מדרסים רכים ורב־שכבתיים – מתי הרכות היא דווקא יתרון?

מדרסים רכים הם מדרסים שבנויים בעיקר מקצפים ומחומרי ריפוד, לרוב בכמה שכבות, ומטרתם העיקרית היא פיזור לחץ, ריפוד והקלה מקומית באזורים רגישים. הם עשויים להתאים כשהבעיה היא עומס מרוכז, למשל בקדמת כף הרגל או סביב בליטה גרמית, ופחות כשנדרשת קשיחות מבנית גבוהה בעובי קטן.

המונח "מדרסים רכים" עלול ליצור רושם שמדובר במדרס פשוט, חלש או פחות "רפואי" ממדרס קשיח. בפועל, זו חלוקה מטעה. מדרס רך או רב־שכבתי יכול להיות מוצר מתוכנן מאוד, לשלב שכבות בעלות קשיחויות שונות, לבצע הקלה מקומית באזור רגיש ולשנות את חלוקת הלחץ מתחת לכף הרגל.

גם ההפך נכון: העובדה שמדרס עשוי מקרבון או מפוליפרופילן קשיח אינה מבטיחה שהוא יתאים יותר למטרה הקלינית. החומר הוא רק חלק מהמערכת. צורת המדרס, שטח המגע, עובי השכבות, מיקום ההקלות, הנעל והאדם שמשתמש בו משפיעים יחד על התוצאה.

מבחינתי, היתרון המרכזי של מדרס רב־שכבתי אינו "שהוא רך ונעים". היתרון הוא שניתן לבנות בתוכו אזורים בעלי תפקידים שונים, ולעיתים גם לחזור לאחר המסירה ולשנות אותם לפי תגובת המטופל. זו גישה קלינית וייצורית שאני משתמש בה הרבה, אך היא אינה הוכחה לכך שמדרס רך עדיף תמיד על מדרס קשיח.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.

  • B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
  • M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
  • לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
  • הכשרה בתחום הנעלה רפואית
  • מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • "מדרס רך" אינו מוצר אחיד; הוא יכול להיות רך, חצי־קשיח או רב־שכבתי.
  • רכות אינה שקולה לחוסר תמיכה, וקשיחות אינה שקולה לאיכות טיפולית.
  • מדרס רב־שכבתי יכול לשלב שכבה מבנית, ריפוד, הקלה מקומית וכיסוי עליון.
  • מחקרי מעבדה מראים שחומרים כגון EVA, polyurethane/PORON ו-polyethylene/Plastazote יכולים להפחית לחץ פלנטרי בתנאים מסוימים, אך הפחתת לחץ אינה מבטיחה הפחתת כאב.[1]
  • מדרסים אקומודטיביים עשויים להיות שימושיים כאשר המטרה היא פיזור לחץ, התאמה לבליטות או הגנה על אזור רגיש.
  • חומרים רכים יכולים להידחס ולהישחק, ולכן עובי, צפיפות, מבנה ותדירות שימוש חשובים.
  • בכף רגל סוכרתית בסיכון אין כלל פשוט של "רך טוב, קשיח רע"; ההתאמה תלויה בסיכון, בלחץ, בעור ובהנעלה.[2]
  • היתרון שאני מייחס למבנה רב־שכבתי הוא בעיקר האפשרות לבצע התאמות מקומיות ומעקב – זו גישה קלינית שלי.

מה זה בעצם מדרס רך?

אין בספרות הגדרה אחת שמפרידה באופן חד בין "מדרס רך", "חצי־קשיח" ו"מדרס אקומודטיבי". בשוק משתמשים במונחים האלה לתיאור מוצרים שונים מאוד.

מדרס יכול להיות בנוי כמעט כולו מקצף, אבל הוא גם יכול לכלול בסיס יציב יחסית ומעליו שכבות רכות. במדרס אחר, רוב המשטח יכול להיות חצי־קשיח ורק אזור קטן מתחת לראש מסרק או לבליטה גרמית יהיה רך מאוד.

לכן במקום לשאול רק "האם המדרס רך?", עדיף לשאול איפה הוא צריך לשמור על צורה, איפה הוא צריך להתעוות, איפה רוצים להגדיל שטח מגע, איפה נדרש relief, והאם חשוב שניתן יהיה לשנות אותו לאחר המסירה.

להרחבה על EVA, Poron, Plastazote וחומרים אחרים ראו חומרי מדרסים – המדריך הראשי.

רך, אקומודטיבי, חצי־קשיח ורב־שכבתי – מה ההבדל?

רך מתאר בעיקר compliance של חומר או מבנה, אך אינו אומר כיצד המדרס בנוי כולו.

אקומודטיבי (accommodative) מתאר יותר את מטרת התכנון: להתאים את המשטח לכף הרגל, לפזר לחץ וליצור מקום לאזור בולט או רגיש במקום לנסות לכפות עליו מנח אחר.

חצי־קשיח (semi-rigid) הוא מונח שימושי אך לא תקן מדעי אחיד. הוא מתאר בדרך כלל מבנה שנותן התנגדות מסוימת לעיוות אך עדיין מאפשר גמישות.

רב־שכבתי מתאר את דרך הבנייה. שכבות שונות יכולות למלא תפקידים שונים: בסיס, תמיכה, פיזור עומס, cushioning, top cover או relief מקומי.

ההשוואה הבאה מסכמת את ההבדלים המעשיים בין מדרס רך או רב־שכבתי לבין מדרס המבוסס על shell קשיח. היא מתארת נטיות כלליות ולא כללים, ומדרס אחד יכול לשלב את שתי הגישות. לחלוקה הרחבה של סוגי המדרסים ראו סוגי מדרסים, ולחומרים הקשיחים עצמם ראו חומרים קשיחים וחצי־קשיחים למדרסים.

היבטמדרס רך / רב־שכבתימדרס עם shell קשיח
מטרה אופייניתפיזור לחץ, accommodation, ריפוד והקלה מקומיתשמירה על גאומטריה וקשיחות מבנית בעובי קטן
נפח בנעלתופס בדרך כלל יותר נפחיכול להיות דק יותר
שינויים אחרי המסירהלעיתים קל להוסיף, להוריד או להחליף שכבה מקומיתתלוי בחומר ובשיטת הייצור; לעיתים מוגבל יותר
שחיקה לאורך זמןדחיסה (compression set), שחיקה וספיגת לחותעייפות חומר (fatigue) ושחיקת הכיסוי העליון
מה המחקר מראהחומרים רכים הפחיתו לחץ פלנטרי בתנאי מעבדה,[1] אך אין הוכחה שמדרס רך או קשיח עדיף באופן כללי בהפחתת כאב

כיצד מדרס רך יכול לשנות עומס?

לחץ הוא כוח המחולק על שטח. אחת הדרכים להפחית לחץ מקומי היא להגדיל את שטח המגע או להעביר חלק מהכוח לאזור אחר.

זו אחת הסיבות שמדרס אקומודטיבי יכול להיות יעיל מבחינה מכנית: במקום שרוב העומס יתרכז תחת ראש מסרק, עקב או בליטה מסוימת, ניתן לנסות לשתף שטח גדול יותר של כף הרגל בנשיאת העומס.

סקירה שיטתית של Gerrard ועמיתיו כללה חמישה מחקרי מעבדה ומצאה ש-EVA, polyurethane/PORON ו-polyethylene/Plastazote הפחיתו peak plantar pressure באזורים שונים בתנאי בדיקה מסוימים.[1] ירידה בלחץ אינה הוכחה לכך שכל אדם יכאב פחות, והיא אינה אומרת שחומר אחד "טוב יותר" מכל האחרים.

מתי ריכוך והכלה עשויים להיות שימושיים?

מדרס רך או רב־שכבתי עשוי להיות הגיוני כאשר המטרה כוללת פיזור עומס מאזור קטן לשטח גדול יותר, accommodation סביב בליטה גרמית, relief מקומי, שילוב metatarsal pad/bar עם שכבת ריפוד, הגדלת הנוחות כאשר משטח קשיח אינו נסבל, או אפשרות לבצע תיקון מקומי בהמשך.

אלה עקרונות תכנון, לא רשימת אבחנות שבהן "חייבים" מדרס רך.

מדרסים רכים במטטרסלגיה, קשת גבוהה וכאב עקב

במטטרסלגיה ניתן לשלב metatarsal pad או bar, relief, שינוי גאומטריה ושכבות רכות כדי להפחית עומס מראשי המסרק. סקירה ומטא־אנליזה עדכנית מצאה שמדרסים מותאמים יכולים להפחית לחץ תחת ראשי המסרק המרכזיים, אך בחלק מההשוואות התוצאות היו דומות לאפשרויות פשוטות יותר.[3]

בכף רגל בעלת קשת גבוהה, RCT של Burns ועמיתיו מצא שמדרסים מותאמים אישית שיפרו כאב ותפקוד לעומת sham אצל אנשים עם cavus כואב.[4] המחקר אינו מוכיח שדווקא "רכות" היא הגורם להצלחה.

בכאב עקב מסוג plantar fasciitis, ההנחיות המעודכנות אינן קובעות שמדרס רך עדיף על קשיח. ההנחיה היא לא להשתמש במדרסים כטיפול מבודד קצר־טווח, אך ניתן לשלב מדרס מתאים בתוכנית רחבה יותר.[5]

להעמקה ראו מדרסים למטטרסלגיה, מדרסים לקשת גבוהה ו-מדרסים לדורבן.

מדרסים רכים וכף רגל סוכרתית בסיכון

אצל אדם עם נוירופתיה, היסטוריה של כיב, עיוותים או אזורי לחץ משמעותיים, השאלה אינה רק "רך או קשיח". צריך להתייחס להתאמת הנעל, לחץ פלנטרי, מצב העור, תחושה, היסטוריה של נגעים ומעקב.

הנחיות IWGDF מדגישות הנעלה מתאימה והפחתת לחץ כחלק ממניעת כיבים באנשים בסיכון.[2] חומרים אקומודטיביים יכולים להיות חלק מהפתרון, אבל מדרס רך מדי שאיבד את צורתו או נעל שאינה מתאימה יכולים להיות בעייתיים לא פחות.

האם מדרס רך "תומך פחות"?

לא בהכרח. המילה "תמיכה" אינה תכונה חומרית פשוטה. היא תלויה בשטח המגע, בקונטור, בעובי ובאופן שבו המדרס מתעוות תחת עומס.

מדרס רך יחסית שמתאים היטב לקשת יכול ליצור שטח מגע גדול ולשנות משמעותית את חלוקת הכוחות. מנגד, פלטה קשיחה אך שטוחה יחסית יכולה ליצור מגע מועט במקום שבו רוצים להעביר עומס.

לדיון רחב יותר ראו מדרסים ביומכניים.

מה החסרונות של מדרסים רכים?

חומרים רכים עשויים לתפוס יותר נפח בנעל, לעבור compression set, להישחק, לספוג לחות או לאבד חלק מהתכונות לאורך זמן. קצב השינוי תלוי בחומר, בצפיפות, בעובי, במשקל המשתמש ובכמות השימוש.[6]

כאשר באמת נדרשת קשיחות מבנית גבוהה בעובי קטן, foam לבדו אינו תמיד הכלי היעיל ביותר.

חומר, עובי ונעל

מדרס רב־שכבתי צריך מקום. אם הנעל צפופה או אינה מחזיקה את העקב היטב, המדרס יכול לשנות את ההתאמה בצורה לא רצויה.

צריך לבדוק האם ניתן להוציא את ה-sockliner המקורי, האם יש נפח מספיק בקדמת הנעל, האם העקב נשאר יציב, האם המדרס זז, והאם השינוי מורגש בפעילות האמיתית.

כמה שכבות צריך מדרס רב־שכבתי?

בשוק נהוג להציג את מספר השכבות כמדד לאיכות. בפועל, מספר השכבות מתאר את דרך הבנייה ולא את התוצאה. שכבות שונות מאפשרות לשלב בסיס יציב, תמיכה, ריפוד ושכבה עליונה – אבל אין מחקר שקובע מספר שכבות "נכון", ואין ראיה לכך שמדרס עם יותר שכבות מפחית כאב יותר ממדרס עם פחות שכבות.

מהניסיון שלי בייצור — נתי שטיין

הפסקאות הבאות מבוססות על ניסיוני בייצור מדרסים ולא על מחקר מבוקר.

בעבודה שלי, ארבע שכבות ומעלה בדרך כלל מספיקות כדי לבנות מדרס רב־שכבתי מדויק: שכבת בסיס, שכבת תמיכה או מילוי, שכבת ריפוד ושכבה עליונה. מעבר לכשבע שכבות כמעט לא מצאתי צורך – כל שכבה נוספת מוסיפה עובי, משקל וקו הדבקה, בלי שבהכרח נוסף ערך טיפולי.

כדאי לדעת שמדרס צבעוני שנראה בחתך כמו 8–10 שכבות אינו תמיד בנוי כך. קיימים לוחות חומר שמיוצרים מראש עם פסים בכמה צבעים – כלומר שכבה אחת שנראית כמו כמה שכבות. מספר הפסים בצד המדרס אינו הוכחה למספר השכבות, ובוודאי לא לאיכות התכנון.

גם השמות של מדרסים רב־שכבתיים – "פונקציונלי", "מדרס ספורט", "מדרס לדורבן", "מדרס למטטרסלגיה" – אינם תקן. כל יצרן בונה אותם לפי תפיסת העולם שלו, ולכן שני "מדרסי ריצה" של שני יצרנים יכולים להיות שונים לגמרי. השאלה הנכונה אינה כמה שכבות יש או איך קוראים למדרס, אלא מה כל שכבה אמורה לעשות ולמה.

מבחינתי, מבנה רב־שכבתי הוא נקודת המוצא לרוב הבעיות שאני פוגש – במיוחד כאבים בקדמת כף הרגל כמו מטטרסלגיה, נוירומת מורטון או הלוקס ריגידוס, וגם כאב עקב – בגלל האפשרות לשלב ריפוד, הקלה מקומית ותמיכה ולשנות אותם בהמשך. זו העדפה קלינית שלי, לא הוכחה שמבנה רב־שכבתי עדיף במחקר על מעטפת קשיחה.

הגישה הקלינית שלי למדרס רב־שכבתי

מהניסיון הקליני והייצורי שלי — נתי שטיין

אני משתמש הרבה במבנים רב־שכבתיים, אבל לא מפני שאני חושב שמדרס רך הוא "טוב יותר" ממדרס קשיח.

היתרון שאני מחפש הוא חופש פעולה. אם לאחר שימוש מתברר שיש לחץ תחת אזור מסוים, אני רוצה להיות מסוגל להוריד חומר במקום אחד ולהוסיף במקום אחר. אם ריפוד נדחס, אני רוצה להחליף אותו. אם התמיכה בקשת גבוהה או נמוכה מדי, במבנים שאני מייצר לעיתים ניתן לבצע שינוי מקומי.

בגישה שלי, מדרס הוא לא מוצר סגור ביום המסירה. הוא כלי שניתן לבדוק ולשנות לפי תגובת המטופל.

זהו ניסיון קליני ותהליך עבודה שלי; המחקר אינו מוכיח שכל מדרס רב־שכבתי יניב תוצאה טובה יותר ממדרס בעל shell קשיח או ממדרס מדף מתאים.

"היתרון של מדרס רב־שכבתי אינו שהוא רך – אלא שהוא מאפשר לי לחלק תפקידים בין אזורים ושכבות, ולשנות אותם כשצריך."

בדיקה והתאמת מדרסים בקליניקה בחולון

ההחלטה אם מדרס צריך להיות רך, רב־שכבתי או קשיח מתקבלת אחרי בדיקה שמזהה היכן העומס ומה המטרה. כתובת: יהושע רבינוביץ 58, חולון. טלפון / WhatsApp: 052-8306095.

שאלות נפוצות

למי מדרסים רכים עשויים להתאים?

בעיקר כשהמטרה היא להעביר עומס מאזור קטן לשטח גדול יותר, ליצור מקום לבליטה גרמית או לאזור רגיש, לשלב pad עם ריפוד, או כשמשטח קשיח אינו נסבל. אלה עקרונות תכנון ולא רשימת אבחנות, ובחלק מהמצבים דווקא נדרשת קשיחות מבנית.

כמה זמן מחזיק מדרס רך?

אין מספר קבוע. חומרים רכים נדחסים ונשחקים בקצב שתלוי בחומר, בצפיפות, בעובי, במשקל המשתמש ובכמות השימוש.[6] במבנה רב־שכבתי אפשר לעיתים להחליף שכבה שנדחסה במקום את כל המדרס. ראו גם מתי מחליפים מדרסים.

האם מדרס לריצה צריך להיות רך?

לא בהכרח. אין כלל שקובע שמדרס לריצה חייב להיות רך או קשיח; הבחירה תלויה בבעיה, באזור העומס ובנעל. גם הצורך במדרס לריצה מלכתחילה אינו מובן מאליו. הרחבה בעמוד מדרסים לריצה.

לסיכום

מדרסים רכים ורב־שכבתיים אינם "הגרסה הפשוטה" של מדרס קשיח. הם דרך אחרת לבנות מערכת בין כף הרגל לנעל. היתרון שלהם יכול להיות בפיזור לחץ, accommodation, ריפוד וביכולת לבצע שינויים מקומיים. המגבלות כוללות נפח, דחיסה ושחיקה, ולעיתים צורך בקשיחות מבנית שלא ניתן להשיג באמצעות foam בלבד.

מקורות

  1. Gerrard JM, Bonanno DR, Whittaker GA, Landorf KB. Effect of different orthotic materials on plantar pressures: a systematic review. J Foot Ankle Res. 2020;13:35. PMID: 32527296. DOI: 10.1186/s13047-020-00401-3.
  2. Bus SA, Sacco ICN, Monteiro-Soares M, et al. Guidelines on the prevention of foot ulcers in persons with diabetes (IWGDF 2023 update). Diabetes Metab Res Rev. 2024;40(3). PMID: 37302121. DOI: 10.1002/dmrr.3651.
  3. Ruiz-Ramos M, Orejana-García AM, García-Oreja S, et al. Effectiveness of bespoke or customised orthotic treatment in plantar pressure reduction of the central metatarsals: A systematic review and meta-analysis. J Orthop. 2024. PMID: 39399760. DOI: 10.1016/j.jor.2023.12.006.
  4. Burns J, Crosbie J, Ouvrier R, Hunt A. Effective orthotic therapy for the painful cavus foot: a randomized controlled trial. J Am Podiatr Med Assoc. 2006;96(3):205-211. PMID: 16707631. DOI: 10.7547/0960205.
  5. Koc TA Jr, Bise CG, Neville C, Carreira D, Martin RL, McDonough CM. Heel Pain – Plantar Fasciitis: Revision 2023. J Orthop Sports Phys Ther. 2023;53(12). PMID: 38037331. DOI: 10.2519/jospt.2023.0303.
  6. Paton J, Jones RB, Stenhouse E, Bruce G. The physical characteristics of materials used in the manufacture of orthoses for patients with diabetes. Foot Ankle Int. 2007;28(10):1057-1063. PMID: 17923055. DOI: 10.3113/FAI.2007.1057.
WhatsApp