"דלקת בכף הרגל" היא אחד הביטויים הנפוצים ביותר לתיאור כאב בכף הרגל – אבל הוא מכסה מצבים שונים מאוד. ברוב המקרים מה שנקרא "דלקת" הוא בעצם עומס יתר מכני על רקמה מסוימת: הפסיה הפלנטרית, גיד אכילס, גידים אחרים או מפרקים שנשחקים. במצבים האלה התהליך הדלקתי מקומי ומתון, והטיפול מבוסס על ניהול עומס, חיזוק ותמיכה.
מנגד, יש מצבים של דלקת אמיתית ובולטת – גאוט (שיגדון), מחלות דלקתיות של המפרקים, בורסיטיס חריפה וזיהום – שבהם כף הרגל אדומה, חמה ונפוחה, והטיפול שונה לגמרי. הדף הזה מסביר מה זו דלקת, איך מבדילים בין עומס מכני לבין דלקת "אמיתית", מתי צריך לפנות לרופא בדחיפות, ולאן להמשיך לקרוא לפי מיקום הכאב.
בקצרה
- דלקת היא תגובה טבעית של הגוף לפגיעה ברקמה – לא תמיד "אויב" שצריך לחסל.
- רוב "הדלקות" בכף הרגל הן עומס יתר מכני (טנדינופתיה, פלנטר פסייטיס, שחיקת מפרקים), עם כאב שקשור לפעילות ובלי אודם וחום בולטים.
- כאב פתאומי וחזק עם אודם, חום ונפיחות של מפרק – בעיקר בבוהן הגדולה – מתאים לגאוט.
- נפיחות ונוקשות בכמה מפרקים, בשתי הרגליים, עם נוקשות בוקר ממושכת – יש לשלול מחלה דלקתית של המפרקים.
- אודם מתפשט, חום גוף או פצע בכף רגל של אדם עם סוכרת – יש לשלול זיהום ולפנות באותו יום.
- בדלקת מכנית, מדרסים, ניהול עומס וחיזוק הם הבסיס; תרופות נוגדות דלקת מקלות אך אינן "מרפאות".
מה יש בדף
- מה זו דלקת ברקמות השלד והשריר?
- עומס יתר מכני או דלקת אמיתית – איך מבדילים?
- הדלקות השכיחות בכף הרגל: עומס יתר על רקמה מסוימת
- כמה שכיחים כאבים ו"דלקות" בכף הרגל?
- יש לי "דלקת" ברגל כבר המון זמן – זה הגיוני?
- גאוט ודלקת מפרקים דלקתית
- זיהום, בורסיטיס חריפה ושארקו – מצבים שאסור לפספס
- איך מטפלים בדלקת בכף הרגל?
- מתי לפנות לרופא?
- מהניסיון הקליני שלי
- לסיכום
- שאלות נפוצות
מה זו דלקת ברקמות השלד והשריר?
דלקת (Inflammation) היא תהליך טבעי של מערכת החיסון, שמופעל כתגובה לנזק ברקמה – בין אם הנזק נגרם מגורם זר כמו חיידק או נגיף, ובין אם מפציעה פנימית כמו קרע בשריר, קרע ברצועה או שחיקה של מפרק. מטרת התהליך הדלקתי היא להגביל את היקף הנזק ולהתחיל תהליך של ריפוי ובנייה מחדש של הרקמה. הסימנים הקלאסיים של דלקת ידועים כבר מאות שנים: חום מקומי, אודם, נפיחות וכאב, ולעיתים גם פגיעה בתפקוד.
לכן חשוב לזכור שתהליך דלקתי תקין הוא חיובי והכרחי לתיקון רקמה פגועה. המטרה של תרופות נוגדות דלקת או של טיפול פיזיותרפי אינה "להעלים" את הדלקת, אלא לאזן אותה, להפחית כאב ומגבלה, ולאפשר לרקמה להשלים את תהליך הריפוי.
מה שהשתנה בעשורים האחרונים הוא ההבנה של כאבים כרוניים בגידים ובפסיה. מצבים שבעבר נקראו "דלקת גידים" (Tendinitis) או "דלקת הפסיה" (Fasciitis) מתבררים ברובם כתהליך של עומס יתר ושינוי במבנה הרקמה (טנדינופתיה), שבו יש מרכיב דלקתי מתון אבל לא דלקת חריפה קלאסית [1, 2]. להבנה הזו יש משמעות מעשית: בטיפול בהם, עומס מבוקר וחיזוק חשובים יותר ממנוחה ותרופות נוגדות דלקת.
עומס יתר מכני או דלקת אמיתית – איך מבדילים?
| סימן | עומס יתר מכני ("דלקת אורתופדית") | דלקת אמיתית בולטת (גאוט, מחלה דלקתית, זיהום) |
|---|---|---|
| התחלה | הדרגתית, לרוב אחרי שינוי בעומס, בנעליים או במשקל | לעיתים פתאומית, תוך שעות |
| קשר לפעילות | מחמיר בעומס ומשתפר במנוחה יחסית | כאב גם במנוחה ובלילה |
| אודם וחום | מעט או בכלל לא | בולטים |
| נפיחות | מקומית וקלה | בולטת, לעיתים בכמה מפרקים |
| מיקום | רקמה מוגדרת – גיד, פסיה, מפרק אחד | מפרק אחד חם במיוחד, כמה מפרקים, או אזור עור שאודם מתפשט בו |
| נוקשות בוקר | דקות ספורות ("צעדים ראשונים") | ממושכת, לעיתים יותר משעה |
| תחושה כללית | תקינה | לעיתים חום גוף, צמרמורת, תחושת חולי |
הטבלה היא כלי התמצאות בלבד. יש מצבים שמשלבים את שני הסוגים, ויש מצבים – כמו ארתרופתיה של שארקו בסוכרת – שנראים כמו דלקת אבל דורשים טיפול אחר לגמרי.
הדלקות השכיחות בכף הרגל: עומס יתר על רקמה מסוימת
דלקת בכף הרגל יכולה להיווצר מזיהום, מפטרייה, מקוץ שחדר לכף הרגל או מחתך ופציעה, אבל רוב הדלקות בכף הרגל הן מה שמכונה "דלקת אורתופדית" או דלקת של מערכת השלד והשריר – תגובה לקרעים זעירים ברקמות הרכות או לתהליכי שחיקה במפרקים הרבים של כף הרגל. כף הרגל היא מבוך של עצמות, מפרקים, רצועות, שרירים, גידים ועצבים, וכל אחד מהם עלול לכאוב, ולכן זיהוי המבנה הכואב אינו תמיד פשוט. הדרך הטובה ביותר להתחיל היא לפי המיקום:

כף הרגל האחורית – העקב
- דורבן ופלנטר פסייטיס – הגורם השכיח ביותר לכאב בעקב: כאב בתחתית העקב בצעדים הראשונים בבוקר.
- טנדינופתיה של גיד אכילס – כאב בגיד שמעל העקב, מחמיר בתחילת פעילות ובעליות.
- בורסיטיס של גיד אכילס – נפיחות ורגישות בחלק האחורי של העקב, לעיתים עם בליטה גרמית ולחץ של הנעל.
- תסמונת כרית השומן בעקב – כאב במרכז העקב בעמידה ובהליכה על משטח קשה.
הקשת וגב כף הרגל
- כאב בקשת כף הרגל – פסיה, גיד השוקה האחורי, עומס בכף רגל שטוחה או גבוהה.
- כאב ו"דלקת" בגב כף הרגל – גידי המיישרים, לחץ שרוכים ומפרקי אמצע כף הרגל.
- קפסוליטיס במפרקי TMT – גירוי הקופסית של מפרקי אמצע כף הרגל.
כף הרגל הקדמית והבוהן
- מטטרסלגיה – כאב בכרית כף הרגל מתחת לראשי המסרק.
- ססמואידיטיס – כאב מתחת לבסיס הבוהן הגדולה.
- הלוקס וולגוס והלוקס ריגידוס – כאב וגירוי סביב מפרק הבוהן הגדולה.

מפה מלאה של אזורי הכאב והגורמים לכל אחד מהם נמצאת בעמוד כאבים בכף הרגל.
כמה שכיחים כאבים ו"דלקות" בכף הרגל?
כאב בכף הרגל שכיח מאוד באוכלוסייה הבוגרת. סקירה שיטתית של מחקרי אוכלוסייה מצאה שכרבע מהאנשים בגיל העמידה ומעלה מדווחים על כאב בכף הרגל [3]. במחקר אוכלוסייה באנגליה, כאחד מכל עשרה מבוגרים סבל מכאב בכף הרגל שהגביל אותו בתפקוד היומיומי [4]. כאב בכף הרגל שכיח יותר אצל נשים, עולה עם הגיל ועם משקל הגוף, ונמצא קשור גם לסוכרת, למחלות כלי דם ולכאבים במקומות אחרים כמו הגב, הברכיים והירכיים [3, 5]. אצל רבים מהסובלים הכאב מופיע בשתי הרגליים.
מעבר לגיל ולמשקל, אורח החיים המודרני תורם לכך: שעות ארוכות של עמידה, עומסים חוזרים, משקל עודף ונעליים לא מתאימות הם טריגרים שכיחים להחמרה.
יש לי "דלקת" ברגל כבר המון זמן – זה הגיוני?
כן, וזה נפוץ מאוד. כאבים מכניים בכף הרגל הם לעיתים קרובות עקשניים יותר ואיטיים יותר להחלים מכאבים דומים באזורים אחרים בגוף. ההסבר המקובל פשוט: כשכואב לנו המרפק, אפשר להשתמש בו פחות ולתת לו לנוח. את כף הרגל, לעומת זאת, אנחנו ממשיכים להעמיס כל יום – בעמידה, בהליכה, בעבודה – ומפעילים עליה בדיוק את אותם כוחות שגרמו לפגיעה. כך תהליך הריפוי מתעכב.
לכן כדי להחלים מ"דלקת" מכנית בכף הרגל צריך לשלב שני דברים שנראים סותרים: מצד אחד להפחית את העומסים שמעוררים את הכאב ולהימנע ככל האפשר מכניסה לכאב, ומצד שני להמשיך להפעיל ולחזק את כף הרגל בפעילויות שאינן מכאיבות. גידים ופסיה צריכים עומס מבוקר כדי להחלים ולהתחזק [1]. פיזיותרפיסט שעוסק בבעיות כף הרגל יכול לעזור לבנות את האיזון הזה.
גאוט ודלקת מפרקים דלקתית
גאוט (שיגדון)
גאוט הוא דלקת מפרקים שנגרמת משקיעה של גבישי חומצה אורית במפרק. ההתקף הטיפוסי מתחיל בפתאומיות, לרוב בלילה: המפרק – בעיקר מפרק הבוהן הגדולה – נעשה כואב מאוד, אדום, חם ונפוח, עד שאפילו מגע של שמיכה מכאיב. התקף יכול לערב גם את גב כף הרגל, הקרסול או מפרקים אחרים [6]. האבחנה נעשית בידי רופא, לעיתים בשאיבת נוזל מהמפרק. הטיפול בהתקף תרופתי, ולאחר התקפים חוזרים מומלץ טיפול ארוך טווח להורדת רמת החומצה האורית [6, 7]. מדרס אינו הטיפול בגאוט, אבל נעל רחבה ורכה יכולה להקל בזמן התקף.
מחלות דלקתיות של המפרקים
דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), דלקת מפרקים פסוריאטית ומחלות דלקתיות אחרות פוגעות לעיתים קרובות בכף הרגל – לעיתים כבר בתחילת המחלה. הסימנים: נפיחות ורגישות בכמה מפרקים, לרוב בשתי הרגליים, בעיקר במפרקי כף הרגל הקדמית; נוקשות בוקר ממושכת; ולעיתים אצבע נפוחה כולה ("אצבע נקניקית") או כאב בנקודות החיבור של גידים לעצם, כמו בעקב. מצבים אלה דורשים אבחון וטיפול ראומטולוגי מוקדם. מדרסים ונעליים מתאימות הם חלק חשוב מהטיפול בכף הרגל במחלות אלו, אבל לא תחליף לטיפול התרופתי.
זיהום, בורסיטיס חריפה ושארקו – מצבים שאסור לפספס
- צלוליטיס (זיהום בעור וברקמה הרכה): אודם שמתפשט, חום מקומי, נפיחות וכאב, לעיתים עם חום גוף. לעיתים יש "שער כניסה" – פצע, סדק בעור, ציפורן חודרנית (ציפורן חודרנית) או פטרייה בין האצבעות.
- דלקת מפרקים זיהומית (Septic Arthritis): מפרק אחד חם, נפוח וכואב מאוד, עם קושי להזיז אותו, לעיתים עם חום. זהו מצב חירום שעלול להרוס את המפרק תוך ימים [8].
- זיהום בכף רגל של אדם עם סוכרת: בגלל אובדן תחושה ופגיעה בכלי הדם, הזיהום עלול להתקדם בלי כאב משמעותי. כל פצע עם אודם, הפרשה, ריח או נפיחות מחייב בדיקה באותו יום [9].
- בורסיטיס חריפה: שק נוזל (בורסה) שהתנפח – למשל מאחורי העקב או מעל בליטת עצם – עלול להיות חם ונפוח. כשיש אודם בולט וחום, צריך לשלול שהבורסה מזוהמת.
- ארתרופתיה של שארקו (Charcot): אצל אדם עם סוכרת ונוירופתיה, כף רגל חמה, אדומה ונפוחה – לעיתים בלי כאב משמעותי ובלי חבלה זכורה – עלולה להיות שלב פעיל של שארקו, שבו העצמות והמפרקים מתפרקים. לרוב מאבחנים בטעות "נקע" או "צלוליטיס". האבחון המוקדם וההגנה על כף הרגל בגבס או במגף מונעים עיוות קבוע [10].
גם נפיחות אחרי חבלה – נקע, שבר או פציעת ליספרנק – יכולה להיראות כמו דלקת, אבל מקורה טראומטי. חבורה בתחתית כף הרגל אחרי חבלה מחייבת שלילת פציעת ליספרנק. כאב ממוקד בעצם שמחמיר עם עומס יכול להיות שבר מאמץ. נפיחות עם נימול או צריבה מתוארת בעמוד נימול בכף הרגל.
איך מטפלים בדלקת בכף הרגל?
הטיפול תלוי לחלוטין בסוג הדלקת:
- דלקת מכנית (עומס יתר): ניהול עומס, תרגילי חיזוק ומתיחה מותאמים, נעליים תומכות, מדרסים, ובמידת הצורך טיפול פיזיותרפי. תרופות נוגדות דלקת ממשככות כאב לתקופה קצרה, אבל אינן מטפלות בסיבה, ולכן אינן תחליף לשינוי העומס [1].
- גאוט ומחלות דלקתיות: טיפול תרופתי לפי הנחיית רופא או ראומטולוג [6, 7], יחד עם נעליים ומדרסים שמקלים על המפרקים הפגועים.
- זיהום ושארקו: טיפול רפואי דחוף – אנטיביוטיקה, ניקוז או קיבוע – ולא טיפול עצמי [8, 9, 10].
האם מדרסים יכולים לפתור דלקות בכף הרגל?
בדלקות מכניות – כן, לעיתים קרובות. מדרסים הם אחד הכלים המרכזיים בטיפול, כי הם מפחיתים את העומס מהרקמה הפגועה ומאפשרים לה להחלים תוך כדי המשך התפקוד היומיומי. המדרס צריך להיות מותאם לרקמה הכואבת ולמבנה כף הרגל – מדרס לפלנטר פסייטיס שונה ממדרס למטטרסלגיה או לגיד אכילס. מידע על בחירת מדרסים נמצא בעמודים המלצות לבחירת מדרסים ומחיר מדרסים.
מתי לפנות לרופא?
באותו יום או לחדר מיון:
- אודם מתפשט, חום מקומי ונפיחות, במיוחד עם חום גוף או צמרמורת.
- מפרק אחד חם, נפוח ומאוד כואב, שקשה להזיז.
- פצע, הפרשה, אודם או נפיחות בכף רגל של אדם עם סוכרת.
- כף רגל חמה, אדומה ונפוחה אצל אדם עם סוכרת ונוירופתיה – גם בלי כאב.
- נפיחות וחבורה אחרי חבלה, עם קושי לדרוך.
בהקדם:
- התקף ראשון של כאב פתאומי, אדום ונפוח בבוהן הגדולה.
- נפיחות ונוקשות בכמה מפרקים, בשתי הרגליים, עם נוקשות בוקר ממושכת.
- כאב מכני שאינו משתפר אחרי 6–8 שבועות של טיפול שמרני.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
רוב המטופלים שמגיעים אליי עם "דלקת בכף הרגל" סובלים בפועל מעומס יתר על רקמה מסוימת – הפסיה, גיד אכילס, הכרית הקדמית או מפרקי אמצע כף הרגל. השאלה הראשונה שאני שואל היא אם הכאב "מתנהג" מכנית: האם הוא מחמיר בעמידה ובהליכה ומשתפר במנוחה. אם כן, אני מתמקד בעומס ובמבנה. אם יש אודם בולט, חום, נפיחות בכמה מפרקים או כאב לילי ללא קשר לפעילות – אני מפנה לבירור רפואי לפני שאני בונה מדרס.
במדרסים, ההבדל בין מדרס שעוזר למדרס שלא עוזר הוא לרוב בהתאמה לרקמה הכואבת ולא במחיר. אם הכנתם מדרסים ל"דלקת" בכף הרגל והם לא עזרו, עזרו מעט או אפילו הזיקו, כדאי לחזור למי שהכין אותם ולבקש התאמה – הגבהה, ריכוך, הזזת תמיכה. אם גם אחרי כמה ניסיונות אין שיפור, ייתכן שכדאי לקבל הערכה חוזרת אצל אדם אחר, שבודק קודם את האבחנה ורק אחר כך את המדרס.
לסיכום
"דלקת בכף הרגל" היא שם כללי. ברוב המקרים מדובר בעומס יתר מכני על גיד, פסיה או מפרק, עם תהליך דלקתי מקומי ומתון, שמגיב טוב לניהול עומס, חיזוק, נעליים מתאימות ומדרסים. במיעוט המקרים מדובר בדלקת אמיתית ובולטת – גאוט, מחלה דלקתית של המפרקים, בורסיטיס חריפה, זיהום או שארקו – שבה אודם, חום, נפיחות וכאב במנוחה מחייבים בירור רפואי, ולעיתים בדחיפות. זיהוי המיקום והאופי של הכאב הוא הצעד הראשון; משם אפשר להמשיך לעמוד הייעודי לכל מצב, או לתמונה הכללית בעמוד כאבים בכף הרגל.
שאלות נפוצות
האם צריך אנטיביוטיקה לדלקת בכף הרגל?
רק כשמדובר בזיהום חיידקי – למשל צלוליטיס, דלקת מפרקים זיהומית או זיהום בכף רגל של אדם עם סוכרת – ולפי החלטת רופא [8, 9]. ב"דלקת" מכנית של גיד, פסיה או מפרק אין חיידק, ולכן אנטיביוטיקה אינה רלוונטית; גם בגאוט הטיפול שונה לגמרי [6].
האם כדורים נוגדי דלקת מרפאים את הדלקת?
בדלקת מכנית הם מקלים על הכאב לתקופה קצרה, אבל אינם מטפלים בעומס שגרם לבעיה, ולכן אינם תחליף לשינוי העומס, לחיזוק ולהתאמת הנעליים [1]. כדאי ליטול אותם לפי הנחיית רופא או רוקח, במיוחד כשיש מחלות רקע או נוטלים תרופות אחרות.
כמה זמן לוקח לדלקת בכף הרגל לחלוף?
זה תלוי בסוג הבעיה. בעיות עומס מכני בכף הרגל נוטות להיות עקשניות, כי ממשיכים לדרוך על הרקמה הפגועה כל יום. אם כאב מכני אינו משתפר אחרי 6–8 שבועות של טיפול שמרני, כדאי לפנות לבדיקה ולבחון מחדש את האבחנה. אודם, חום, נפיחות בולטת או חום גוף מחייבים פנייה מוקדמת בהרבה – לפי הרשימה שלמעלה.
נפיחות בכף הרגל – האם זו דלקת?
לא תמיד. נפיחות בשתי כפות הרגליים והקרסוליים, בלי אודם וחום, שמחמירה לקראת הערב ומשאירה גומה בלחיצה, היא לרוב בצקת – הצטברות נוזלים – ולא דלקת. היא יכולה לנבוע מעמידה או ישיבה ממושכות ומאי-ספיקה של הוורידים, אבל גם מתרופות מסוימות וממחלות לב, כליות או כבד, ולכן בצקת חדשה או מתמשכת מצריכה בדיקה רפואית. נפיחות פתאומית ברגל אחת, עם חום ורגישות בשוק, מחייבת בדיקה דחופה לשלילת פקקת ורידים. נפיחות מקומית עם כאב שקשור לפעילות מתאימה יותר לבעיה מכנית, ונפיחות אחרי חבלה – לפציעה כמו נקע בקרסול.
מקורות
- Millar NL, et al. Tendinopathy. Nat Rev Dis Primers. 2021;7(1):1. PMID: 33414454.
- Cook JL, Purdam CR. Is tendon pathology a continuum? A pathology model to explain the clinical presentation of load-induced tendinopathy. Br J Sports Med. 2009;43(6):409-16. PMID: 18812414.
- Thomas MJ, et al. The population prevalence of foot and ankle pain in middle and old age: a systematic review. Pain. 2011;152(12):2870-2880. PMID: 22019150.
- Garrow AP, et al. The Cheshire Foot Pain and Disability Survey: a population survey assessing prevalence and associations. Pain. 2004;110(1-2):378-84. PMID: 15275789.
- Hill CL, et al. Prevalence and correlates of foot pain in a population-based study: the North West Adelaide health study. J Foot Ankle Res. 2008;1(1):2. PMID: 18822153.
- Dalbeth N, et al. Gout. Lancet. 2021;397(10287):1843-1855. PMID: 33798500.
- FitzGerald JD, et al. 2020 American College of Rheumatology Guideline for the Management of Gout. Arthritis Care Res (Hoboken). 2020;72(6):744-760. PMID: 32391934.
- Mathews CJ, et al. Bacterial septic arthritis in adults. Lancet. 2010;375(9717):846-55. PMID: 20206778.
- Senneville É, et al. IWGDF/IDSA guidelines on the diagnosis and treatment of diabetes-related foot infections (IWGDF/IDSA 2023). Diabetes Metab Res Rev. 2024;40(3):e3687. PMID: 37779323.
- Rogers LC, et al. The Charcot foot in diabetes. Diabetes Care. 2011;34(9):2123-9. PMID: 21868781.