הזיז הגרמי בתחתית עצם העקב הוא הממצא שנתן לכאב בעקב את שמו העממי – "דורבן". במשך מאה שנה ההנחה הייתה פשוטה: הפסיה מושכת בעצם, העצם מגיבה בצמיחת זיז, הזיז דוקר את הרקמה וכואב. כמעט כל חלק בשרשרת הזו התברר כלא מדויק.
הדף הזה עוקב אחרי הזיז: מתי תואר לראשונה, מה מראה ההיסטולוגיה שלו, מה מחקרי האוכלוסייה מצאו אצל אנשים ללא כאב, ומה כל זה אומר למי שקיבל צילום עם "דורבן". על הפסיה עצמה, על מודל הדחיסה ועל מה שכואב באמת – בעמוד-האב.
בקצרה
- הזיז תואר לראשונה בתחילת המאה העשרים, והתפיסה של "משיכה" של הפסיה שלטה עד שנות ה-2000 [3].
- היסטולוגית, רוב הזיזים אינם נוצרים מהפסיה כלל: ב-MRI רק 3% יושבים בתוכה, והשאר במוצא השרירים הקצרים של כף הרגל או ביניהם [2,6,7]; הם נוצרים כתגובה לדחיסה אנכית [3].
- זיז נמצא אצל חלק ניכר מהמבוגרים ללא כל כאב; הקשר לכאב הוא סטטיסטי, לא סיבתי [4].
- הזיז אינו "דוקר" רקמה; אין לו קצה חד והוא מכוסה בסחוס סיבי [2].
- הכאב חולף בלי שהזיז נעלם.
היסטוריה קצרה של המונח
הזיז בעצם העקב תואר לראשונה בספרות הרפואית הגרמנית בתחילת המאה העשרים תחת השם "דורבן העקב", והשם עבר לאנגלית (Heel spur) ולעברית והפך למונח העממי לכל כאב בתחתית העקב [3]. במשך רוב המאה העשרים הסבר הצמיחה היה "טרקציה": הפסיה הפלנטרית מושכת בחיבורה לעצם, העצם מגיבה בבניית עצם חדשה לאורך כיוון המשיכה. ההסבר היה אינטואיטיבי, אך מעטים בדקו אותו בפועל עד שנות ה-2000 [3].
איך הזיז נוצר – שתי תיאוריות
תיאוריית הטרקציה מנבאת שהזיז יצמח בתוך הפסיה, לאורך כיוון הסיבים, ויהיה שכיח יותר במי שיש לו מתח גבוה בפסיה (קשת שטוחה, למשל). תיאוריית הדחיסה מנבאת שהזיז יצמח כתגובה של העצם לעומס אנכי חוזר – בדומה לזיזים במפרקים שוחקים – ויהיה שכיח יותר במי שמעמיס על העקב: מבוגרים, כבדים, ובעלי ארטריטיס. במחקר ב-216 מבוגרים, הזיז נקשר לגיל, למשקל ולאוסטאוארטריטיס – ולא למבנה הקשת או לטווח התנועה – ממצא שתומך בדחיסה ולא בטרקציה [3]. זה אחד הממצאים המרכזיים בוויכוח הרחב יותר על המנגנון של דורבן, שמפורט בעמוד-האב.
מה רואים בהיסטולוגיה – ומאיפה הזיז בכלל צומח
השאלה "האם הזיז נוצר מהפסיה" נבדקה ישירות בכמה מחקרים, והתשובה עקבית: לרוב לא. במחקר שבדק 40 קרסוליים ב-MRI לצד גופות ועצמות ארכיאולוגיות, 50% מהזיזים היו ממוקמים מעל הפסיה, 40% בין הפסיה לשרירים הקצרים של כף הרגל, ורק אחד (3%) בתוך הפסיה עצמה; בעצמות, מחצית מהזיזים היו מכוונים לכיוון שריר המרחיק של הזרת (Abductor digiti minimi) ומחצית לכיוון הכופף הקצר של האצבעות (Flexor digitorum brevis) [6]. מחקר היסטולוגי גדול מצא שהפסיה נאחזת בפריאוסט של הזיז רק ב-46% מהמקרים, ובכל נקודה לאורכו – כלומר היחס בין הזיז לפסיה "משתנה הרבה יותר ממה שדווח" [7]. במנותחים בכאב עקב עיקש, הזיז נמצא במוצא השרירים הקצרים, עם חיבור שרירי לקודקודו, כשהפסיה עוקפת אותו מלמטה [8]; ומחקר MRI נוסף קשר את הזיז ואת פלנטר פסיאיטיס לניוון של שריר המרחיק של הזרת – עדות נוספת למעורבות השרירים ולא רק הפסיה [9]. סקירה מקיפה מ-2017 סיכמה: הזיז קשור לשלושת שרירי השכבה הראשונה, והפסיה יכולה להיות מחוברת לאף חלק ממנו, לחלקו, או לכולו [4].
מבחינה מבנית, הזיז מכוסה בשכבת סחוס סיבי, ובבסיסו סימני שיפוץ עצם (Remodeling) שאופייניים לתגובה לעומס [2]. אין לו "קצה" חד, ואין עדות לכך שהוא חודר לרקמה שמסביבו. הוצעה אף השערה הפוכה למקובל: הזיז מגדיל את שטח האחיזה של הרקמות בעצם ואולי מחזק את החיבור, כלומר תגובת הסתגלות ולא נזק [10]. במקביל, הפסיה שמתחתיו – שהיא הרקמה שכואבת – מראה שינויים ניווניים ללא תאי דלקת [1], ולעיתים קרובות אלה ממצאים בלתי תלויים: יש פסיופתיה בלי זיז, ויש זיז בלי פסיופתיה.
כמה אנשים בלי כאב יש להם זיז?
מחקרי הדימות מצאו זיז אצל 10% עד 63% מהאנשים ללא כאב עקב, בהתאם לגיל האוכלוסייה ולשיטת הצילום, ושיעור גבוה יותר אצל מי שיש לו כאב [4]; הטווח הרחב הוא הסיבה שאיננו מציגים מספר אחד [3,4]. מה שעקבי בכל המחקרים: השכיחות עולה עם הגיל בשתי הקבוצות, ומרבית בעלי הזיז בקבוצת הביקורת לא ידעו שיש להם אותו.
אז מה כן קושר בין הזיז לכאב?
הקשר הוא סטטיסטי: זיז שכיח יותר אצל אנשים עם כאב, כי שני הדברים חולקים גורמי סיכון – גיל, משקל, עומס חוזר על העקב. הזיז הוא סמן לכך שהעקב הועמס לאורך שנים; הכאב הוא תוצאה של הפגיעה ברקמות הרכות. שניהם תוצאה של אותו עומס, אבל האחד אינו גורם לשני. ראיה נוספת: הכאב חולף ברוב המטופלים תוך חודשים עד שנה עם טיפול שמרני [5], והזיז נשאר בדיוק כפי שהיה.
מה זה אומר על הצילום שלכם
צילום רנטגן אינו נדרש כדי לאבחן כאב פלנטרי בעקב כשהתמונה הקלינית טיפוסית [5]; הוא שימושי כשיש חשד לשבר, לגידול או לארטריטיס. אם צולמתם ונמצא זיז: הוא מסביר את השם, לא את הכאב. ואם לא נמצא זיז – זה לא שולל את האבחנה. מה שקובע הוא הרקמה הרכה – הפסיה או כרית השומן – ואותה מעריכים בבדיקה קלינית ובמידת הצורך באולטרסאונד. הטיפול, בכל מקרה, מכוון לרקמה ולעומס – לא לעצם.
הפסיה הפלנטרית ודורבן – עמוד-האב
מהניסיון הקליני שלי – נתי שטיין
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
כמו בכל בעיית שחיקה ועומס-יתר, גם בעקב אחד הדברים הראשונים שנוצרים הוא זיז גרמי – זו תגובה של עצם לעומס, לא נזק ולא הגורם. ייתכן שהזיז לוקח חלק בכאב אצל חלק מהמטופלים, אבל ברוב המקרים החלק שלו שולי, והמחקרים שמראים שהוא צומח ממוצא השרירים הקצרים ולא מהפסיה מחזקים את זה. לכן כשמטופל מגיע עם צילום ואומר "יש לי דורבן", השאלה שלי היא לא מה עושים עם הזיז אלא מה מעמיס על העקב הזה. הזיז לא מטרה: לא "שוברים" אותו, לא "ממיסים" אותו, ולא מסירים אותו כפתרון שגרתי.
לסיכום
ה"דורבן" בצילום הוא זיז שתואר לפני יותר ממאה שנה והוסבר במשך רוב הזמן הזה בטעות כתוצאה של משיכה. ההיסטולוגיה מראה שהוא נוצר מדחיסה, יושב לרוב מעל הפסיה, מכוסה סחוס ואינו דוקר דבר. הוא שכיח אצל אנשים ללא כאב, נשאר אחרי שהכאב חולף, ואינו מטרה לטיפול.
מקורות
- Lemont H, Ammirati KM, Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc. 2003;93(3):234-237. doi:10.7547/87507315-93-3-234.
- Kumai T, Benjamin M. Heel spur formation and the subcalcaneal enthesis of the plantar fascia. J Rheumatol. 2002;29(9):1957-1964. PMID 12233893.
- Menz HB, Zammit GV, Landorf KB, Munteanu SE. Plantar calcaneal spurs in older people: longitudinal traction or vertical compression? J Foot Ankle Res. 2008;1:7. doi:10.1186/1757-1146-1-7.
- Kirkpatrick J, Yassaie O, Mirjalili SA. The plantar calcaneal spur: a review of anatomy, histology, etiology and key associations. J Anat. 2017;230(6):743-751. doi:10.1111/joa.12607.
- Koc TA Jr, et al. Heel Pain – Plantar Fasciitis: Revision 2023. J Orthop Sports Phys Ther. 2023;53(12):CPG1-CPG39. doi:10.2519/jospt.2023.0303.
- Abreu MR, Chung CB, Mendes L, Mohana-Borges A, Trudell D, Resnick D. Plantar calcaneal enthesophytes: new observations regarding sites of origin based on radiographic, MR imaging, anatomic, and paleopathologic analysis. Skeletal Radiol. 2003;32(1):13-21. doi:10.1007/s00256-002-0585-x. PMID 12525939.
- Li J, Muehleman C. Anatomic relationship of heel spur to surrounding soft tissues: greater variability than previously reported. Clin Anat. 2007;20(8):950-955. doi:10.1002/ca.20548.
- Smith S, Tinley P, Gilheany M, Grills B, Kingsford A. The inferior calcaneal spur – anatomical and histological considerations. Foot (Edinb). 2007;17(1):25-31. doi:10.1016/j.foot.2006.10.002.
- Chundru U, Liebeskind A, Seidelmann F, Fogel J, Franklin P, Beltran J. Plantar fasciitis and calcaneal spur formation are associated with abductor digiti minimi atrophy on MRI of the foot. Skeletal Radiol. 2008;37(6):505-510. doi:10.1007/s00256-008-0455-2.
- Zwirner J, Singh A, Templer F, Ondruschka B, Hammer N. Why heel spurs are traction spurs after all: a novel biomechanical hypothesis. Sci Rep. 2021;11:13291. doi:10.1038/s41598-021-92664-4. PMID 34168232.