דלקת בגידי הפרונאוס (Peroneal Tendon Syndrome) היא שם כללי לכאב שמקורו בשני הגידים שעוברים מאחורי הפטישון החיצוני של הקרסול: גיד הפרונאוס הקצר (Peroneus Brevis) וגיד הפרונאוס הארוך (Peroneus Longus). מאחורי "דלקת" יכולות להסתתר כמה בעיות שונות: טנדינופתיה (עומס-יתר כרוני של הגיד), דלקת של מעטפת הגיד, קרע אורכי בגיד, ותת-פריקה של הגידים מהתעלה שלהם. הבעיה קשורה פעמים רבות לנקעים חוזרים בקרסול, לחוסר יציבות כרונית ולכף רגל חלולה.
פגיעה בגידי הפרונאוס כנראה שכיחה מאוד, אבל בהרבה מקרים אין לה תסמינים, והקשר בין חומרת הנזק בגיד לבין עוצמת הכאב חלש. קרע בגיד יכול לגרום להפרעה קשה בתפקוד אצל אדם אחד, ולהתגלות במקרה בבדיקת הדמיה אצל אדם אחר. בדף הזה אסביר איך מזהים את הבעיה, ממה היא נגרמת ואיך מטפלים בה.
בקצרה
- גידי הפרונאוס עוברים מאחורי הפטישון החיצוני ומייצבים את הקרסול מבחוץ; הם המנגנון האקטיבי החשוב ביותר נגד נקע.
- "דלקת בגידי הפרונאוס" יכולה להיות טנדינופתיה, קרע אורכי (בעיקר בגיד הקצר), או תת-פריקה; לכל אחת משמעות וטיפול שונים.
- הבעיה שכיחה מאוד אצל אנשים עם חוסר יציבות כרונית של הקרסול ואצל אנשים עם כף רגל חלולה ועקב שנוטה פנימה.
- האבחון קליני; אולטרסאונד מדויק יחסית לזיהוי קרעים, ו-MRI מסייע במקרים מורכבים.
- רוב המקרים מגיבים לטיפול שמרני: התאמת עומס, תרגילי חיזוק ויציבות, טיפול בחוסר היציבות ובמבנה כף הרגל; ניתוח שמור לקרעים משמעותיים ולכישלון טיפול.
מה יש בדף
- מה זה גידי הפרונאוס ומה תפקידם?
- אילו בעיות נכללות ב"דלקת בגידי הפרונאוס"?
- איך נפגעים גידי הפרונאוס?
- מי בסיכון? הקשר לנקעים ולחוסר יציבות
- מה התסמינים של דלקת בגידי הפרונאוס?
- דלקת בגיד בכף הרגל: איך יודעים איזה גיד?
- איך מאבחנים פגיעה בגידי הפרונאוס?
- איך מטפלים בדלקת בגידי הפרונאוס?
- מתי לפנות לבדיקה?
- מהניסיון הקליני שלי
- לסיכום
- שאלות נפוצות
מה זה גידי הפרונאוס ומה תפקידם?
שריר הפרונאוס הארוך ושריר הפרונאוס הקצר יוצאים מהצד החיצוני של עצם הפיבולה (Fibula), בתא החיצוני של השוק (Lateral compartment). השרירים יורדים כלפי מטה והופכים לגידים כמה סנטימטרים מעל הפטישון החיצוני. שני הגידים עוברים יחד מאחורי הפטישון, בתוך מגרעת בעצם (Peroneal sulcus/groove), ושם הם מיוצבים על ידי שתי רצועות: הרטינקולום הפרונאלי העליון (Superior Peroneal Retinaculum) והרטינקולום הפרונאלי התחתון (Inferior Peroneal Retinaculum).

מתחת לקרסול הגידים נפרדים. גיד הפרונאוס הקצר מתחבר לבסיס עצם המסרק החמישית, בצד החיצוני של כף הרגל. גיד הפרונאוס הארוך פונה מתחת לכף הרגל דרך מגרעת בעצם הקובואיד (Cuboid), חוצה את הסוליה ומתחבר לבסיס עצם המסרק הראשונה ולעצם הקוניפורם הפנימית. לעתים יש בתוכו עצם ססמואידית קטנה, ה-Os Peroneum.
תפקידם של שרירי הפרונאוס הוא הפניה של כף הרגל החוצה (eversion) וסיוע בכיפוף כלפי מטה. הפרונאוס הארוך גם מייצב את עצם המסרק הראשונה מול הקרקע. אבל התפקיד החשוב ביותר שלהם הוא ייצוב הקרסול מבחוץ: הם המנגנון האקטיבי המשמעותי ביותר למניעת נקע של הקרסול. בענפי ספורט עם שינויי כיוון, כמו כדורגל וכדורסל, שרירי הפרונאוס עובדים יחד עם שריר הטיביאליס הקדמי כדי לייצב את כף הרגל בזמן התנועה. הסבר נוסף תמצאו בדף שרירים וגידים בכף הרגל.
אילו בעיות נכללות ב"דלקת בגידי הפרונאוס"?
- טנדינופתיה ודלקת מעטפת הגיד (Tenosynovitis): עומס-יתר כרוני שגורם לשינוי במבנה הגיד ולכאב, לעתים עם נוזל ועיבוי של המעטפת. יכולה להופיע בגיד אחד או בשניהם.
- קרע אורכי (Split tear): שכיח בעיקר בגיד הפרונאוס הקצר, שנלחץ בין גיד הפרונאוס הארוך לבין הפיבולה כשהוא עובר סביב הפטישון [1][2]. קרעים בגיד הארוך שכיחים פחות ומופיעים לרוב באזור עצם הקובואיד.
- תת-פריקה (Subluxation) ופריקה: הגידים "קופצים" מחוץ לתעלה שלהם מאחורי הפטישון, בדרך כלל אחרי פגיעה ברטינקולום העליון. לבעיה הזו הקדשתי דף נפרד: פריקת גידי הפרונאוס.
- תסמונת ה-Os Peroneum הכואבת: כאב בצד החיצוני-תחתון של כף הרגל שמקורו בעצם הססמואידית שבתוך גיד הפרונאוס הארוך, בגלל שבר, דלקת או קרע סביבה [6].
פגיעה חריפה בגידי הפרונאוס יכולה לכלול דלקת, קרע חלקי או מלא, או תת-פריקה של אחד הגידים או שניהם. פגיעה כרונית כוללת לרוב קרעים אורכיים לאורך הגיד, ולעתים קרובות תת-פריקה חוזרת של גיד הפרונאוס הקצר. היא מלווה במקרים רבים בחוסר יציבות של הקרסול ובשינויים ניווניים במפרק.
איך נפגעים גידי הפרונאוס?
פגיעה חריפה
יש שני מנגנונים עיקריים. הראשון הוא תנועת היפוך חדה (inversion) של הקרסול בזמן נקע בקרסול: לצד המתיחה של הרצועות החיצוניות, הגידים עלולים להימתח באגרסיביות ולהיפצע. השני הוא כיווץ חזק ופתאומי של שרירי הפרונאוס בזמן הפניה של כף הרגל וכיפוף כלפי מעלה, למשל בבלימה פתאומית או בנפילה בסקי, שעלול לקרוע או למתוח את הגיד או את הרטינקולום. גם מכה ישירה בצד החיצוני של השוק או הקרסול יכולה לפגוע בגיד.
פגיעה כרונית
חוסר יציבות כרוני של הקרסול מעמיס על הפרונאוס עבודת ייצוב מתמדת, ועם הזמן עלול לגרום לפגיעת שחיקה של הגיד. כף רגל חלולה עם עקב שנוטה פנימה (Cavovarus) מעבירה עומס לצד החיצוני של כף הרגל ומגבירה את העבודה של שרירי הפרונאוס. במחקר על מטופלים עם טנדינופתיה של הפרונאוס הארוך, ל-82% היה מנח עקב של כף רגל חלולה [5].
מי בסיכון? הקשר לנקעים ולחוסר יציבות
- נקע בקרסול וחוסר יציבות כרוני: במחקר על 61 מטופלים שנותחו בגלל חוסר יציבות כרוני של הקרסול, ל-77% נמצאה דלקת של מעטפת גידי הפרונאוס, ל-54% רטינקולום מוחלש ול-25% קרע בגיד הפרונאוס הקצר [3]. אף מטופל לא סבל מפגיעה ברצועה בלבד.
- כף רגל חלולה ועקב שנוטה פנימה: מגבירה את העומס על הגידים בצד החיצוני (ראו כף רגל חלולה).
- מבנה אנטומי: מגרעת פרונאלית שטוחה, בטן שריר נמוכה של הפרונאוס הקצר או שריר נוסף (Peroneus quartus) מצופפים את התעלה.
- ספורט: ענפים עם שינויי כיוון, קפיצות ונחיתות, ריקוד, וסקי.
- הנעלה: נעליים שלוחצות על הצד החיצוני של הקרסול, בעיקר נעלי כדורסל גבוהות או נעלי סקי.
מה התסמינים של דלקת בגידי הפרונאוס?

בדלקת חריפה יש רגישות גבוהה, נפיחות, ולעתים אדמומיות וחום בצד החיצוני של הקרסול, מאחורי ומתחת לפטישון החיצוני. במצב הכרוני מופיעה רגישות לאורך מסלול המעבר של הגידים, שמחמירה בזמן הפעלת השרירים (הפניה של כף הרגל נגד התנגדות) או מתיחה שלהם (היפוך), בהליכה על משטח לא אחיד ובריצה. תחושת "נקישה" או "קפיצה" מאחורי הפטישון מרמזת על תת-פריקה, ותחושה של חוסר יציבות מרמזת שיש גם בעיית יציבות ברקע.
אבחנה מבדלת
הקושי באבחון נובע מכך שהתסמינים לא תמיד תואמים את רמת הנזק בגיד, ומכך שפגיעה בגידי הפרונאוס היא לרוב חלק מקומפלקס פציעה שכולל כמה מבנים פגועים. לכן היא מוחמצת פעמים רבות. יש להבדיל מ:
- נקע ברצועות החיצוניות של הקרסול, שכאבו לפני הפטישון ולא מאחוריו.
- שבר בבסיס עצם המסרק החמישית, שנגרם באותו מנגנון של נקע.
- כאב בסינוס טרסי, בשקע שלפני ומתחת לפטישון.
- כאב בצד החיצוני של כף הרגל ממקורות אחרים (ראו כאב בקשת החיצונית של כף הרגל).
- שבר מאמץ בפיבולה או בעצמות כף הרגל.
דלקת בגיד בכף הרגל: איך יודעים איזה גיד?
"דלקת בגיד בכף הרגל" יכולה לתאר כמה בעיות שונות, ומיקום הכאב הוא הרמז הראשון לגיד המעורב. הדף הזה עוסק בגידי הפרונאוס, שכואבים בצד החיצוני של הקרסול. הטבלה מכוונת למצבים השכיחים האחרים:
| איפה כואב | המבנה שכנראה מעורב | להרחבה |
|---|---|---|
| הצד החיצוני של הקרסול, מאחורי הפטישון החיצוני ומתחתיו | גידי הפרונאוס | הדף הזה |
| החלק האחורי של העקב ומעליו | גיד אכילס | דלקת בגיד אכילס |
| הצד הפנימי של הקרסול ולאורך הקשת | גיד השוקה האחורי (Tibialis Posterior) | תפקוד לקוי של גיד השוקה האחורי |
| גב כף הרגל | גידי המיישרים של האצבעות והקרסול | כאב ודלקת בגב כף הרגל |
| תחתית העקב, בעיקר בצעדים הראשונים בבוקר | הפסיה הפלנטרית (רקמת חיבור, לא גיד) | פסיה פלנטרית ודורבן |
הטבלה היא כלי התמצאות ולא אבחנה: כאב יכול להגיע גם ממפרק, מעצם או מעצב, ולכן כאב שאינו משתפר מצריך בדיקה.
איך מאבחנים פגיעה בגידי הפרונאוס?
הבדיקה הקלינית כוללת מישוש לאורך מסלול הגידים, בדיקת כוח של הפניה נגד התנגדות, ניסיון לעורר תת-פריקה בסיבוב של הקרסול תוך כדי כיווץ, הערכת יציבות הקרסול, ובחינה של מבנה כף הרגל והעקב בעמידה (ראו בדיקת כף הרגל).
- אולטרסאונד: מאפשר בדיקה דינמית, בזמן תנועה, ולכן מצוין לזיהוי תת-פריקה. במטא-אנליזה עדכנית היה לאולטרסאונד דיוק גבוה בזיהוי קרעים בגידי הפרונאוס, כולל רגישות של כ-93% לקרע בגיד הקצר [4].
- MRI: מדגים את הגידים והרקמות שסביבם ופציעות נלוות בקרסול, אבל באותה מטא-אנליזה הוא היה ספציפי אך פחות רגיש לקרעים [4]. חשוב לזכור שממצאים בגידי הפרונאוס מופיעים גם ב-MRI של קרסוליים ללא כאב [7], ולכן ממצא הדמייתי צריך להתאים לבדיקה הקלינית.
- צילום רנטגן: מסייע לזהות שבר תלישה, שינויים ב-Os Peroneum ומבנה של כף רגל חלולה.
- EMG: בעבר שימש לזיהוי ירידה בהפעלה המוטורית של השרירים. כיום הוא נדרש רק כשיש חשד לבעיה עצבית, למשל פגיעה בעצב הפרונאלי.
איך מטפלים בדלקת בגידי הפרונאוס?
טיפול שמרני
הקונצנזוס הבינלאומי של ESSKA-AFAS ממליץ על טיפול שמרני כקו ראשון ברוב מקרי הטנדינופתיה והקרעים החלקיים [1]. הטיפול כולל:
- התאמת עומס: הפחתה זמנית של פעילות שמעוררת כאב, בלי מנוחה מוחלטת. בשלב חריף אפשר להיעזר בקיבוע קצר בסד או במגף הליכה.
- תרגילי חיזוק: חיזוק הדרגתי של שרירי הפרונאוס בעומסים שאינם מעוררים כאב משמעותי, והגדלה הדרגתית של העומס לאורך שבועות.
- תרגילי שיווי משקל ויציבות: חיוניים במיוחד כשיש חוסר יציבות של הקרסול ברקע (ראו שיקום אחרי נקע בקרסול).
- פעילות אירובית שאינה מעוררת כאב, לשמירה על כושר.
- הנעלה ומדרסים: התאמת הנעלה לפי הצורך, ומדרס שמתייחס למבנה כף הרגל, בעיקר כשיש קשת גבוהה עם עקב שנוטה פנימה (ראו מדרסים לקשת גבוהה).
- טיפול ידני: עיסוי לאורך שרירי הפרונאוס, שחרור נקודות טריגר וטיפול בהגבלות תנועה, כתוספת לתרגול.
- קירור מקומי להקלה על כאב בשלב החריף.
טיפולים פסיביים כמו זרמים חשמליים (TENS), לייזר ואולטרסאונד טיפולי שימשו רבות בעבר, אבל אין להם תמיכה מחקרית טובה בבעיות גידי הפרונאוס, ולכל היותר הם עשויים להקל זמנית על כאב.
מתי שוקלים ניתוח?
ניתוח נשקל כשיש קרע משמעותי, תת-פריקה חוזרת שמפריעה לתפקוד, או כאב שאינו משתפר אחרי כמה חודשים של טיפול שמרני מלא [1][2]. סוג הניתוח נבחר לפי הבעיה: ניקוי ותפירה של הגיד, חיבור הגיד הקצר לארוך כשהגיד הפגוע אינו בר-תיקון, שחזור הרטינקולום, ולעתים תיקון של מבנה כף הרגל החלולה. במחקר מעקב ארוך טווח אחרי ניקוי ותפירה של קרעים בגידי הפרונאוס, רוב המטופלים דיווחו על הקלה משמעותית בכאב [8].
מתי לפנות לבדיקה?
- כאב מאחורי הפטישון החיצוני שנמשך יותר מכמה שבועות למרות הפחתת עומס.
- נפיחות לאורך מסלול הגידים, חולשה בהפניה של כף הרגל, או תחושת "קפיצה" של גיד.
- נקעים חוזרים או תחושה שהקרסול "בורח".
- כאב אחרי נקע שאינו משתפר כצפוי, במיוחד כשהכאב מאחורי הפטישון ולא לפניו.
- כאב בצד החיצוני-תחתון של כף הרגל באזור עצם הקובואיד.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
אני לא מתאים מדרס לגידי הפרונאוס בלי לבדוק קודם אם יש קשת גבוהה עם עקב שנוטה פנימה. במצב כזה, מדרס עם תמיכה מדיאלית גבוהה או טריז פנימי גורף עלול דווקא להגביר את העומס על הצד החיצוני ולהחמיר את הבעיה. אני תמיד שואל על היסטוריה של נקעים, כי היא כמעט תמיד חלק מהתמונה ולא פרט צדדי.
בנוסף, בעבודה שלי אני רואה לא מעט מטופלים עם דלקת כרונית של גידי הפרונאוס שיש להם בעיות ביומכניות גבוהות יותר בגפה התחתונה: צביטה בירך (Femoroacetabular impingement), חוסר יציבות של שרירי הליבה, כאבי גב תחתון או בעיה דיסקוגנית עם הקרנה לרגל, או הבדל באורך הרגליים. אלה ממצאים מהמרפאה ולא קשר שהוכח במחקר, אבל בגללם אני בודק את כל הגפה ולא רק את הקרסול, ומשלב בטיפול תיקון של ליקויים סביב האגן והגב כשהם קיימים.
לסיכום
דלקת בגידי הפרונאוס היא שם כללי לכמה בעיות שונות: טנדינופתיה, קרע אורכי ותת-פריקה. היא קשורה פעמים רבות לנקעים חוזרים, לחוסר יציבות כרונית של הקרסול ולכף רגל חלולה, ולעתים קרובות היא מוחמצת בתוך "נקע רגיל". האבחון קליני, ואולטרסאונד הוא כלי הדמיה שימושי במיוחד. רוב המקרים משתפרים בטיפול שמרני שמשלב התאמת עומס, חיזוק, תרגילי יציבות והתייחסות למבנה כף הרגל, וניתוח שמור למקרים נבחרים. לסקירה כללית ראו כאבים בכף הרגל.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין דלקת בגיד לטנדינופתיה?
"דלקת בגיד" הוא השם המקובל בשפת היומיום. טנדינופתיה היא המונח המקצועי לעומס-יתר כרוני שמשנה את מבנה הגיד וגורם לכאב, ודלקת של מעטפת הגיד (Tenosynovitis) מתארת מצב שבו המעטפת שסביב הגיד מעובה ולעתים יש בה נוזל. בגידי הפרונאוס שני המצבים יכולים להופיע לבד או יחד, ולעתים גם עם קרע אורכי בגיד.
האם אפשר להמשיך להתאמן עם דלקת בגידי הפרונאוס?
בדרך כלל לא צריך מנוחה מוחלטת. ההמלצה היא להפחית זמנית את הפעילות שמעוררת כאב, לשמור על כושר בפעילות שאינה מכאיבה, ולהתחיל חיזוק הדרגתי של שרירי הפרונאוס ותרגילי יציבות [1]. כשיש תחושת "קפיצה" של גיד, נקעים חוזרים או חולשה ברורה, כדאי להיבדק לפני שממשיכים לספורט עם שינויי כיוון. על תרגילי היציבות ראו טיפול ושיקום אחרי נקע בקרסול.
האם מדרס יכול לעזור?
לפעמים, וזה תלוי במבנה כף הרגל. כשיש קשת גבוהה עם עקב שנוטה פנימה, מדרס שמתייחס למבנה הזה יכול להיות חלק מהטיפול; מנגד, מדרס עם תמיכה פנימית גבוהה מדי עלול להגביר את העומס על הצד החיצוני. לכן ההחלטה מתקבלת אחרי בדיקה להתאמת מדרסים ולא באופן גורף.
האם צריך אולטרסאונד או MRI?
האבחון מתחיל בבדיקה קלינית. כשצריך הדמיה, אולטרסאונד מאפשר לראות את הגידים בזמן תנועה, ובמטא-אנליזה עדכנית היה מדויק בזיהוי קרעים [4]. MRI מדגים גם פציעות נלוות בקרסול, אבל ממצאים בגידי הפרונאוס נראים בו גם אצל אנשים בלי כאב [7], ולכן הממצא צריך להתאים לבדיקה.
מקורות
- van Dijk PA, Miller D, Calder J, et al. The ESSKA-AFAS international consensus statement on peroneal tendon pathologies. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2018;26(10):3096-3107. doi:10.1007/s00167-018-4971-x. PMID: 29767272
- Davda K, Malhotra K, O'Donnell P, et al. Peroneal tendon disorders. EFORT Open Rev. 2017;2(6):281-292. doi:10.1302/2058-5241.2.160047. PMID: 28736620
- DiGiovanni BF, Fraga CJ, Cohen BE, Shereff MJ. Associated injuries found in chronic lateral ankle instability. Foot Ankle Int. 2000;21(10):809-815. doi:10.1177/107110070002101003. PMID: 11128010
- Ghandour S, Mercer RW, Strahan JA, et al. Diagnostic accuracy of MRI and US for peroneal tendon tears: a systematic review and meta-analysis. Eur Radiol. 2025;35(9):5360-5368. doi:10.1007/s00330-025-11472-w. PMID: 40035861
- Brandes CB, Smith RW. Characterization of patients with primary peroneus longus tendinopathy: a review of twenty-two cases. Foot Ankle Int. 2000;21(6):462-468. doi:10.1177/107110070002100602. PMID: 10884103
- Sobel M, Pavlov H, Geppert MJ, et al. Painful os peroneum syndrome: a spectrum of conditions responsible for plantar lateral foot pain. Foot Ankle Int. 1994;15(3):112-124. doi:10.1177/107110079401500306. PMID: 7951939
- Galli MM, Protzman NM, Mandelker EM, et al. An examination of anatomic variants and incidental peroneal tendon pathologic features: a comprehensive MRI review of asymptomatic lateral ankles. J Foot Ankle Surg. 2015;54(2):164-172. doi:10.1053/j.jfas.2014.11.005. PMID: 25619812
- Demetracopoulos CA, Vineyard JC, Kiesau CD, Nunley JA 2nd. Long-term results of debridement and primary repair of peroneal tendon tears. Foot Ankle Int. 2014;35(3):252-257. doi:10.1177/1071100713514565. PMID: 24318625