במשך רוב היום (פי 3.6) [18]. מטה-אנליזה שאיגדה את מחקרי גורמי הסיכון אישרה את משקל הגוף כגורם החזק והעקבי ביותר [13]. הגיל האופייני הוא 40–60, ורצים הם קבוצת סיכון נפרדת, שבה נפח ושינוי עומס הם הגורם השכיח [1]. מבנה הקשת – גבוהה או שטוחה – מופיע בספרות כגורם אפשרי, אך הראיות לו חלשות וסותרות [1,12].

מה זה אומר על הטיפול

אם הבעיה היא ניוון מעומס ולא דלקת, ואם המנגנון משלב מתיחה ודחיסה, אפשר לגזור עקרונות שההנחיות הקליניות אכן אימצו [1,9]: להפחית את העומס העודף – מכני ואנכי – בלי להפסיק לחלוטין; להעמיס בהדרגה כדי לבנות רקמה חזקה יותר; ולהשתמש באמצעים שמפחיתים מתח או מרפדים את העקב – הנעלה, מדרסים, טייפינג – ככלי עזר. איזה משקל לתת למתיחות, שהן הטיפול הנגזר ישירות ממודל המתיחה, היא שאלה שהראיות עונות עליה בזהירות – ראו עמוד הפתופיזיולוגיה. המדריך הקליני – מה לעשות, באיזה סדר, למשך כמה זמן – נמצא ב-dorban.co.il; על מדרסים לדורבן, מה הם יכולים ומה לא, בעמוד המדרסים כאן.

טיפול בדורבן – dorban.co.il

תרגילים לדורבן – dorban.co.il

מדרסים לדורבן

מה עוד יכול לכאוב בעקב

לא כל כאב בעקב הוא פסיה – ולפי מה שתואר למעלה, לא נדיר שכמה מבנים נפגעים יחד. כרית השומן, העצם עצמה (שבר מאמץ), העצב שעובר מתחת לעקב (עצב בקסטר), התעלה הטרסאלית, ואצל ילדים לוחית הגדילה – כל אחד נותן כאב בעקב עם דפוס מעט שונה. כשהתמונה אינה טיפוסית – כאב במרכז העקב ולא בקדמתו, כאב שגרוע בערב ולא בבוקר, נימול, כאב אחרי עלייה חדה בריצה – כדאי לעבור על האבחנה המבדלת.

כאב בעקב – אבחנה מבדלת

לכל אחד מהמצבים האלה יש עמוד נפרד: תסמונת כרית השומן בעקב, שבר מאמץ בעצם העקב, סינדרום התעלה הטרסאלית וקרע בפסיה הפלנטרית – כשהכאב הופיע בפתאומיות או עם תחושת קריעה.

מהניסיון הקליני שלי – נתי שטיין

הפסקאות הבאות מבוססות על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר. במקומות שבהם הגישה שלי שונה ממה שהמחקר מראה, כתבתי זאת במפורש.

מה שאני רואה במרפאה מתיישב יותר עם דחיסה מאשר עם מתיחה. רוב המטופלים מתארים כאב בנחיתה על העקב – בצעד הראשון, בעמידה ממושכת, בהליכה יחפה על רצפה קשה – ולא בדחיפה, שבה הפסיה נמתחת הכי הרבה. כשאני מותח למטופל את הפסיה בבדיקה, זה בדרך כלל לא משחזר את הכאב שהוא מכיר; לחיצה על נקודת החיבור – כן. לכן אני מתייחס ל"דורבן" לא כאבחנה אחת אלא כתוצאה של עומס-יתר על העקב שיכול לערב כמה רקמות בו-זמנית – הפסיה, כרית השומן, לפעמים העצב – והשאלה שאני מתחיל ממנה היא לא "איך מותחים" אלא "מה מעמיס על העקב הזה, ומה אפשר להוריד".

שתי שאלות שהעסיקו אותי לאורך השנים נשארו פתוחות. הראשונה נוגעת לשרירים הקצרים בתחתית כף הרגל – הכופף הקצר של האצבעות (Flexor digitorum brevis) והשריר המרובע של כף הרגל (Quadratus plantae) – שיוצאים מעצם העקב ממש מעל אזור הכאב, ובמוצא שלהם, כפי שתואר למעלה, יושב לרוב הזיז הגרמי. כשכתבתי על כך לראשונה לא מצאתי מחקר שבדק אם הם עצמם מקור כאב, או אם חולשה שלהם תורמת להתפתחות הבעיה – אף שכמעט כל תוכנית טיפול כוללת תרגילים עבורם. כמקור כאב זה עדיין לא נבדק, אבל יש היום נתון אחד ברור: מחקר MRI מ-2026, שהשווה 50 אנשים עם כאב פלנטרי בעקב ל-25 אנשים בלי כאב, לא מצא הבדל בגודל ארבעת השרירים הפנימיים העיקריים, והחוקרים הציעו לשקול מחדש אם חיזוק ממוקד שלהם מוצדק [19]. אני ממשיך לבדוק את השרירים האלה במישוש, אבל כבר לא מניח שהם "חלשים" רק משום שיש כאב.

השאלה השנייה היא מה קורה מעל כף הרגל. השריר הטיביאלי האחורי בולם את שקיעת הקשת בתחילת שלב העמידה, ושרירי הירך והאגן – שרירי העכוז, הארבע-ראשי ושרירי המרכז – סופגים חלק גדול מעומס הנחיתה. בעבודה שלי, אצל חלק מהמטופלים עם כאב עקב עיקש אני מוצא חולשה או שליטה ירודה בשרשרת הזו, וכשהיא מטופלת העקב מקבל פחות עומס. זו התרשמות קלינית: המחקר על תרומת השרירים האלה לכאב בעקב מועט, ואני מציג אותה ככזו.

הטיפול, בגישה שלי, בנוי משתי זרועות. הראשונה היא הורדת העומס – אותו עומס ספציפי שפגע, ולא כל עומס: עומסים שאינם מעוררים כאב הם מבורכים, כי הרקמה צריכה אותם כדי להיבנות. הכלי המרכזי שלי לזרוע הזו הוא המדרס, שמוריד עומס מהעקב בשתי דרכים – ריכוך ובלימת זעזועים תחת העקב, ותמיכה בקשת ובכיפת העקב – יחד עם נעל בולמת זעזועים עם דרופ חיובי. הזרוע השנייה – חיזוק ומתיחות – מתחילה מהיום הראשון, בהתמדה, אבל במינון שלא מגביר כאב. טיפולים כמו גלי הלם ודיקור אני שומר לשלב שבו התנאים המכניים כבר מוטבו; להתחיל מהם לפני כן זה לטפל ברקמה תוך כדי שממשיכים להעמיס עליה.

המחקר, אציין, מראה הקלה בינונית וקצרת-טווח ממדרסים ואינו מעדיף מותאם על מוכן [8]. אבל כדאי לקרוא את הממצא הזה במדויק: במחקרים האלה "מדרס מותאם" הוא לרוב מדרס שנוצק ונמסר פעם אחת, בלי תיקונים ובלי הוספת תמיכות, ולעיתים קרובות בלי תיאור של מה בדיוק היה בו; הסקירה שאיגדה אותם מציינת בעצמה שונות גדולה בין המדרסים שנבדקו [8]. תהליך של מיטוב – לבדוק אחרי שבועיים, להוסיף תמיכה כשההטבה נעצרת בפלטו, לשנות לפי התגובה – פשוט לא נבדק במחקר מבוקר. לכן הוא לא נסתר ולא אושש; מה שאני יכול לומר הוא שבניסיוני הקליני, כשמדרס לא עוזר או נעצר בפלטו, ההוספה המודרכת של תמיכות משנה את התוצאה אצל חלק ניכר מהמטופלים, ושהייתי שמח לראות את זה נבדק.

יש עוד שכבה לביקורת הזו, והיא נוגעת לחומר. במחקרים כמעט אף פעם לא מדווח מאיזה חומר נבנה המדרס, כמה תמיכה הייתה תחת הקשת, וכמה מהתמיכה הזו נשארה אחרי חודש. וזה משנה: קצפי ריפוד ותמיכה – EVA רך, פוליאוריתן, Plastazote – מאבדים עובי וגמישות תחת עומס מחזורי, ומחקרי מעבדה הראו אובדן ניכר כבר אחרי אלפי מחזורי דחיסה, כלומר שבועות של הליכה [15,16,17]. מניסיוני, המדרסים ש"עוזרים לכמה שבועות ואז הבעיה חוזרת" הם בדיוק אלה שנתנו מראש מעט תמיכה ומעט ריכוך, והחומר שלהם המשיך לצנוח עד שלא נשאר בהם כלום. האם זה מסביר את דעיכת ההשפעה במחקרים? אף מחקר לא מדד את עובי המדרס לאורך הניסוי, אז זו השערה – אבל השערה עם מנגנון מתועד, וזו הסיבה שבחירת חומר, כמות תמיכה ומעקב אחרי הקריסה שלו הם אצלי חלק מהטיפול ולא פרט טכני. על החומרים עצמם ועל קצב הקריסה שלהם – במדריך חומרי המדרסים.

מדריך חומרי המדרסים

לסיכום

הפסיה הפלנטרית היא רקמה גידית שמקשיחה את כף הרגל בכל צעד דרך מנגנון הכננת, ונפגעת בנקודת החיבור לעקב כשהעומס עולה על יכולת התיקון שלה. הפגיעה היא ניוונית, לא דלקתית; "דורבן" הוא מונח-מטרייה לכמה מבנים שנפגעים מעומס-יתר; והשאלה אם העומס המכריע הוא מתיחה או דחיסה עדיין פתוחה, עם ראיות מצטברות לצד הדחיסה. מכאן נגזרים העקרונות – הפחתת עומס, העמסה הדרגתית, אמצעים משלימים – שמפורטים ב-dorban.co.il.

שאלות נפוצות

איך נראה דורבן?

מבחוץ בדרך כלל לא רואים דבר: העקב אינו נפוח ואינו אדום, והכאב מורגש בלחיצה על הצד הפנימי של תחתית העקב. בצילום רנטגן ה"דורבן" הוא זיז גרמי קטן שבולט קדימה מתחתית עצם העקב – אבל זיז כזה נמצא גם אצל אנשים רבים ללא כל כאב, ולכן הצילום לבדו אינו מאבחן את הבעיה [5]. האיור בדף מראה את מיקומו.

מה ההבדל בין דורבן לפלנטר פסיאיטיס?

בשימוש היומיומי אלה שני שמות לאותה בעיה קלינית: "דורבן" הוא השם העממי, ו-Plantar fasciitis (או בשם המדויק יותר, פסיופתיה פלנטרית) הוא השם המקצועי לפגיעה בפסיה. "דורבן" במובן הצר הוא הזיז הגרמי שבצילום, שאינו הגורם לכאב ברוב המקרים [5,7].

האם דורבן הוא דלקת?

לרוב לא במובן הקלאסי. בדגימות רקמה מאנשים עם כאב עקב כרוני נמצאו כמעט ללא תאי דלקת, ובמקומם ניוון של סיבי הקולגן [4]. לכן מדברים היום על פגיעת עומס-יתר, ולכן גם נוגדי דלקת וקורטיזון מקלים לטווח קצר בלבד.

האם צריך להסיר את הזיז בניתוח?

לא כדי להחלים. הזיז אינו "דוקר" את הרקמה, ונמצא גם אצל אנשים בלי כאב [5]; הטיפול מכוון לעומס על הפסיה ועל העקב, לא לזיז עצמו.

מתי כדאי לחשוד שזה לא דורבן?

כשהכאב במרכז העקב ולא בקדמתו, גרוע בערב ולא בבוקר, שורף או מלווה בנימול, מופיע אחרי עלייה חדה בריצה עם רגישות בצדי העצם, נמצא מאחורי העקב, או מופיע אצל ילד. במצבים האלה כדאי לעבור על האבחנה המבדלת של כאבים בעקב ולהיבדק.

מקורות

  1. Koc TA Jr, Bise CG, Neville C, Carreira D, Martin RL, McDonough CM. Heel Pain – Plantar Fasciitis: Revision 2023. J Orthop Sports Phys Ther. 2023;53(12):CPG1-CPG39. doi:10.2519/jospt.2023.0303.
  2. Hicks JH. The mechanics of the foot. II. The plantar aponeurosis and the arch. J Anat. 1954;88(1):25-30. PMID 13129168.
  3. Bolgla LA, Malone TR. Plantar fasciitis and the windlass mechanism: a biomechanical link to clinical practice. J Athl Train. 2004;39(1):77-82. PMID 16558682.
  4. Lemont H, Ammirati KM, Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc. 2003;93(3):234-237. doi:10.7547/87507315-93-3-234.
  5. Menz HB, Zammit GV, Landorf KB, Munteanu SE. Plantar calcaneal spurs in older people: longitudinal traction or vertical compression? J Foot Ankle Res. 2008;1:7. doi:10.1186/1757-1146-1-7.
  6. McMillan AM, Landorf KB, Barrett JT, Menz HB, Bird AR. Diagnostic imaging for chronic plantar heel pain: a systematic review and meta-analysis. J Foot Ankle Res. 2009;2:32. doi:10.1186/1757-1146-2-32.
  7. Kumai T, Benjamin M. Heel spur formation and the subcalcaneal enthesis of the plantar fascia. J Rheumatol. 2002;29(9):1957-1964. PMID 12233893.
  8. Whittaker GA, Munteanu SE, Menz HB, Tan JM, Rabusin CL, Landorf KB. Foot orthoses for plantar heel pain: a systematic review and meta-analysis. Br J Sports Med. 2018;52(5):322-328. doi:10.1136/bjsports-2016-097355.
  9. Morrissey D, Cotchett M, Said J'Bari A, et al. Management of plantar heel pain: a best practice guide informed by a systematic review, expert clinical reasoning and patient values. Br J Sports Med. 2021;55(19):1106-1118. doi:10.1136/bjsports-2019-101970.
  10. Riddle DL, Schappert SM. Volume of ambulatory care visits and patterns of care for patients diagnosed with plantar fasciitis: a national study of medical doctors. Foot Ankle Int. 2004;25(5):303-310. doi:10.1177/107110070402500505.
  11. Chang R, et al. What do we actually know about a common cause of plantar heel pain? A scoping review of heel fat pad syndrome. J Foot Ankle Res. 2022;15:60. doi:10.1186/s13047-022-00568-x.
  12. Wearing SC, Smeathers JE, Urry SR, Hennig EM, Hills AP. The pathomechanics of plantar fasciitis. Sports Med. 2006;36(7):585-611. doi:10.2165/00007256-200636070-00004. PMID 16796396.
  13. van Leeuwen KDB, Rogers J, Winzenberg T, van Middelkoop M. Higher body mass index is associated with plantar fasciopathy/'plantar fasciitis': systematic review and meta-analysis of various clinical and imaging risk factors. Br J Sports Med. 2016;50(16):972-981. doi:10.1136/bjsports-2015-094695.
  14. Maemichi T, Matsumoto M, Tsutsui T, Ichikawa S, Okunuki T, Tanaka H, Kumai T. Functional morphologic changes of the heel fat pad and plantar fascia in patients with heel pain during weightbearing and nonweightbearing. Foot Ankle Orthop. 2024;9(2):24730114241247824. doi:10.1177/24730114241247824. PMID 38784968.
  15. Campbell G, Newell E, McLure M. Compression testing of foamed plastics and rubbers for use as orthotic shoe insoles. Prosthet Orthot Int. 1982;6(1):48-52.
  16. Brodsky JW, Kourosh S, Stills M, Mooney V. Objective evaluation of insert material for diabetic and athletic footwear. Foot Ankle. 1988;9(3):111-116. doi:10.1177/107110078800900303. PMID 3229697.
  17. Brodsky JW, Pollo FE, Cheleuitte D, Baum BS. Physical properties, durability, and energy-dissipation function of dual-density orthotic materials used in insoles for diabetic patients. Foot Ankle Int. 2007;28(8):880-889. doi:10.3113/FAI.2007.0880. PMID 17697652.
  18. Riddle DL, Pulisic M, Pidcoe P, Johnson RE. Risk factors for plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg Am. 2003;85(5):872-877. doi:10.2106/00004623-200305000-00015.
  19. Osborne JWA, Azevedo AM, Menz HB, Whittaker GA, Cotchett M, Entwisle T, Connell DA, Munteanu SE, Landorf KB. Intrinsic foot muscle cross-sectional area on MRI in people with and without plantar heel pain: a cross-sectional observational study. J Foot Ankle Res. 2026;19(3):e70183. doi:10.1002/jfa2.70183. PMID 42541750.
WhatsApp