מטטרסלגיה (Metatarsalgia) היא כאב בכרית קדמת כף הרגל, מתחת לראשי עצמות המסרק – לרוב מתחת לראש המסרק השני והשלישי, ולעיתים מתחת לראש המסרק הראשון. התלונה הטיפוסית היא תחושת שריפה, כאב בדריכה או תחושה של "אבן בתוך הנעל" בדיוק מתחת לכרית. מטטרסלגיה היא תיאור של מקום הכאב ולא אבחנה סגורה: מאחורי אותה תלונה יכולים לעמוד עומס מכני חוזר, יבלת, דלדול של כרית השומן, דלקת במפרק, פגיעה בלוחית הפלנטרית, נוירומת מורטון, שבר מאמץ או מחלה מפרקית [1][2][3].
ברוב המקרים הטיפול השמרני – הפחתת עומס בעזרת נעל ומדרס מתאימים, טיפול בגורמים התורמים כמו קיצור שרירי השוק, ותרגול – מספיק כדי להקל משמעותית. הדף הזה עובר על המנגנון, הסיבות, הבדיקה, האבחנה המבדלת ועל מה שהמחקר אומר בפועל על הטיפול.
בקצרה
- מטטרסלגיה היא כאב בכרית קדמת כף הרגל – תיאור של מיקום, לא אבחנה; במחקר קלאסי נמצאו 23 אבחנות שונות אצל 98 מטופלים עם תלונה זו [3].
- הגורם השכיח הוא עומס חוזר מרוכז מתחת לראש מסרק, שמחמיר עם דלדול כרית השומן, מבנה כף רגל, נעליים צרות או עם עקב, וקיצור שרירי השוק [1][4].
- כאב שורף שמקרין לאצבעות עם נימול מכוון לנוירומת מורטון; כאב עם נפיחות ותחושת חוסר יציבות של האצבע השנייה מכוון לפגיעה בלוחית הפלנטרית.
- כרית מטטרסלית עובדת כשהיא ממוקמת מעט מאחורי ראש המסרק הכואב, לא מתחתיו [5][6].
- מדרסים מותאמים מפחיתים לחץ מתחת לראשי המסרקים המרכזיים, אבל לא נמצא שהם עדיפים על נעל מתאימה, מדרס סטנדרטי או כרית מטטרסלית פשוטה [7].
- ניתוח נשקל רק לאחר טיפול שמרני מסודר שלא הצליח, או כשיש עיוות מבני משמעותי [1][2].
מה יש בדף
- מה זה מטטרסלגיה ולמה דווקא שם כואב?
- מה מרגישים? התסמינים האופייניים
- מה גורם למטטרסלגיה?
- אילו סוגי מטטרסלגיה קיימים?
- איך מבדילים בין מטטרסלגיה למצבים דומים?
- כאב בכרית כף הרגל – מה המיקום יכול לרמז?
- איך נראית הבדיקה?
- איך מטפלים במטטרסלגיה?
- מתי שוקלים ניתוח?
- מתי לפנות לבדיקה?
- מהניסיון הקליני שלי
- שאלות נפוצות
- לסיכום
מה זה מטטרסלגיה ולמה דווקא שם כואב?
ראשי חמש עצמות המסרק נושאים את משקל הגוף בשלב האחרון של הדריכה, כשהעקב כבר התרומם והגוף "מתגלגל" מעל קדמת כף הרגל. מתחת לראשים נמצאת כרית שומן ייעודית – רקמה סיבית-שומנית המחולקת לתאים קטנים, שתפקידה לספוג זעזועים ולפזר לחץ. מעל הכרית נמצאים מפרקי המסרק-אצבע (MTP), שכל אחד מהם נתמך מלמטה ברצועה עבה – הלוחית הפלנטרית (Plantar Plate). בין הראשים עוברים העצבים הדיגיטליים ובורסות קטנות. להרחבה על המבנה ראו עצמות כף הרגל.
כל אחד מהמרכיבים האלה – העור, כרית השומן, המפרק, הלוחית הפלנטרית, הבורסה, העצב והעצם עצמה – יכול להיות מקור לכאב. לכן המונח "מטטרסלגיה" אומר איפה כואב, אבל לא אומר למה [1][3]. בספרות מקובל לתאר אותה כאחת התלונות השכיחות ביותר בכף הרגל, בעיקר מהעשור הרביעי-החמישי לחיים ויותר אצל נשים [1].

מה מרגישים? התסמינים האופייניים
- כאב, שריפה או "דקירה" מתחת לכרית קדמת כף הרגל, בעיקר בהליכה, בעמידה ממושכת ובדחיפה (ריצה, עלייה במדרגות, הליכה בעלייה).
- תחושה של אבן או קפל בגרב מתחת לראשי המסרקים.
- החמרה בהליכה יחפה על משטח קשה ובנעליים דקות, צרות או עם עקב.
- לעיתים יבלת קשה (קלוס) מתחת לראש המסרק העמוס – סימן שהעור מגיב ללחץ חוזר. ראו יבלות בכף הרגל.
- הקלה במנוחה ובהורדת הנעליים, לפחות בשלבים הראשונים.
הכאב מופיע בשכיחות הגבוהה ביותר מתחת לראש המסרק השני, ולעיתים מתחת לשלישי. מתחת לראש המסרק הראשון הכאב קשור לעיתים קרובות יותר לעצמות הססמואידיות או למפרק הבוהן – ראו כאבים בבוהן וססמואידיטיס.
מה גורם למטטרסלגיה?
המנגנון הבסיסי הוא לחץ חוזר שמרוכז בשטח קטן מעבר למה שהרקמה מסוגלת לספוג ולהתאושש ממנו. העומס הזה בא לידי ביטוי בעיקר בסוף שלב הדריכה, כשמשקל הגוף מתרכז מתחת לראשי המסרקים [1][2]. עם הזמן כרית השומן נדחסת ומתדלדלת, העור מגיב ביבלת, ולעיתים מתפתחת דלקת של רירית המפרק (סינוביטיס) או פגיעה ברצועות התומכות. מכאן, הגורמים התורמים מתחלקים לכמה קבוצות.
מבנה כף הרגל
- קשת גבוהה ונוקשה (כף רגל חלולה) מרכזת עומס בקדמת כף הרגל ומקצרת את זמן פיזור הכוחות.
- כף רגל שטוחה או שורה ראשונה גמישה מדי עלולות להעביר עומס מהמסרק הראשון אל ראשי המסרקים השני והשלישי.
- מסרק שני ארוך יחסית ("אינדקס מינוס") או בוהן קצרה מהאצבע השנייה נחשבים גורמי נטייה, אבל הקשר בינם לבין כאב פחות חד-משמעי משנהוג לחשוב – מחקר שמדד לחצים לא מצא קשר בין אורך המסרק לבין שיא הלחץ מתחתיו [11]. הרחבה על כך בדף עצמות המסרק ומבנה קדמת כף הרגל, ועל סוגי כף הרגל לפי אורך האצבעות בדף כף רגל מצרית, יוונית ומרובעת.
- עיוותי אצבעות – אצבע פטיש, אצבע קלובה או אצבע "מאלט" – מושכים את כרית השומן קדימה כך שראש המסרק נשאר עם פחות ריפוד מתחתיו.
- הלוקס וולגוס – כשהבוהן מאבדת את יכולתה לשאת עומס, חלק מהעומס עובר לראשי המסרקים הסמוכים.
שרירי השוק והקרסול
הגבלה בכיפוף הקרסול כלפי מעלה (Dorsiflexion), בעיקר בגלל קיצור של שריר התאומים (Gastrocnemius), מקדימה את הרמת העקב בהליכה ומגבירה את משך ועוצמת העומס על קדמת כף הרגל. במחקר שהשווה מטופלים עם כאבי קדמת כף רגל לקבוצת ביקורת, טווח הכיפוף של הקרסול עם ברך ישרה היה בממוצע 4.5 מעלות במטופלים לעומת 13.1 מעלות בביקורת [4]. זו אחת הסיבות שבדיקת גמישות השוק היא חלק קבוע מהבדיקה.
גיל, כרית השומן ונעליים
דלדול של כרית השומן ושינויים ניווניים במפרקים מסבירים חלק מהעלייה בשכיחות מגיל הארבעים והחמישים. נעליים עם עקב גבוה ובית אצבעות צר מעבירות משקל קדימה ודוחסות את ראשי המסרקים זה אל זה; שימוש ממושך בהן קשור גם להתפתחות הלוקס וולגוס. פעילות ספורטיבית עצימה עם הרבה דחיפות ושינויי כיוון, בעיקר על משטח קשה ובנעליים דקות, מוסיפה עומס.
גורמים כלליים ומערכתיים
סוכרת ונוירופתיה היקפית, מחלות כלי דם, דלקת מפרקים שגרונית וגאוט משנים את תמונת הכאב ואת אופן הטיפול. פגיעה עצבית עלולה לגרום לחולשת שרירים, לשינוי בדפוס ההליכה ולרגישות יתר לכאב, ומנגד גם להסתרת כאב אצל מטופל סוכרתי – מצב שמחייב זהירות מיוחדת.
אילו סוגי מטטרסלגיה קיימים?
כבר ב-1980 הראה סקרנטון (Scranton), במחקר על 98 מטופלים עם כאב בקדמת כף הרגל, שמדובר בתסמין ולא באבחנה: נמצאו 23 אבחנות שונות, שחולקו למטטרסלגיה ראשונית, מטטרסלגיה משנית וכאב בקדמת כף הרגל שאינו קשור לראשי המסרקים [3]. החלוקה המקובלת כיום, המבוססת על אותו היגיון, היא [2]:
| סוג | מה עומד מאחוריו | דוגמאות |
|---|---|---|
| ראשונית | בעיה מבנית או ביומכנית שגורמת לחלוקת עומס לקויה מתחת לראשי המסרקים | מסרק ארוך, קשת גבוהה, שורה ראשונה גמישה, קיצור שרירי השוק, הלוקס וולגוס |
| משנית | מקור הכאב אינו בחלוקת העומס עצמה אלא במחלה או פגיעה אחרת | דלקת מפרקים שגרונית, גאוט, מחלת פרייברג, שבר מאמץ, נוירומת מורטון, בעיה עצבית |
| איאטרוגנית | תוצאה של ניתוח קודם בקדמת כף הרגל | "מטטרסלגיה מעבר" (Transfer Metatarsalgia) אחרי ניתוח בוהן או מסרק |
באותו מטופל יכולים להתקיים כמה גורמים במקביל – למשל מסרק שני ארוך, קיצור שרירי השוק ונעליים צרות – ולכן טיפול שמתמקד בגורם אחד בלבד מפספס לעיתים קרובות.
מבחינה ביומכנית מבחינים גם בין מטטרסלגיה "סטטית", שבה הכאב מתחת לראש מסרק בולט או נמוך כבר בשלב העמידה, לבין מטטרסלגיה "של דחיפה" (Propulsive), שבה העומס מתרכז בסוף שלב הדריכה, למשל בגלל מסרק ארוך או קיצור שרירי השוק [2].
איך מבדילים בין מטטרסלגיה למצבים דומים?
זה החלק החשוב ביותר בבירור, כי כל אחד מהמצבים הבאים מטופל אחרת:
| מצב | מה מכוון אליו |
|---|---|
| נוירומת מורטון | כאב שורף או "חשמלי" בין האצבעות (לרוב השלישית והרביעית), נימול באצבעות, "קליק" בלחיצה רוחבית |
| קרע בלוחית הפלנטרית | כאב ונפיחות מתחת לבסיס האצבע השנייה, תחושת חוסר יציבות, אצבע שמתחילה לנדוד או "לצוף" |
| שבר מאמץ במסרק | כאב ממוקד על גבי העצם עצמה (גם מלמעלה), לעיתים נפיחות בגב כף הרגל, אחרי עלייה בעומס |
| מחלת פרייברג | כאב ונוקשות במפרק המסרק השני, לרוב אצל מתבגרות וצעירות |
| ססמואידיטיס | כאב מתחת לראש המסרק הראשון, מתחת לבוהן |
| גאוט או דלקת מפרקים | כאב חד עם חום, אודם ונפיחות, או מעורבות של כמה מפרקים |
| יבלת או יבלת עמוקה | כאב בלחץ ישיר על נגע עורי מוגדר |
לכל אחד מהמצבים האלה יש דף נפרד: נוירומת מורטון, קרע בלוחית הפלנטרית, שברי מאמץ בכף הרגל, מחלת פרייברג, ססמואידיטיס וגאוט.
בבדיקה של מטופלים שעברו ניתוח לתיקון לוחית פלנטרית, כמעט כולם תיארו כאב שהופיע בהדרגה עם רגישות ונפיחות מתחת לראש המסרק השני, ולמבחן "המגירה" (Drawer test) הייתה סגוליות גבוהה מאוד [9]. כלומר, כאב "מטטרסלגי" עם נפיחות מתחת לאצבע השנייה מחייב לבדוק את יציבות המפרק ולא רק את הלחץ.
כאב בכרית כף הרגל – מה המיקום המדויק יכול לרמז?
"כאב בכרית כף הרגל" יכול לתאר כמה אזורים שונים, והמיקום המדויק של הכאב הוא אחד הרמזים הראשונים בבירור. הטבלה הבאה היא כיוון כללי בלבד: היא אינה מחליפה בדיקה, ובאותה כף רגל יכולות להתקיים כמה בעיות במקביל.
| מיקום הכאב | מה נפוץ באזור הזה | להרחבה |
|---|---|---|
| מתחת לבסיס הבוהן הגדולה (ראש המסרק הראשון) | גירוי של עצמות הססמואיד, שבר או שבר מאמץ בססמואיד, נקע של מפרק הבוהן | ססמואידיטיס; נקע בבוהן הגדולה (טרף טו) |
| מתחת לראש המסרק השני או השלישי | מטטרסלגיה מכנית, פגיעה בלוחית הפלנטרית, מחלת פרייברג, שבר מאמץ | הדף הזה והטבלה שלמעלה |
| בין האצבע השלישית לרביעית, עם שריפה או נימול | נוירומת מורטון | נוירומת מורטון |
| בצד החיצוני של קדמת כף הרגל, ליד בסיס הזרת | עומס על ראש המסרק החמישי, יבלת, בליטה בצד החיצוני | בוניון החייטים |
| בכרית העקב (החלק האחורי של כף הרגל) | דלקת בפסיה הפלנטרית (דורבן), תסמונת כרית השומן בעקב | דורבן בעקב; תסמונת כרית השומן בעקב |
כאב שמתפרש על כל קדמת כף הרגל, בשתי הרגליים, עם נימול או שריפה, מכוון יותר לבעיה עצבית כללית מאשר לבעיה מקומית מתחת לראש מסרק אחד. ראו נימול בכף הרגל.
איך נראית הבדיקה?
האבחנה מבוססת בעיקר על שיחה ובדיקה קלינית [1][2]. מה שחשוב לבדוק:
- רקע רפואי – סוכרת, מחלת מפרקים, מחלת כלי דם, בעיה נוירולוגית, ניתוחים קודמים בכף הרגל.
- מערכת העצבים – כאב גב תחתון עם הקרנה, לחץ על עצב היקפי (כמו תסמונת התעלה הטרסלית) ושינויי תחושה, שיכולים לתרום לכאב או לחקות אותו.
- הגפה כולה – הבדל באורך רגליים, הגבלה ביישור הברך, וטווח הכיפוף של הקרסול עם ברך ישרה וכפופה (בדיקת קיצור שריר התאומים) [4].
- מנח כף הרגל בעמידה ובהליכה – קשת גבוהה ונוקשה, כף רגל שטוחה עם שורה ראשונה גמישה, דפוס הגלגול בהליכה. ראו מחזור ההליכה ובדיקת כף הרגל.
- קדמת כף הרגל – מישוש של כל ראש מסרק בנפרד ושל המרווחים ביניהם, השוואת מיקום הכאב למיקום היבלות, טווחי תנועה במפרקי המסרק-אצבע, מבנה האצבעות, מבחן המגירה, ולחיצה רוחבית (מבחן מולדר) לשלילת נוירומה.
- מדידת לחצים – מיפוי לחצים בכף הרגל (לחצים פלנטריים) עוזר להבין היכן מתרכז העומס ולבדוק את השפעת המדרס, אבל אינו מחליף את הבדיקה.
מתי צריך הדמיה?
צילום רנטגן בעמידה מראה את מבנה העצמות ואת היחסים בין המסרקים, שינויים במפרקים, מחלת פרייברג ושבר מאמץ ותיק, אבל אינו מראה רקמות רכות. אולטרסאונד או MRI שמורים לחשד לפגיעה בלוחית הפלנטרית, לנוירומה לא ברורה, לשבר מאמץ מוקדם או לדלקת מפרקית [2]. ממצא בהדמיה צריך להתאים לתמונה הקלינית – לא כל ממצא הוא מקור הכאב.
איך מטפלים במטטרסלגיה?
הטיפול הראשוני הוא שמרני, והוא מספיק לרוב המטופלים [1][2]. המטרה כפולה: להוריד את העומס מהרקמה הכואבת, ולטפל בגורמים שיצרו אותו.
הנעלה
נעל עם בית אצבעות רחב ועמוק, סוליה עבה ומרופדת, עקב נמוך, ובמידת הצורך סוליה מתגלגלת (Rocker) שמקטינה את הכיפוף במפרקי האצבעות בדחיפה. במטטרסלגיה חמורה, בלי הפסקה של נעלי עקב ובית אצבעות צר קשה מאוד להגיע לשיפור.
כרית מטטרסלית ומדרסים
כרית מטטרסלית מרימה את אזור צוואר המסרקים ומעבירה חלק מהעומס מהראשים לאזור שמאחוריהם. המיקום קובע: במחקר לחצים, כרית שהשיא שלה היה ממש מאחורי ראש המסרק הפחיתה את שיא הלחץ מתחתיו מכ-680 לכ-430 קילופסקל, בעוד שכרית שהוצבה רחוק יותר אחורה לא הפחיתה את הלחץ באופן מובהק [5]. במחקר המשך, ככל שהכרית הפחיתה יותר את הלחץ מתחת לראש המסרק השני, כך השתפר יותר הכאב [6]. כרית שמונחת ישירות מתחת לראש הכואב עלולה דווקא להוסיף לחץ.
סקירה שיטתית ומטא-אנליזה (5 מחקרים, 158 משתתפים) מצאה שמדרסים מותאמים מפחיתים לחץ מתחת לראשי המסרקים 2–4 בהשוואה ללא טיפול, אבל יעילותם דומה לזו של נעל סטנדרטית מתאימה, מדרס סטנדרטי או כרית מטטרסלית בודדת [7]. כלומר, החשוב הוא העיקרון – הורדת העומס במקום הנכון – ולא בהכרח המחיר או המורכבות. פירוט על תכנון המדרס, כרית ופס מטטרסלי, ריפוד ו-relief מקומי נמצא בדף מדרסים למטטרסלגיה. על מדרסים בהתאמה אישית באופן כללי – מדרסים בהתאמה אישית.

מתיחות, תנועה וחיזוק
כאשר קיימת הגבלה בכיפוף הקרסול, מתיחה של שרירי השוק (עם ברך ישרה וכפופה) היא חלק מרכזי בטיפול [2][8]. מוביליזציה של מפרקים מוגבלים בכף הרגל ובקרסול, וחיזוק השרירים הפנימיים של כף הרגל ושל השוק, משלימים את התמונה. כשיש יבלת כואבת, הורדה מקצועית שלה מקלה מיד על הלחץ הנקודתי, אבל היא תחזור אם העומס לא ישתנה.
טיפול בגורמים תורמים
איזון סוכרת, טיפול בבעיה עצבית או בכאב גב עם הקרנה, וטיפול רפואי במחלה דלקתית – בלי אלה הטיפול המכני לבדו לא יספיק.
תרופות וזריקות
נוגדי דלקת (NSAIDs) עשויים לעזור לזמן קצר, בעיקר כשיש דלקת חריפה עם נפיחות וחום, אבל אינם פותרים את מקור העומס. זריקת סטרואידים למפרק המסרק-אצבע דורשת זהירות: היא עשויה להפחית דלקת, אך קשורה גם להחלשה של הרצועות המייצבות את המפרק [8].
מתי שוקלים ניתוח?
ניתוח נשקל כשטיפול שמרני מסודר וממושך לא הביא לשיפור מספק, או כשיש עיוות מבני שמונע מהטיפול השמרני להצליח – למשל אצבע שנודדת עם קרע בלוחית הפלנטרית או הלוקס וולגוס מתקדם [1][2]. הניתוח השכיח הוא אוסטאוטומיה של המסרק – קיצור או הרמה של ראש המסרק הבעייתי (למשל ניתוח Weil) – ולצידה תיקון רקמות רכות לפי הצורך. במקרים שבהם קיצור שריר התאומים הוא הגורם המרכזי, הארכה ניתוחית של השריר דיווחה על שיפור בכאב, אם כי כשליש מהמטופלים נזקקו גם לפעולה נוספת בקדמת כף הרגל, והראיות מבוססות על מעט מחקרים קטנים [10]. ניתוח בקדמת כף הרגל עלול לגרום ל"מטטרסלגיה מעבר" לראש מסרק סמוך, ולכן ההחלטה דורשת תכנון של כל קדמת כף הרגל ולא רק של הנקודה הכואבת [1].
מתי לפנות לבדיקה?
- כאב שלא משתפר אחרי שלושה-ארבעה שבועות של הקלה בעומס והחלפת נעליים.
- נפיחות בגב כף הרגל או כאב חד על העצם אחרי עלייה בעומס – חשד לשבר מאמץ.
- אצבע שמתחילה לנדוד, להתרומם או לחצות את האצבע הסמוכה.
- נימול, שריפה או חוסר תחושה באצבעות.
- אודם, חום ונפיחות פתאומיים במפרק, או כאב בכמה מפרקים – חשד לגאוט או דלקת מפרקים.
- סוכרת או ירידה בתחושה בכף הרגל – כל פצע, שינוי צבע או יבלת שמשנה מראה מחייבים בדיקה מוקדמת.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
מטטרסלגיה היא אחת התלונות השכיחות ביותר שמגיעות אליי, והרבה מהמטופלים כבר ניסו כמה זוגות מדרסים. בבדיקה אני מחפש קודם כל את הרקמה שכואבת – מפרק, עצב, לוחית פלנטרית או עור – ורק אחר כך מתכנן את הורדת העומס. בגישה שלי, מדרס למטטרסלגיה כולל כמעט תמיד כרית מטטרסלית, וגודלה ומיקומה המדויק מתחת לכף הרגל של המטופל הם שקובעים אם המדרס יעבוד. כשהמטרה היא ריפוד ופיזור לחץ בקדמת כף הרגל, אני נוטה למדרס רך ורב-שכבתי, שלעיתים עבה יותר ודורש נעל מרווחת או חצי מידה גדולה יותר. אין מחקר שמראה שמדרס קשיח אינו יכול לעזור, והמחקר הקיים לא מצא יתרון ברור לשיטת ייצור אחת – זו העדפה קלינית שלי, לא ממצא מחקרי.
עוד דבר שאני רואה שוב ושוב: חומרי ריפוד בסיסיים נדחסים ומאבדים את יכולת הספיגה תוך חודשים, והמטופל חוזר לכאב בלי להבין למה. לכן אני בודק את המדרס אחרי תקופת שימוש ומשנה אותו לפי התגובה – מזיז את הכרית, מגדיל או מקטין אותה, או מוסיף ריפוד מקומי. מטופלים שהכאב שלהם לא השתפר למרות מדרסים קודמים מגיעים לעיתים קרובות עם כרית שממוקמת מתחת לראשי המסרקים במקום מאחוריהם, או עם נעל שדוחסת את קדמת כף הרגל.
שאלות נפוצות
האם אפשר להתחיל עם כרית מטטרסלית מהמדף?
כן, במקרים קלים זה צעד ראשון סביר. חשוב שהכרית תמוקם מעט מאחורי ראש המסרק הכואב ולא מתחתיו. אם אין שיפור תוך שבועיים-שלושה, או שהכאב מחמיר, כדאי להיבדק.
האם מטטרסלגיה עוברת מעצמה?
לפעמים, כשהגורם היה זמני (למשל עלייה חדה בהליכה או נעל לא מתאימה). כשהגורם מבני או קשור לגיל ולדלדול כרית השומן, בלי שינוי בעומס הכאב נוטה לחזור.
כמה זמן לוקח להרגיש שיפור?
הקלה ראשונית מנעל ומדרס מתאימים מורגשת לרוב תוך שבועות ספורים. הרגעה של מפרק מודלק או של רקמה שנפגעה יכולה להימשך כמה חודשים.
האם כאב עם נימול באצבעות הוא מטטרסלגיה?
נימול ושריפה בין האצבעות מכוונים יותר לנוירומת מורטון או לבעיה עצבית אחרת, ומצריכים בדיקה מכוונת.
מה ההבדל בין כאב בכרית קדמת כף הרגל לכאב בכרית העקב?
מטטרסלגיה היא כאב בכרית הקדמית, מתחת לראשי המסרקים, ומחמירה בעיקר בדחיפה ובנעליים דקות או עם עקב. כאב בכרית העקב נובע מגורמים אחרים ומטופל אחרת: לרוב מדובר בדלקת בפסיה הפלנטרית, שמאופיינת בכאב בצעדים הראשונים בבוקר, או בדלדול כרית השומן של העקב.
אילו נעליים מתאימות למטטרסלגיה?
נעל עם בית אצבעות רחב ועמוק, סוליה עבה ומרופדת ועקב נמוך, ובמידת הצורך סוליה מתגלגלת (Rocker). כדאי לוודא שיש בנעל מקום לכרית מטטרסלית או למדרס בלי שקדמת כף הרגל תידחס. כשהכאב נמשך למרות נעל מתאימה, בדיקה לפני התאמת מדרס עוזרת לקבוע אם מדרס רלוונטי ואיפה בדיוק למקם את הכרית.
לסיכום
מטטרסלגיה היא כאב בכרית קדמת כף הרגל, ונקודת מוצא לבירור יותר מאשר אבחנה. הצלחת הטיפול תלויה בזיהוי הרקמה הכואבת, בשלילת נוירומה, פגיעה בלוחית הפלנטרית, שבר מאמץ או מחלה מערכתית, ובטיפול בגורמים שמגבירים את העומס. ברוב המקרים נעל מתאימה, כרית מטטרסלית או מדרס שממוקמים נכון, ומתיחות לשרירי השוק מקלים משמעותית, וניתוח נשמר למקרים שלא הגיבו או לעיוות מבני. סקירה רחבה של כאבים בכל אזורי כף הרגל נמצאת בדף כאבים בכף הרגל.
מקורות
- Espinosa N, Brodsky JW, Maceira E. Metatarsalgia. J Am Acad Orthop Surg. 2010;18(8):474-85. PMID: 20675640.
- Besse JL. Metatarsalgia. Orthop Traumatol Surg Res. 2017;103(1S):S29-S39. PMID: 28109624.
- Scranton PE Jr. Metatarsalgia: diagnosis and treatment. J Bone Joint Surg Am. 1980;62(5):723-32. PMID: 7391095.
- DiGiovanni CW, Kuo R, Tejwani N, et al. Isolated gastrocnemius tightness. J Bone Joint Surg Am. 2002;84(6):962-70. PMID: 12063330.
- Hsi WL, Kang JH, Lee XX. Optimum position of metatarsal pad in metatarsalgia for pressure relief. Am J Phys Med Rehabil. 2005;84(7):514-20. PMID: 15973088.
- Kang JH, Chen MD, Chen SC, Hsi WL. Correlations between subjective treatment responses and plantar pressure parameters of metatarsal pad treatment in metatarsalgia patients: a prospective study. BMC Musculoskelet Disord. 2006;7:95. PMID: 17147793.
- Ruiz-Ramos M, Orejana-García ÁM, García-Oreja S, et al. Effectiveness of bespoke or customised orthotic treatment in plantar pressure reduction of the central metatarsals: A systematic review and meta-analysis. J Orthop. 2025;59:111-118. PMID: 39399760.
- Talusan PG. Lesser Metatarsophalangeal Joint Instability: Nonsurgical Treatment Alternatives. Foot Ankle Clin. 2024;29(4):691-699. PMID: 39448181.
- Klein EE, Weil L Jr, Weil LS Sr, Coughlin MJ, Knight J. Clinical examination of plantar plate abnormality: a diagnostic perspective. Foot Ankle Int. 2013;34(6):800-4. PMID: 23696184.
- Calori S, Giuliani A, Bocchino G, et al. Gastrocnemius recession in the treatment of isolated metatarsalgia: A systematic review of surgical outcomes and complications. J Orthop Surg (Hong Kong). 2026;34(1):10225536251350416. PMID: 41579055.
- Kaipel M, Krapf D, Wyss C. Metatarsal length does not correlate with maximal peak pressure and maximal force. Clin Orthop Relat Res. 2011;469(4):1161-6. PMID: 20945122.