שבר מאמץ (Stress Fracture) הוא סדק דק בעצם שנוצר לא מחבלה אחת, אלא מעומס חוזר שהעצם לא הספיקה להסתגל אליו. הוא נפוץ אצל רצים, חיילים, רקדנים ומטיילים, ומופיע בעיקר בעצמות הרגליים שנושאות את משקל הגוף. בצילום הוא נראה לעיתים כקו דק כמו שערה (Hairline Fracture) – ולעיתים, בשבועות הראשונים, לא נראה בכלל.
איך מרפאים שבר מאמץ? ברוב המקרים בהפחתת עומס ממוקדת ובחזרה הדרגתית לפעילות לפי כאב, יחד עם טיפול בסיבה: עלייה מהירה מדי באימונים, תזונה לא מספקת, בריאות עצם או מבנה כף רגל. אבל לא כל שבר מאמץ זהה. המיקום קובע את רמת הסיכון: שברים בעצם הסירה (Navicular), בבסיס המסרק החמישי ובעצמות הססמואידיות מחלימים לאט, נוטים לא להתאחות ודורשים טיפול מחמיר יותר [1][6].
בקצרה
- שבר מאמץ הוא שלב מתקדם ברצף של פגיעת עומס בעצם: מתגובת עומס (בצקת בעצם) ועד שבר מלא [1][2].
- התסמין הטיפוסי: כאב ממוקד שמתגבר בהדרגה בפעילות נושאת משקל, עם רגישות נקודתית בלחיצה על העצם.
- צילום רנטגן בתחילת הדרך תקין לעיתים קרובות; MRI הוא הבדיקה הרגישה והמדויקת ביותר [7].
- מיקומים בסיכון גבוה: עצם הסירה, בסיס המסרק החמישי, הססמואידים, הטלוס והקרסול הפנימי – אלה דורשים הערכה מהירה ולרוב השבתה מעומס [6][8][9].
- גורמי סיכון מרכזיים: עלייה מהירה בעומס, זמינות אנרגיה נמוכה (RED-S), מחסור בוויטמין D ובסידן, צפיפות עצם נמוכה ומבנה כף רגל [1][10].
- ריפוי שבר בסיכון נמוך לוקח בדרך כלל 6 עד 12 שבועות; החזרה לריצה צריכה להיות הדרגתית ונטולת כאב.
מה זה שבר מאמץ?
עצם היא רקמה חיה שמתחדשת כל הזמן. כל עומס יוצר בה נזק זעיר (Microdamage), והגוף מפרק את האזור הפגוע ובונה עצם חדשה וחזקה יותר. כשהעומס עולה מהר יותר מיכולת העצם לתקן את עצמה – בגלל אימונים צפופים מדי, מנוחה לא מספקת, שינה מועטה או תזונה חסרה – הנזק מצטבר. התוצאה היא רצף של פגיעות: בהתחלה תגובת עומס (Stress Reaction), שבה יש בצקת בעצם בלי קו שבר, ובהמשך סדק ממשי. אם ממשיכים להעמיס, שבר מאמץ יכול להפוך לשבר מלא ואף לשבר עם תזוזה [1][2].
שבר מאמץ שונה משבר "רגיל" בכך שאין חבלה אחת ברורה. הוא מתפתח בהדרגה, ולכן קל לבלבל אותו עם דלקת בגיד, עם מטטרסלגיה או עם "סתם עומס".
איפה מופיעים שברי מאמץ ועד כמה הם שכיחים?
שברי מאמץ יכולים להופיע בכל עצם, אבל רובם בעצמות הרגליים. במחקר קלאסי על 320 ספורטאים עם שבר מאמץ (רובם רצים) התפלגות המיקומים הייתה [3]:
| עצם | שיעור מהשברים |
|---|---|
| עצם השוק (Tibia) | 49.1% |
| העצמות הטרסליות (עקב, סירה, טלוס ועוד) | 25.3% |
| עצמות המסרק (Metatarsals) | 8.8% |
| עצם הירך | 7.2% |
| עצם השוקית (Fibula) | 6.6% |
| אגן, ססמואידים ועמוד שדרה | כ-3% יחד |
באותו מחקר הזמן הממוצע עד האבחנה היה כ-13 שבועות, וזמן ההחלמה הממוצע כ-13 שבועות – עם שונות גדולה, כשהשברים בעצמות הטרסליות היו הקשים ביותר לאבחון והאיטיים ביותר להחלמה [3].
בצבא השכיחות גבוהה בהרבה. במחקר פרוספקטיבי בטירונים בישראל נמצאו שברי מאמץ אצל 31% מהחיילים, רובם בשוק ובירך [4]. שברי מאמץ שכיחים יותר אצל נשים, ובמבנים מסוימים של כף רגל: אצל בעלי קשת גבוהה היו שכיחים יותר שברים בשוק ובירך, ואצל בעלי קשת נמוכה – שברים בעצמות המסרק [13]. לחיילים ראו גם מדרסים לחיילים.
למה נוצר שבר מאמץ? גורמי סיכון
גורמים חיצוניים – העומס
- עלייה מהירה מדי בנפח או בעצימות – הגורם השכיח ביותר: תחילת שירות צבאי, מעבר לריצה למרחקים ארוכים, טיול רגלי ארוך, הוספת אימוני קפיצה.
- פעילות עם זעזוע חוזר – ריצה, קפיצות, צעידות עם משקל על הגב.
- סולם עומסים לא מבוקר – בלי ימי התאוששות ובלי הדרגתיות.
- נעליים בלויות או לא מתאימות, טכניקת ריצה לקויה ואימון על משטחים קשים.
- עישון ואלכוהול, שפוגעים בבריאות העצם.
גורמים פנימיים – הגוף
- זמינות אנרגיה נמוכה (RED-S) – כשהאוכל לא מכסה את ההוצאה האנרגטית של האימונים, הגוף "חוסך" במערכות שונות, כולל בניית עצם והורמונים. אצל נשים זה מתבטא לעיתים בהפסקת מחזור, ואצל גברים בירידה בהורמוני המין. הקונצנזוס של הוועד האולימפי משנת 2023 מגדיר את RED-S כגורם סיכון מרכזי לפגיעות עומס בעצם [10].
- צפיפות עצם נמוכה (אוסטאופניה או אוסטאופורוזיס), חוסר איזון הורמונלי ובעיות באספקת הדם לעצם.
- מחסור בסידן ובוויטמין D – בניסוי מבוקר גדול בחיילות, תוסף סידן וויטמין D הפחית את שכיחות שברי המאמץ בכ-20% [11].
- מבנה כף רגל ושרשרת התנועה – קשת גבוהה ונוקשה שבולמת זעזועים פחות טוב, קדמת כף רגל בווארוס (Forefoot Varus), הבדל אורך רגליים, חיבור מולד בין עצמות טרסליות (Tarsal Coalition) ושרירי סובך מקוצרים.
- היסטוריה של שבר מאמץ קודם – אחד המנבאים החזקים לשבר נוסף [2].
איך מרגיש שבר מאמץ בכף הרגל?
- כאב חד וממוקד שמופיע בהדרגה, בעיקר בפעילות נושאת משקל: ריצה, צעידה, טיול עם תיק.
- הכאב מתגבר מיום ליום, לרוב במשך כשבוע ואילך, ובהמשך מופיע כבר מוקדם יותר באימון, נמשך שעות אחריו, ובשלב מתקדם גם במנוחה או בלילה.
- כמעט תמיד היה שינוי לפני כן: בכמות או בסוג הפעילות, במשטח, בנעליים, בתזונה או בתרופות.
- לעיתים יש נפיחות מקומית ורגישות למגע.
- לחיצה או הקשה ישירה על העצם כואבת בנקודה מוגדרת. סביב השבר עשויים להופיע גם כאב והגבלה במפרקים הסמוכים, ונקודות רגישות בשרירים הקרובים.
סימן שימושי: אם קשה לקפוץ על הרגל הכואבת, או שאי אפשר ללכת בלי לצלוע, החשד לשבר מאמץ עולה.
אילו שברי מאמץ מסוכנים יותר? סיכון גבוה מול סיכון נמוך
שברי מאמץ מחולקים לפי הסיכון שלהם לסיבוכים – אי-איחוי, תזוזה או חזרה. השיוך נקבע לפי אספקת הדם לאזור ולפי כיוון הכוחות שפועלים עליו [5][6].
| סיכון גבוה | סיכון נמוך |
|---|---|
| עצם הסירה (Navicular) | עצם העקב (Calcaneus) |
| בסיס המסרק החמישי (אזור ג'ונס) | גוף עצמות המסרק 2 עד 4 |
| העצמות הססמואידיות מתחת לבוהן | עצם הקובואיד ועצמות הטריז (Cuneiforms) |
| עצם הטלוס | הקרסול החיצוני (Lateral Malleolus) |
| הקרסול הפנימי (Medial Malleolus) | |
| בסיס המסרק השני (בעיקר ברקדנים) |
שברים בסיכון גבוה קשים יותר לזיהוי, דורשים לרוב הדמיה מתקדמת (MRI או CT), מחלימים לאט ודורשים תקופות השבתה ארוכות יותר. בשבר מאמץ בעצם הסירה, טיפול שמרני בגבס ללא דריכה במשך כשישה שבועות הוא הטיפול המקובל, ודריכה מוקדמת נקשרה לתוצאות טובות פחות באופן מובהק [9]. בשבר בבסיס המסרק החמישי, ניתוח (בדרך כלל קיבוע בבורג) נקשר לחזרה מהירה יותר לספורט ולתוצאות טובות יותר מטיפול שמרני [8]. בכל המקרים האלה ההחלטה היא של אורתופד.

שברים בסיכון נמוך מזוהים בדרך כלל בבדיקה ובהדמיה פשוטה יחסית, ומחלימים לרוב עם הפחתת עומס ושינוי פעילות. לשבר מאמץ בעצם העקב יש עמוד נפרד: שבר מאמץ בעצם העקב. כאב בעצמות הססמואידיות מוסבר בעמוד ססמואידיטיס, וכאב בצד החיצוני של כף הרגל בעמוד כאב בצד החיצוני של כף הרגל.
איך מאבחנים שבר מאמץ?
האבחנה מתחילה בסיפור ובבדיקה: שינוי בעומס, כאב שמתגבר בהדרגה ורגישות נקודתית על העצם. אחר כך מאשרים בהדמיה:
- צילום רנטגן הוא בדרך כלל הבדיקה הראשונה, אבל בשלבים המוקדמים הוא מחמיץ את רוב השברים. בסקירה שיטתית הרגישות שלו נעה בין 12% ל-56% בלבד [7]. במחקר על 320 הספורטאים, הצילום היה חריג רק אצל כ-10% מאלה שצולמו בפנייה הראשונה [3]. לעיתים קו השבר, או העצם החדשה שנבנית סביבו, מופיעים רק אחרי שבועות.
- MRI הוא הבדיקה הרגישה והמדויקת ביותר. הוא מזהה כבר את שלב תגובת העומס (בצקת בעצם), ומאפשר לדרג את חומרת הפגיעה – מידע שעוזר לקבוע את משך ההשבתה [7][14].
- מיפוי עצמות רגיש אך פחות ספציפי וכרוך בקרינה, ולכן כשיש MRI זמין מעדיפים אותו [7].
- CT שימושי בעיקר בשברים בסיכון גבוה, כמו עצם הסירה, להגדרת השבר ולמעקב אחר האיחוי [6].
המשמעות המעשית: צילום תקין אינו שולל שבר מאמץ. כשיש חשד קליני ממשי – במיוחד במיקום בסיכון גבוה – צריך להמשיך לבירור או לטפל כאילו יש שבר עד שהוכח אחרת.
איך מרפאים שבר מאמץ בכף הרגל?
הטיפול מותאם למיקום השבר, לדרגת הפגיעה ולגורמי הסיכון של המטופל, ולא לפרוטוקול אחד [1][6]. העקרונות:
1. הפחתת עומס
בשבר בסיכון נמוך מפחיתים את הפעילות שמכאיבה. כשההליכה עצמה כואבת משתמשים זמנית במגף הליכה או בקביים, ומתקדמים לדריכה מלאה ככל שהכאב מאפשר. בשבר בסיכון גבוה ההשבתה מחמירה יותר – לעיתים גבס ללא דריכה או ניתוח, לפי החלטת אורתופד [8][9].
2. שמירה על כושר בלי להעמיס על השבר
כבר מהימים הראשונים אפשר, ואף רצוי, לשמור על כושר בפעילות חלופית שאינה מכאיבה: שחייה, הידרותרפיה וריצה במים, אופני כושר ואימון כוח בחדר כושר שאינו מעמיס על כף הרגל.
3. חזרה הדרגתית לעומס
כשההליכה הרגילה כבר לא כואבת ואין רגישות בלחיצה על העצם, מתחילים לחזור לפעילות נושאת משקל בהדרגה: הליכה ממושכת, אחר כך שילוב של הליכה וריצה קלה, ורק לאחר מכן ריצה רציפה. ההתקדמות נקבעת לפי הכאב: לא אמור להופיע כאב בזמן הפעילות, וחשוב שלא תהיה החמרה בערב או למחרת [2]. בשברים בסיכון נמוך זמן ההחלמה הכולל הוא לרוב 6 עד 12 שבועות; בשברים בסיכון גבוה – לעיתים חודשים [3][8].
4. טיפול בסיבה
בלי לתקן את מה שגרם לשבר, הסיכון לחזרה גבוה. זה כולל בניית תוכנית אימונים הדרגתית, בדיקת זמינות האנרגיה והתזונה, ויטמין D וסידן (כולל בדיקת דם כשיש חשד למחסור), בירור בריאות עצם אצל מי שחווה שברי מאמץ חוזרים, הפסקת מחזור או ירידה במשקל, וטיפול בגורמים מכניים: נעליים, משטח, טכניקה ומבנה כף הרגל [1][2][10].
5. מדרסים
כשיש עיוות או מבנה שמרכז עומס על העצם הפגועה, מדרס יכול להעביר עומס מהאזור הכואב לאזורים אחרים בכף הרגל. בסקירת Cochrane, מדרסים בולמי זעזועים בנעלי חיילים כנראה מפחיתים את שכיחות שברי המאמץ, אף שלא ברור איזה עיצוב הוא הטוב ביותר [12]. במחקר בטירונים בישראל, מדרס חצי-קשיח הפחית שברים בירך אצל בעלי קשת גבוהה, ושברים בעצמות המסרק אצל בעלי קשת נמוכה [13]. לרצים ראו המלצות לנעלי ריצה ומדרסים לרצים.
מה לא הוכח
אולטרסאונד טיפולי בעוצמה נמוכה, גלי הלם ותוספים כ"מאיצי איחוי" נוסו בהצלחה משתנה, אבל אין ראיות מוצקות שהם מקצרים את זמן ההחלמה [6]. אין להציג אותם כתחליף להפחתת עומס.
מתי לפנות מיד לבדיקה?
- כאב ממוקד בעצם שממשיך או מחמיר למרות הפחתת עומס.
- כאב באחד המיקומים בסיכון גבוה: אמצע גב כף הרגל מעל עצם הסירה, הצד החיצוני ליד בסיס המסרק החמישי, מתחת לבוהן הגדולה, או הקרסול הפנימי.
- כאב לילי או כאב במנוחה, נפיחות שמתגברת, או חוסר יכולת ללכת בלי לצלוע.
- שבר מאמץ שני, או שבר מאמץ אצל מי שחווה הפסקת מחזור, ירידה במשקל או הפרעת אכילה – כדי לבדוק RED-S ובריאות עצם.
אין "להמשיך לדרוך על זה" ולחכות שיעבור. במיקומים בסיכון גבוה, עיכוב באבחון עלול להוביל לאי-איחוי ולניתוח.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
הדבר הראשון שאני עושה כשמגיע אליי מטופל עם חשד לשבר מאמץ הוא לשאול מה השתנה בחודש-חודשיים האחרונים: כמה, כמה מהר, על איזה משטח, באילו נעליים, ואיך הוא אוכל וישן. לרוב זה מגלה יותר על הגורם לשבר מכל בדיקת הדמיה.
בשלב החזרה לעומס, אחרי שהכאב חלף, אני נוהג להתחיל בהליכה ובהמשך בריצה קלה על משטח רך, כמו חול ים קשה ליד קו המים, ולהתקדם רק כשאין החמרה של הכאב אחרי הפעילות. מדרס שמפזר עומס מחדש הרחק מהאזור שהיה פגוע יכול לתרום לביטחון של המטופל ולהפחתת עומס חוזר, בעיקר כשיש מבנה כף רגל שמרכז עומס, כמו קשת גבוהה ונוקשה. במקרים רבים מדרס שהותאם כהלכה פותר את הבעיה המכנית שתרמה לשבר – אבל אני תמיד מדגיש שהוא משלים תוכנית חזרה הדרגתית לעומס, ולא מחליף אותה.
שאלות נפוצות
הצילום שלי תקין. זה שולל שבר מאמץ?
לא. בשבועות הראשונים הצילום מחמיץ את רוב שברי המאמץ. אם יש חשד קליני משמעותי, MRI הוא הבדיקה המדויקת.
כמה זמן לוקח לשבר מאמץ להחלים?
בשבר בסיכון נמוך – בדרך כלל 6 עד 12 שבועות עד חזרה מלאה. בשבר בסיכון גבוה, כמו עצם הסירה או בסיס המסרק החמישי, זה יכול לקחת כמה חודשים, ולעיתים נדרש ניתוח.
מה ההבדל בין שבר מאמץ לשין ספלינט?
שין ספלינט הוא כאב מפושט לאורך קטע ארוך של עצם השוק, בעוד שבר מאמץ גורם לכאב ממוקד בנקודה אחת. שניהם שייכים לרצף של עומס על העצם.
איפה בכף הרגל כואב שבר מאמץ?
הכאב נמצא מעל העצם הפגועה, ולכן המיקום מכוון לעצם: בגב כף הרגל מעל עצמות המסרק האמצעיות (שבר סיכון נמוך) או מעל עצם הסירה באמצע גב כף הרגל (סיכון גבוה) – ראו גם כאב בגב כף הרגל; בצד החיצוני ליד בסיס המסרק החמישי (סיכון גבוה) – ראו כאב בצד החיצוני של כף הרגל; מתחת לבוהן הגדולה, בעצמות הססמואידיות (סיכון גבוה); ובעקב – שבר מאמץ בעצם העקב. בכל אחד מהמיקומים בסיכון גבוה יש לפנות לבדיקה בלי לחכות [5][6].
מותר ללכת עם שבר מאמץ בכף הרגל?
תלוי במיקום. בשבר בסיכון נמוך מותר בדרך כלל ללכת כל עוד ההליכה אינה כואבת; כשהיא כואבת משתמשים זמנית במגף הליכה או בקביים. בשבר בסיכון גבוה, כמו עצם הסירה, הטיפול המקובל הוא לרוב גבס ללא דריכה, ודריכה מוקדמת נקשרה לתוצאות טובות פחות [9]. ההחלטה היא של אורתופד, לא של המטופל.
חשד לשבר מאמץ בטירונות – מה עושים?
שברי מאמץ שכיחים מאוד בטירונות [4], ולכן כאב ממוקד שמחמיר במסעות ובריצות צריך להגיע לרופא היחידה מוקדם, ולא אחרי עוד כמה מסעות. צילום תקין בשלב הזה אינו שולל שבר [7]. מדרסים בולמי זעזועים נבדקו בעיקר כאמצעי מניעה בחיילים [12][13]; הם אינם הטיפול בשבר עצמו. על מדרסים לחיילים ראו מדרסים לחיילים.
לסיכום
שבר מאמץ בכף הרגל הוא פגיעת עומס בעצם שמתפתחת בהדרגה, ולכן חשוב לזהות אותה מוקדם – גם כשהצילום הראשון תקין. מיקום השבר קובע את רמת הסיכון: שברים בעצם הסירה, בבסיס המסרק החמישי ובססמואידים דורשים טיפול מחמיר והערכה אורתופדית, בעוד שרוב השברים האחרים מחלימים עם הפחתת עומס וחזרה הדרגתית. הטיפול המוצלח כולל גם טיפול בסיבה: הדרגתיות באימונים, תזונה וזמינות אנרגיה, ויטמין D, נעליים ומבנה כף הרגל. לסקירה של כל סוגי הכאב בכף הרגל ראו כאבים בכף הרגל.
מקורות
- Hoenig T, Ackerman KE, Beck BR, et al. Bone stress injuries. Nat Rev Dis Primers. 2022;8(1):26. PMID: 35484131.
- Warden SJ, Davis IS, Fredericson M. Management and prevention of bone stress injuries in long-distance runners. J Orthop Sports Phys Ther. 2014;44(10):749-65. PMID: 25103133.
- Matheson GO, Clement DB, McKenzie DC, Taunton JE, Lloyd-Smith DR, MacIntyre JG. Stress fractures in athletes. A study of 320 cases. Am J Sports Med. 1987;15(1):46-58. PMID: 3812860.
- Milgrom C, Giladi M, Stein M, et al. Stress fractures in military recruits. A prospective study showing an unusually high incidence. J Bone Joint Surg Br. 1985;67(5):732-5. PMID: 4055871.
- Kaeding CC, Miller T. The comprehensive description of stress fractures: a new classification system. J Bone Joint Surg Am. 2013;95(13):1214-20. PMID: 23824390.
- Paavana T, Rammohan R, Hariharan K. Stress fractures of the foot – current evidence on management. J Clin Orthop Trauma. 2024;50:102381. PMID: 38435398.
- Wright AA, Hegedus EJ, Lenchik L, Kuhn KJ, Santiago L, Smoliga JM. Diagnostic accuracy of various imaging modalities for suspected lower extremity stress fractures: a systematic review with evidence-based recommendations for clinical practice. Am J Sports Med. 2016;44(1):255-63. PMID: 25805712.
- Mallee WH, Weel H, van Dijk CN, van Tulder MW, Kerkhoffs GM, Lin CW. Surgical versus conservative treatment for high-risk stress fractures of the lower leg (anterior tibial cortex, navicular and fifth metatarsal base): a systematic review. Br J Sports Med. 2015;49(6):370-6. PMID: 25138980.
- Torg JS, Moyer J, Gaughan JP, Boden BP. Management of tarsal navicular stress fractures: conservative versus surgical treatment: a meta-analysis. Am J Sports Med. 2010;38(5):1048-53. PMID: 20197494.
- Mountjoy M, Ackerman KE, Bailey DM, et al. 2023 International Olympic Committee's (IOC) consensus statement on Relative Energy Deficiency in Sport (REDs). Br J Sports Med. 2023;57(17):1073-1097. PMID: 37752011.
- Lappe J, Cullen D, Haynatzki G, Recker R, Ahlf R, Thompson K. Calcium and vitamin D supplementation decreases incidence of stress fractures in female navy recruits. J Bone Miner Res. 2008;23(5):741-9. PMID: 18433305.
- Rome K, Handoll HH, Ashford R. Interventions for preventing and treating stress fractures and stress reactions of bone of the lower limbs in young adults. Cochrane Database Syst Rev. 2005;(2):CD000450. PMID: 15846606.
- Simkin A, Leichter I, Giladi M, Stein M, Milgrom C. Combined effect of foot arch structure and an orthotic device on stress fractures. Foot Ankle. 1989;10(1):25-9. PMID: 2788605.
- Fredericson M, Bergman AG, Hoffman KL, Dillingham MS. Tibial stress reaction in runners. Correlation of clinical symptoms and scintigraphy with a new magnetic resonance imaging grading system. Am J Sports Med. 1995;23(4):472-81. PMID: 7573660.