אבחון נקע בקרסול מבוסס בעיקר על שיחה ובדיקה קלינית: איך קרתה הפציעה, איפה הכאב והנפיחות, האם אפשר לדרוך, ומה מראות בדיקות המישוש והיציבות. כללי אוטווה קובעים אם צריך צילום רנטגן לשלילת שבר, ובדיקה חוזרת כ-4–5 ימים אחרי הפציעה, כשהכאב והנפיחות פחתו, מדויקת בערך כמו בדיקות הדמיה בזיהוי קרע ברצועה. אולטרסאונד ו-MRI שמורים בעיקר למקרים שבהם יש חשד לפגיעה נוספת או שההחלמה לא מתקדמת כצפוי.
וזמן ההחלמה? רוב השיפור מתרחש בשבועיים הראשונים, אבל ההחלמה המלאה תלויה בדרגת הנקע ובשיקום, ויכולה לנוע בין ימים ספורים לכמה חודשים. כהערכה קלינית גסה, נקע קל מאפשר לרוב חזרה לספורט תוך כשבוע עד שבועיים, נקע בינוני תוך כ-3 עד 6 שבועות, ונקע קשה תוך כ-6 עד 12 שבועות ולעתים יותר; ההחלטה בפועל נקבעת לפי התפקוד ולא לפי לוח הזמנים. בדף הזה אפרט את שלבי האבחון ואת מה שידוע על זמני ההחלמה. ההסבר הכללי על הפציעה נמצא בדף נקע בקרסול.
בקצרה
- האבחון מבוסס על היסטוריה ובדיקה קלינית; בדיקה חוזרת כ-5 ימים אחרי הפציעה מזהה קרע ברצועה ברגישות של כ-96%.
- כללי אוטווה שוללים שבר בצורה אמינה מאוד וחוסכים צילומי רנטגן מיותרים.
- מישוש של ה-ATFL טוב לשלילת פגיעה, ובדיקת המגירה הקדמית טובה לאישור קרע.
- צילום רנטגן רגיל אינו מראה רצועות; אולטרסאונד ו-MRI משמשים כשיש חשד לפגיעה נוספת או כשההחלמה לא מתקדמת.
- רוב השיפור מתרחש בשבועיים הראשונים, אך בין 5% ל-33% מהמטופלים עדיין מדווחים על תסמינים שנה אחרי הפציעה.
איך נראה נקע בקרסול? הסיפור והתסמינים
התיאור הקלאסי של נקע בקרסול הוא תנועה חדה של הקרסול פנימה (היפוך, inversion), שמסתיימת פעמים רבות בנפילה. מיד אחריה מורגש כאב חד בצד החיצוני של הקרסול, ויש קושי ללכת על הרגל. בשעות הראשונות מתפתחת נפיחות מהירה סביב הקרסול, בעיקר מלפנים ומתחת לפטישון החיצוני, ובימים הבאים מופיעים סימני שטף דם שעשויים להתרחב ולרדת לכיוון כף הרגל.
בשיחה הראשונה חשוב לברר את מנגנון הפציעה, האם נשמע צליל או "קרע", האם היה אפשר לדרוך מיד אחרי הפציעה, האם היו נקעים קודמים, ומהם הדרישות התפקודיות של המטופל (עבודה, ספורט). הקונצנזוס הבינלאומי (ROAST) ממליץ לשלב את הנתונים האלה עם בדיקה מסודרת ועם שאלונים תפקודיים [1].
כללי אוטווה: מתי צריך צילום רנטגן?
השאלה הראשונה אחרי נקע היא האם יש שבר. כללי אוטווה לקרסול (Ottawa Ankle Rules) פותחו ותוקפו במחקרים גדולים בחדרי מיון [4], והם הכלי המומלץ בהנחיות כצעד הראשון בהערכה [1][2].
| מתי נדרש צילום | אזור |
|---|---|
| כאב באזור הפטישונים, ובנוסף רגישות בקצה האחורי או בחוד של הפטישון החיצוני או הפנימי (בטווח של כ-6 ס"מ), או חוסר יכולת לשאת משקל ולעשות ארבעה צעדים מיד אחרי הפציעה ובזמן הבדיקה | צילום קרסול |
| כאב באמצע כף הרגל, ובנוסף רגישות בבסיס עצם המסרק החמישית או בעצם הנביקולרית, או חוסר יכולת לשאת משקל כמתואר | צילום כף רגל |
סקירה שיטתית מצאה שהרגישות של כללי אוטווה לזיהוי שברים בקרסול ובאמצע כף הרגל קרובה ל-100% [5], ומטא-אנליזה מאוחרת יותר מצאה שהם, יחד עם הגרסה לכף הרגל, הכללים המדויקים ביותר לשלילת שבר אחרי פגיעת קרסול [6]. במילים פשוטות: כשהכללים שליליים, הסיכוי לשבר נמוך מאוד, ואפשר לוותר על הצילום. כשהם חיוביים, הם אינם מוכיחים שיש שבר, רק שצריך לבדוק.
הבדיקה הקלינית אחרי נקע בקרסול
הסתכלות
מחפשים נפיחות סביב ומלפני הפטישון החיצוני, שטף דם ועיוות. כששטף הדם מתפשט לאורך מסלול גידי הפרונאוס, מאחורי הפטישון החיצוני ולאורכו, יש לבדוק במיוחד את הגידים ואת השרירים הפרונאליים (ראו תסמונת גידי הפרונאוס).
מישוש
ברוב הנקעים הרגישות הגבוהה ביותר נמצאת ממש לפני הפטישון החיצוני, במקום של הרצועה הטלופיבולרית הקדמית (ATFL). רגישות יכולה להופיע גם מתחת לפטישון (ה-CFL) ולעתים מאחוריו. מישוש מסודר כולל גם את הפטישונים עצמם, בסיס עצם המסרק החמישית, העצם הנביקולרית, מסלול גידי הפרונאוס, אזור הסינוס הטרסי ורצועות הסינדסמוזיס שבין עצמות השוק. סקירה שיטתית מצאה שהיעדר רגישות במישוש ה-ATFL כמעט שולל פגיעה בה, אבל רגישות לבדה אינה מוכיחה קרע [8].
תנועה וכוח
בבדיקה הפסיבית המטופל חושש מתנועת הכיפוף כלפי מטה ומתנועת ההיפוך, שמותחות את הרצועות הפגועות. בבדיקה האקטיבית קשה לו לבצע היפוך והפניה (inversion ו-eversion), קשה לו לעמוד על הרגל הפגועה בלבד והוא מפגין חוסר יציבות, וקשה לו לעלות על קצות האצבעות. הקונצנזוס ממליץ להעריך גם טווח תנועה, כוח, שיווי משקל והליכה, כי הם מנחים את השיקום [1].
בדיקות היציבות: מבחן המגירה וזווית הטלוס

אחרי נקע משמעותי וקרע של ה-ATFL, בדיקת המגירה הקדמית (Anterior Drawer Test) תהיה חיובית: הבודק מייצב את השוק, מושך את העקב קדימה ומרגיש תנועתיות מוגברת של הטלוס בהשוואה לצד הבריא. מטא-אנליזה מצאה שלבדיקה הזו רגישות נמוכה (כ-54%) אך ספציפיות גבוהה (כ-87%), כלומר בדיקה חיובית מחזקת מאוד את האבחנה, ובדיקה שלילית אינה שוללת קרע [8]. מבחן זווית הטלוס (Talar Tilt), הטיה של העקב פנימה, בודק בעיקר את ה-CFL.
למה כדאי לחזור לבדוק אחרי כמה ימים?
בימים הראשונים כאב, נפיחות ושמירה שרירית מקשים לבצע את בדיקות היציבות. במחקר קלאסי, בדיקה קלינית שבוצעה כחמישה ימים אחרי הפציעה זיהתה קרע ברצועה ברגישות של 96% ובספציפיות של 84%, ברמת דיוק דומה לבדיקת הדמיה פולשנית [7]. לכן הקונצנזוס וההנחיות ממליצים על בדיקה חוזרת 4–5 ימים אחרי הנקע לצורך דירוג מדויק יותר [1][3].
איך מזהים נקע גבוה (פגיעה בסינדסמוזיס)?
פגיעה ברצועות שבין הטיביה לפיבולה מעל המפרק מחלימה לאט יותר וחלק מהמקרים דורשים ניתוח, ולכן חשוב לזהות אותה. אין בדיקה אחת מדויקת מספיק; מחקר אבחוני מצא שחוסר יכולת לקפוץ על רגל אחת הוא הסימן הרגיש ביותר, שכאב לא פרופורציונלי לפציעה ובדיקת הלחיצה (Squeeze test) של עצמות השוק הם הספציפיים ביותר, ושרגישות במישוש הסינדסמוזיס ומבחן כיפוף כלפי מעלה עם סיבוב חיצוני הם רגישים [9]. כשיש חשד, מומלץ שילוב של כמה סימנים ובמידת הצורך הדמיה [9].
מתי צריך הדמיה, ואיזו?
- צילום רנטגן: משמש בעיקר לשלילת שבר או פריקה, לפי כללי אוטווה. הוא אינו מראה את הרצועות עצמן.
- צילום תחת עומס (Stress X-ray): צילום של הקרסול תחת לחץ לכיוון היפוך או מגירה קדמית בודק את מידת הפתיחה של המפרק ויכול לתת אינדיקציה לחומרת הפגיעה ברצועות. כיום משתמשים בו פחות, בעיקר בהערכת חוסר יציבות כרונית ולפני ניתוח.
- אולטרסאונד: יכול להדגים קרעים ברצועות, דלקת או קרעים בגידי הפרונאוס, ונוזל במפרק, ומאפשר בדיקה דינמית. הדיוק תלוי במיומנות הבודק.
- MRI: מסייע באיתור פגיעות ברקמות הרכות, כמו רצועות וגידים, ובבדיקת מצב המפרק והסחוס. הוא אינו נדרש ברוב הנקעים, ושמור בעיקר לחשד לפגיעה סחוסית בטלוס, פגיעה בסינדסמוזיס, פגיעה בגידים או כאב שנמשך יותר מ-6 שבועות למרות שיקום [3].
ההנחיות מדגישות שהדמיה שגרתית אינה משנה את הטיפול ברוב הנקעים, ושהבדיקה הקלינית היא הבסיס [2][3].
כמה זמן לוקח להחלים מנקע בקרסול?
אין תשובה אחת: זמן ההחלמה תלוי בדרגת הנקע, בפציעות נלוות, בנקעים קודמים, בשיקום ובדרישות של המטופל. סקירה שיטתית של מהלך ההחלמה מצאה את הנתונים הבאים [10]:
- הכאב והתפקוד משתפרים במהירות בשבועיים הראשונים, ואחר כך השיפור ממשיך בקצב איטי יותר.
- חלק ניכר מהמטופלים עדיין אינם חוזרים לגמרי לרמת התפקוד הקודמת אחרי חודשים.
- בין 5% ל-33% מהמטופלים עדיין מדווחים על כאב או תחושת חוסר יציבות שנה אחרי הפציעה.
- בין 3% ל-34% חוו נקע חוזר בתקופת המעקב.
| דרגה | הערכה גסה לחזרה לפעילות יומיומית | הערכה גסה לחזרה לספורט |
|---|---|---|
| דרגה 1 (קל) | ימים ספורים | כשבוע עד שבועיים |
| דרגה 2 (בינוני) | כשבוע עד שבועיים | כ-3 עד 6 שבועות |
| דרגה 3 (קשה) | כשבועיים עד ארבעה שבועות | כ-6 עד 12 שבועות ולעתים יותר |
הטווחים בטבלה הם הערכות קליניות מקובלות ולא נתונים ממחקר מבוקר; ההחלטה על חזרה לספורט צריכה להתבסס על תפקוד ולא על לוח זמנים.
גם כשהכאב חלף, הרצועה ממשיכה להתחזק במשך חודשים, ולכן החזרה לספורט נקבעת לפי קריטריונים תפקודיים: כאב, נפיחות, טווח תנועה, כוח, שיווי משקל וביצוע תנועות הספורט. השלבים והקריטריונים מפורטים בדף טיפול ושיקום אחרי נקע בקרסול.
מה יכול להאט את ההחלמה?
- נקע גבוה (סינדסמוזיס) או פגיעה ברצועה הדלתואידית.
- פגיעות נלוות: שבר בבסיס עצם המסרק החמישית, פגיעה סחוסית בטלוס, פגיעה בגידי הפרונאוס או במפרק ליספרנק.
- נקעים קודמים וחוסר יציבות כרונית (ראו גורמי סיכון לנקע חוזר).
- מנוחה וקיבוע ממושכים, או חזרה מוקדמת מדי לספורט בלי שיקום מלא.
- כאב מתמשך בשקע שמלפנים לפטישון החיצוני: ראו כאב בסינוס טרסי; כאב בחלק האחורי של הקרסול בכיפוף כלפי מטה: ראו צביטה אחורית בקרסול.
מתי לפנות לבדיקה?
- חוסר יכולת לדרוך ולעשות ארבעה צעדים, או רגישות על העצם לפי כללי אוטווה.
- עיוות, חשד לפריקה, נימול או שינוי צבע של כף הרגל.
- כאב גבוה בין עצמות השוק, או כאב בבסיס עצם המסרק החמישית או באמצע כף הרגל.
- היעדר שיפור משמעותי אחרי שבוע עד שבועיים, או כאב וחוסר יציבות שנמשכים מעבר ל-6 שבועות.
- אצל ילדים ומתבגרים, שבר בלוחית הגדילה יכול להתחזות לנקע.
פירוט על בדיקה קלינית של כף הרגל תמצאו בדף בדיקת כף הרגל.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
בבדיקה אחרי נקע אני עובר תמיד באותו סדר: קודם שוללים שבר לפי כללי אוטווה, אחר כך מישוש שיטתי של כל המבנים, ורק בסוף בדיקות היציבות. אני מקפיד במיוחד להסתכל לאן "יורד" שטף הדם: כשהוא נמתח לאורך גידי הפרונאוס, אני בודק את הגידים בזהירות, כי פגיעה בהם מוחמצת לא פעם בתוך "נקע רגיל". הרבה מטופלים מגיעים אליי עם צילום תקין ומסקנה ש"אין כלום". צילום תקין שולל שבר, אבל לא אומר דבר על הרצועות, ולכן הבדיקה החוזרת אחרי כמה ימים חשובה בעיניי יותר מכל הדמיה בשלב הזה.
כשמטופלים שואלים אותי כמה זמן זה ייקח, אני נותן טווח לפי הדרגה, אבל מסביר שהשעון האמיתי הוא התפקוד: מתי אפשר לעמוד על רגל אחת ביציבות, לקפוץ ולנחות בלי כאב ובלי פחד. מי שמגיע לשם מהר, חוזר מהר.
לסיכום
אבחון נקע בקרסול נשען על בדיקה קלינית: כללי אוטווה לשלילת שבר, מישוש שיטתי ובדיקות יציבות, רצוי בבדיקה חוזרת כחמישה ימים אחרי הפציעה. צילום רנטגן נועד לשבר ולא לרצועות, ואולטרסאונד ו-MRI שמורים לחשד לפגיעה נוספת או להחלמה איטית. רוב השיפור מתרחש בשבועיים הראשונים, אבל ההחלמה המלאה יכולה להימשך חודשים, ושיעור לא קטן של מטופלים נשארים עם תסמינים, ולכן השיקום המלא חשוב כל כך. לסקירה כללית ראו כאבים בכף הרגל.
שאלות נפוצות
איך יודעים אם הנקע קל, בינוני או קשה?
הדרגה נקבעת בבדיקה קלינית: עד כמה אפשר לדרוך, היקף הנפיחות ושטף הדם, הרגישות במישוש ובדיקות היציבות. בימים הראשונים כאב ונפיחות מקשים על הבדיקה, ולכן בדיקה חוזרת כ-4–5 ימים אחרי הפציעה מדויקת יותר [1][7]. טבלת הדרגות מופיעה בדף נקע בקרסול, והרצועות שנבדקות מוסברות בדף מבנה הקרסול.
האם צילום רנטגן תקין אומר שאין נזק?
לא. צילום רנטגן נועד לשלול שבר או פריקה, והוא אינו מראה את הרצועות עצמן. צילום תקין אחרי נקע אומר שככל הנראה אין שבר, אבל הרצועות עדיין יכולות להיות קרועות חלקית או באופן מלא, ואת זה מעריכים בבדיקה הקלינית.
מתי צריך MRI אחרי נקע בקרסול?
ברוב הנקעים לא צריך. MRI שמור בעיקר לחשד לפגיעה בסחוס של הטלוס, לפגיעה בסינדסמוזיס או בגידים, או לכאב שנמשך יותר מ-6 שבועות למרות שיקום [3]. הדמיה שגרתית אינה משנה את הטיפול ברוב הנקעים [2][3].
כמה זמן לוקח לחזור לספורט אחרי נקע בקרסול?
הטבלה שלמעלה נותנת טווחים גסים לפי דרגה, אבל ההחלטה צריכה להתבסס על קריטריונים תפקודיים: כאב, נפיחות, טווח תנועה, כוח, שיווי משקל וביצוע תנועות הספורט. השלבים והקריטריונים מפורטים בדף טיפול ושיקום אחרי נקע בקרסול.
למה הקרסול עדיין כואב חודשים אחרי הנקע?
זה לא נדיר: בין 5% ל-33% מהמטופלים עדיין מדווחים על כאב או חוסר יציבות שנה אחרי הפציעה [10]. הסיבות כוללות שיקום חלקי, חוסר יציבות כרונית ופגיעות נלוות שהוחמצו, כמו נקע גבוה, פגיעה סחוסית או פגיעה בגידי הפרונאוס. כאב וחוסר יציבות שנמשכים מעבר ל-6 שבועות מצדיקים בדיקה חוזרת; על נקעים חוזרים ראו נקע חוזר בקרסול וגורמי סיכון.
מקורות
- Delahunt E, Bleakley CM, Bossard DS, et al. Clinical assessment of acute lateral ankle sprain injuries (ROAST): 2019 consensus statement and recommendations of the International Ankle Consortium. Br J Sports Med. 2018;52(20):1304-1310. doi:10.1136/bjsports-2017-098885. PMID: 29886432
- Martin RL, Davenport TE, Fraser JJ, et al. Ankle Stability and Movement Coordination Impairments: Lateral Ankle Ligament Sprains Revision 2021. J Orthop Sports Phys Ther. 2021;51(4):CPG1-CPG80. doi:10.2519/jospt.2021.0302. PMID: 33789434
- Vuurberg G, Hoorntje A, Wink LM, et al. Diagnosis, treatment and prevention of ankle sprains: update of an evidence-based clinical guideline. Br J Sports Med. 2018;52(15):956. doi:10.1136/bjsports-2017-098106. PMID: 29514819
- Stiell IG, Greenberg GH, McKnight RD, et al. Decision rules for the use of radiography in acute ankle injuries. Refinement and prospective validation. JAMA. 1993;269(9):1127-1132. doi:10.1001/jama.269.9.1127. PMID: 8433468
- Bachmann LM, Kolb E, Koller MT, et al. Accuracy of Ottawa ankle rules to exclude fractures of the ankle and mid-foot: systematic review. BMJ. 2003;326(7386):417. doi:10.1136/bmj.326.7386.417. PMID: 12595378
- Barelds I, Krijnen WP, van de Leur JP, et al. Diagnostic Accuracy of Clinical Decision Rules to Exclude Fractures in Acute Ankle Injuries: Systematic Review and Meta-analysis. J Emerg Med. 2017;53(3):353-368. doi:10.1016/j.jemermed.2017.04.035. PMID: 28764972
- van Dijk CN, Lim LS, Bossuyt PM, Marti RK. Physical examination is sufficient for the diagnosis of sprained ankles. J Bone Joint Surg Br. 1996;78(6):958-962. doi:10.1302/0301-620x78b6.1283. PMID: 8951015
- Netterström-Wedin F, Matthews M, Bleakley C. Diagnostic Accuracy of Clinical Tests Assessing Ligamentous Injury of the Talocrural and Subtalar Joints: A Systematic Review With Meta-Analysis. Sports Health. 2022;14(3):336-347. doi:10.1177/19417381211029953. PMID: 34286639
- Sman AD, Hiller CE, Rae K, et al. Diagnostic accuracy of clinical tests for ankle syndesmosis injury. Br J Sports Med. 2015;49(5):323-329. doi:10.1136/bjsports-2013-092787. PMID: 24255766
- van Rijn RM, van Os AG, Bernsen RM, et al. What is the clinical course of acute ankle sprains? A systematic literature review. Am J Med. 2008;121(4):324-331. doi:10.1016/j.amjmed.2007.11.018. PMID: 18374692