Forefoot varus (וארוס של כף הרגל הקדמית) הוא מצב שבו כף הרגל הקדמית נמצאת בהיפוך (אינברסיה) ביחס לכף הרגל האחורית: כשהעקב במצב "ניטרלי", הצד הפנימי של קדמת כף הרגל – אזור הבוהן הגדולה – גבוה יותר מהצד החיצוני. המושג נולד במודל הביומכני של Root משנות ה-70, שלפיו כדי שקדמת כף הרגל תגיע לקרקע, כף הרגל "מפצה" בפרונציה של המפרק התת-טלרי – ומכאן הקשר לפלטפוס.
בשנים האחרונות המושג נבחן מחדש: יש ויכוח על מידת אמינות המדידה, על השכיחות האמיתית, ועל ההבדל בין forefoot varus גרמי לבין forefoot supinatus – שינוי נרכש ברקמות הרכות. הדף מציג את שתי הגישות, וכל אחת מסומנת ככזו.
בקצרה
- Forefoot varus הוא היפוך של כף הרגל הקדמית ביחס לאחורית, שמתרחש במפרקי אמצע כף הרגל (midtarsal), ולפי מודל Root מפוצה בפרונציה.
- Forefoot supinatus נראה דומה, אבל הוא נרכש, ניתן לתיקון ידני, ונוצר בעקבות פרונציה ממושכת – כלומר הוא תוצאה ולא סיבה.
- המחקרים חלוקים לגבי השכיחות: במחקר אחד נמצא וארוס ב-87% מכפות הרגליים הבריאות, ובאחר דווקא ולגוס היה השכיח – בין השאר בגלל הבדלים בשיטות המדידה.
- המדידה המסורתית בגוניומטר אינה אמינה מספיק בין בודקים; שיטות צילום ומדידה ביחס לשוק אמינות יותר.
- מדרסים עם הגבהה מתחת לצד הפנימי של קדמת כף הרגל נפוצים בפרקטיקה, אבל הראיות לגבי יעילותם מוגבלות.
מהו forefoot varus?
במודל של Root, Orien ו-Weed, כף הרגל נבדקת כשהמטופל שוכב על הבטן, המפרק התת-טלרי מוחזק במצב "ניטרלי" והמפרק האמצעי של כף הרגל (midtarsal joint) "ננעל" על ידי לחיצה על ראש המסרק הרביעי והחמישי. במצב זה בודקים את מישור ראשי המסרק ביחס לציר העקב. כשהצד הפנימי גבוה – זהו forefoot varus; כשהוא נמוך – forefoot valgus [1].
לפי המודל, forefoot varus הוא עיוות גרמי ומולד, שנובע מהתפתחות לא מלאה של הסיבוב של צוואר הטאלוס בתקופה העוברית [1]. מאחר שבעמידה כל ראשי המסרק צריכים לגעת בקרקע, כף הרגל "מורידה" את הצד הפנימי באמצעות אוורסיה של העקב ופרונציה של המפרק התת-טלרי. התוצאה המתוארת: קשת נמוכה, עקב בולגוס וברך שמסתובבת פנימה – לעיתים יחד עם genu valgum [1]. ראו גם ולגוס של כף הרגל האחורית.
עם פיצוי ובלי פיצוי – מה ההבדל?
המודל מבחין בין שני מצבים, וההבחנה חשובה להבנת העומסים:
- forefoot varus מפוצה: המפרק התת-טלרי מבצע פרונציה מספקת, וקדמת כף הרגל יושבת מאוזנת על הקרקע. המחיר הוא פרונציה מוגברת ומתמשכת, עם עומס על המבנים בצד הפנימי – גיד השוקה האחורי, הפסיה הפלנטרית ואמצע כף הרגל.
- forefoot varus לא מפוצה (או מפוצה חלקית): כשאין מספיק טווח פרונציה, הקרן הראשונה נשארת מעט מורמת ואינה נושאת את חלקה בעומס, והצד החיצוני של קדמת כף הרגל נושא את רוב המשקל ונוטה יותר לפציעות. במקביל, הקרן הראשונה הלא יציבה עלולה לתרום לעיוותים של הבוהן הגדולה [1].
Forefoot varus או forefoot supinatus?
זו אחת ההבחנות החשובות ביותר בתחום, והיא משנה את הטיפול. Forefoot supinatus הוא היפוך של כף הרגל הקדמית שנרכש ברקמות הרכות: כשכף הרגל נמצאת בפרונציה ממושכת – למשל בפלטפוס נרכש במבוגרים – הקרן הראשונה נדחקת כלפי מעלה, והרקמות מתקצרות ומסתגלות. המצב ניתן לתיקון ידני (reducible) ונראה בבדיקה כמו forefoot varus, ולכן מתבלבלים ביניהם לעיתים קרובות [3].
| מאפיין | forefoot varus | forefoot supinatus |
|---|---|---|
| מקור | גרמי, נחשב מולד | רקמות רכות, נרכש |
| קשר לפרונציה | נחשב גורם לפרונציה | נוצר בעקבות פרונציה |
| תיקון ידני | אינו מתוקן בלחץ | ניתן לתיקון בלחץ ממושך על הקרן הראשונה |
| הקשר הקליני הטיפוסי | ממצא קבוע מגיל צעיר | מופיע במבוגרים עם פלטפוס נרכש מתקדם |
המשמעות המעשית: אם ההיפוך הוא supinatus, "תמיכה" בו במדרס עלולה לקבע את המצב במקום לאפשר לקרן הראשונה לחזור לקרקע. במבוגרים עם פלטפוס על רקע גיד השוקה האחורי forefoot supinatus הוא חלק מהעיוות, ויש לו משמעות גם בתכנון ניתוח [3].
מה אומר המחקר על forefoot varus?
הגישה המסורתית (מודל Root)
לפי מודל Root, forefoot varus הוא עיוות ספציפי ומדיד, הוא מסביר חלק מהפרונציה המוגזמת, ומדרס יצוק בהתאמה אישית עם הגבהה (posting) מתחת לצד הפנימי של קדמת כף הרגל מאזן אותו [1]. המודל השפיע מאוד על ייצור מדרסים, והמונחים שלו עדיין משמשים כשפה קלינית.
הראיות העדכניות
- שכיחות: במחקר על 120 נבדקים בריאים נמצא וארוס של כף הרגל הקדמית ב-87% מכפות הרגליים, ולגוס ב-9% ומצב ניטרלי רק ב-5% [4]. במחקר אחר, בנשים צעירות ובריאות, דווקא forefoot valgus היה השכיח, ו-rearfoot varus נמצא ב-84% מכפות הרגליים [5]. אם "עיוות" מופיע ברוב האנשים הבריאים, קשה לראות בו עיוות; ייתכן שמידה מסוימת של וארוס היא חלק מהטווח התקין [4].
- אמינות המדידה: מחקר על המדידות הביומכניות הנפוצות מצא אמינות נמוכה עד בינונית בין בודקים, במיוחד במדידות שנשענות על "מצב ניטרלי" [6]. מטא-אנליזה מ-2026 מצאה שמדידה חוזרת של אותו בודק אמינה, אבל בין בודקים הגוניומטר המסורתי נותן תוצאות לא עקביות, ואילו שיטות צילום ומדידה של יחס השוק לקדמת כף הרגל אמינות יותר [7].
- תוקף המודל: מחקרים שבדקו את המודל ישירות מצאו שהסיווגים הסטטיים של Root אינם מנבאים היטב את תנועת כף הרגל בהליכה [8], וחוקרים קוראים להפסיק להשתמש בתאוריית "המצב הניטרלי" ככלי מרכזי להחלטה [9].
- מודל חלופי: כבר ב-1995 הציעו McPoil ו-Hunt להחליף את הגישה שמבוססת על יישור סטטי במודל של עומס על רקמות (tissue stress model), שבו שואלים איזו רקמה עמוסה ואיך להפחית את העומס עליה [2].
- קשר לפציעות: יציבה סטטית של כף הרגל קשורה רק באופן מתון לחלק מהפציעות [10].
המסקנה המאוזנת: forefoot varus הוא תיאור שימושי של מה שרואים בבדיקה, אבל הוא אינו אבחנה שמסבירה לבדה כאב, ואין לבנות עליו לבד את הטיפול.
אילו בעיות קשורות ל-forefoot varus?
בספרות הקלינית ובניסיון המעשי מתוארות כקשורות לפרונציה מוגברת, בין אם מקורה ב-forefoot varus ובין אם לא: כאב בצד הפנימי של הקרסול ובעיות בגיד השוקה האחורי, דורבן ודלקת בפסיה הפלנטרית, כאב שוק מדיאלי ושברי מאמץ, בעיות בגיד אכילס, כאבי ברך קדמיים וכאבי גב תחתון. בצורה הלא מפוצה, כשהצד החיצוני נושא יותר עומס, מתוארים גם עומס על המסרקים החיצוניים, נוירומה של מורטון ו-הלוקס ולגוס. ראיות לקשר ספציפי בין forefoot varus לבין הבעיות האלה מוגבלות [10].
מתי לפנות לבדיקה?
כאשר יש כאב מתמשך בכף הרגל או בקרסול, פלטפוס שמחמיר בצד אחד, קושי לעמוד על קצות האצבעות ברגל אחת, או נפיחות בצד הפנימי של הקרסול – מצבים שמחייבים בדיקה של גיד השוקה האחורי ושל יציבות כף הרגל (אבחון פלטפוס).
איך מטפלים?
הטיפול מכוון לתסמינים ולא לזווית. הוא כולל מדרס, חיזוק של גיד השוקה האחורי, של שרירי כף הרגל ושל שרירי הירך, ומתיחות כשגיד אכילס מקוצר. במדרס, הגבהה מתחת לצד הפנימי של קדמת כף הרגל (forefoot varus post) מתאימה בעיקר כשהעיוות גרמי וקבוע; כשמדובר ב-supinatus, נכון יותר לתמוך בעקב ובקשת ולאפשר לקרן הראשונה לרדת לקרקע [3]. פירוט על מדרסים נמצא בדף מדרסים לפלטפוס, ועל המכניקה – בדף ביומכניקה של כף הרגל.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין forefoot varus ל-forefoot valgus?
שניהם מתארים את מישור ראשי המסרק ביחס לעקב, כשהעקב מוחזק במצב "ניטרלי": אם הצד הפנימי של קדמת כף הרגל גבוה מהחיצוני – זה forefoot varus; אם הוא נמוך – forefoot valgus [1]. השכיחות של כל אחד משתנה מאוד בין מחקרים: באחד נמצא וארוס ברוב כפות הרגליים הבריאות [4], ובאחר, בנשים צעירות, דווקא ולגוס היה השכיח [5].
האם forefoot varus גורם לפלטפוס?
לפי מודל Root, כף רגל עם forefoot varus מפצה בפרונציה, ולכן הקשת יורדת [1]. אבל הסיווגים הסטטיים של המודל אינם מנבאים היטב את תנועת כף הרגל בהליכה [8], והממצא שכיח גם אצל אנשים בריאים [4]. בנוסף, לפעמים הכיוון הפוך: forefoot supinatus נוצר בעקבות פלטפוס ממושך ולא גורם לו [3]. לכן במקרה הטוב זה גורם אחד מתוך כמה.
איך מודדים forefoot varus?
בשיטה המסורתית המטופל שוכב על הבטן, הבודק מחזיק את המפרק התת-טלרי במצב ניטרלי, "נועל" את אמצע כף הרגל ומודד את זווית ראשי המסרק ביחס לעקב [1]. אותו בודק מקבל תוצאות עקביות יחסית, אבל בין בודקים שונים המדידה בגוניומטר אינה אמינה; שיטות צילום ומדידה ביחס לשוק אמינות יותר [6][7]. על בדיקת כף הרגל השטוחה באופן כללי ראו אבחון פלטפוס.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
בייצור מדרסים אני עדיין משתמש במונחים של מודל Root כדי לתאר את היחס בין קדמת כף הרגל לאחורית, אבל אני לא מסתפק במדידה על מיטת הבדיקה. אני בודק אם ההיפוך של קדמת כף הרגל מתוקן בלחץ מתון על הקרן הראשונה – אם כן, אני מתייחס אליו כ-supinatus ונמנע מהגבהה מלאה מתחת לצד הפנימי, ומתמקד בשליטה בעקב ובתמיכה בקשת. כשההיפוך קבוע ולא מתוקן, הגבהה מתונה בקדמת המדרס יכולה לשפר את הנוחות. במצבים שבהם הקרן הראשונה אינה נושאת עומס והצד החיצוני של קדמת כף הרגל עמוס ויבלתי, אני מתכנן את המדרס כך שיפזר את העומס גם לצד הפנימי. את התגובה למדרס אני בודק לפי הסימפטומים ולא לפי השינוי בזווית.
לסיכום
Forefoot varus הוא מושג מרכזי במודל Root, שמתאר היפוך של כף הרגל הקדמית ביחס לאחורית ומסביר חלק מהפרונציה. המחקר העדכני מערער על אמינות המדידה המסורתית ועל היכולת של קטגוריה סטטית לנבא תנועה ופציעה, ומדגיש את ההבדל בין עיוות גרמי לבין forefoot supinatus נרכש. בפועל, כדאי להשתמש במושג כתיאור, להבחין בין שני המצבים, ולכוון את הטיפול לתסמינים. לסוגי פלטפוס נוספים ראו סוגי פלטפוס ו-היסטוריה של פלטפוס.
מקורות
- Root ML, Orien WP, Weed JH. Normal and Abnormal Function of the Foot. Clinical Biomechanics Corporation; Los Angeles; 1977. (ספר)
- McPoil TG, Hunt GC. Evaluation and management of foot and ankle disorders: present problems and future directions. J Orthop Sports Phys Ther. 1995;21(6):381-388. PMID: 7655482
- Evans EL, Catanzariti AR. Forefoot supinatus. Clin Podiatr Med Surg. 2014;31(3):405-413. PMID: 24980930
- Garbalosa JC, McClure MH, Catlin PA, Wooden M. The frontal plane relationship of the forefoot to the rearfoot in an asymptomatic population. J Orthop Sports Phys Ther. 1994;20(4):200-206. PMID: 7987380
- McPoil TG, Knecht HG, Schuit D. A Survey of Foot Types in Normal Females between the Ages of 18 and 30 Years. J Orthop Sports Phys Ther. 1988;9(12):406-409. PMID: 18796984
- Van Gheluwe B, Kirby KA, Roosen P, Phillips RD. Reliability and accuracy of biomechanical measurements of the lower extremities. J Am Podiatr Med Assoc. 2002;92(6):317-326. PMID: 12070231
- Carrelero Camp S, Dalmau-Pastor M, De Blas CS, Vergés Sala C, De Planell Mas E, Hernández-Secorún M. Comparative analysis of measurement methods for forefoot varus reliability: A systematic review and meta-analysis. J Bodyw Mov Ther. 2026;46:521-535. PMID: 41927217
- Jarvis HL, Nester CJ, Bowden PD, Jones RK. Challenging the foundations of the clinical model of foot function: further evidence that the root model assessments fail to appropriately classify foot function. J Foot Ankle Res. 2017;10:7. PMID: 28174604
- Harradine P, Gates L, Bowen C. If It Doesn't Work, Why Do We Still Do It? The Continuing Use of Subtalar Joint Neutral Theory in the Face of Overpowering Critical Research. J Orthop Sports Phys Ther. 2018;48(3):130-132. PMID: 29490602
- Neal BS, Griffiths IB, Dowling GJ, et al. Foot posture as a risk factor for lower limb overuse injury: a systematic review and meta-analysis. J Foot Ankle Res. 2014;7(1):55. PMID: 25558288