מדרסים בהתאמה אישית – מדריך מקיף להתאמה, שיטות מדידה ומחקר

מדרס בהתאמה אישית הוא מדרס שמיוצר מתבנית של כף הרגל של המטופל ועל פי מרשם שנקבע בבדיקה קלינית, ולא נבחר מתוך מלאי של דגמים מוכנים. התהליך כולל בדיקה, לכידת מבנה כף הרגל בגבס, בסריקה או בקופסת קצף, מרשם, ייצור, מסירה ומעקב עם תיקונים. הוא מוצדק בעיקר במבנה חריג, באסימטריה בין הרגליים, בצורך בהקלה ממוקדת או כשמדרס מוכן טוב לא עזר.

"מדרס בהתאמה אישית" הוא אחד המונחים הכי נפוצים – והכי מנוצלים לרעה – בשוק המדרסים הישראלי. כמעט כל מכון שאתם תפגשו יגיד לכם שהמדרס שהוא מציע "בהתאמה אישית", אבל מאחורי המשפט הזה יכולים להסתתר תהליכים שונים לחלוטין זה מזה: מקופסת קצף של חמש דקות ועד בדיקה קלינית מקיפה, יציקת גבס, ומרשם מפורט למעבדה. שני מוצרים ששניהם נקראים "מדרס בהתאמה אישית" יכולים להיות רחוקים זה מזה כמו נעל מדף ונעל תפורה.

רוצים לדעת מה המחקר בפועל אומר על מדרס אישי מול מדרס מוכן? [מה המחקר בפועל מראה ↓] לרקע כללי על מדרסים ובריאות כף הרגל ראו גם את עמוד הבית של Footlab.

מטפל מחזיק את כף הרגל במנח מכוון בזמן שתחבושת גבס מתקשה סביבה, כשהמטופל יושב והרגל אינה נושאת משקל

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

"מדרס בהתאמה אישית" הוא תיאור תהליך, לא תו תקן – שני מדרסים שנקראים כך יכולים להיות שונים מהותית זה מזה.

  • הטכנולוגיה שבה לוקחים את מבנה כף הרגל (גבס, סריקה, קצף) פחות קובעת מהחלטות הקליניקאי לגבי מה לתקן בה.
  • מדרס בהתאמה אישית עשוי להיות מוצדק יותר כאשר נדרש פתרון ממוקד, קיימת מורכבות מבנית או תפקודית, או כאשר פתרון מוכן אינו נותן מענה מספק.
  • מדרס בהתאמה אישית אינו נגמר ברגע ההתאמה – מעקב והתאמות הם חלק מהתהליך, לא תוספת.
  • מחיר גבוה אינו ערובה לאיכות; הפער בעלות הייצור בפועל בין מדרס יוקרתי לסטנדרטי הוא לרוב קטן.

מה זה בעצם "מדרס בהתאמה אישית"?

מבחינה מקצועית, מדרס בהתאמה אישית הוא מדרס שמיוצר על סמך מבנה כף הרגל הספציפי של המטופל ועל סמך אבחנה קלינית – לא לפי מידת נעל גנרית, ולא לפי תבנית קבועה מראש. מדריך כללי על סוגי המדרסים וההבדלים ביניהם תוכלו למצוא בעמוד המדרסים הראשי. בפועל, בשוק הישראלי המונח משמש לתיאור טווח עצום של מוצרים: החל ממדרס שהותאם לפי לחיצה על קופסת קצף במשך שתי דקות בלי בדיקה קלינית משמעותית, ועד מדרס שנבנה בעקבות בדיקה של חצי שעה, יציקת גבס מדויקת, ומרשם מפורט שכתב איש מקצוע שהתייחס במפורש למבנה, לתסמינים ולפעילות של המטופל.

הבעיה אינה סמנטית בלבד. כשמונח משמש לתיאור שני תהליכים כה שונים, הצרכן מאבד את היכולת להשוות בין הצעות מחיר על בסיס אמיתי – הוא משווה תוויות, לא תהליכים. זו הסיבה שהשאלה הראשונה שכדאי לשאול מכון מדרסים אינה "כמה עולה מדרס בהתאמה אישית", אלא "איך בדיוק נראה תהליך ההתאמה: כמה זמן אורכת הבדיקה, איזו שיטת מדידה נעשה שימוש בה, ומי בפועל כותב את המרשם למעבדה."

לקיחת מידה למדרסים: טביעת כף הרגל בקופסת קצף

שלבי ההתאמה בקצרה

  1. בדיקה קלינית – תשאול, בדיקת נעליים וניתוח הליכה ותפקוד. מה כדאי שהבדיקה תכלול: הבדיקה להתאמת מדרסים.
  2. החלטה – האם בכלל צריך מדרס, והאם מדרס מוכן יספיק או שנדרשת התאמה אישית.
  3. לכידת מבנה כף הרגל – יציקת גבס, סריקה או קופסת קצף.
  4. מרשם – היכן לתמוך, כמה קשיחות, אילו הקלות וחומרים.
  5. ייצור – במעבדה או במקום, לפי המרשם.
  6. מסירה והרגלה – בדיקה בתוך הנעל ולבישה הדרגתית.
  7. מעקב ותיקונים – ביקורת אחרי כמה שבועות ושינויים לפי התגובה.

מדרס אישי, מוכן, וחצי-אישי – ההבדלים האמיתיים

מדרס מוכן (Prefabricated) מיוצר בסדרה, במספר קבוע מראש של מידות ורמות תמיכה, ומותאם למטופל על ידי בחירת הדגם המתאים ביותר מתוך מלאי קיים – ללא יצירת תבנית ייחודית לכף הרגל שלו. מדרס חצי-אישי (Semi-custom) מתחיל ממדרס בסיס מוכן, שעליו מבצעים שינויים והתאמות ממוקדות (תוספת חומר, ריפוד נקודתי, טריז) בהתאם לממצאים בבדיקה. מדרס בהתאמה אישית מלאה (Custom) נבנה מאפס על גבי תבנית שנלכדה ספציפית מכף הרגל של המטופל, לרוב עם מרשם מפורט הקובע את התמיכה, החומרים והתיקונים בכל אזור.

ההבדל המהותי אינו רק ב"כמה מדויק המדרס" אלא במה שהוא יכול לתקן. מדרס מוכן טוב יכול לספק תמיכה כללית ואיכותית לרוב האוכלוסייה, אבל הוא אינו יכול להתמודד עם אסימטריה בין שתי כפות הרגליים, עם עיוות מבני משמעותי, או עם צורך בהקלה ממוקדת מאוד באזור ספציפי (כמו כיב בכף רגל סוכרתית). זה בדיוק המקום שבו התאמה אישית עוברת מ"נחמד שיהיה" ל"נחוצה קלינית".

מתי התאמה אישית באמת משנה – ומתי לא

חשוב לומר את זה בפירוש, כי זה מנוגד לאינטרס השיווקי הרווח בשוק: לא כל אדם עם כאב כף רגל צריך מדרס בהתאמה אישית מלאה. במקרים קלים עד בינוניים, ללא עיוות מבני משמעותי – כאב עקב חד-צדדי קל, עייפות רגליים לאחר יום עמידה, אי-נוחות כללית בהליכה – מדרס מוכן איכותי, המותאם נכון לצורת כף הרגל הכללית, יכול לספק הקלה זהה כמעט לחלוטין למדרס אישי, במחיר נמוך משמעותית ובזמן קצר יותר.

המקרים שבהם התאמה אישית מלאה הופכת לבעלת ערך קליני אמיתי, ולא רק שיווקי, הם בעיקר במצבים כמו דורבן כרוני בעקב, מבנה חריג משמעותית (קשת גבוהה מאוד, פלטפוס נוקשה, אסימטריה בין הרגליים), כאב כרוני שלא הגיב לטיפול שמרני בסיסי כולל מדרס מוכן, כף רגל סוכרתית או תחושתית שבה יש צורך בפיזור לחץ מדויק ברמת המילימטר כדי למנוע כיבים, ומקרים שבהם נדרש שילוב של כמה תיקונים ביומכניים בו-זמנית (למשל תמיכת קשת יחד עם הרמת אזור ספציפי ותיקון זווית עקב). מחוץ למקרים האלה, ההחלטה בין מוכן לאישי היא לרוב שאלה של תקציב והעדפה, לא של נחיצות רפואית מוחלטת. להשוואה מפורטת יותר בין הגישות ראו את עמוד ההשוואה הייעודי.

הבדיקה הקלינית שלפני הכל

מדרס בהתאמה אישית שנבנה בלי בדיקה קלינית מקיפה הוא לכל היותר מדרס מוכן שעבר תהליך ייצור יקר יותר. בדיקה רצינית כוללת שלושה מרכיבים שאי אפשר לוותר על אף אחד מהם: תשאול רפואי (מתי התחיל הכאב, מה מחמיר ומקל אותו, האם יש מחלות רקע כמו סוכרת או דלקת מפרקים שמשפיעות על העור ועל התחושה בכף הרגל), בדיקת נעליים (בדיקת נעליים ישנות שנשחקו בפועל חושפת דפוסי עומס אמיתיים שאי אפשר לזהות מבדיקה סטטית בלבד), וניתוח הליכה ותפקוד (צפייה בהליכה, לפעמים ריצה, ובדיקת טווחי תנועה בקרסול ובמפרק תת-מדף הרגל).

מבחינה קלינית, אני מצפה שבדיקה רצינית תכלול את שלושת המרכיבים הללו; בדיקה של חמש דקות בלבד, ללא שאלות על ההיסטוריה הרפואית ובלי לבקש לראות נעליים ישנות, לרוב אינה מספיקה כדי לגבש מרשם קליני משמעותי – גם אם בסופה נעשה שימוש בטכנולוגיית לכידה מתקדמת ביותר.

סריקה תלת־ממדית של כף הרגל להתאמת מדרסים

איך מתקבלת החלטת המרשם

המרשם הוא המסמך שמתרגם את ממצאי הבדיקה להנחיות בנייה קונקרטיות: היכן להוסיף תמיכה, כמה קשיחות נדרשת, האם יש צורך בהקלה ממוקדת (Offloading) באזור מסוים, ואיזה חומרים מתאימים לפעילות ולמשקל של המטופל הספציפי. זהו למעשה השלב שבו הידע הקליני של הבודק מתורגם להחלטות מדידות – וכאן, לא בשיטת המדידה עצמה, טמון עיקר הערך המקצועי של תהליך ההתאמה. שני אנשי מקצוע שיבדקו את אותו מטופל בדיוק עשויים להגיע למרשמים שונים במידה מסוימת, כי הבדיקה הקלינית כוללת פרשנות מקצועית, לא רק מדידה אובייקטיבית.

שיטות לכידת מבנה כף הרגל

יציקת גבס ללא נשיאת משקל – שיטה ותיקה ומקובלת להעברת מידע מפורט למעבדה. הבודק מחזיק את כף הרגל במנח הרצוי בעודו יוצק את הגבס, ובכך "נועל" את התבנית במצב הביומכני הרצוי לטיפול – לא בהכרח במצב שבו כף הרגל נמצאת באופן טבעי בעמידה. זהו יתרון משמעותי במקרים מורכבים, אך התהליך אורך זמן רב יותר ותלוי מאוד במיומנות המבצע.

סריקה דיגיטלית (אופטית או לחץ) – רישום מהיר של צורת כף הרגל, לרוב תוך שניות, עם דיוק גיאומטרי גבוה מאוד. הסריקה מצלמת בנאמנות רבה את מצב כף הרגל ברגע הנתון – אבל היא, בדיוק כמו הגבס, אינה "יודעת" איזה מנח קליני רצוי לתקן אליו, אלא אם המפעיל מבצע את הסריקה תוך כדי החזקת כף הרגל במנח מתוקן ידנית, בדיוק כפי שנעשה בגבס.

קופסת קצף – שיטה נפוצה ופשוטה ללכידת מבנה כף הרגל, בזכות עלותה הנמוכה ופשטות השימוש. המטופל לוחץ את כף הרגל לתוך קצף רך, ונוצר שקע שממנו ניתן ליצור תבנית. מדובר בשיטה שמאפשרת בקרה פחותה על מנח כף הרגל בזמן הלכידה בהשוואה לגבס, ולכן מתאימה בעיקר למקרים פשוטים יחסית, ופחות למקרים הדורשים תיקון ביומכני עדין ומדויק.

לוחות לחץ (Pressure Plates) – מודדים את חלוקת הלחץ מתחת לכף הרגל בעמידה או בהליכה, ומספקים מידע ערכי על אזורי עומס, אך כמעט אינם משמשים כשיטת לכידה עצמאית ליצירת מדרס בישראל כיום – הם משמשים בעיקר ככלי אבחוני משלים. להסבר מורחב על שיטות לקיחת המידה ראו את העמוד הייעודי.

הקליניקאי מול הטכנולוגיה

אחד הבלבולים הגדולים והנפוצים ביותר בשוק המדרסים הוא זיהוי שגוי בין "טכנולוגיית מדידה מתקדמת" לבין "טיפול מתקדם". סורק תלת-ממדי מודרני, ולוח לחץ דיגיטלי מחובר לתוכנה מרשימה, יוצרים רושם של דיוק מדעי – אבל מה שהמכשיר בפועל עושה הוא ללכוד צורה או דפוס לחץ. הוא אינו מחליט אילו תיקונים נחוצים, כמה תמיכה לתת באזור מסוים, או האם מדובר בבעיה שדורשת בכלל מדרס. את ההחלטות האלה מקבל בן אדם, על סמך בדיקה קלינית – וכאן, לא בחדות התמונה על המסך, נמצא רוב הערך המקצועי של ההתאמה.

זו הסיבה שאפשר לראות שני מטופלים עם אותו מבנה כף רגל בדיוק, שנסרקו על אותו מכשיר בדיוק, ויצאו עם שני מדרסים שונים למדי – כי שני הקליניקאים פירשו את הממצאים אחרת, או שמו דגש שונה על אזורי התיקון. הטכנולוגיה משפרת בעיקר את יכולת השחזור (Repeatability) – האפשרות לתעד ולשחזר מדידה באופן עקבי – ואת מהירות התהליך, אבל היא אינה מחליפה את שיקול הדעת הקליני. כשמכון מדרסים משווק את עצמו בעיקר סביב סוג הסורק שבבעלותו, ופחות סביב ההכשרה וההליך הקליני של הבודקים שלו, כדאי להיות ערניים – זה סימן לכך שהטכנולוגיה משמשת כמסר שיווקי, לא בהכרח כערובה לאיכות הטיפול.

חומרים וקשיחות

מדרסים נבנים ממגוון חומרים – מפוליפרופילן וקרבון קשיחים יחסית, דרך EVA בדרגות קשיחות שונות, ועד ריפודים רכים כמו PPT או פלסטזוט (הרחבה על חומרי מדרסים בעמוד הייעודי). הנחת יסוד שיווקית נפוצה קובעת ש"קרבון = איכותי יותר", אך קשיחות אינה תכונה שכל מטופל צריך במידה מרבית. מדרס נוקשה מדי עלול להיות לא נוח, לגרום לגירוי עור, ואף להחמיר תסמינים אצל מטופלים הזקוקים דווקא לספיגת זעזועים רבה יותר. הבחירה בין קשיחות גבוהה לנמוכה תלויה במטרת הטיפול: תיקון ביומכני משמעותי דורש בדרך כלל בסיס יציב יחסית, בעוד שמצבים כואבים וחריפים נהנים לרוב משילוב של תמיכה עם ריפוד סופג.

מהמרשם למעבדה – מה קורה בפועל

התבנית (הגבס, הסריקה או תבנית הקצף) והמרשם הקליני נשלחים למעבדת מדרסים, שם המדרס בפועל מיוצר. המעבדה אינה רק "מדפיסה" את התבנית – היא מבצעת שינויים (Posting) המתורגמים מהמרשם: הוספת טריזים, עיבוי מקומי, יצירת תעלות הקלה לאזורים רגישים, ובחירת שכבות החומר בהתאם להנחיות. איכות המעבדה, ניסיונה, והתקשורת בינה לבין הקליניקאי הם גורם שלישי – מעבר לבודק ולשיטת המדידה – שמשפיע ישירות על התוצאה הסופית. מרשם מצוין שמגיע למעבדה חסרת ניסיון עלול לצאת פחות טוב ממרשם פשוט יותר שמיוצר במעבדה מקצועית ומדויקת.

התאמה, הרגלה ומעקב

מדרס בהתאמה אישית אינו נגמר ברגע שהמטופל לוקח אותו הביתה. בדרך כלל אני ממליץ על תקופת הרגלה של מספר ימים עד כשבועיים, שבמהלכה נלבש המדרס בהדרגה ולא באופן רציף מהיום הראשון, מפחיתה משמעותית סיכון לגירוי עור ואי-נוחות. מדרס שגורם לכאב חדש, לשפשוף, או לתחושת לחץ חריגה – במיוחד באזור ספציפי וממוקד – דורש התאמה חוזרת, ולא "התרגלות בכוח". זהו בדיוק ההבדל בין מדרס מוכן, שברוב המקרים אין לו אחריות/מעקב מובנה, לבין מדרס בהתאמה אישית איכותי, שבו ביקור מעקב תוך כמה שבועות אמור להיות חלק אינטגרלי מהתהליך ולא שירות נוסף בתשלום.

איך יודעים שזה עבד

ההצלחה של מדרס אינה נמדדת בהרגשה הראשונית בלבד, אלא בשינוי אמיתי בתפקוד לאורך שבועות: פחות כאב בסוף יום עבודה, יכולת ללכת מרחקים ארוכים יותר, פחות צורך במנוחה במהלך פעילות. מניסיוני, אם לאחר תקופת הרגלה סבירה (כשלושה עד שישה שבועות) אין שיפור תפקודי מורגש, זהו זמן טוב לחזור לבודק ולשקול התאמה מחדש – ולא להניח שהמדרס "פשוט לא בשבילי" ולזנוח אותו במגירה.

מחיר ומורכבות השוק

לפירוט מלא ועדכני על טווחי מחירים בשוק הישראלי ראו את העמוד הייעודי: מחיר מדרסים. באופן כללי, מחיר גבוה לבדו אינו מעיד על איכות ההתאמה – את ההבדל האמיתי קובעים בעיקר משך הבדיקה הקלינית ועומקה, ניסיון הבודק, שיטת המדידה (ואיכות ביצועה, לא רק סוגה), תהליך הייצור במעבדה, וההשקעה במעקב ובהתאמות. מחיר גבוה אינו ערובה לבדיקה טובה יותר – וההפך: מכון שגובה מחיר נמוך יחסית אך משקיע חצי שעה בבדיקה קלינית מקיפה ועובד עם מעבדה איכותית, עשוי לספק תוצאה טובה יותר ממכון יוקרתי שמבצע סריקה של שתי דקות. השאלה הנכונה אינה "כמה זה עולה" אלא "מה בדיוק אני מקבל תמורת המחיר הזה".

מומלץ להשוות בין כמה מכונים, לשאול במפורש על אורך הבדיקה, שיטת המדידה, מדיניות המעקב וההתאמות החוזרות (האם הן כלולות במחיר), וניסיון הבודק הספציפי – לא רק המוניטין הכללי של המכון.

מה המחקר בפועל מראה

ההשוואה המחקרית בין מדרסים בהתאמה אישית למדרסים מוכנים אינה מציגה תמונה חד-משמעית של "אישי תמיד עדיף" – התמונה מורכבת יותר, ותלויה בשאלה איזו תוצאה בודקים ובאיזו אוכלוסייה. במחקר שבחן דלקת פסיה פלנטרית (Landorf ועמיתים, 2006), שתי הגישות – מדרס מוכן ומדרס בהתאמה אישית – הביאו לתוצאות דומות באופן כללי, הן בטווח של כשלושה חודשים והן במעקב ארוך יותר של כשנה, ללא יתרון מובהק ועקבי למדרס האישי. המסקנה המעשית: המחקר הזה, בפני עצמו, אינו תומך בכלל גורף לפיו מדרס בהתאמה אישית "עדיף" בדלקת פסיה פלנטרית כרונית – ההחלטה צריכה להתבסס על שיקולים קליניים נוספים, ולא רק על משך הבעיה.

מחקר אחר (Wrobel ועמיתים, 2015) בחן לא רק כאב אלא גם תפקוד ורמת פעילות בפועל, ומצא שם יתרון בולט יותר למדרס בהתאמה אישית דווקא במדדים תפקודיים, יתרון שהיה פחות עקבי כשהמדד היחיד היה עוצמת הכאב – ממצא חשוב, כי הוא מרמז שההבדל האמיתי בין הגישות מתגלה דווקא כשבודקים חזרה לפעילות מלאה, ולא רק הפחתת כאב בישיבה או במנוחה. מחקר שבחן ספציפית מטופלים עם קשת גבוהה מאוד (Pes Cavus; Burns ועמיתים, 2006) השווה מדרס בהתאמה אישית להתערבות דמה (Sham) ומצא יתרון משמעותי למדרס – ממצא התומך בתפקידם הפוטנציאלי של מדרסים אישיים באוכלוסייה זו, אף שהמחקר אינו משווה ישירות מול מדרס מוכן איכותי. ההסבר ההגיוני הוא שמדרסים סטנדרטיים עלולים להתקשות להתמודד עם דפוסי עומס קיצוניים וממוקדים כפי שקורה במבנה חריג כזה.

ההוכחה החזקה ביותר לטובת התאמה אישית מגיעה מתחום ספציפי שבו הטעות אינה רק "פחות יעיל" אלא מסוכנת: מניעת הישנות כיב בכף רגל סוכרתית, אצל מטופלים עם היסטוריה של כיב או עם נקודות לחץ גבוהות שזוהו בבדיקה. מחקר שבחן מדרסים ממופי-לחץ בהתאמה אישית באוכלוסייה זו (Bus ועמיתים) מצא הפחתה משמעותית בסיכון לכיב חוזר בהשוואה למדרסים סטנדרטיים, בהתאם להנחיות ה-IWGDF העדכניות (2023) למניעת הישנות כיבים. חשוב להבהיר: זו אינה טענה גורפת שכל מטופל עם נוירופתיה סוכרתית זקוק למדרס בהתאמה אישית, ובוודאי שלא שמדרס כזה הוא אמצעי פיזור העומס העיקרי בכיב פעיל – שם ההנחיות המקצועיות ממליצות בראש ובראשונה על התקני הקלה מסוג אחר. באוכלוסיית הסיכון הגבוה למניעת הישנות, לעומת זאת, ההתאמה האישית אינה "עדיפות" אלא כמעט הכרח קליני, בגלל חוסר היכולת של המטופל לחוש בעצמו עומס יתר מקומי לפני שהוא כבר גרם לנזק ברקמה.

גבולות הידע המחקרי

קריאה ביקורתית של הספרות בנושא חושפת בעיה מתודולוגית חוזרת: המונח "מדרס בהתאמה אישית" אינו אחיד בין מחקר למחקר. מחקר אחד עשוי להגדיר כך מדרס שנוצר מיציקת גבס עם מרשם מפורט של פיזיותרפיסט מנוסה, בעוד מחקר אחר מגדיר כך מדרס שנוצר מסריקה בסיסית ללא בדיקה קלינית מעמיקה – שני "מדרסים אישיים" שכלל אינם דומים באיכות ההתאמה שלהם. חוסר אחידות זה מקשה להשוות תוצאות בין מחקרים, ומסביר חלקית מדוע חלק מהמחקרים מוצאים יתרון ברור למדרס אישי בעוד אחרים כמעט ואינם מוצאים הבדל. בנוסף, רוב המחקרים עוקבים אחרי מטופלים לתקופות קצרות יחסית (שלושה עד שנים עשר חודשים) – ידע רב פחות זמין על יתרונות או חסרונות ארוכי טווח באמת.

מסקנה זהירה וסבירה: מדרס בהתאמה אישית עשוי להיות בעל ערך רב יותר במבנים חריגים ובאוכלוסיות בסיכון גבוה מוגדרות (כמו מניעת כיב חוזר בכף רגל סוכרתית) – אך גם שם הראיות משתנות בהתאם למצב הספציפי, ואינן תומכות בכלל גורף לפיו מדרס אישי "עדיף" בכל מצב כרוני. במקרים קלים-בינוניים, ההבדל בין מדרס איכותי מוכן למדרס אישי הוא לרוב קטן יותר ממה שהשיווק מרמז.

להשוואה מפורטת בין התוצאות של מדרסים בהתאמה אישית למדרסי מדף ולמגבלות של המחקרים בנושא, ראו מדרסים בהתאמה אישית מול מדרסי מדף – מה אומר המחקר.

ארגז הכלים של מי שמתכנן מדרס

מדרס בהתאמה אישית אינו מוצר אחד אלא שילוב של כלים. סקירה של Janisse ו-Janisse על שינויי הנעלה ומדרסים בטיפול בבעיות כף רגל וקרסול מתארת את אותם עקרונות: הורדת עומס מאזורים בלחץ גבוה, הגבלת תנועה במפרקים מסוימים, תמיכה, פיצוי על עיוותים ושיפור ההליכה – ומדגישה שהתאמה ראשונית לבדה אינה מספיקה, ושיש צורך במעקב, בהתאמות ובהדרכת המטופל.[6]

הרשימה הבאה מבוססת על ניסיוני בתכנון וייצור מדרסים ולא על מחקר מבוקר.

אלה הכלים העיקריים שאני משתמש בהם:

  • ספיגת זעזועים ובלימתם.
  • ריכוך אזורים רגישים במיוחד.
  • שינוי חלוקת העומסים על כף הרגל.
  • פיזור לחץ באמצעות מגע ותמיכה לאורך כל כף הרגל.
  • שילוב חומרים קשיחים ורכים, כדי לייצב אזור אחד ולהפחית תנועה באזור רגיש אחר.
  • העברת עומס לאזורים שכנים באמצעות תמיכה בהם.
איור השוואת חלוקת לחצים: עומס מרוכז בעקב ובקדמת כף הרגל לעומת עומס מפוזר על כל כף הרגל
כשהמדרס צמוד לכף הרגל, העומס מתפזר על שטח גדול יותר במקום להתרכז בעקב ובקדמת כף הרגל

הידיעה מה יש בארגז הכלים חשובה פחות מהשימוש בו לאורך הזמן: בעיניי, תהליך של ניסוי, בדיקה ותיקון אחרי המסירה הוא חלק הכרחי מהמדרס, ולא תוספת.

שלוש משפחות של מדרסים

מדרסים אקומודטיביים (accommodative) – בנויים מחומרים רכים ובולמי זעזועים, מפזרים עומס ומרככים. מתאימים לבעיות מתונות יחסית, ללא עיוות קשה, וגם כמדרסי ריצה כשהחומרים נבחרים בקפידה. החיסרון: הם עלולים לשקוע מהר אצל משתמשים כבדים או בשימוש אינטנסיבי, ולכן לעיתים צריך לחדש אותם תוך זמן קצר יחסית. ראו מדרסים רכים ורב-שכבתיים.

מדרסים חצי-קשיחים (semi-rigid) – משלבים שכבות עליונות רכות ובולמות עם בסיס קשיח יותר, צפוף ועמיד. תמיכה חכמה – תחת הקשת האורכית, סביב העקב או בפד מטטרסלי – מפזרת את העומס ומפחיתה את קצב הדחיסה של השכבות הרכות באזורי הלחץ. מניסיוני, זה המבנה שמאפשר לטפל במגוון הרחב ביותר של בעיות, ויתרון חשוב שלו הוא שקל לבצע בו שינויים מדויקים ומהירים אחרי המסירה.

מדרסים קשיחים (rigid) – נותנים תמיכה טובה לקשת ומאפשרים מבנה דק שנכנס לנעליים צרות יותר. מצד שני, ההסתגלות אליהם קשה יותר, הם לא מתאימים לכל אחד, ובמבנה דק מחומר כמו קרבון קשה מאוד לבצע התאמות, כך שתהליך התיקון לאורך הדרך מוגבל.

מגבלות של ייצור דיגיטלי

מניסיוני, כשמדרס מיוצר מסריקה בכרסום ממוחשב (CNC), יש מגבלות על סוגי החומרים הרכים, ולעיתים גם על עומק בית העקב והקונטור. הדפסה תלת-ממדית מייצרת בדרך כלל מבנה קשיח, ולעיתים גם הוא אינו עמוק. אין זה אומר שהשיטות האלה פחותות – אלא שכדאי לשאול איך המדרס ייוצר, ולא רק איך נמדדה כף הרגל. להרחבה ראו לקיחת מידה למדרסים.

המדרס והנעל – הנעלה רפואית ושינויי סוליה

המדרס עובד בתוך נעל, ולפעמים השינוי החשוב ביותר הוא דווקא בנעל. הנעלה לא מתאימה עלולה לתרום לבעיות בכף הרגל – יבלות ועור מעובה באזורי חיכוך, כאב תחת ראשי המסרק, ובכף רגל סוכרתית גם פצעי לחץ – והתאמת הנעלה יכולה לעזור למנוע או לפתור חלק מהן.[6]

איך בוחרים נעל?

בחירת הנעל נשענת על שלושה קריטריונים: המצב או הבעיה שממנה המטופל סובל, מבנה כף הרגל וצורתה, והדרישות היומיומיות מהנעל. אצל אדם שמבנה כף רגלו אינו חריג ואין לו נוירופתיה, נעל מדף טובה מספיקה לרוב. במצבים מורכבים – סוכרת מתקדמת, ירידה בתחושה או כיבים – נדרשת לעיתים הנעלה מותאמת, רחבה ועמוקה מספיק למדרס מעובה ובנויה מחומרים רכים ומרופדים.

  • מבנה ומשקל גוף: למשתמש כבד מתאימה נעל עמידה יותר; למשתמש קל – נעל קלה יותר.
  • פלטפוס עם כף רגל גמישה מאוד: נעל יציבה עם עקב נוקשה. כף רגל קשיחה: דגש על בלימת זעזועים טובה.
  • עומק לכל אורך הנעל חשוב למדרס – ולא רק לו. לחץ על גב כף הרגל, למשל בכף רגל סוכרתית, יכול לגרום לכאב; נעל עם שרוכים מאפשרת לשחרר אותו.
  • נעלי הליכה וריצה איכותיות רבות מציעות עומק נוסף ולעיתים מידות רוחב שונות. כשיש עיוות משמעותי או הבדל ניכר בין שתי כפות הרגליים, ייתכן שיידרשו נעליים בהתאמה אישית.

תוספות לסוליה: הרחבה ומוט נוקשה

הרחבת סוליה (flare) – תוספת בצד הנעל שמרחיבה את בסיס התמיכה. יכולה לעזור בחוסר יציבות, בפרונציה או סופינציה מוגברת, ומאפשרת להוסיף ריפוד בלי לפגוע ביציבות.

נעל עם הרחבת סוליה (flare) בצד הנעל להגדלת בסיס התמיכה
הרחבת סוליה (flare) – הגדלת בסיס התמיכה של הנעל

מוט נוקשה בסוליה (extended shank) – רכיב קשיח (פלדה, קרבון או פלסטיק) שמשולב בין שכבות הסוליה ומפחית את התנועה בכף הרגל. יכול לשמש למשל בהלוקס ריגידוס או לאחר קטיעה בקדמת כף הרגל.

סוליית רוקר (נעל מדנדנת)

לסוליית רוקר יש עובי וקימור, כמו חרטום של סירה, כך שהנעל "מתגלגלת" מהעקב לבהונות בלי לדרוש מכף הרגל ומהמפרקים את מלוא התנועה. סקירה של הספרות מצאה שסוליות רוקר משנות את העומסים ואת דרישות התנועה בכף הרגל ובקרסול, ושהתוצאה תלויה בגאומטריה של הרוקר – במיוחד במיקום נקודת האפקס.[7] מקובל לתאר שישה סוגים עיקריים:

רוקר מתון (mild) – השכיח ביותר; עוזר להוריד עומס מראשי המסרק ומעודד תנועה קדימה.

איור נעל עם סוליית רוקר מתונה (mild rocker)
רוקר מתון (mild rocker)

רוקר מעקב עד בהונות (heel-to-toe) – הקימור הקדמי מוריד עומס מראשי המסרק, והקימור האחורי מפחית עומס וזעזוע במגע העקב בקרקע; מפחית את הדרישה לתנועה גם בקרסול וגם בכף הרגל.

איור נעל עם סוליית רוקר מעקב עד בהונות (heel-to-toe rocker)
רוקר מעקב עד בהונות (heel-to-toe)

רוקר קדמי בלבד (toe-only) – יציב יותר מהקודם, ועדיין מוריד עומס מראשי המסרק ומפחית את הדרישה לתנועה במפרקי קדמת כף הרגל.

איור נעל עם רוקר קדמי בלבד (toe-only rocker)
רוקר קדמי בלבד (toe-only)

רוקר בזווית חדה (severe angle) – יציב בעמידה, ובגלל הזווית החדה מוריד עומס רב יותר מראשי המסרק ומפחית עוד יותר את התנועה בקדמת כף הרגל.

איור נעל עם רוקר קדמי בזווית חדה (severe angle rocker)
רוקר בזווית חדה (severe angle)

רוקר עקב נמוך (negative heel) – העקב נמוך מקצה הנעל, כך שהקרסול במנח של כפיפה כלפי מעלה. מוריד עוד עומס מקדמת כף הרגל, אבל עלול להיות בעייתי כשיש קיצור של גיד אכילס ושרירי השוק, מגבלה בטווח הקרסול, כאב עקב או קושי בשיווי משקל.

איור נעל עם רוקר עקב נמוך (negative heel rocker)
רוקר עקב נמוך (negative heel)

רוקר כפול (double rocker) – מוריד עומס ולחץ ממרכז כף הרגל, למשל בכף רגל מעוותת עם בליטה במרכזה, ומאפשר יותר תנועה במרכז כף הרגל.

איור נעל עם רוקר כפול (double rocker)
רוקר כפול (double rocker)

נקודת האפקס – המקום שבו הסוליה מתחילה להתעגל – צריכה להיות מעט מאחורי האזור שממנו רוצים להוריד עומס. במטטרסלגיה ממקמים אותה מעט מאחורי ראשי המסרק; בהלוקס ריגידוס – מתחת למרכז התנועה של המפרק הפגוע.

איור נעל עם סימון נקודת האפקס של סוליית הרוקר
נקודת האפקס – המקום שבו הסוליה מתחילה להתעגל

בחלק מנעלי ההליכה והריצה יש רוקר מינימלי שמוריד מעט עומס מקדמת כף הרגל. בבעיות משמעותיות יותר כדאי לחפש נעל עם רוקר ייעודי, או לשנות נעל קיימת. נעליים בהתאמה אישית יקרות, ולכן בחירה נבונה של נעל מדף – או שינוי שלה – יכולה להיות כלכלית יותר ועדיין יעילה. ראו גם מדרסים למטטרסלגיה.

הגישה הקלינית שלי

מניסיוני, אני עדיין נוטה להשתמש ביציקת גבס ללא נשיאת משקל ברוב המקרים המורכבים יותר שמגיעים אליי – לא כי המחקר "הוכיח" שהיא עדיפה טכנית על סריקה דיגיטלית באיכות טובה, אלא כי היא נותנת לי שליטה טובה יותר על המנח המדויק שבו אני רוצה ללכוד את כף הרגל בזמן היציקה עצמה, ומעבירה למעבדה מידע מוחשי שקל לי "לקרוא" אחרי שנים של עבודה איתו. זו העדפה מקצועית הנובעת מאופן העבודה שלי ומהניסיון שצברתי, לא טענה לכך שכל שיטה אחרת נחותה.

בגישה שלי, אני פחות מתלהב ממטופלים שמגיעים כבר "יודעים" שהם צריכים מדרס הכי קשיח או הכי יקר במכון – ברוב המקרים זה לא הפרמטר שקובע את התוצאה. אני נוטה להשקיע יותר זמן בשיחה על הנעליים שהמטופל בפועל לובש כל יום ועל הפעילות שהוא רוצה לחזור אליה, מאשר בבחירת החומר היקר ביותר במלאי. וכשמטופל מגיע אליי אחרי שכבר ניסה מדרס מוכן טוב ולא הרגיש שיפור משמעותי, זה בדיוק הרגע שבו אני חושב שהתאמה אישית מלאה – עם בדיקה מסודרת ומרשם מפורט – הופכת משתלמת, ולא לפני כן.

בדיקה והתאמת מדרסים בקליניקה בחולון

בקליניקה שלי ההתאמה מתחילה בבדיקה קלינית, וההחלטה בין מדרס מוכן למדרס בהתאמה אישית מתקבלת לפי הממצאים. כתובת: יהושע רבינוביץ 58, חולון. טלפון / WhatsApp: 052-8306095.

שאלות נפוצות

איך משווים בין הצעות של מכונים שונים?

המחיר משתנה בין מכונים, ומחיר גבוה לבדו אינו מעיד על איכות ההתאמה. כדאי לשאול מה כלול: אורך הבדיקה, שיטת המדידה, מי כותב את המרשם, והאם ביקורות ותיקונים כלולים. טווחי מחירים בשוק מפורטים בעמוד מחיר מדרסים, ומידע על השתתפות קופות החולים בעמוד מדרסים דרך קופות החולים.

האם מדרס בהתאמה אישית עדיף על מדרס מדף?

לא באופן גורף. בניסוי של Landorf ועמיתים בדלקת פסיה פלנטרית, מדרס מוכן ומדרס בהתאמה אישית הביאו לתוצאות דומות. היתרון של התאמה אישית ברור יותר במבנים חריגים ובאוכלוסיות בסיכון גבוה, כמו מניעת הישנות כיב בכף רגל סוכרתית.

כמה זמן לוקח להתרגל למדרס בהתאמה אישית?

מניסיוני, תקופת הרגלה של כמה ימים עד כשבועיים, עם לבישה הדרגתית. מדרס שגורם לכאב חדש, לשפשוף או ללחץ ממוקד צריך תיקון, ולא התרגלות בכוח.

מה עושים אם המדרס לא עוזר?

אם אחרי תקופת הרגלה סבירה, בערך שלושה עד שישה שבועות, אין שיפור תפקודי מורגש, כדאי לחזור לבודק לבדיקה ולהתאמה מחדש, במקום לזנוח את המדרס.

מקורות נבחרים

  1. Landorf KB, Keenan AM, Herbert RD. Effectiveness of foot orthoses to treat plantar fasciitis: a randomized trial. Archives of Internal Medicine. 2006;166(12):1305-1310.
  2. Wrobel JS, Fleischer AE, Crews RT, et al. A randomized controlled trial of custom foot orthoses for the treatment of plantar fasciitis. Journal of the American Podiatric Medical Association. 2015;105(4):281-294.
  3. Burns J, Crosbie J, Ouvrier R, Hunt A. Effective orthotic therapy for the painful cavus foot: a randomized controlled trial. Journal of the American Podiatric Medical Association. 2006;96(3):205-211.
  4. Bus SA, et al. Guidelines on offloading foot ulcers in persons with diabetes (IWGDF 2023 update). Diabetes/Metabolism Research and Reviews. 2024;40(3):e3647.
  5. Hawke F, Burns J, Radford JA, du Toit V. Custom-made foot orthoses for the treatment of foot pain. Cochrane Database of Systematic Reviews. 2008;(3):CD006801.
  6. Janisse DJ, Janisse E. Shoe modification and the use of orthoses in the treatment of foot and ankle pathology. J Am Acad Orthop Surg. 2008;16(3):152-158. PMID: 18316713. DOI: 10.5435/00124635-200803000-00006.
  7. Hutchins S, Bowker P, Geary N, Richards J. The biomechanics and clinical efficacy of footwear adapted with rocker profiles–evidence in the literature. Foot (Edinb). 2009;19(3):165-170. PMID: 20307470.
WhatsApp