מדרס ביומכני הוא מדרס שמטרתו לשנות את הכוחות, הלחצים או התנועה של כף הרגל בזמן עמידה, הליכה או ריצה, כדי להשיג מטרה קלינית מוגדרת. בשוק המונח משמש לרוב לתיאור מדרס בעל ליבה קשיחה, אבל אין לו הגדרה מדעית אחידה, והוא אינו מעיד לבדו על חומר, על איכות או על יעילות.
המונח "מדרסים ביומכניים" נשמע כאילו הוא מתאר סוג מוגדר ומובחן של מדרס – מוצר בעל חומר מסוים, רמת קשיחות מסוימת או טכנולוגיית ייצור מסוימת. בפועל, אין הגדרה מדעית אחידה שלפיה "מדרס ביומכני" חייב להיות מדרס קשיח, עשוי קרבון או פוליפרופילן. במובן המכני הרחב, כמעט כל מדרס שמונח בין כף הרגל לנעל עשוי לשנות במידה כלשהי את הכוחות, הלחצים או התנועה בזמן עמידה, הליכה וריצה.
לכן השאלה הקלינית החשובה אינה האם המדרס קיבל את הכותרת "ביומכני", אלא איזה שינוי אנחנו רוצים להשיג: להפחית עומס מרקמה כואבת, לשנות את חלוקת הלחצים, להשפיע על תנועה מסוימת, לשפר נוחות או לאפשר פעילות בצורה נסבלת יותר. אותו יעד יכול לעיתים להיות מושג באמצעות מבנים וחומרים שונים.
בשוק המדרסים בישראל המונח "מדרס ביומכני" משמש לא פעם גם כשם למדרס בעל ליבה קשיחה – למשל מפוליפרופילן, פלסטיק תרמופלסטי או קרבון. זו דרך מקובלת לתאר מוצרים מסוימים בשוק, אך אין להסיק מהשם עצמו שהמדרס מדויק יותר, רפואי יותר או יעיל יותר.
בקצרה
- "מדרס ביומכני" אינו חומר מסוים ואינו בהכרח מדרס קשיח.
- כמעט כל מדרס עשוי לשנות במידה כלשהי כוחות, לחצים או תנועה – ולכן השם לבדו אינו מעיד על איכות.
- שינוי ביומכני שניתן למדוד במעבדה אינו בהכרח שיפור בכאב או בתפקוד.
- קשיחות, קרבון או טכנולוגיית ייצור הם כלים בתכנון המדרס, לא מטרות טיפול בפני עצמן.
- מחקרים מראים שהתגובה למדרסים תלויה במבנה המדרס, במשימה ובאדם; אין "תיקון" אחד שמתאים לכולם.
- מבחינה קלינית, עדיף להתחיל מהמטרה הטיפולית ורק אחר כך לבחור חומר, קשיחות, מבנה ושיטת ייצור.
מה יש בדף
- מהי ביומכניקה?
- כיצד מדרס יכול להשפיע על הביומכניקה?
- מאיפה הגיע הרעיון של "תיקון" כף הרגל?
- ממודל Root לניהול עומסים ורקמות
- מה המחקר מראה בפועל?
- האם מדרסים באמת "מתקנים פרונציה"?
- קשיח, רך וקרבון – מה באמת ההבדל?
- מדרסים ביומכניים במצבים רפואיים שונים
- מה לעשות כשהרופא כתב "מדרסים ביומכניים"?
- הגישה הקלינית שלי
- שאלות נפוצות
- מקורות
מהי ביומכניקה?
ביומכניקה עוסקת ביישום עקרונות המכניקה על גוף האדם. בהקשר של כף הרגל וההליכה ניתן לחשוב על ארבעה תחומים עיקריים.
קינמטיקה (Kinematics) מתארת את התנועה עצמה: זוויות מפרקים, טווחים, מהירות וכיוון התנועה. לדוגמה, ניתן למדוד כמה העקב נע לאוורסיה או כיצד משתנה תנועת הקרסול בזמן הליכה.
קינטיקה (Kinetics) עוסקת בכוחות ובמומנטים שיוצרים או מתנגדים לתנועה. מדרס יכול לשנות את המקום שבו מופעל כוח על כף הרגל ואת המומנט הנוצר סביב מפרק, גם אם השינוי הנראה לעין בזווית המפרק קטן.
לחץ ועומס פלנטרי מתייחסים לאופן שבו הכוח מתחלק מתחת לכף הרגל: לחץ שיא, שטח מגע, זמן החשיפה ללחץ ומיקום העומס. שינוי בחלוקת הלחץ הוא אחת הדרכים החשובות שבהן מדרסים יכולים לפעול.
תגובה עצבית־שרירית היא נדבך נוסף. מגע המדרס עם כף הרגל משנה גם את הקלט התחושתי, ובחלק מהמחקרים נמצאו שינויים בפעילות שרירים. עם זאת, המנגנון העצבי־שרירי מורכב ועדיין אינו מאפשר לנו לחזות מראש תגובה אחידה לכל מדרס ולכל אדם.[1,2]
כלומר, "ביומכני" אינו אומר בהכרח "מיישר". מדרס יכול להיות בעל השפעה ביומכנית גם כאשר מטרתו העיקרית היא שינוי עומס או לחץ ולא שינוי גדול בזווית כף הרגל.
כיצד מדרס יכול להשפיע על הביומכניקה?
מדרס יוצר ממשק חדש בין כף הרגל לבין הנעל. שינוי קטן בגובה הקשת, במיקום של טריז, בשטח המגע, בקשיחות, בעובי או בריפוד יכול לשנות את האופן שבו כוחות עוברים דרך כף הרגל.
לכן שני מדרסים העשויים מאותו חומר יכולים להתנהג בצורה שונה לחלוטין. מדרס קשיח ושטוח יחסית עשוי להפעיל מעט מאוד כוח במקום שבו אנחנו רוצים אותו, בעוד שמדרס רך יותר בעל גאומטריה מתאימה יכול ליצור שטח מגע גדול ולהשפיע משמעותית על חלוקת העומס.
גם הנעל היא חלק מהמערכת. אותו מדרס יכול להתנהג אחרת בתוך נעל רכה וגמישה, נעל עבודה קשיחה או נעל ריצה בעלת סוליה גבוהה. לכן אין משמעות רבה לבחינת "המדרס" כאילו הוא פועל בנפרד מכף הרגל, מהנעל ומהפעילות.
אפשר לחשוב על ארבעה מנגנונים שאינם בהכרח נפרדים זה מזה:
- שינוי חלוקת הלחצים והכוחות מתחת לכף הרגל.
- שינוי מסוים בתנועה או במומנטים של מפרקי כף הרגל והגפה התחתונה.
- הגדלת או שינוי שטח המגע בין כף הרגל למדרס.
- שינוי תחושתי שעשוי להשפיע על התגובה השרירית ועל אסטרטגיית התנועה.
אבל יש כאן הבחנה חשובה מאוד: שינוי מכני אינו שווה בהכרח הצלחה טיפולית. העובדה שמדדנו פחות אוורסיה, לחץ נמוך יותר באזור מסוים או שינוי במומנט של מפרק אינה מוכיחה לבדה שהמטופל יכאב פחות או יתפקד טוב יותר.
מאיפה הגיע הרעיון של "תיקון" כף הרגל?
חלק גדול מהתפיסה הקלאסית של מדרסים התפתח מהעבודה של Merton Root ועמיתיו במחצית השנייה של המאה העשרים. בגישה זו הייתה חשיבות רבה לזיהוי מנח "ניטרלי" של המפרק הסובטלרי, למדידות סטטיות של כף הרגל ולסיווג מבנים כמו forefoot varus או rearfoot varus. בהתאם למדידות תוכנן מדרס שנועד לקרב את כף הרגל למנח שנתפס כאופטימלי.
הגישה הייתה בעלת חשיבות היסטורית גדולה וסיפקה שפה מקצועית מסודרת לענף. עם השנים, עם זאת, הצטברו שאלות לגבי המהימנות של חלק מהמדידות והיכולת של בדיקה סטטית לנבא כיצד כף הרגל באמת תנוע בזמן הליכה.
Jarvis ועמיתיו בדקו את הקשר בין סיווגי כף רגל המבוססים על מודל Root לבין קינמטיקה בזמן הליכה ולא מצאו שה"עיוותים" הסטטיים שנמדדו יצרו דפוסי תנועה דינמיים מובחנים כפי שהמודל היה מנבא.[3]
המסקנה אינה ש"אסור למדוד כף רגל" או שכל התפיסה ההיסטורית חסרת ערך. המסקנה הצנועה יותר היא שאין הצדקה להתייחס למדידה סטטית אחת כאילו היא מספקת לבדה מרשם מדויק לתנועה הרצויה בזמן הליכה.
ממודל של "תיקון" למודל של ניהול עומסים ורקמות
אחת החלופות שהתפתחו היא גישת Tissue Stress, שתוארה בין היתר על ידי McPoil ו-Hunt. במקום להתחיל בשאלה "איזה עיוות יש בכף הרגל ואיך מתקנים אותו?", מתחילים בשאלה אחרת: איזו רקמה כואבת או נמצאת בעומס יתר, ומה ניתן לשנות כדי להפחית את העומס עליה?[4]
למשל, אם המטרה היא להפחית לחץ מראשי המסרק, אין הכרח "לתקן את כל כף הרגל". אפשר לנסות לשנות את חלוקת העומס באמצעות גאומטריית המדרס, כרית או פס מטטרסלי, הקלה מקומית, שינוי חומר או התאמת הנעל.
באופן דומה, בכאב עקב ייתכן שהמטרה תהיה להפחית עומס על רקמה רגישה כחלק מתוכנית רחבה יותר, ולא לגרום לכף הרגל לעמוד בזווית שנקבעה מראש כ"נכונה".
גישה נוספת שהשפיעה על השיח המודרני היא הרעיון של Preferred Movement Path ו־Comfort Filter שהציעו Nigg ועמיתיו. לפי ההשערה, הגוף אינו בהכרח זקוק לכך שמדרס יכפה עליו מסלול תנועה אחיד; אנשים עשויים להגיב טוב יותר להתערבות שמאפשרת להם להישאר קרובים למסלול התנועה המועדף שלהם ושמרגישה נוחה.[5]
חשוב לדייק: מדובר בפרדיגמה מוצעת ובדרך חשיבה שימושית, לא בחוק ביולוגי מוכח שמאפשר לבחור מדרס על פי נוחות בלבד.
מה המחקר מראה בפועל על השפעת מדרסים?
הספרות מראה שמדרסים אכן יכולים לשנות ביומכניקה – אבל השינויים אינם אחידים.
בסקירה שיטתית של Moisan ועמיתיו נכללו 24 מחקרים שבחנו קינמטיקה, קינטיקה ופעילות שרירים במשימות שונות. בפעילויות בעלות עומס נמוך יותר נמצאה בין היתר ירידה באינברסיה של הקרסול ועלייה בכוחות ובלחצים באזור אמצע כף הרגל. בפעילויות בעלות אימפקט גבוה יותר השינויים בקינמטיקה וב־EMG היו לרוב קטנים יותר, אך נמצאה ירידה במומנט האינברסיה בקרסול. המחברים הדגישו שההשפעה תלויה במשימה, ושעדיין לא ברור כיצד מאפייני תכנון שונים יוצרים תגובות שונות באוכלוסיות שונות.[1]
גם מטא־אנליזה מ־2024 בקרב מבוגרים עם כף רגל שטוחה מצאה שמדרסים יכולים לשנות מדדים כמו eversion של הרגל האחורית ומומנטים מסוימים בקרסול ובברך.[6] אלו ממצאים מעניינים מבחינה מכנית, אבל גם כאן חשוב לא לדלג על שלב: שינוי בזווית או במומנט אינו זהה לשיפור בכאב, בתפקוד או בסיכון לפציעה.
לכן כאשר מראים למטופל גרף של לחץ, סרטון הליכה או שינוי של כמה מעלות בתנועה, השאלה הבאה צריכה להיות: האם השינוי הזה קשור למטרה הקלינית שבגללה המטופל הגיע?
האם מדרסים באמת "מתקנים פרונציה"?
פרונציה היא חלק תקין מתנועת כף הרגל. עצם קיומה אינו מחלה, וגם כמות גדולה יחסית של פרונציה אינה כשלעצמה הוכחה שיש צורך בטיפול.
בסקירה ובמטא־אנליזה של Desmyttere ועמיתיו בקרב אנשים עם flexible pes planovalgus נמצא שמבנים מסוימים של מדרסים – במיוחד posting מדיאלי בקדמת כף הרגל או שילוב של posting קדמי ואחורי – הפחיתו במידה מסוימת eversion של הרגל האחורית. לעומת זאת, תמיכת קשת עם posting אחורי ניטרלי לא הראתה באותה סקירה השפעה מובהקת על "שליטה בפרונציה". החוקרים גם הדגישו את ההטרוגניות הרבה בין המחקרים ואת רמת הראיות המוגבלת.[7]
כלומר, יש תכנוני מדרס שיכולים לשנות רכיבים מסוימים של התנועה. מכאן לא נובע שכל פרונציה צריכה להיות "מתוקנת", וגם לא שכל אדם יגיב לאותו posting באותה צורה.
הניסוח המדויק יותר הוא: מדרס יכול לשנות משתנים ביומכניים מסוימים; צריך להחליט מראש האם השינוי הזה בכלל רצוי אצל המטופל המסוים.
מדרס קשיח, מדרס רך וקרבון – מה באמת ההבדל?
בשוק הישראלי נוצר לעיתים חיבור כמעט אוטומטי בין הביטויים "ביומכני", "קשיח" ו"קרבון". מבחינה מקצועית אלה שלושה דברים שונים.
קשיחות אינה תמיכה. קשיחות מתארת עד כמה החומר או המבנה מתנגדים לעיוות. תמיכה תלויה גם בגאומטריה של המדרס, בגובה ובצורת הקשת, בשטח המגע, בעובי, באורך ובמקום שבו המדרס מפעיל כוח.
לכן מדרס קשיח מאוד יכול לספק מעט השפעה אם צורתו אינה מתאימה למטרה, ומדרס רב־שכבתי רך או חצי־קשיח יכול לייצר שינוי עומסים משמעותי כאשר הוא מתוכנן בהתאם.
להרחבה על חומרי EVA, פוליפרופילן, Poron, Plastazote וקרבון ראו חומרי מדרסים, ולהבדלים בין המבנים השונים ראו סוגי מדרסים.
ומה לגבי קרבון?
קרבון יכול להיות חומר מצוין כאשר רוצים לקבל קשיחות גבוהה יחסית בעובי נמוך ובמשקל נמוך, והוא מאפשר לייצר shell דק ויציב. התכונות האלה עשויות להיות חשובות כאשר המקום בנעל מוגבל או כאשר קיימת סיבה תכנונית אמיתית להשתמש במבנה קשיח ודק.
אבל קרבון הוא חומר – לא אבחנה, לא דרגת איכות ולא הוכחה לתוצאה טיפולית טובה יותר.
סקירה שיטתית של Gerrard ועמיתיו על חומרי מדרסים מצאה כי חומרים כמו EVA, polyurethane/PORON ו־polyethylene/Plastazote יכולים להפחית לחץ פלנטרי באזורים שונים. מספר המחקרים היה קטן וכולם היו מחקרי מעבדה, ולכן גם כאן אסור להפוך תכונה מכנית של חומר להבטחה קלינית.[8]
מהניסיון הקליני והייצורי שלי — נתי שטיין
קרבון הוא חומר שאני בהחלט מוכן להשתמש בו כאשר לתכונות שלו יש יתרון למקרה המסוים. הבעיה מבחינתי מתחילה כאשר "קרבון" נמכר כאילו הוא בפני עצמו אבחנה או שדרוג רפואי.
בחומרי הגלם שבהם אני משתמש, עלות חומר הגלם לזוג מדרסי קרבון היא כיום בערך 80–150 שקלים. חשוב מאוד לדייק: מדובר בעלות חומרי הגלם בלבד. המספר הזה אינו כולל בדיקה מקצועית, זמן עבודה, תכנון, ייצור, ציוד, תקורה, התאמה לנעל, ביקורות ותיקונים, והוא גם אינו ניסיון לקבוע מהו "מחיר הוגן" של מדרס בשוק.
לכן פער בין מחיר חומר הגלם למחיר לצרכן אינו כשלעצמו הוכחה לתמחור בלתי מוצדק. הביקורת שלי היא אחרת: אין לי בעיה עם מדרסי קרבון. יש לי בעיה עם מכירת קרבון כאבחנה וכשדרוג; אם המטופל אינו זקוק לתכונות שהקרבון נותן, אין בעצם החומר סיבה לצפות לתוצאה קלינית טובה יותר.
למידע על מחירים ומה באמת כלול במחיר ראו מחיר מדרסים.
האם מדרס ביומכני קשיח מתאים לכל בעיה?
לא. אבל גם הכללים הישנים של "קשיח מתאים ל-X ורך מתאים ל-Y" פשוטים מדי.
סוכרת וכף רגל בסיכון
אין כלל מקצועי שלפיו "מדרס קשיח אסור לחולי סוכרת". בכף רגל סוכרתית בסיכון השאלות החשובות הן האם קיימת נוירופתיה, מה מצב העור, האם קיימים אזורי לחץ גבוה, עיוותים, נגעים קדם־כיביים או היסטוריה של כיב, וכיצד הנעל והמדרס יחד מפחיתים ומפזרים עומס.
הנחיות IWGDF מדגישות הנעלה מתאימה, accommodation והפחתת לחץ פלנטרי; במצבים מסוימים הן כוללות גם מדרסים מותאמים אישית. בחירת המבנה צריכה להיעשות לפי הסיכון והמטרה ולא באמצעות כלל של "רך טוב, קשיח רע".[9]
ספורט וריצה
גם כאן אין בסיס לכלל שמדרס קשיח "אינו מתאים לספורט". מדרס לרץ צריך להשתלב בנעל, להיות נסבל בזמן הפעילות ולשרת מטרה מוגדרת. לעיתים יידרש מבנה דק וקשיח יחסית; במקרים אחרים יידרשו ריפוד, התאמות מקומיות או מבנה רב־שכבתי.
הבחירה צריכה להיעשות לפי האדם, הפעילות והבעיה, ולא לפי שם הקטגוריה.
כאב עקב / plantar heel pain
בעבר היה מקובל לעיתים לטעון שמדרס רך הוא בהכרח טוב יותר לכאב עקב. המחקר אינו מצדיק כלל כזה.
ה־Clinical Practice Guideline מ־2023 ממליץ שלא להשתמש במדרסים – בין אם מוכנים ובין אם custom – כטיפול מבודד להקלה קצרת־טווח ב־plantar fasciitis. אפשר להשתמש בהם כחלק מתוכנית משולבת, בהתאם למקרה.[10]
מבחינה קלינית, אם אחת המטרות היא ריפוד מקומי או שינוי עומס בעקב, אבחר מבנה שמאפשר להשיג זאת; אך זו החלטת תכנון ולא הוכחה ש"מדרס רך" כקטגוריה עדיף.
להרחבה ראו מדרסים לדורבן.
מטטרסלגיה וכאב בקדמת כף הרגל
גם במטטרסלגיה אין סיבה לפסול shell קשיח רק בגלל החומר. ניתן לשלב גוף מדרס קשיח או חצי־קשיח עם relief מקומי, metatarsal pad או bar, שכבות רכות וכיסוי מתאים.
סקירה ומטא־אנליזה עדכנית מצאה שמדרסים מותאמים יכולים להפחית לחץ מתחת לראשי המסרק המרכזיים, אך התוצאה הייתה דומה בחלק מההשוואות להנעלה סטנדרטית, מדרסים סטנדרטיים או metatarsal domes.[11] לכן המטרה היא off-loading מתאים, לא בחירה אידאולוגית בין "רך" ל"קשיח".
להרחבה ראו מדרסים למטטרסלגיה.
הרופא כתב בהפניה "מדרסים ביומכניים" – למה הוא התכוון?
זו שאלה מצוינת, משום שהמונח אינו מרשם טכני חד־משמעי.
כאשר בהפניה מופיעות רק המילים "מדרסים ביומכניים", ייתכן שהכוונה היא למדרס קשיח או חצי־קשיח, אבל ייתכן גם שהכוונה פשוט למדרס שנועד לבצע שינוי מכני משמעותי ולא לרפידה רגילה.
במקום לנחש, כדאי לברר:
- מה האבחנה או הבעיה שבגללה ניתנה ההפניה?
- איזה עומס, לחץ או תנועה רוצים לשנות?
- האם נדרשת קשיחות מסוימת?
- האם קיימת סיבה לבחור דווקא קרבון או חומר אחר?
- האם נדרשת התאמה מסוימת כמו posting, הגבהה, relief או תמיכה מקומית?
מבחינתי, "מדרסים ביומכניים" לבדו אינו מרשם מספיק מפורט כדי לבחור חומר ומבנה. לא מתחילים בשם המדרס. מתחילים במה שאנחנו רוצים להשיג.
למידע נוסף על תהליך הייצור וההתאמה ראו מדרסים בהתאמה אישית ועל שיטות לקיחת המידה ראו לקיחת מידה למדרסים.
הגישה הקלינית שלי למדרס "ביומכני"
מהניסיון הקליני שלי — נתי שטיין
אני משתדל לא להתחיל את תהליך ההתאמה בהחלטה שהמטופל "צריך מדרס ביומכני", "צריך קרבון" או "צריך מדרס רך". אלה כבר פתרונות אפשריים, לפני שהוגדרה הבעיה.
אני מעדיף להתחיל בכמה שאלות פשוטות יותר:
- מהי התלונה ומה מגביל את המטופל?
- איזו רקמה או איזה עומס עשויים להיות קשורים לתלונה?
- מה קורה בזמן הליכה, ריצה או הפעילות שמחמירה את הסימפטומים?
- מה תפקיד ההנעלה?
- איזה שינוי אנחנו רוצים שהמדרס ישיג?
- כיצד נדע לאחר המסירה אם השגנו את המטרה?
רק לאחר מכן מגיעים לבחירת גאומטריה, קשיחות, חומר ותוספות.
מדרס אינו חייב לגרום לשינוי גדול בתנועה כדי להיות מוצלח. לעיתים שינוי קטן וממוקד בעומס מספיק כדי להפחית גירוי של רקמה. מצד שני, שינוי גדול שנראה מרשים בבדיקת הליכה אינו בהכרח שינוי רצוי.
לכן המשפט שמסכם מבחינתי את הנושא הוא:
"מדרס ביומכני טוב אינו זה שמשנה הכי הרבה את התנועה, אלא זה שיוצר את השינוי הנחוץ למטרה הקלינית בלי ליצור בעיה חדשה."
זו גישה קלינית שלי, ולא טענה שמחקר אחד הוכיח כאלגוריתם אוניברסלי. היא נובעת מהניסיון להשתמש במדרס ככלי שניתן לבדוק, להתאים ולשנות בהתאם לתגובה בפועל.
בדיקה והתאמת מדרסים בקליניקה בחולון
קיבלתם הפניה ל"מדרסים ביומכניים" ולא ברור מה נדרש? בבדיקה מגדירים קודם את המטרה הקלינית, ורק אחר כך את המבנה, הקשיחות והחומר. פרטים על הבדיקה להתאמת מדרסים. כתובת: יהושע רבינוביץ 58, חולון. טלפון / WhatsApp: 052-8306095.
לסיכום
המונח "מדרסים ביומכניים" יכול להיות שימושי, אבל רק אם לא מייחסים לו משמעות שאין בו. הוא אינו מבטיח קרבון, קשיחות, איכות או תוצאה טובה יותר.
המחקר אכן מראה שמדרסים יכולים לשנות תנועה, מומנטים ולחצים, אך ההשפעה משתנה בין אנשים, משימות ותכנוני מדרס. החשוב ביותר הוא להבדיל בין אפקט מכני שניתן למדוד לבין תוצאה קלינית שמועילה למטופל.
במקום לשאול "האם זה מדרס ביומכני?", עדיף לשאול:
מה אנחנו רוצים לשנות, למה אנחנו רוצים לשנות אותו, ואיך נבדוק שהשינוי באמת עזר?
המודלים שלפיהם הסבירו את פעולת המדרסים השתנו לאורך השנים, מגישות מבניות מוקדמות ועד מודלים של עומס, moments ותגובה קלינית. להרחבה ראו ההיסטוריה של המדרסים והביומכניקה שלהם.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין מדרס ביומכני למדרס רגיל?
אין קו הפרדה חד. כמעט כל מדרס משנה במידה כלשהי את הכוחות והלחצים מתחת לכף הרגל. ההבדל המעשי הוא בתכנון: מדרס שתוכנן להשיג שינוי מכני מוגדר, למשל הפחתת עומס מרקמה כואבת או שינוי בחלוקת הלחץ, לעומת רפידה שנועדה בעיקר לנוחות. להבנת המושגים עצמם ראו ביומכניקה של כף הרגל.
האם מדרס ביומכני חייב להיות קשיח או עשוי קרבון?
לא. קשיחות אינה תמיכה, וקרבון הוא חומר ולא דרגת איכות. מדרס רב־שכבתי רך או חצי־קשיח בעל גאומטריה מתאימה יכול לשנות עומסים באופן משמעותי, ומדרס קשיח מאוד יכול להשפיע מעט אם צורתו אינה מתאימה למטרה.
האם מדרס ביומכני מתקן פרונציה?
חלק מהתכנונים, במיוחד posting מדיאלי, הפחיתו במידה מסוימת את ה-eversion של הרגל האחורית במחקרים, אך התוצאות הטרוגניות ורמת הראיות מוגבלת.[7] פרונציה היא חלק תקין מתנועת כף הרגל, ולכן השאלה היא אם שינוי שלה רצוי אצל המטופל המסוים. הרחבה בעמוד פרונציה וסופינציה בכף הרגל.
האם מדרס ביומכני צריך להיות בהתאמה אישית?
לא בהכרח. השפעה מכנית אפשר לייצר גם במדרס מדף מתאים או במדרס מדף מותאם. התאמה אישית שימושית כשנדרשת גאומטריה, אסימטריה או הקלה שאינן קיימות במוצר מוכן. ההשוואה המלאה בעמוד מדרסים בהתאמה אישית מול מדרסי מדף.
מקורות
- Moisan G, Robb K, Mainville C, Blanchette V. Effects of foot orthoses on the biomechanics of the lower extremities in adults with and without musculoskeletal disorders during functional tasks: A systematic review. Clinical Biomechanics. 2022;95:105641. PMID: 35429692. DOI: 10.1016/j.clinbiomech.2022.105641.
- Robb KA, Howe EE, Perry SD. The effects of foot orthoses and sensory facilitation on lower limb electromyography: A scoping review. Foot (Edinb). 2022;52:101904. PMID: 36049264. DOI: 10.1016/j.foot.2022.101904.
- Jarvis HL, Nester CJ, Bowden PD, Jones RK. Challenging the foundations of the clinical model of foot function: further evidence that the Root model assessments fail to appropriately classify foot function. Journal of Foot and Ankle Research. 2017;10:7. PMID: 28174604. DOI: 10.1186/s13047-017-0189-2.
- McPoil TG, Hunt GC. Evaluation and management of foot and ankle disorders: present problems and future directions. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy. 1995;21(6):381-388. PMID: 7655482. DOI: 10.2519/jospt.1995.21.6.381.
- Nigg BM, Baltich J, Hoerzer S, Enders H. Running shoes and running injuries: mythbusting and a proposal for two new paradigms: preferred movement path and comfort filter. British Journal of Sports Medicine. 2015;49(20):1290-1294. PMID: 26221015. DOI: 10.1136/bjsports-2015-095054.
- Jafarnezhadgero A, Esmaeili A, Mousavi SH, Granacher U. Effects of foot orthoses application during walking on lower limb joint angles and moments in adults with flat feet: A systematic review with meta-analysis. Journal of Biomechanics. 2024;176:112345. PMID: 39353247. DOI: 10.1016/j.jbiomech.2024.112345.
- Desmyttere G, Hajizadeh M, Bleau J, Begon M. Effect of foot orthosis design on lower limb joint kinematics and kinetics during walking in flexible pes planovalgus: A systematic review and meta-analysis. Clinical Biomechanics. 2018;59:117-129. PMID: 30227277. DOI: 10.1016/j.clinbiomech.2018.09.018.
- Gerrard JM, Bonanno DR, Whittaker GA, Landorf KB. Effect of different orthotic materials on plantar pressures: a systematic review. Journal of Foot and Ankle Research. 2020;13:35. PMID: 32527296. DOI: 10.1186/s13047-020-00401-3.
- Bus SA, Sacco ICN, Monteiro-Soares M, et al. Guidelines on the prevention of foot ulcers in persons with diabetes (IWGDF 2023 update). Diabetes/Metabolism Research and Reviews. 2024;40(3):e3651. PMID: 37302121. DOI: 10.1002/dmrr.3651.
- Koc TA Jr, Bise CG, Neville C, Carreira D, Martin RL, McDonough CM. Heel Pain – Plantar Fasciitis: Revision 2023. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy. 2023;53(12):CPG1-CPG39. PMID: 38037331. DOI: 10.2519/jospt.2023.0303.
- Ruiz-Ramos M, Orejana-García AM, García-Oreja S, et al. Effectiveness of bespoke or customised orthotic treatment in plantar pressure reduction of the central metatarsals: A systematic review and meta-analysis. Journal of Orthopaedics. 2024. PMID: 39399760. DOI: 10.1016/j.jor.2023.12.006.