כף רגל מצרית היא כף רגל שבה הבוהן היא האצבע הארוכה ביותר והאצבעות האחרות מתקצרות בהדרגה כלפי החוץ. זה הדפוס השכיח ביותר באוכלוסייה. בכף רגל יוונית (נקראת גם "כף רגל מורטון" – Morton's toe) האצבע השנייה ארוכה מהבוהן, ובכף רגל מרובעת (Square / "רומית") הבוהן והאצבע השנייה באורך דומה [1][2][3].
הסיווג הזה נקרא "נוסחת האצבעות" (Digital formula). לצידו קיים סיווג נוסף שמתבסס על העצמות שמתחת – "נוסחת המסרקים" (Metatarsal formula), שמשווה את אורך עצם המסרק הראשונה לשנייה. הדף מסביר את שני הסיווגים, כמה כל סוג שכיח, ומה המשמעות המעשית שלהם – בעיקר לבחירת נעליים ולהבנת עומסים בקדמת כף הרגל. חשוב לומר כבר בהתחלה: כל הדפוסים האלה הם וריאציות תקינות, ולא "מום".
בקצרה
- כף רגל מצרית: הבוהן הארוכה ביותר – הדפוס השכיח ביותר ברוב המחקרים (כ-57%–68%) [1][2].
- כף רגל יוונית (מורטון): האצבע השנייה ארוכה מהבוהן – שכיחות משוקללת של כ-40% במטא-אנליזה, עם שונות גדולה בין אוכלוסיות [3].
- כף רגל מרובעת: בוהן ואצבע שנייה באורך דומה – כ-10%–16% [1].
- נוסחת המסרקים: "אינדקס מינוס" (מסרק ראשון קצר מהשני) הוא הדפוס השכיח ביותר, גם אצל אנשים בלי כאב [2][4].
- מבנה האצבעות לבדו אינו מנבא כאב; למעשה הוא משפיע בעיקר על התאמת נעליים ועל חלוקת העומס כשמצטרפים גורמים נוספים [5][6].
מה זה כף רגל מצרית, יוונית ומרובעת?
הסיווג נעשה פשוט – בהסתכלות על קצות האצבעות בעמידה, ובהשוואה בין אורך הבוהן לאורך האצבע השנייה:
| סוג כף רגל | מה רואים | שכיחות במחקרים |
|---|---|---|
| כף רגל מצרית (Egyptian foot) | הבוהן ארוכה מהאצבע השנייה, והאצבעות יורדות באלכסון | כ-68% בצעירים באיטליה [1]; 57.1% במדגם אקראי בני 40+ בספרד [2] |
| כף רגל יוונית / מורטון (Greek foot, Morton's toe) | האצבע השנייה ארוכה מהבוהן | 16% [1]; 31.4% [2]; 40% בממוצע משוקלל, טווח 28%–66% בין אוכלוסיות [3] |
| כף רגל מרובעת (Square / Roman foot) | הבוהן והאצבע השנייה (ולעיתים גם השלישית) באורך דומה | כ-16% [1] |
השמות "מצרית" ו"יוונית" לקוחים מאמנות: בפסלים יווניים קלאסיים האצבע השנייה ארוכה, ובציורי קיר מצריים הבוהן היא הארוכה. ההבדלים בשכיחות בין המחקרים נובעים גם מהבדלים בין אוכלוסיות וגם מאופן המדידה – לא תמיד ברור מתי הבדל קטן נחשב "שווה" [3]. ברוב האנשים הדפוס זהה בשתי כפות הרגליים, אבל לא אצל כולם [1].

מה ההבדל בין אורך האצבעות לאורך המסרקים?
אורך האצבע שרואים מבחוץ הוא סכום של אורך עצם המסרק ושל אורך עצמות האצבע עצמה. לכן כף רגל יוונית יכולה לנבוע ממסרק שני ארוך, מבוהן קצרה, או משילוב של שניהם – ולא כל מי שהאצבע השנייה שלו ארוכה הוא בעל מסרק שני ארוך. לשם כך משתמשים בסיווג נפרד, המבוסס על צילום רנטגן בעמידה:
- אינדקס פלוס (Index plus) – המסרק הראשון ארוך מהשני.
- אינדקס מינוס (Index minus) – המסרק הראשון קצר מהשני.
- אינדקס פלוס-מינוס (Index plus-minus) – שני המסרקים באורך דומה.
במדגם האקראי מספרד, "אינדקס מינוס" היה הדפוס השכיח ביותר (40.9%), אחריו "פלוס-מינוס" (35.0%) [2]. גם במחקר שמדד 332 כפות רגליים תקינות נמצא ש"אינדקס מינוס" הוא הדפוס השכיח בשני המינים, והחוקרים הדגישו שכל שלושת הדפוסים נחשבים תקינים [4]. נתוני האורך המפורטים של כל עצם מסרק, והשאלה אם מסרק ארוך גורם לכאב, מופיעים בדף עצמות המסרק ומבנה קדמת כף הרגל.

יש לזכור גם מגבלה מדידתית: במחקר שהשווה שתי שיטות מקובלות למדידת נוסחת המסרקים באותם צילומים, התוצאות לא התאימו זו לזו, והשכיחות של כל "סוג" השתנתה לפי השיטה [5]. חוקרים אחרים טוענים שאורך אנטומי לבדו אינו מספיק, ויש להעריך את מיקום ראשי המסרקים זה מול זה כפי שהם נמצאים בפועל בזמן הליכה. כלומר, הסיווג שימושי כתיאור, אבל אינו מדד מדויק.
מה זה "כף רגל מורטון" ו"המשולש של מורטון"?
המונח בא מהאורתופד האמריקאי דאדלי מורטון (Dudley J. Morton), שתיאר בשנות השלושים של המאה העשרים כף רגל עם מסרק ראשון קצר. בתיאור הקלאסי, כף רגל יוונית המשולבת במסרק ראשון קצר ("אינדקס מינוס") עשויה להופיע יחד עם שלושה ממצאים:
- גמישות יתר של השורה הראשונה (מסרק ראשון ובוהן),
- מסרק ראשון מעט מורם,
- יבלת מתחת לראש המסרק השני והשלישי, שעליהם עובר העומס.
זה התיאור הקליני הקלאסי, אבל המחקר המודרני מראה שהקשר בין אורך המסרק לבין הלחץ מתחת לראשו אינו פשוט [6]. לכן "כף רגל מורטון" היא גורם נטייה שכדאי להכיר, לא הסבר אוטומטי לכאב. אין לבלבל אותה עם נוירומת מורטון – בעיה עצבית בין האצבעות, שנקראת על שם רופא אחר (תומאס מורטון).
האם סוג כף הרגל קשור לכאבים?
מבנה קדמת כף הרגל נחשב לאחד הגורמים שיכולים להשפיע על חלוקת העומס, ונקשר בספרות לבעיות כמו שברי מאמץ במסרקים, הלוקס וולגוס, הלוקס ריגידוס, יבלות וכאב בקדמת כף הרגל. אבל צריך להפריד בין "נקשר" לבין "גורם":
- במטא-אנליזה על כף רגל יוונית, הדפוס נקשר בחלק מהמחקרים לפרונציה מוגברת, להלוקס וולגוס, לאצבע פטיש ולדלקת בפסיה הפלנטרית, אבל מדובר בעיקר במחקרי תצפית, והחוקרים עצמם הדגישו שהדפוס נפוץ ונחשב תקין [3].
- מסרק שני ארוך נמצא כגורם סיכון לקרע בלוחית הפלנטרית של האצבע השנייה [7] ולמטטרסלגיה אצל מטופלות עם הלוקס וולגוס [8].
- מנגד, מחקר שמדד לחצים בהליכה לא מצא קשר בין האורך היחסי של המסרק לבין שיא הלחץ מתחתיו [6].
בספרות של כאבי שרירים (Travell ו-Simons) הועלתה בעבר הטענה שכף רגל מורטון קשורה לכאבי שרירים מפושטים, אולי דרך פרונציה מוגברת. זו השערה קלינית ותיקה שלא הוכחה במחקרים מבוקרים, ויש להתייחס אליה בהתאם.
בשורה התחתונה: סוג כף הרגל הוא חלק מהתמונה, אבל כאב בקדמת כף הרגל דורש בדיקה של הרקמה שכואבת. ראו מטטרסלגיה – כאבים בכרית כף הרגל.
מה המשמעות לבחירת נעליים?
כאן ההשפעה של סוג כף הרגל הכי מוחשית:
- כף רגל יוונית – הנעל צריכה להתאים לאורך האצבע השנייה, לא לבוהן. כשהנעל קצרה, האצבע השנייה נלחצת בקצה, ועלולות להופיע בעיות בציפורן (שחרור, עיבוי, שטף דם תת-ציפורני) ולאורך זמן נטייה לאצבע פטיש. לעיתים קרובות נדרשת נעל ארוכה בחצי מידה.
- כף רגל מרובעת – זקוקה לבית אצבעות רחב ו"מרובע". נעליים מחודדות לוחצות על האצבעות מהצדדים.
- כף רגל מצרית – מתאימה בדרך כלל לצורת רוב הנעליים, אבל נעל מחודדת עלולה לדחוק את הבוהן פנימה.
בדיקה פשוטה: עומדים על הנעל כשהיא פתוחה או על הסוליה הפנימית שלה, ומוודאים שיש כרוחב אגודל בין האצבע הארוכה ביותר – מה שלא תהיה – לבין קצה הנעל.
סוגי כפות רגליים – סיווגים נוספים מלבד אורך האצבעות
כשמחפשים "סוגי כפות רגליים" מתכוונים לעיתים לסיווג אחר לגמרי – לפי גובה הקשת או לפי אופן הדריכה, ולא לפי אורך האצבעות. אלה סיווגים נפרדים, ואדם יכול להיות בעל כף רגל מצרית וגם כף רגל שטוחה, למשל:
- לפי גובה הקשת – כף רגל שטוחה, קשת "רגילה" וכף רגל חלולה (קשת גבוהה). ראו קשת כף הרגל, כף רגל שטוחה וכף רגל חלולה.
- לפי תנועת כף הרגל בדריכה – גלגול פנימה (פרונציה) או החוצה (סופינציה). ראו פרונציה וסופינציה.
- לפי העצמות שמתחת לאצבעות – נוסחת המסרקים (אינדקס פלוס, מינוס ופלוס-מינוס), שהוסברה למעלה.
לכל אחד מהסיווגים יש משמעות אחרת לכאב, לבחירת נעליים ולמדרסים, ולכן כדאי לא לערבב ביניהם.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
בבדיקה אני מסתכל על אורך האצבעות ועל אורך המסרקים כחלק מהבנת העומס בקדמת כף הרגל, לא כאבחנה. מניסיוני, השילוב של כף רגל מצרית עם מסרק ראשון ארוך ("אינדקס פלוס") הוא השילוב שמסתדר הכי טוב עם צורת הנעליים המודרניות, ואילו אצל אנשים עם כף רגל יוונית אני רואה לא מעט בעיות ציפורן באצבע השנייה ויבלות מתחת לראש המסרק השני – בעיקר כשהנעל קצרה מדי. אצל מטופלים עם מסרק ראשון קצר ושורה ראשונה גמישה, אני שוקל במדרס תמיכה שמעבירה חלק מהעומס חזרה לשורה הראשונה (כמו הרחבה מתחת לבוהן – Morton's extension) לצד כרית מטטרסלית שמורידה עומס מראש המסרק השני. זו גישה קלינית שלי, והתגובה שלה נבדקת אצל כל מטופל בנפרד. פירוט על מדרסים לקדמת כף הרגל נמצא בדף מדרסים למטטרסלגיה.
שאלות נפוצות
מה זה כף רגל מצרית?
כף רגל שבה הבוהן היא האצבע הארוכה ביותר, והאצבעות מתקצרות בהדרגה כלפי החוץ. זה הדפוס השכיח ביותר ברוב המחקרים.
האם כף רגל יוונית היא בעיה?
לא. זו וריאציה תקינה ושכיחה. היא משנה בעיקר את דרישות ההנעלה (אורך הנעל) ויכולה להיות גורם נטייה כשמצטרפים גורמים נוספים.
אפשר לשנות את סוג כף הרגל?
לא – זה מבנה עצמות. מה שאפשר לשנות הוא את הנעל, את חלוקת העומס בעזרת מדרס ואת הגורמים התורמים, כמו קיצור שרירי השוק.
האם סוג כף הרגל גורם לכאבים בכרית כף הרגל?
לבדו – לרוב לא. כף רגל יוונית או מסרק שני ארוך יכולים להעמיס יותר על ראש המסרק השני, בעיקר בנעל קצרה או צרה, אבל כאב בכרית כף הרגל נובע בדרך כלל משילוב של גורמים ודורש בדיקה של הרקמה הכואבת. הבירור המלא מוסבר בדף מטטרסלגיה – כאבים בכרית כף הרגל.
איך יודעים איזה סוג כף רגל יש לי?
עומדים יחפים על משטח ישר ומשווים את קצה הבוהן לקצה האצבע השנייה: בוהן ארוכה יותר – כף רגל מצרית; אצבע שנייה ארוכה יותר – יוונית; אורך דומה – מרובעת. נוסחת המסרקים, לעומת זאת, נקבעת רק בצילום רנטגן.
לסיכום
כף רגל מצרית, יוונית ומרובעת הן שלוש וריאציות תקינות של אורך האצבעות; כף רגל מצרית היא השכיחה ביותר, ויוונית שכיחה יותר ממה שנהוג לחשוב. נוסחת המסרקים מתארת את העצמות שמתחת, ו"אינדקס מינוס" הוא הדפוס השכיח בה. לסוג כף הרגל יש משמעות מעשית בבחירת נעליים ובהבנת העומס בקדמת כף הרגל, אבל הוא לבדו אינו מסביר כאב – כאב דורש בדיקה. להרחבה על מבנה העצמות ראו עצמות כף הרגל, ועל כאבים באזור – כאבים בכף הרגל.
מקורות
- Ridola C, Palma A, Cappello F, et al. Symmetry of healthy adult feet: role of orthostatic footprint at computerized baropodometry and of digital formula. Ital J Anat Embryol. 2001;106(2):99-112. PMID: 11504251.
- Pita-Fernandez S, González-Martín C, Seoane-Pillado T, et al. Podiatric medical abnormalities in a random population sample 40 years or older in Spain. J Am Podiatr Med Assoc. 2014;104(6):574-82. PMID: 25514268.
- Habib ZMH, Al-Qaed AN, Yahya AA, et al. Prevalence of Morton's toe: a systematic review and meta-analysis. F1000Res. 2026;15:664. PMID: 42311219.
- Barrôco R, Nery C, Favero G, et al. Evaluation of metatarsal relationships in the biomechanics of 332 normal feet using the method of measuring relative lengths. Rev Bras Ortop. 2011;46(4):431-8. PMID: 27027034.
- Arie EK, Moreira NS, Freire GS, Dos Santos BS, Yi LC. Study of the metatarsal formula in patient with primary metatarsalgia. Rev Bras Ortop. 2015;50(4):438-44. PMID: 26401502.
- Kaipel M, Krapf D, Wyss C. Metatarsal length does not correlate with maximal peak pressure and maximal force. Clin Orthop Relat Res. 2011;469(4):1161-6. PMID: 20945122.
- Fleischer AE, Klein EE, Ahmad M, et al. Association of Abnormal Metatarsal Parabola With Second Metatarsophalangeal Joint Plantar Plate Pathology. Foot Ankle Int. 2017;38(3):289-297. PMID: 27881742.
- Togei K, Shima H, Hirai Y, et al. Relationship Between the Relative Length of the Second Metatarsal and Occurrence of Metatarsalgia in Patients With Hallux Valgus. Foot Ankle Int. 2025;46(2):217-226. PMID: 39589092.