כאבים בבוהן הגדולה (באגודל כף הרגל) הם אחת התלונות השכיחות ביותר בכף הרגל הקדמית. ברוב המקרים הכאב נובע מאחד מכמה מצבים מוכרים: עיוות של מפרק הבוהן (הלוקס ולגוס, "בוניון"), שחיקה של המפרק (הלוקס ריגידוס), גירוי של עצמות הססמואיד שמתחת למפרק, נקע ספורט (טרף טו), התקף גאוט או בעיה בציפורן. שלוש שאלות פשוטות מצמצמות מהר את האפשרויות: איפה בדיוק כואב, איך הכאב התחיל (בהדרגה או בבת אחת), ומה מחמיר אותו.
הבוהן הגדולה היא צומת מרכזי של העברת משקל בהליכה – בשלב הדחיפה היא נושאת חלק גדול מהעומס על קדמת כף הרגל – ולכן כמעט כל שינוי במבנה, בתנועה או בהנעלה מורגש בה. הדף הזה הוא מדריך אבחנה מבדלת: הוא עוזר להבין לאיזה כיוון הכאב שלכם מכוון, ומפנה לדף המעמיק של כל מצב.
בקצרה
- כאב בצד הפנימי של המפרק עם בליטה ושפשוף בנעל – לרוב הלוקס ולגוס (בוניון).
- כאב ונוקשות בגב המפרק, עם הגבלה ביישור הבוהן כלפי מעלה – לרוב הלוקס ריגידוס.
- כאב מתחת לבסיס הבוהן, בכרית כף הרגל, שמחמיר בדחיפה ובעמידה על קצות האצבעות – ססמואידיטיס או עומס על כרית השומן.
- כאב פתאומי, אדום, חם ונפוח – גאוט או זיהום, ומחייב בדיקה רפואית מהירה.
- פציעת ספורט חדה עם כיפוף יתר של הבוהן – טרף טו; כאב סביב הציפורן – לרוב ציפורן חודרנית.
- הצד (רגל ימין או שמאל) כמעט לא משנה את האבחנה – המיקום וקצב ההופעה הם שמכוונים.
מה יש בדף
- למה הבוהן הגדולה כואבת כל כך הרבה?
- כאב בבוהן ברגל שמאל או ברגל ימין – האם יש הבדל?
- איך מבחינים? טבלת מיקום וקצב הופעה
- כאב הדרגתי בצד הפנימי של המפרק – הלוקס ולגוס (בוניון)
- כאב ונוקשות בגב המפרק – הלוקס ריגידוס
- כאב מתחת לבסיס הבוהן – ססמואידיטיס
- פציעה חדה בספורט – טרף טו (נקע של הבוהן הגדולה)
- כאב פתאומי, אדום וחם – גאוט (שיגדון)
- כאב סביב הציפורן – ציפורן חודרנית ובעיות עור
- סיבות פחות שכיחות שכדאי להכיר
- מה אפשר לעשות בינתיים?
- מתי לפנות לבדיקה?
- מהניסיון הקליני שלי
- לסיכום
- שאלות נפוצות
למה הבוהן הגדולה כואבת כל כך הרבה?
מפרק בסיס הבוהן הגדולה – המפרק המסרקי-פלנגאלי הראשון (MTP1) – עובד קשה בכל צעד. בשלב האחרון של הדריכה, כשהעקב מתרומם, הבוהן מתיישרת כלפי מעלה (דורסיפלקציה) והגוף "מתגלגל" מעליה קדימה. ברגע הזה עובר דרך השורה הראשונה של כף הרגל עומס משמעותי, ובריצה, בקפיצה ובשינויי כיוון העומס גדל עוד יותר. מתחת לראש המסרק הראשון יושבות שתי עצמות ססמואיד קטנות וכרית שומן שסופגות את הלחץ, ומסביב למפרק עוברים גידים, רצועות ועצבים תחושתיים. פירוט על המבנה הזה יש בדפים עצמות כף הרגל ומפרקים ורצועות בכף הרגל, ועל התנועה עצמה בדף מחזור ההליכה.
כאבי כף רגל שכיחים מאוד באוכלוסייה הבוגרת, ובוהן גדולה כואבת היא אחד המקורות הנפוצים שלהם [1]. מבחינה מעשית, אפשר לחלק את הסיבות לשלוש משפחות: בעיות מבניות-ניווניות שמתפתחות לאט (הלוקס ולגוס, הלוקס ריגידוס), בעיות עומס ופציעה (ססמואידיטיס, עומס על כרית כף הרגל, טרף טו, שבר מאמץ), ובעיות דלקתיות או מקומיות שאינן מכניות (גאוט, זיהום, ציפורן חודרנית). לפעמים יש שילוב – למשל הלוקס ולגוס ותיק שגורם גם לשחיקה במפרק.
כאב בבוהן ברגל שמאל או ברגל ימין – האם יש הבדל?
רבים מחפשים "כאבים בבוהן ברגל שמאל" או "כאב בבוהן רגל ימין", כאילו לצד יש משמעות אבחנתית. בפועל, כמעט לכל המצבים המתוארים בדף אין העדפה לרגל מסוימת. מה שכן חשוב:
- כאב בצד אחד בלבד, שהופיע בפתאומיות – מחשיד יותר לאירוע מקומי: נקע, שבר, התקף גאוט או זיהום.
- כאב בשתי הרגליים, שהתפתח בהדרגה – מתאים יותר למצב מבני או ניווני. גם הלוקס ולגוס וגם הלוקס ריגידוס מופיעים פעמים רבות בשתי הרגליים, גם אם אחת כואבת יותר.
- כאב שמופיע דווקא ברגל הדומיננטית בספורט (רגל הבעיטה, רגל הניתור) – מכוון לעומס יתר: ססמואידיטיס, שבר מאמץ בססמואיד או טרף טו.
- הבדל במבנה בין הרגליים – למשל רגל אחת שטוחה יותר או הבדל באורך הרגליים – יכול להסביר למה דווקא צד אחד מעמיס יותר.
לכן, כשמנסים להבין כאב בבוהן, עדיף לשאול "איפה ואיך" ולא "באיזו רגל".
איך מבחינים? טבלת מיקום וקצב הופעה
הטבלה מסכמת את ההכוונה הראשונית. היא לא מחליפה בדיקה, אבל עוזרת לדעת איזה דף לקרוא ומה לשאול.
| מיקום הכאב | איך התחיל | מה עוד מאפיין | הכיוון האבחנתי |
|---|---|---|---|
| צד פנימי של המפרק, בליטה | בהדרגה, חודשים-שנים | שפשוף בנעל, בוהן נוטה החוצה | הלוקס ולגוס (בוניון) |
| גב המפרק, בליטה גרמית | בהדרגה | נוקשות, קושי ביישור הבוהן, כאב בדחיפה | הלוקס ריגידוס |
| מתחת לבסיס הבוהן | בהדרגה, לפעמים אחרי עלייה בעומס | כאב בדחיפה ובעמידה על קצות האצבעות | ססמואידיטיס או עומס על כרית השומן |
| כל המפרק, נפיחות וחבורה | בבת אחת, באירוע ספורט | כיפוף יתר של הבוהן כלפי מעלה | טרף טו |
| כל המפרק, אדום וחם מאוד | בבת אחת, לרוב בלילה | גם מגע של שמיכה כואב | גאוט – ולשלול זיהום |
| סביב הציפורן | בהדרגה או אחרי גזירה | אודם, נפיחות, לפעמים הפרשה | ציפורן חודרנית |
| ציפורן מעובה ומשנה צבע | בהדרגה | כאב בלחץ של הנעל | פטרת ציפורניים |
| מתחת לאצבע השנייה, לא בבוהן | בהדרגה | תחושת "גרב מקופל", אצבע שנייה מתרוממת | קרע בפלנטר פלייט או מטטרסלגיה |
לכל אחד מהמצבים בטבלה יש דף מפורט: הלוקס ולגוס, הלוקס ריגידוס, ססמואידיטיס, טרף טו, גאוט, ציפורן חודרנית, פטרת ציפורניים, קרע בפלנטר פלייט ומטטרסלגיה.
כאב הדרגתי בצד הפנימי של המפרק – הלוקס ולגוס (בוניון)
הלוקס ולגוס הוא עיוות שבו עצם המסרק הראשונה נודדת פנימה והבוהן הגדולה נוטה החוצה, לכיוון האצבע השנייה. בצד הפנימי של המפרק נוצרת בליטה – הבוניון – שמורכבת מראש המסרק הבולט ומבורסה (שק נוזל) מעובה מעליה. זהו מצב שכיח מאוד, בעיקר אצל נשים ועם העלייה בגיל [2].
הכאב בהלוקס ולגוס מגיע בדרך כלל משלושה מקורות: שפשוף ולחץ של הבליטה בנעל צרה, גירוי של המפרק עצמו בסופי טווח התנועה, ומעבר עומס אל המסרקים המרכזיים (כאב מתחת לאצבע השנייה והשלישית) כשהבוהן מאבדת את יכולתה לשאת משקל. חשוב לדעת שחומרת הזווית בצילום אינה מנבאת את עוצמת הכאב – יש אנשים עם עיוות גדול שכמעט לא כואב להם, ולהפך. כל הפרטים על המנגנון, הדירוג והטיפול – בדף הלוקס ולגוס, ולמי שמתעניין במחקר על הגורמים – בדף גורמים להלוקס ולגוס.
כאב ונוקשות בגב המפרק – הלוקס ריגידוס
הלוקס ריגידוס הוא שחיקה (אוסטאוארתריטיס) של מפרק בסיס הבוהן, והוא המפרק השכיח ביותר לשחיקה בכף הרגל [3]. התמונה האופיינית: כאב בגב המפרק, בליטה גרמית (אוסטאופיט) שאפשר למשש, ובעיקר הגבלה ביישור הבוהן כלפי מעלה. הכאב מחמיר בפעולות שדורשות את התנועה הזו – הליכה מהירה, עלייה בשיפוע, ירידה במדרגות, כריעה על קצות האצבעות – ובנעליים גמישות מאוד. בנעל עם סוליה קשיחה הכאב לרוב פוחת.
ההבדל בינו לבין הלוקס ולגוס חשוב: בהלוקס ולגוס הבעיה העיקרית היא סטייה של הבוהן, ובהלוקס ריגידוס הבוהן ישרה יחסית אבל "תקועה". הטיפול שונה בהתאם. המצב מופיע לעיתים קרובות בשתי הרגליים ויש לו רקע משפחתי אצל חלק ניכר מהמטופלים [4]. פירוט מלא בדף הלוקס ריגידוס, ודרגות החומרה והאפשרויות הניתוחיות – בדף סיווג וטיפול ניתוחי בהלוקס ריגידוס.
כאב מתחת לבסיס הבוהן – ססמואידיטיס
מתחת לראש המסרק הראשון יושבות שתי עצמות ססמואיד קטנות, שקועות בגידי השריר המכופף הקצר של הבוהן. הן פועלות כמו גלגלת שמשפרת את המנוף של השריר, וסופגות עומס רב בכל דחיפה. עומס חוזר – ריצה, ריקוד, ספורט עם קפיצות ושינויי כיוון, נעלי עקב – עלול לגרות אותן ואת הרקמה שסביבן [5].

הכאב ממוקם בכרית כף הרגל מתחת לבוהן, מחמיר בדחיפה, בעמידה על קצות האצבעות ובהליכה יחפה על משטח קשה, ובלחיצה ישירה על הנקודה. בדרך כלל הוא מתפתח בהדרגה. כאב שהופיע בבת אחת אחרי עלייה חדה באימונים מחשיד לשבר מאמץ בססמואיד, שדורש הדמיה. גורמים שמגבירים את העומס על האזור הם כף רגל עם קשת גבוהה ונוקשה, שבה השורה הראשונה "צונחת" ונושאת יותר משקל, ומגבלה בכיפוף הקרסול כלפי מעלה (למשל קיצור של שרירי הסובך וגיד אכילס), שמעבירה עומס מוקדם יותר לקדמת כף הרגל. פרטים נוספים בדף ססמואידיטיס.
עומס על כרית כף הרגל מתחת לבוהן
לא כל כאב מתחת לבוהן הוא ססמואידיטיס. כרית השומן שמתחת לראשי המסרקים עלולה להידלדל עם השנים או בעקבות עומס דחיסה ממושך, ואז הלחץ מגיע כמעט ישירות לעצם. במישוש מרגישים כרית דקה ורגישה, לעיתים עם יבלת כואבת מתחתיה, והליכה יחפה על משטח קשה נעשית קשה מאוד. מצב זה שייך למשפחת המטטרסלגיה – כאבים מתחת לראשי המסרקים – וגורמי הסיכון דומים: קשת גבוהה ונוקשה, הגבלה בקרסול, הנעלה דקה וקשה או נעלי עקב, וספורט עם קפיצות ושינויי כיוון. גם יבלות בכף הרגל מתחת לבוהן יכולות להיות סימן לעומס מרוכז באזור. אפשר לראות את פיזור העומס הזה במדידת לחצים, כפי שמוסבר בדף לחצים בכף הרגל.
פציעה חדה בספורט – טרף טו (נקע של הבוהן הגדולה)
טרף טו (Turf Toe) הוא נקע של מפרק בסיס הבוהן. מנגנון הפציעה האופייני: כף הרגל נמצאת בסוף שלב הדריכה, העקב באוויר והבוהן על הקרקע, ועומס חיצוני – נפילה של שחקן אחר, דחיפה חזקה, משטח שאוחז חזק – מכופף את הבוהן כלפי מעלה מעבר לטווח שלה. הקופסית והרצועות בצד התחתון של המפרק (הפלנטר פלייט) נמתחות או נקרעות, ובצד העליון הסחוס עלול להידחס ולהיפגע [6].
התמונה: כאב חד ברגע הפציעה, שבמשך 24 השעות הבאות הופך לכאב עמום עם נפיחות, חבורה והגבלה בכל תנועות הבוהן. בניגוד למצבים ההדרגתיים, כאן יש תמיד אירוע ברור. בפציעה קשה יש לשלול קרע מלא או נדידה של עצמות הססמואיד, ולכן חשוב לא "לשחק דרך הכאב". פירוט בדף טרף טו.
כאב פתאומי, אדום וחם – גאוט (שיגדון)
גאוט היא מחלת מפרקים דלקתית שנגרמת משקיעה של גבישי חומצת שתן במפרק. מפרק בסיס הבוהן הגדולה הוא המקום הקלאסי להתקף – מצב שמכונה פודגרה (Podagra). ההתקף מתחיל לרוב בפתאומיות, פעמים רבות בלילה או לפנות בוקר: המפרק נעשה אדום, חם, נפוח וכואב עד כדי כך שגם מגע של שמיכה קשה לשאת. השיא מגיע בתוך פחות מיממה, והתקף שלא טופל חולף בדרך כלל תוך ימים עד שבועיים [7].
גאוט שכיחה יותר בגברים ובגיל המבוגר, ואצל נשים בעיקר אחרי גיל המעבר. זו בעיה רפואית ולא מכנית: הטיפול הוא תרופתי, ומדרס לא פותר אותה. נקודה קריטית – לזיהום חיידקי במפרק יכולה להיות תמונה דומה מאוד, וזה מצב חירום [8]. התקף ראשון, חום, תחושת חולי או פצע סמוך למפרק מחייבים בדיקה רפואית באותו יום. פרטים על האבחון והטיפול לפי ההנחיות העדכניות [9] בדף גאוט בבוהן הגדולה.
כאב סביב הציפורן – ציפורן חודרנית ובעיות עור
כשהכאב ממוקם בקצה הבוהן, בשולי הציפורן, ולא במפרק, הסיבה השכיחה ביותר היא ציפורן חודרנית: שולי הציפורן חודרים לעור, ונוצרים אודם, נפיחות, רגישות ולעיתים זיהום. גזירה מעוגלת או קצרה מדי ונעליים צרות בקדמת הנעל הם גורמים מוכרים, ויש טיפולים יעילים, שמרניים וכירורגיים מקומיים [10]. פירוט בדף ציפורן חודרנית. ציפורן מעובה, צהבהבה ומתפוררת מכוונת לפטרת ציפורניים, שעלולה לכאוב בגלל לחץ של הנעל. דימום מתחת לציפורן אחרי מכה או ריצה ארוכה בירידות הוא סיבה נוספת, בדרך כלל חולפת.
סיבות פחות שכיחות שכדאי להכיר
- שבר בפלנגה של הבוהן או בססמואיד – אחרי מכה או נפילת חפץ, עם כאב ממוקד ונפיחות. שבר מאמץ בססמואיד מופיע אצל ספורטאים בלי מכה אחת ברורה.
- מחלות מפרקים דלקתיות (דלקת מפרקים שגרונית, דלקת מפרקים פסוריאטית) – בדרך כלל עם מעורבות של מפרקים נוספים, נוקשות בוקר ממושכת או נפיחות של אצבע שלמה.
- לחץ על עצב תחושתי בגב או בצד הפנימי של הבוהן, לרוב מנעל או מבליטה גרמית – עם נימול, שריפה או "זרמים" ולא רק כאב. אם התחושה משתנה בכל כף הרגל, ראו נימול ותחושת שריפה בכף הרגל.
- בעיה במפרק שבין שתי עצמות הבוהן (המפרק הבין-פלנגאלי) – שחיקה או גירוי, לעיתים כפיצוי על מפרק בסיס נוקשה.
- כף רגל סוכרתית – בסוכרת עם ירידה בתחושה, פצע, אודם או נפיחות בבוהן הם סיבה לבדיקה מהירה גם כשהכאב מועט.
מה אפשר לעשות בינתיים?
עד שמתבררת האבחנה, כמה צעדים פשוטים מתאימים לרוב המצבים המכניים (לא להתקף אדום וחם ולא לזיהום):
- להחליף נעליים – נעל עם קדמה רחבה, שלא לוחצת על הבליטה, וסוליה יציבה וקשיחה יחסית שמפחיתה את כיפוף הבוהן בדחיפה. נעלי עקב, נעליים דקות וכפכפים גמישים מחמירים כמעט כל כאב בבוהן.
- להפחית את מה שמעורר את הכאב – ריצות בעליות, קפיצות, ספורט עם שינויי כיוון, כריעה על קצות האצבעות – בלי להפסיק לגמרי לזוז.
- לבדוק את הקרסול ואת שרירי הסובך – מגבלה בכיפוף הקרסול כלפי מעלה מעבירה עומס לקדמת כף הרגל. מתיחה עדינה ועקבית של הסובך יכולה לעזור כשהמגבלה קיימת.
- לשקול מדרס מותאם – כשהבעיה מכנית, מדרס יכול לפזר מחדש את העומס על קדמת כף הרגל. סוג המדרס תלוי באבחנה: מה שמתאים לססמואידיטיס שונה ממה שמתאים להלוקס ריגידוס. הסבר על הסוגים בדף סוגי מדרסים, ועל התאמה אישית בדף מדרסים בהתאמה אישית.
מתי לפנות לבדיקה?
פנו לבדיקה רפואית באותו יום אם:
- המפרק אדום, חם ונפוח מאוד, במיוחד בהתקף ראשון, עם חום או תחושת חולי.
- יש פצע, הפרשה או אודם מתפשט סביב הבוהן, ובמיוחד אם יש לכם סוכרת או בעיה בזרימת הדם.
- אחרי חבלה אינכם מצליחים לדרוך, הבוהן מעוותת או שיש חשד לשבר.
- יש שינוי צבע של הבוהן (חיוורון, כחלון) או קור.
פנו לבדיקה מתוכננת אם הכאב נמשך יותר מכמה שבועות למרות החלפת נעליים והפחתת עומס, אם הבליטה או הנוקשות מחמירות, אם הכאב מעיר אתכם בלילה, או אם הוא מגביל הליכה ופעילות. בדיקה טובה של כף הרגל – מישוש, בדיקת טווחי תנועה, הסתכלות על ההליכה ולעיתים צילום – מבחינה בדרך כלל בין המצבים בקלות יחסית. מה כוללת בדיקה כזו מוסבר בדף בדיקת כף הרגל.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
במרפאה, רוב המטופלים שמגיעים עם "כאב בבוהן" כבר בטוחים שיש להם בוניון. בפועל, חלק ניכר מהם סובלים בכלל מעומס מתחת לבסיס הבוהן – ססמואידיטיס או כרית שומן מדולדלת – או מנוקשות של המפרק. ההבחנה חשובה, כי מדרס שמתאים לבעיה אחת עלול להחמיר את האחרת. למשל, תמיכה קשיחה שמרימה את אזור הבוהן יכולה להקל בהלוקס ריגידוס ולהכאיב מאוד בססמואידיטיס.
דפוס שאני רואה שוב ושוב הוא כאב מתחת לבסיס הבוהן אצל אנשים עם קשת גבוהה ונוקשה, לעיתים יחד עם קיצור של שרירי הסובך. בכף רגל כזו המסרק הראשון נוטה "לצנוח" ולשאת חלק לא פרופורציונלי מהמשקל, וכשמוסיפים נעליים דקות, נעלי עקב או ספורט עם שינויי כיוון, האזור לא עומד בעומס. בגישה שלי, הטיפול בכאבים כאלה מתחיל בפיזור מחדש של העומס: מדרס בהתאמה אישית שמוריד לחץ מבסיס הבוהן ומעביר אותו לאזורים שיכולים לשאת אותו, יחד עם החלפת הנעלה והפחתה זמנית של הפעילות המעוררת כאב. אני רואה הרבה מטופלים שכבר ניסו מדרסים "רגילים" בלי הצלחה, ובמקרים רבים הסיבה היא שהמדרס לא תוכנן לבעיה הספציפית בבוהן.
לסיכום
כאב בבוהן הגדולה אינו אבחנה אלא סימן. המיקום המדויק (צד פנימי, גב המפרק, מתחת לבוהן, סביב הציפורן) וקצב ההופעה (הדרגתי או פתאומי) מכוונים כמעט תמיד לאחד מכמה מצבים: הלוקס ולגוס, הלוקס ריגידוס, ססמואידיטיס או עומס על כרית כף הרגל, טרף טו, גאוט או ציפורן חודרנית. מצבים מכניים מגיבים בדרך כלל טוב לשינוי הנעלה, להפחתת עומס ולמדרס שמתאים לאבחנה. כאב אדום, חם ופתאומי מחייב בדיקה רפואית מהירה. לסקירה רחבה של כל כאבי כף הרגל, חזרו לדף כאבים בכף הרגל.
שאלות נפוצות
יש לי ״דלקת בבוהן״ – מה עושים?
המילה ״דלקת״ מתארת כמה מצבים שונים מאוד, והטיפול תלוי במה שקורה בפועל. מפרק אדום, חם ונפוח שהופיע בפתאומיות מחייב בדיקה רפואית באותו יום, כדי לאבחן גאוט ולשלול זיהום [7][8]. אודם ונפיחות בשולי הציפורן מכוונים לציפורן חודרנית [10]. כאב הדרגתי בלי אודם וחום הוא בדרך כלל גירוי מכני – מנעל, מעומס או משחיקת המפרק – ומגיב לשינוי הנעלה ולהפחתת עומס. על ההבדל בין דלקת אמיתית לעומס יתר ראו דלקת בכף הרגל.
הבוהן כואבת בלי שהייתה מכה – זה יכול להיות שבר?
כן, במקרים מסוימים. אצל ספורטאים ואנשים שהעלו בחדות את היקף האימונים, כאב ממוקד מתחת לבסיס הבוהן שהולך ומחמיר עלול להיות שבר מאמץ בעצם ססמואיד – גם בלי מכה אחת ברורה. מצב כזה דורש הדמיה ולא ״המשך אימונים דרך הכאב״. ראו שברי מאמץ בכף הרגל.
האם אפשר להבחין בבית בין התקף גאוט לזיהום במפרק?
לא באופן אמין. לזיהום חיידקי במפרק יכולה להיות תמונה דומה מאוד להתקף גאוט, וזה מצב חירום [8]. התקף ראשון, חום, תחושת חולי, פצע סמוך למפרק או סוכרת הם סיבה להיבדק באותו יום ולא לחכות שהכאב יחלוף.
האם מדרס יכול לעזור לכאב בבוהן הגדולה?
רק כשהבעיה מכנית, וסוג המדרס תלוי באבחנה: מה שמקל בהלוקס ריגידוס עלול להכאיב בססמואידיטיס, ולהפך. בגאוט, בזיהום ובבעיות ציפורן מדרס אינו הטיפול. כשהכאב מכני ונמשך למרות החלפת נעליים, בדיקה להתאמת מדרסים יכולה לברר אם פיזור מחדש של העומס מתאים לכם.
מקורות
- Thomas MJ, Roddy E, Zhang W, Menz HB, Hannan MT, Peat GM. The population prevalence of foot and ankle pain in middle and old age: a systematic review. Pain. 2011;152(12):2870-80. PMID: 22019150
- Nix S, Smith M, Vicenzino B. Prevalence of hallux valgus in the general population: a systematic review and meta-analysis. J Foot Ankle Res. 2010;3:21. PMID: 20868524
- Roddy E, Thomas MJ, Marshall M, Rathod T, Myers H, Menz HB, Thomas E, Peat G. The population prevalence of symptomatic radiographic foot osteoarthritis in community-dwelling older adults: cross-sectional findings from the clinical assessment study of the foot. Ann Rheum Dis. 2015;74(1):156-63. PMID: 24255544
- Coughlin MJ, Shurnas PS. Hallux rigidus: demographics, etiology, and radiographic assessment. Foot Ankle Int. 2003;24(10):731-43. PMID: 14587987
- Cohen BE. Hallux sesamoid disorders. Foot Ankle Clin. 2009;14(1):91-104. PMID: 19232995
- McCormick JJ, Anderson RB. Turf toe: anatomy, diagnosis, and treatment. Sports Health. 2010;2(6):487-94. PMID: 23015979
- Neogi T, Jansen TL, Dalbeth N, et al. 2015 Gout classification criteria: an American College of Rheumatology/European League Against Rheumatism collaborative initiative. Ann Rheum Dis. 2015;74(10):1789-98. PMID: 26359487
- Margaretten ME, Kohlwes J, Moore D, Bent S. Does this adult patient have septic arthritis? JAMA. 2007;297(13):1478-88. PMID: 17405973
- FitzGerald JD, Dalbeth N, Mikuls T, et al. 2020 American College of Rheumatology Guideline for the Management of Gout. Arthritis Care Res (Hoboken). 2020;72(6):744-760. PMID: 32391934
- Eekhof JA, Van Wijk B, Knuistingh Neven A, van der Wouden JC. Interventions for ingrowing toenails. Cochrane Database Syst Rev. 2012;(4):CD001541. PMID: 22513901