תרגילים לגיד אכילס הם הטיפול שהמחקר תומך בו יותר מכל טיפול אחר בטנדינופתיה של הגיד (מה שמכונה בדרך כלל "דלקת בגיד אכילס"). הבסיס הוא תרגילי חיזוק לשרירי השוק בעומס שעולה בהדרגה, במשך 12 שבועות לפחות, תוך מעקב אחר תגובת הכאב. מתיחות, תרגילי שיווי משקל ואימון אירובי חלופי הם תוספות שימושיות, אבל לא תחליף לחיזוק [1].
בדף הזה תמצאו את שלוש התוכניות שנבדקו במחקר – פרוטוקול אלפרדסון האקסצנטרי, החיזוק הכבד והאיטי (Heavy Slow Resistance) והמודל המדורג עם ניטור כאב – עם המינונים שבהם השתמשו, איך מתאימים את התרגילים כשהכאב בחיבור לעקב, מתי מוסיפים קפיצות וחוזרים לריצה, ואילו טעויות כדאי להימנע מהן. על המצב עצמו – הגורמים, האבחון וסימני האזהרה לקרע – ראו כאב בגיד אכילס.
בקצרה
- חיזוק שרירי השוק בעומס הדרגתי הוא הבסיס; מתיחות לבדן אינן מספיקות.
- פרוטוקול אלפרדסון (אקסצנטרי) ותוכנית חיזוק כבד ואיטי (HSR) הביאו לתוצאות דומות; ב-HSR ההיענות הייתה טובה יותר.
- מותר כאב קל עד בינוני בזמן התרגול (עד 5 מתוך 10), בתנאי שהוא חולף עד למחרת בבוקר.
- כשהכאב בחיבור הגיד לעקב, עובדים מהרצפה ולא מורידים את העקב מתחת לגובה המדרגה.
- השיפור מתחיל לרוב בשבועות הראשונים, אבל התוכנית המלאה נמשכת 12 שבועות לפחות.
מה יש בדף
- לפני שמתחילים: לוודא אבחנה ולשלול קרע
- למה דווקא תרגילים?
- כמה כאב מותר? מודל ניטור הכאב
- שלוש תוכניות שנבדקו במחקר
- התרגילים המרכזיים
- התוכנית שלב אחר שלב
- כשהכאב בחיבור הגיד לעקב: מה משנים?
- מתיחות – מקומן בתוכנית
- מה עוד כדאי לשלב?
- טעויות נפוצות
- מהניסיון הקליני שלי
- מתי לעצור ולפנות לבדיקה?
- שאלות נפוצות
- לסיכום
לפני שמתחילים: לוודא אבחנה ולשלול קרע
תוכנית התרגילים בדף מתאימה לטנדינופתיה של גיד אכילס שאובחנה בבדיקה. לפני שמתחילים חשוב לדעת שני דברים. הראשון: האם הכאב באמצע הגיד, כ-2 עד 6 ס"מ מעל העקב, או בנקודת החיבור לעקב – כי התרגילים שונים. השני: שאין סימנים לקרע. כאב חד ופתאומי עם תחושת "בעיטה" מאחור, קושי לדחוף בהליכה או חוסר יכולת לעמוד על קצות האצבעות ברגל אחת מחייבים בדיקה דחופה ולא תרגילים. גם כאב באחורי העקב שמקורו בבורסיטיס רטרו-קלקנאלי, בעיוות הגלונד או בצביטה אחורית בקרסול דורש התאמות. למפה של כל הסיבות לכאב בכף הרגל ראו כאבים בכף הרגל.
למה דווקא תרגילים?
גיד מגיב לעומס: עומס מדורג ומבוקר משפר את הכוח של שרירי השוק, את הסבילות של הגיד לעומס ואת התפקוד. מנוחה מוחלטת, לעומת זאת, מחלישה את השריר ואת הגיד ומשאירה אותם לא מוכנים לחזרה לפעילות. ההנחיות הקליניות ממליצות על תרגילי עומס כטיפול הראשון [1], ומטה-אנליזת רשת של 29 ניסויים מבוקרים לא מצאה טיפול שעדיף בבירור על תרגילים, ולכן החוקרים המליצו להתחיל בהם [8].
בניסוי הקלאסי של אלפרדסון, 15 רצים חובבים עם כאב כרוני שלא אפשר להם לרוץ חזרו כולם לריצה מלאה אחרי 12 שבועות של תרגול אקסצנטרי, בזמן שבקבוצת השוואה שטופלה בטיפול שמרני רגיל כולם הגיעו בסוף לניתוח [3]. מאז נבדקו תוכניות רבות. סקירה שאספה את נתוני כל המחקרים מצאה שהשיפור בכאב ובתפקוד מתחיל כבר בשבועיים הראשונים וממשיך עד לשיא בסביבות השבוע ה-12 [7].
כמה כאב מותר? מודל ניטור הכאב
השאלה הנפוצה ביותר היא "האם מותר לי לכאוב בזמן התרגילים?". המחקר של סילברנגל וחבריה נתן לה תשובה מעשית. מטופלים שהמשיכו לרוץ ולקפוץ בזמן תוכנית החיזוק, לפי מודל ניטור כאב, השתפרו בדיוק כמו מטופלים שהפסיקו את פעילויות האלה לשישה שבועות [2]. המודל פשוט:
- בזמן התרגיל או הפעילות מותר כאב של עד 5 בסולם 0 עד 10 (0 = אין כאב, 10 = הכאב הגרוע ביותר שאפשר לדמיין).
- הכאב אחרי הפעילות צריך לחלוף עד למחרת בבוקר.
- הכאב ונוקשות הבוקר בגיד לא צריכים להחמיר משבוע לשבוע.
אם אחד התנאים לא מתקיים, מקטינים את העומס (פחות חזרות, פחות משקל, פחות ריצה) לכמה ימים, ולא עוצרים לגמרי. אם כל התנאים מתקיימים והתרגיל קל, אפשר להתקדם.
שלוש תוכניות שנבדקו במחקר
| תוכנית | מה עושים | מינון במחקר | למי מתאים |
|---|---|---|---|
| אלפרדסון – אקסצנטרי [3] | עלייה על שתי רגליים, ירידה איטית על הרגל הכואבת, מקצה מדרגה; בברך ישרה ובברך כפופה | 3 סטים של 15 חזרות לכל תרגיל, פעמיים ביום, 7 ימים בשבוע, 12 שבועות; מוסיפים משקל בתיק גב כשהתרגיל כבר לא מכאיב | כאב באמצע הגיד, מטופלים שנוח להם לתרגל בבית כל יום |
| חיזוק כבד ואיטי – HSR [5] | הרמות עקב בעמידה ובישיבה עם משקל ובמכשיר לחיצת רגליים, 3 שניות למעלה ו-3 שניות למטה | 3 פעמים בשבוע, 12 שבועות; 3–4 סטים, העומס עולה בהדרגה מכ-15 חזרות מקסימליות בשבוע הראשון לכ-6 חזרות מקסימליות בשבועות 9–12 | מי שיש לו גישה לחדר כושר ומעדיף פחות אימונים בשבוע |
| תוכנית מדורגת עם ניטור כאב [2][9] | התקדמות בשלבים: הרמות עקב על שתי רגליים, רגל אחת, מדרגה, משקל, ואז תרגילים מהירים וקפיצות | אימון יומי בשלבים הראשונים, כ-12 שבועות, עם המשך תרגול לשמירה; פעילות מותרת לפי מודל ניטור הכאב | ספורטאים שרוצים להמשיך להתאמן בזמן השיקום |
בניסוי שהשווה ישירות בין התוכנית האקסצנטרית לבין HSR, שתיהן הביאו לשיפור דומה ומתמשך גם אחרי שנה, אבל ההיענות לאימונים הייתה גבוהה יותר ב-HSR (92% לעומת 78%), ושביעות הרצון אחרי 12 שבועות נטתה להיות גבוהה יותר [5]. ומה לגבי 180 החזרות ביום של אלפרדסון? בניסוי שבו מטופלים ביצעו "כמה שהם מסוגלים" במקום המינון המלא, התוצאות אחרי שישה שבועות לא היו פחות טובות [4]. המשמעות: חשובים יותר העקביות וההתקדמות בעומס מאשר מספר חזרות מדויק.
התרגילים המרכזיים
הרמות עקב בקצה מדרגה – עם דגש על הירידה
עומדים עם כריות כפות הרגליים על קצה מדרגה, אוחזים במעקה. עולים על קצות האצבעות בעזרת שתי הרגליים, מעבירים את המשקל לרגל הכואבת ויורדים לאט (כשלוש שניות) עד שהעקב יורד מעט מתחת לגובה המדרגה. חוזרים למעלה שוב בעזרת שתי הרגליים. מבצעים את התרגיל פעם בברך ישרה, שמעמיסה בעיקר על שריר התאומים (Gastrocnemius), ופעם בברך מעט כפופה, שמעמיסה יותר על שריר הסולאוס (Soleus). כשהתרגיל נעשה קל, עוברים לעלייה ולירידה על רגל אחת, ואחר כך מוסיפים משקל בתיק גב או במשקולת יד.

הרמות עקב בישיבה
יושבים על כיסא, כפות הרגליים על הרצפה, ומניחים משקל על הברכיים – תיק כבד, משקולות או לחץ בידיים. מרימים את העקבים לאט ומורידים לאט. בגלל שהברך כפופה, התרגיל מעמיס בעיקר על שריר הסולאוס, שנושא חלק גדול מהעומס בריצה. זהו תרגיל טוב לשלב הראשון, למטופלים מבוגרים, לכאב שמגביל את העמידה, ולתרגול במהלך יום העבודה. בהמשך מעלים את המשקל בהדרגה, ובחדר כושר אפשר לעבור למכשיר ייעודי.

הרמות עקב במכשיר לחיצת רגליים
בחדר כושר אפשר לבצע הרמות עקב במכשיר לחיצת רגליים (Leg Press) כשהברכיים ישרות. זה מאפשר לעבוד בעומס גבוה בצורה מבוקרת, כמו בתוכנית ה-HSR: שלוש שניות למעלה, שלוש שניות למטה.
התוכנית שלב אחר שלב
הסדר הבא מסכם את העקרונות המשותפים לתוכניות שנבדקו [2][5][9]. ההתקדמות לשלב הבא נקבעת לפי תגובת הכאב (מודל ניטור הכאב) ולא לפי לוח זמנים קשיח.
שלב 1 – הרגעה והתחלה (שבוע 1–2 בקירוב)
הרמות עקב על שתי רגליים מהרצפה והרמות עקב בישיבה, 3 סטים של 10 עד 15 חזרות, בקצב איטי. כשהגיד רגיש במיוחד אפשר להתחיל בהחזקות סטטיות: לעמוד על קצות האצבעות או לדחוף את כפות הרגליים לרצפה בישיבה, ולהחזיק כמה עשרות שניות. בשלב הזה מורידים זמנית פעילויות שמחמירות את הכאב לאורך יותר מיממה.
שלב 2 – חיזוק על רגל אחת (שבוע 2–5 בקירוב)
הרמות עקב על רגל אחת, אחר כך בקצה מדרגה, עם דגש על ירידה איטית, בברך ישרה ובברך כפופה. במינון של אלפרדסון – 3 סטים של 15 חזרות, פעמיים ביום – או במינון נמוך יותר שמתקדם בהדרגה.
שלב 3 – עומס כבד (שבוע 3–12)
מוסיפים משקל: תיק גב, משקולות, מכשיר. המטרה היא שבסוף התוכנית הרגל הכואבת תהיה חזקה בערך כמו הרגל הבריאה. בתוכנית HSR עובדים 3 פעמים בשבוע, ומעלים את העומס כך שמספר החזרות יורד מכ-15 לכ-6 לאורך 12 השבועות [5].
שלב 4 – מהירות, קפיצות וחזרה לספורט
גיד אכילס עובד בספורט כמו קפיץ שאוגר ומשחרר אנרגיה בכל צעד (ראו מחזור ההליכה והריצה), ולכן ספורטאים צריכים בסוף גם תרגילים מהירים: הרמות עקב מהירות, דילוגים במקום, קפיצות על שתי רגליים ואחר כך על רגל אחת. מתחילים בנפח קטן ומעלים בהדרגה, ושוב לפי מודל ניטור הכאב. במקביל אפשר לחזור לריצה בהדרגה, לרוב בשילוב של הליכה וריצה, ובנעליים מתאימות (ראו המלצות לנעלי ריצה ומדרסים לרצים). הקריטריונים המעשיים שלי לחזרה לריצה: הרמות עקב על רגל אחת במספר חזרות קרוב לרגל הבריאה, קפיצות קלות בלי החמרה למחרת, ונוקשות בוקר יציבה או פוחתת. גם אחרי שהכאב חלף, כדאי להמשיך לתרגל חיזוק פעמיים בשבוע לפחות כדי להפחית את הסיכון להישנות [9].
כשהכאב בחיבור הגיד לעקב: מה משנים?
בטנדינופתיה בחיבור לעקב, כשהקרסול מתכופף מעלה מעבר לקו האופקי הגיד נלחץ אל פינת העקב, ולכן ירידה של העקב מתחת לגובה המדרגה עלולה להחמיר את הכאב. בתוכנית של יונסון ואלפרדסון לכאב בחיבור לעקב התרגיל האקסצנטרי בוצע מהרצפה בלבד, בלי ירידה מתחת לקו האופקי, במינון של 3 סטים של 15 חזרות פעמיים ביום במשך 12 שבועות. כשני שלישים מהמטופלים היו מרוצים וחזרו לפעילות, לעומת כשליש בלבד בתוכנית הרגילה מקצה מדרגה [6]. לכן בכאב בחיבור לעקב:
- מבצעים את הרמות העקב מהרצפה, או אפילו על משטח שבו העקב מוגבה מעט.
- נמנעים בשלב הראשון ממתיחות עמוקות של שריר השוק, במיוחד מקצה מדרגה.
- אפשר לשלב הגבהת עקב קטנה בנעל בתקופה הכואבת.
- מוסיפים טווח תנועה בהדרגה רק אם הכאב מאפשר זאת.
מתיחות – מקומן בתוכנית
מתיחות לבדן אינן הטיפול העיקרי בטנדינופתיה של גיד אכילס, אבל כשיש נוקשות ניכרת בשרירי השוק או הגבלה בכיפוף הקרסול כלפי מעלה, הן תוספת סבירה. מקובל להחזיק כל מתיחה 20 עד 30 שניות ולחזור עליה 3 עד 5 פעמים. במתיחה מותרת תחושת מתיחה, אבל לא כאב חד בגיד. בכאב בחיבור לעקב כדאי להימנע מהמתיחה מקצה מדרגה בשלב הכואב.
מתיחה מול קיר
עומדים מול קיר, רגל אחת מקדימה ורגל המתיחה מאחור, העקב צמוד לרצפה. בברך ישרה נמתח בעיקר שריר התאומים, ובברך כפופה נמתח בעיקר הסולאוס. אפשר לשנות מעט את זווית כף הרגל מול הקיר כדי למתוח את השריר בכיוונים שונים.

מתיחה בקצה מדרגה
עומדים עם כריות כפות הרגליים על קצה מדרגה ומניחים לעקב לרדת לאט מתחת לגובה המדרגה, בברך ישרה ובברך כפופה. מתיחה זו מתאימה בעיקר לכאב באמצע הגיד.

מתיחה עם מגבת
יושבים או שוכבים עם רגל ישרה, כורכים מגבת סביב כף הרגל ומושכים אותה לאט לכיוון הגוף.

מה עוד כדאי לשלב?
שיווי משקל ויציבות
עמידה על רגל אחת, בהתחלה על רצפה ואחר כך על משטח לא יציב כמו כרית או לוח יציבה, ושילוב של הרמות עקב תוך אתגר של שיווי משקל. התרגילים האלה משפרים את השליטה בקרסול ומכינים לחזרה לספורט.
כושר אירובי חלופי
אם פעילות מסוימת מחמירה את הכאב לאורך יותר מיממה, כדאי להחליף אותה זמנית בפעילות שאינה מעמיסה על הגיד – רכיבה על אופני כושר או שחייה – כדי לשמור על הכושר הכללי בתקופת השיקום.
חיזוק כללי של הרגליים והליבה
סקוואטים, לאנג'ים, חיזוק שרירי הירך, הישבן והליבה משפרים את חלוקת העומס בין המפרקים בריצה ובקפיצה. אימון שרירי השוק ברגל הבריאה בעומס גבוה עשוי אפילו להשפיע מעט על הכוח ברגל הכואבת (תופעה שמכונה "השפעה צולבת", Cross-education). זה לא תחליף לאימון הרגל הכואבת, אבל זו דרך לשמור על כוח בתקופה שבה הרגל הכואבת מוגבלת.
שרירי כף הרגל והשוק הקדמית
חיזוק שרירי כף הרגל ומיישרי האצבעות, שריר הטיביאליס הקדמי (Tibialis anterior) ושריר הטיביאליס האחורי (Tibialis posterior) תורם ליציבות הקרסול ולשליטה בתנועת כף הרגל. על השרירים האלה ראו שרירים וגידים בכף הרגל.
עיסוי עצמי וחום
גלגול שרירי השוק על רולר, עיסוי בעזרת בן או בת זוג, או כרית חימום על השריר יכולים להקל על נוקשות ועל עוויתות שריר. לא עושים עיסוי חזק ישירות על גיד כואב, ואלה כלים להקלה בלבד ולא תחליף לתרגילים.
טעויות נפוצות
- מנוחה מוחלטת: הכאב אולי יירגע, אבל הוא יחזור כשחוזרים לפעילות עם גיד ושריר חלשים יותר.
- רק מתיחות: בלי חיזוק בעומס הדרגתי, השיפור מוגבל.
- עומס שלא מתקדם: 3 סטים של הרמות עקב בלי משקל במשך חודשים אינם מספיקים לרוב המטופלים. העומס צריך לעלות.
- התקדמות מהירה מדי: קפיצה לקפיצות או לריצה מהירה לפני שיש כוח בסיסי, או החמרה שנמשכת יותר מיממה בלי להוריד עומס.
- ירידה מתחת לקו המדרגה בכאב בחיבור לעקב.
- הפסקה מוקדמת: השיפור הראשון מגיע מהר, אבל הגיד צריך 12 שבועות לפחות של תרגול עקבי.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
הקושי הגדול ביותר בשיקום גיד אכילס הוא למצוא את המינון הנכון לכל מטופל, ולצערי אין מתכון קסמים שמתאים לכולם. המינונים מהמחקרים הם נקודת התחלה, לא חוק. בעבודה שלי אני מתחיל לרוב בעומס נמוך יחסית – אפילו 2 עד 3 סטים של 7 עד 10 חזרות – ומעלה אותו בהדרגה במהלך השבועות הראשונים, כדי שהגיד והשריר "יתרגלו" לאימון. כשההתקדמות מביאה את המטופל לכאב שעובר את מה שמודל ניטור הכאב מאפשר, אני לא עוצר את התוכנית אלא מקבע את העומס באותה רמה לחמישה עד עשרה ימים, ואז מנסה שוב להתקדם.
סימן שאני מתייחס אליו ברצינות הוא אימון שאחריו יש ירידה ביכולת ועלייה בכאב שנמשכת כמה ימים. זה כמעט תמיד אימון יתר, ואז אני מוריד את העומס ובודק גם את סוג התרגילים. למטופלים מבוגרים, למי שהכאב מגביל אותו בעמידה, או למי שרוצה לתרגל באמצע יום העבודה, אני מתחיל לרוב בהרמות עקב בישיבה. אצל רצים אני משנה גם את טכניקת הריצה בתקופה הכואבת: צעדים קצרים יותר וקדנס מעט גבוה יותר מורידים חלק מהעומס מהגיד.
מבחינתי, ההצלחה תלויה בעיקר בהתמדה. אני מסביר כבר בפגישה הראשונה שמדובר בחודשים ולא בשבועות, ושהשיפור לא תמיד ליניארי – יהיו שבועות טובים יותר ופחות. לגבי מדרסים, נעליים והגבהות עקב כחלק מהטיפול, ראו מדרסים לגיד אכילס.
מתי לעצור ולפנות לבדיקה?
- כאב חד ופתאומי, תחושת "בעיטה" או נקישה בגיד, או חולשה פתאומית בדחיפה.
- נפיחות, חום ואודם ניכרים בגיד או בשוק.
- כאב שמחמיר בהתמדה במשך שבועיים-שלושה למרות הורדת עומס.
- אין שיפור משמעותי אחרי 6 עד 12 שבועות של תרגול עקבי – כדאי לבדוק מחדש את האבחנה ואת התוכנית.
שאלות נפוצות
כמה פעמים ביום לעשות את התרגילים?
תלוי בתוכנית. בפרוטוקול אלפרדסון מתרגלים פעמיים ביום כל יום, ובתוכנית HSR שלוש פעמים בשבוע עם משקל כבד. שתיהן הביאו לתוצאות דומות, ולכן כדאי לבחור את מה שאפשר להתמיד בו.
מותר לכאוב בזמן התרגילים?
כן, עד כאב בינוני (5 מתוך 10), בתנאי שהכאב חולף עד למחרת בבוקר ושהגיד לא מחמיר משבוע לשבוע.
מתי אפשר לחזור לרוץ?
לרוב אפשר להמשיך לרוץ בנפח מופחת לאורך התוכנית, כל עוד הכאב עומד בכללי מודל ניטור הכאב. חזרה לריצה מלאה ולאימונים מהירים מגיעה כשהכוח ברגל הכואבת קרוב לרגל הבריאה וקפיצות קלות לא מחמירות את הכאב.
מה לעשות אם הכאב בחיבור לעקב?
לעבוד מהרצפה ולא מקצה מדרגה, להימנע ממתיחות עמוקות בשלב הכואב, ולשקול הגבהת עקב זמנית.
למי התוכנית הזו לא מתאימה?
התוכנית בנויה לטנדינופתיה של גיד אכילס אצל מתבגרים בוגרים ומבוגרים. היא אינה תוכנית שיקום אחרי קרע בגיד – שם השיקום נקבע לפי סוג הטיפול, ניתוחי או שמרני, ובהנחיית הצוות המטפל. אצל ילדים ומתבגרים בגיל הצמיחה, כאב באחורי העקב נובע לרוב ממחלת סוור, גירוי של אזור הגדילה שמנוהל בעיקר בהפחתת עומס ולא בחיזוק כבד. וכשהכאב בתחתית העקב ולא בגיד, כדאי לבדוק קודם את האבחנה המבדלת של כאבים בעקב.
לסיכום
תרגילים לגיד אכילס הם הטיפול המרכזי בטנדינופתיה של הגיד. אין פרוטוקול אחד נכון: התוכנית האקסצנטרית של אלפרדסון, החיזוק הכבד והאיטי והתוכנית המדורגת עם ניטור כאב הביאו לתוצאות דומות. מה שמשותף להן הוא עומס שעולה בהדרגה לאורך 12 שבועות לפחות, כאב שמנוטר ולא נמנע לגמרי, והתאמה כשהכאב בחיבור לעקב. מתיחות, שיווי משקל וכושר אירובי הן תוספות, והחזרה לספורט מגיעה בסוף, עם תרגילים מהירים וקפיצות.
מקורות
- Chimenti RL, Neville C, Houck J, et al. Achilles Pain, Stiffness, and Muscle Power Deficits: Midportion Achilles Tendinopathy Revision – 2024. J Orthop Sports Phys Ther. 2024;54(12):CPG1-CPG32. doi:10.2519/jospt.2024.0302. PMID: 39611662
- Silbernagel KG, Thomeé R, Eriksson BI, Karlsson J. Continued sports activity, using a pain-monitoring model, during rehabilitation in patients with Achilles tendinopathy: a randomized controlled study. Am J Sports Med. 2007;35(6):897-906. PMID: 17307888
- Alfredson H, Pietilä T, Jonsson P, Lorentzon R. Heavy-load eccentric calf muscle training for the treatment of chronic Achilles tendinosis. Am J Sports Med. 1998;26(3):360-6. PMID: 9617396
- Stevens M, Tan CW. Effectiveness of the Alfredson protocol compared with a lower repetition-volume protocol for midportion Achilles tendinopathy: a randomized controlled trial. J Orthop Sports Phys Ther. 2014;44(2):59-67. PMID: 24261927
- Beyer R, Kongsgaard M, Hougs Kjær B, et al. Heavy Slow Resistance Versus Eccentric Training as Treatment for Achilles Tendinopathy: A Randomized Controlled Trial. Am J Sports Med. 2015;43(7):1704-11. PMID: 26018970
- Jonsson P, Alfredson H, Sunding K, et al. New regimen for eccentric calf-muscle training in patients with chronic insertional Achilles tendinopathy: results of a pilot study. Br J Sports Med. 2008;42(9):746-9. PMID: 18184750
- Murphy M, Travers M, Gibson W, et al. Rate of Improvement of Pain and Function in Mid-Portion Achilles Tendinopathy with Loading Protocols: A Systematic Review and Longitudinal Meta-Analysis. Sports Med. 2018;48(8):1875-1891. PMID: 29766442
- van der Vlist AC, Winters M, Weir A, et al. Which treatment is most effective for patients with Achilles tendinopathy? A living systematic review with network meta-analysis of 29 randomised controlled trials. Br J Sports Med. 2021;55(5):249-256. PMID: 32522732
- Silbernagel KG, Hanlon S, Sprague A. Current Clinical Concepts: Conservative Management of Achilles Tendinopathy. J Athl Train. 2020;55(5):438-447. PMID: 32267723