גאוט (שיגדון) בבוהן הגדולה – תסמינים, אבחון ומתי זה לא "סתם דלקת"

גאוט (Gout), או בעברית שיגדון, היא מחלת מפרקים דלקתית שנגרמת משקיעה של גבישי חומצת שתן (מונוסודיום אוראט) במפרק ובסביבתו, כשרמת חומצת השתן בדם גבוהה לאורך זמן. מפרק בסיס הבוהן הגדולה הוא המקום הקלאסי להתקף – מצב שמכונה פודגרה (Podagra): כאב פתאומי וחזק מאוד, אודם, חום ונפיחות, שמתחילים לרוב בלילה ומגיעים לשיא בתוך שעות.

גאוט היא בעיה רפואית ולא מכנית. היא מאובחנת ומטופלת על ידי רופא, הטיפול בה תרופתי, ומדרס או נעל לא פותרים אותה. מה שחשוב במיוחד לדעת: לזיהום חיידקי במפרק יכולה להיות תמונה דומה מאוד, וזה מצב חירום – ולכן התקף ראשון של מפרק אדום וחם מחייב בדיקה רפואית מהירה.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • גאוט נגרמת מגבישי חומצת שתן במפרק; הבוהן הגדולה היא המקום השכיח ביותר להתקף ראשון.
  • ההתקף פתאומי: כאב קשה, אודם, חום ונפיחות, לרוב בלילה, עם שיא בתוך פחות מיממה.
  • יש לשלול זיהום במפרק, במיוחד בהתקף ראשון או כשיש חום.
  • האבחנה המדויקת היא זיהוי גבישים בנוזל מהמפרק; רמת חומצת שתן בדם יכולה להיות תקינה בזמן התקף.
  • טיפול בהתקף (נוגדי דלקת, קולכיצין או סטרואידים) שונה מהטיפול המונע לטווח ארוך (הורדת חומצת שתן).

מה זה גאוט?

חומצת שתן היא תוצר פירוק של פורינים – חומרים שנמצאים בכל תאי הגוף ובחלק מהמזונות. כשרמתה בדם גבוהה מדי לאורך זמן (היפראוריצמיה), בגלל ייצור מוגבר או, בעיקר, הפרשה לא מספקת בכליות, היא עלולה לשקוע כגבישים במפרקים ובגידים. רוב האנשים עם חומצת שתן גבוהה לא יפתחו גאוט, אבל ככל שהרמה גבוהה יותר ולזמן ארוך יותר, הסיכון עולה [1].

הגבישים מעוררים תגובה דלקתית חדה ומהירה של מערכת החיסון – וזה ההתקף. מפרק הבוהן הגדולה רגיש במיוחד, כנראה בגלל שהוא קר יחסית (וחומצת שתן שוקעת בקלות רבה יותר בטמפרטורה נמוכה), נושא עומס רב, ולעיתים קרובות כבר יש בו שינויים שחיקתיים. מעבר לבוהן, גאוט יכולה לפגוע בקרסול, בגב כף הרגל, בברך, במפרקי היד ובמרפק.

אם המחלה לא מטופלת לאורך שנים, ההתקפים נעשים תכופים וממושכים יותר, מעורבים מפרקים נוספים, ויכולים להיווצר גושי גבישים מתחת לעור (טופי, Tophi) ונזק קבוע למפרקים [1].

מי בסיכון?

  • גברים – גאוט שכיחה בהרבה בגברים, בעיקר מגיל העמידה. אצל נשים היא מופיעה בעיקר אחרי גיל המעבר.
  • גיל – השכיחות עולה עם הגיל.
  • תזונה ושתייה – צריכה גבוהה של בשר ופירות ים קשורה לסיכון מוגבר, ואילו מוצרי חלב דלי שומן נקשרו לסיכון נמוך יותר [2]. אלכוהול, ובמיוחד בירה, ומשקאות ממותקים בפרוקטוז מעלים את הסיכון.
  • מצבים רפואיים – עודף משקל, יתר לחץ דם, מחלת כליות, סוכרת ותסמונת מטבולית.
  • תרופות – בעיקר משתנים, ותרופות נוספות שמשפיעות על הפרשת חומצת השתן.
  • תורשה – חלק ניכר מהנטייה לחומצת שתן גבוהה תורשתי.

התקף עלול להתעורר אחרי ארוחה כבדה ושתיית אלכוהול, התייבשות, ניתוח או מחלה חריפה, ולפעמים גם בתחילת טיפול שמוריד חומצת שתן.

איך נראה התקף גאוט בבוהן?

  • התחלה פתאומית, לעיתים קרובות בלילה או לפנות בוקר.
  • כאב חזק מאוד, שמגיע לשיא בתוך פחות מ-24 שעות. גם מגע של שמיכה או גרב קשה לשאת.
  • אודם וחום בולטים מעל המפרק, ולעיתים העור מבריק ומתוח.
  • נפיחות של המפרק ולעיתים של כל קדמת כף הרגל.
  • החלמה – התקף שלא טופל חולף בדרך כלל לבד בתוך ימים עד שבועיים, והמפרק נראה תקין בין ההתקפים.

התמונה הזו – התקף של מפרק אחד בכף הרגל, במיוחד בבוהן הגדולה, עם אודם, כאב קשה וחלוף מלא בין התקפים – היא חלק מהקריטריונים לסיווג גאוט [3]. היא שונה מאוד מכאב בבוהן שמתפתח בהדרגה, כמו בהלוקס ולגוס או בהלוקס ריגידוס. השוואה בין הגורמים לכאב בבוהן – בדף כאבים בבוהן הגדולה.

למה חייבים לשלול זיהום?

דלקת מפרקים זיהומית (ספטית) נראית לעיתים כמעט אותו דבר: מפרק אדום, חם, נפוח וכואב מאוד. ההבדל הוא שזיהום עלול להרוס את המפרק בתוך ימים ולהתפשט לדם, ולכן הוא מצב חירום שמטופל באנטיביוטיקה ולעיתים בניקוז [4]. ממצאי הבדיקה הגופנית לבדם אינם מספיקים כדי להבדיל בין השניים בוודאות, וגם גאוט וזיהום יכולים להופיע יחד.

הסבירות לזיהום גבוהה יותר כשמדובר בהתקף ראשון, כשיש חום גבוה או צמרמורות, כשיש פצע או זיהום עור ליד המפרק, אחרי זריקה או ניתוח במפרק, ואצל אנשים עם סוכרת, מערכת חיסון מוחלשת או מפרק תותב. במצבים האלה צריך הערכה רפואית באותו יום, ולא להניח ש"זה בטח גאוט".

איך מאבחנים גאוט?

  • ניקור המפרק – שאיבת נוזל מהמפרק ובדיקתו במיקרוסקופ מקטב (Polarized light) היא הדרך המדויקת ביותר: רואים בה את הגבישים בצורת מחט. אותה דגימה נשלחת גם לתרבית לשלילת זיהום [3, 5].
  • רמת חומצת שתן בדם – תומכת באבחנה, אבל אינה מכריעה. בזמן התקף הרמה יכולה להיות תקינה, ולכן מומלץ לחזור על הבדיקה כמה שבועות אחרי ההתקף. מצד שני, רמה גבוהה לבדה אינה מוכיחה שהכאב הוא גאוט.
  • הדמיה – אולטרסאונד יכול להראות שכבת גבישים על פני הסחוס (סימן "קו כפול") או טופי, ו-CT בשתי אנרגיות (DECT) יכול לזהות משקעי גבישים. צילום רנטגן רגיל מראה בעיקר נזק מאוחר [3].
  • אבחנה קלינית – כשאי אפשר לבצע ניקור, הרופא נשען על שילוב של תמונה קלינית אופיינית, בדיקות דם והדמיה, אבל הסיכון לפספס זיהום או מחלה אחרת גבוה יותר.

מחלות שעלולות להיראות דומות כוללות זיהום, פסאודו-גאוט (גבישי סידן), התקף דלקתי של הלוקס ריגידוס או הלוקס ולגוס, ציפורן חודרנית מזוהמת (ציפורן חודרנית) ודלקת עור (צלוליטיס).

טיפול בהתקף חריף

המטרה היא להפחית את הדלקת והכאב מהר ככל האפשר. כדאי להתחיל טיפול מוקדם, בשעות הראשונות של ההתקף. לפי ההנחיות של האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה (ACR) והאיגוד האירופי (EULAR), יש שלוש אפשרויות עיקריות שיעילות בערך באותה מידה, והבחירה ביניהן נעשית לפי מחלות הרקע והתרופות של המטופל [5, 6]:

  • קולכיצין – יעיל במיוחד כשמתחילים מוקדם. ניסוי מבוקר הראה שמינון נמוך יעיל כמו מינון גבוה, עם הרבה פחות תופעות לוואי במערכת העיכול [7].
  • נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs) – בתנאי שאין מניעה כמו מחלת כליות, כיב קיבה או אי-ספיקת לב.
  • סטרואידים – בבליעה, בזריקה למפרק או בזריקה לשריר. ניסוי מבוקר מצא שפרדניזולון בבליעה יעיל כמו נפרוקסן בהתקף גאוט [8].

לצד התרופות: מנוחה של הרגל, הרמה וקירור מקומי עוזרים. בזמן ההתקף כדאי לנעול נעל רחבה ורכה או סנדל פתוח שלא לוחץ על המפרק. את הבחירה בתרופה ובמינון קובע הרופא.

טיפול מונע לטווח ארוך

הטיפול בהתקף לא משנה את המחלה עצמה. כדי למנוע התקפים חוזרים, טופי ונזק למפרקים, יש צורך בטיפול שמוריד את רמת חומצת השתן בדם (Urate-lowering therapy). ההנחיות ממליצות על טיפול כזה בעיקר למי שיש לו התקפים חוזרים (שניים או יותר בשנה), טופי, או נזק למפרק בצילום, ולשקול אותו גם במצבים נוספים [5, 6].

  • התרופה העיקרית היא אלופורינול, שמתחילים במינון נמוך ומעלים בהדרגה.
  • "טיפול למטרה" – מעלים את המינון עד שרמת חומצת השתן יורדת מתחת לערך יעד (בדרך כלל מתחת ל-6 מ"ג לדציליטר), ושומרים עליה שם לאורך זמן. בניסוי מבוקר, ליווי צמוד של אחיות עם הדרכה וטיפול למטרה הביא את רוב המטופלים ליעד והפחית משמעותית את ההתקפים, לעומת טיפול רגיל [9].
  • מניעת התקפים בתחילת הטיפול – הורדת חומצת השתן עלולה לעורר התקפים בחודשים הראשונים, ולכן נותנים בדרך כלל במקביל מינון נמוך של קולכיצין או נוגד דלקת לכמה חודשים.
  • לא מפסיקים בגלל התקף – אם מופיע התקף במהלך הטיפול המונע, ממשיכים את התרופה המונעת ומטפלים בהתקף בנפרד.

חשוב להבין: התרופה המונעת אינה משכך כאבים. היא טיפול ארוך טווח, לרוב לכל החיים, ואין להפסיק אותה בלי התייעצות.

תזונה ואורח חיים

שינויים באורח החיים עוזרים, אבל ברוב המקרים אינם מספיקים לבדם כשיש התקפים חוזרים. ההנחיות ממליצות על [5, 6]:

  • הפחתה של אלכוהול, ובמיוחד בירה ומשקאות חריפים.
  • הפחתה של משקאות ממותקים בפרוקטוז.
  • הפחתה של בשר אדום, איברים פנימיים ופירות ים. ירקות עשירים בפורינים לא נמצאו קשורים לסיכון מוגבר [2].
  • ירידה במשקל כשיש עודף משקל, ופעילות גופנית סדירה.
  • שתייה מספקת של מים.
  • בדיקה עם הרופא של תרופות קבועות שעלולות להעלות חומצת שתן, כמו משתנים.

גאוט וכף הרגל: מה התפקיד של נעליים ומדרסים?

מדרס לא מטפל בגאוט. עם זאת, יש לכף הרגל תפקיד בכמה מצבים: בזמן התקף – נעל רחבה ורכה, או סנדל, מפחיתים לחץ על המפרק הנפוח. אצל מי שיש לו טופי על כף הרגל – נעל עם מקום מספיק מונעת חיכוך ופצעים מעל הגושים. ואצל מי שפיתח שחיקה של מפרק הבוהן אחרי שנים של התקפים, הטיפול המכני דומה לזה של הלוקס ריגידוס – נעל עם סוליה קשיחה ומדרס שמגביל את התנועה הכואבת – לצד הטיפול התרופתי. לסקירת שאר כאבי כף הרגל – כאבים בכף הרגל.

מתי לפנות לבדיקה?

פנו להערכה רפואית באותו יום, או לחדר מיון, אם:

  • זה ההתקף הראשון של מפרק אדום, חם ונפוח מאוד.
  • יש חום, צמרמורות או תחושת חולי כללית.
  • יש פצע, זיהום עור או אודם מתפשט ליד המפרק.
  • יש לכם סוכרת, מערכת חיסון מוחלשת או מפרק תותב.
  • הכאב לא משתפר בתוך יומיים-שלושה מתחילת הטיפול.

פנו לרופא המטפל בצורה מתוכננת אם היו לכם כבר כמה התקפים, אם יש גושים מתחת לעור סביב המפרקים, או אם יש לכם מחלת כליות או אבנים בכליות – כדי לשקול טיפול מונע.

מהניסיון הקליני שלי

הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.

מדי פעם מגיעים אליי מטופלים עם "בוניון שהתלקח" או עם בקשה למדרס לכאב בבוהן, וכשאני שומע על כאב שהתחיל בלילה, מפרק אדום וחם ונפיחות שהתפתחה בתוך שעות – אני מפנה אותם לרופא לפני כל טיפול אחר. זו לא בעיה שמדרס פותר, והחשש מזיהום מחייב בירור מהיר. אצל מטופלים עם גאוט ידועה, אני עוזר בעיקר בבחירת נעליים שלא לוחצות על המפרק ועל הטופי, ובמקרים שבהם כבר התפתחה שחיקה של מפרק הבוהן – בהתאמת נעל ומדרס שמפחיתים את התנועה הכואבת, כמו בהלוקס ריגידוס. הטיפול התרופתי עצמו נשאר אצל הרופא.

לסיכום

גאוט היא מחלת מפרקים דלקתית שנגרמת מגבישי חומצת שתן, והבוהן הגדולה היא המקום הקלאסי להתקף: כאב פתאומי וחזק, אודם, חום ונפיחות. התקף ראשון, ובמיוחד עם חום, מחייב בדיקה רפואית מהירה לשלילת זיהום. האבחנה המדויקת היא זיהוי גבישים בנוזל המפרק. הטיפול בהתקף (קולכיצין, נוגדי דלקת או סטרואידים) שונה מהטיפול המונע לטווח ארוך, שמוריד את רמת חומצת השתן אל מתחת ליעד ומונע התקפים ונזק למפרקים. נעל ומדרס אינם מטפלים במחלה, אבל יכולים להקל על כף הרגל בזמן התקף ואחרי נזק למפרק.

מקורות

  1. Dalbeth N, Gosling AL, Gaffo A, Abhishek A. Gout. Lancet. 2021;397(10287):1843-1855. PMID: 33798500
  2. Choi HK, Atkinson K, Karlson EW, Willett W, Curhan G. Purine-rich foods, dairy and protein intake, and the risk of gout in men. N Engl J Med. 2004;350(11):1093-103. PMID: 15014182
  3. Neogi T, Jansen TL, Dalbeth N, et al. 2015 Gout classification criteria: an American College of Rheumatology/European League Against Rheumatism collaborative initiative. Ann Rheum Dis. 2015;74(10):1789-98. PMID: 26359487
  4. Margaretten ME, Kohlwes J, Moore D, Bent S. Does this adult patient have septic arthritis? JAMA. 2007;297(13):1478-88. PMID: 17405973
  5. FitzGerald JD, Dalbeth N, Mikuls T, et al. 2020 American College of Rheumatology Guideline for the Management of Gout. Arthritis Care Res (Hoboken). 2020;72(6):744-760. PMID: 32391934
  6. Richette P, Doherty M, Pascual E, et al. 2016 updated EULAR evidence-based recommendations for the management of gout. Ann Rheum Dis. 2017;76(1):29-42. PMID: 27457514
  7. Terkeltaub RA, Furst DE, Bennett K, Kook KA, Crockett RS, Davis MW. High versus low dosing of oral colchicine for early acute gout flare: twenty-four-hour outcome of the first multicenter, randomized, double-blind, placebo-controlled, parallel-group, dose-comparison colchicine study. Arthritis Rheum. 2010;62(4):1060-8. PMID: 20131255
  8. Janssens HJ, Janssen M, van de Lisdonk EH, van Riel PL, van Weel C. Use of oral prednisolone or naproxen for the treatment of gout arthritis: a double-blind, randomised equivalence trial. Lancet. 2008;371(9627):1854-60. PMID: 18514729
  9. Doherty M, Jenkins W, Richardson H, et al. Efficacy and cost-effectiveness of nurse-led care involving education and engagement of patients and a treat-to-target urate-lowering strategy versus usual care for gout: a randomised controlled trial. Lancet. 2018;392(10156):1403-1412. PMID: 30343856
WhatsApp