מחלת סוור'ס ( sever's disease)

קשה להעריך את שכיחות הופעת המחלה מאחר והערכה הרווחת כיום היא כי מרבית המקרים  אינם מדווחים כלל וחולפים באופן ספונטני ללא התערבות רפואית, אך קיימת הסכמה כי מחלת סוור'ס הנה תופעה שכיחה בגיל הצמיחה בקרב בני נוער העוסקים בספורט, ומהווה את הסיבה השכיחה ביותר לכאבי עקב בקרב מתבגרים פעילים.

מחקרים מצביעים כי 65%-85% מהחולים במחלה הם נערים ( זכר), רובם פעילים ספורטיבית. לרוב המחלה פוגעת בנערים בגילאים 10-14 ובנערות בגילאים מעט נמוכים יותר.

לרוב מחלת סרוו'ס תופיע כתלונות מינוריות של ילדים ( לרוב בנים) בגילאים 9-10 על כאבים בחלק האחורי תחתון של העקב הכאבים יתגברו  במהלך פעילות ספורטיבית עצימה וימשכו גם לאחר הפעילות.  מנוחה עשויה להקל על התסמינים אך לאחר חזרה לפעילות ספורטיבית הם עשויים לשוב.

במקרים של דלקת חריפה הכאב עשוי להגביל פעילות יומית כמו הליכה רגילה ועמידה ממושכת.

דורבן פלנטרי \ פלנטר פצאיטיס ( plantar fasciitis).

דלקת של כריות השומן \ heel fat pad syndrom.

דלקת בגיד אכילס.

פריצת דיסק או הקרנה מהגב התחתון.

אך אבחנות אלו כמעט תמיד יופיעו בגילאים מבוגרים יותר ולכן כאבים בעקב אצל נערים מתבגרים העוסקים בספורט מיד יחשידו למחלת סוור'ס.

מטרת הטיפול לרוב היא הורדת עומסים ולכן ההמלצה הראשונה למטופלים הסובלים ממחלת סוור'ס היא מנוחה יחסית כלומר לא לבצע פעילות הגוררת כאבים רלוונטיים במקום, במחקר שנערך על ידי מיצלי באירלנד התברר כי כ84% מהמטופלים ( 85 במספר) חזרו לפעילות ספורטיבית מלאה לאחר 8-9 שבועות מנוחה.

מטופלים במצב קל יותר עשויים לצלוח את הבעיה על ידי מדרסים בעלי הגבהה לעקב ותמיכה מלאה בקשת, מתיחות , שימוש בקרח לפני ואחרי הפעילות הספורטיבית.

טיפול על ידי נוגדי דלקת ונוגדי כאב במידה וקיימים כאבים חדים לאחר פעילות עשויים לסייע בהורדת הכאבים.

טיפול מונע על ידי שילוב מדרסים מתאימים, סולם מאמצים מפוקח, מתיחות של גיד אכילס, טיפול בטווחי תנועה מוגבלים, שמירה על יחסי אימון - מנוחה מפוקחים, שעות שינה מסודרות ותזונה ראויה.