פלטפוס נרכש הוא שיטוח של כף הרגל שמופיע או מחמיר בבגרות, אצל אדם שכף רגלו הייתה בעבר בעלת קשת רגילה או שטוחה במידה מתונה ויציבה. הסיבה השכיחה ביותר היא כשל הדרגתי של גיד השוקה האחורי ושל הרצועות בצד הפנימי של כף הרגל. מאז 2020 המצב נקרא בשם PCFD – Progressive Collapsing Foot Deformity, או בעברית "עיוות מתקדם של קריסת כף הרגל", והוא מחליף שמות ישנים כמו "פלטפוס נרכש של המבוגר" (AAFD) ו-"PTTD".
PCFD שכיח בעיקר בגיל העמידה ומעלה. הוא מתחיל לרוב בכאב ובנפיחות מאחורי הקרסול הפנימי, וממשיך בשקיעה הדרגתית של הקשת. בשלב הגמיש הטיפול השמרני מצליח אצל רוב המטופלים, ולכן חשוב לזהות אותו מוקדם. בדף הזה: איך מבחינים בין פלטפוס מולד לנרכש, מה גורם לקריסה, איך נראים השלבים ואילו אפשרויות טיפול קיימות.
בקצרה
- פלטפוס שמופיע או מחמיר בבגרות, במיוחד בצד אחד, אינו "עוד פלטפוס" – הוא דורש בדיקה.
- PCFD הוא השם העדכני (2020) לפלטפוס הנרכש של המבוגר: עיוות תלת-ממדי ומתקדם, ולא רק בעיה בגיד.
- גורמי סיכון: גיל, עודף משקל, יתר לחץ דם, סוכרת, טיפול בסטרואידים, הריון ופציעות בכף הרגל.
- ההבחנה החשובה לטיפול היא בין עיוות גמיש (שלב 1) לעיוות נוקשה (שלב 2).
- בשלב הגמיש מדרס או סד בשילוב תרגילים מצליחים אצל רוב המטופלים; ניתוח נשקל כשהטיפול נכשל או כשהעיוות נוקשה ומתקדם.
פלטפוס מולד או נרכש – איך מבחינים?
השאלה אם פלטפוס הוא מולד או נרכש נשמעת פשוטה, אבל במקרים רבים התשובה אינה חד-משמעית. בקליניקה אני רואה שלושה תרחישים עיקריים:
- פלטפוס מולד ויציב – כף הרגל שטוחה מגיל צעיר, ופעמים רבות אחד ההורים או האחים מתאר מבנה דומה. כאן יש מרכיב תורשתי ברור, והפלטפוס לרוב סימטרי, גמיש ויציב לאורך השנים.
- פלטפוס נרכש מובהק – המטופל מתאר כף רגל רגילה לחלוטין עד לאירוע מסוים, למשל שבר בקרסול או קרע ברצועות, שאחריו כף הרגל שינתה את מנחה והקשת קרסה.
- פלטפוס "משני" על רקע נטייה מולדת – חולשה מבנית קלה שהייתה קיימת תמיד, ובאה לידי ביטוי רק אחרי עומס חריג או אירוע מעורר. דוגמה טובה היא כף רגל שהשתטחה אחרי הריון.
ההבחנה חשובה כי פלטפוס מולד, גמיש וסימטרי מתנהג בדרך כלל באופן יציב, בעוד שפלטפוס שהופיע או החמיר בבגרות – בעיקר בצד אחד – עלול להיות שלב מוקדם של PCFD. מבט כללי על כל סוגי הפלטפוס נמצא בעמוד פלטפוס – מדריך מקיף.
מה זה PCFD ולמה שינו את השם?
במשך שנים תואר הפלטפוס הנרכש של המבוגר כבעיה של גיד השוקה האחורי (Posterior Tibial Tendon Dysfunction, PTTD). בהמשך התברר שהגיד הוא רק חלק מהתמונה: ברוב המקרים נפגעות גם רצועת הספרינג (Spring Ligament), שתומכת בראש הטלוס מלמטה, הרצועה הדלטואידית בצד הפנימי של הקרסול, והקפסולות של מפרקי האמצע של כף הרגל [1, 2]. כשהמבנים האלה נחלשים, ראש הטלוס יורד ופונה פנימה, העקב נוטה החוצה לוולגוס, קדמת כף הרגל פונה החוצה (אבדוקציה), והטור הפנימי של כף הרגל מאבד יציבות.
ב-2020 פרסמה קבוצת מומחים בינלאומית מסמך קונצנזוס שהציע לקרוא למצב Progressive Collapsing Foot Deformity – עיוות מתקדם של קריסת כף הרגל [3]. השם מדגיש שלושה דברים: מדובר בעיוות תלת-ממדי ולא בקשת נמוכה בלבד; הוא נוטה להתקדם עם הזמן; ומיקוד רק בגיד עלול להחמיץ את מרכיבי העיוות האחרים. בשנים שאחרי הקונצנזוס נבדקו האמינות והשימושיות של הסיווג החדש, וגם תפקידן של שיטות הדמיה מתקדמות כמו CT בעמידה, בעיקר לתכנון ניתוחי [4, 5].
על הגיד עצמו – איך הוא פועל, איך בודקים אותו ואילו תרגילים נחקרו – ראו את העמוד תפקוד לקוי של גיד השוקה האחורי.
מה גורם לפלטפוס נרכש?
ברוב המקרים אין סיבה אחת, אלא שילוב של נטייה מבנית ושל גורמים שמאיצים את הניוון של הגיד והרצועות. בסדרה של 67 מטופלים עם קרע בגיד השוקה האחורי, ל-60% היה לפחות אחד מהגורמים הבאים: יתר לחץ דם, השמנה, סוכרת, ניתוח או חבלה קודמים בצד הפנימי של כף הרגל, או חשיפה לסטרואידים. הקשר החזק ביותר נמצא להשמנה, ובמידה פחותה ליתר לחץ דם [6]. החוקרים הציעו שהגורמים האלה פוגעים באספקת הדם לגיד, שגם כך יש בו אזור דל-דם מאחורי הקרסול הפנימי.
גורמים מוכרים
- גיל וניוון – עם השנים יורדים הכוח של השרירים והאיכות של הרקמה החיבורית, והשכיחות של PCFD עולה בגיל העמידה ומעלה [1, 7].
- משקל עודף ועלייה מהירה במשקל – משקל גוף גבוה קשור לכף רגל שטוחה יותר ולעומס גבוה יותר על הקשת [8]. עלייה חדה במשקל בפרק זמן קצר אינה מאפשרת לרקמות להסתגל.
- הריון – במחקר שמדד נשים לפני ההריון ואחרי הלידה נמצאה ירידה קבועה בגובה הקשת ובקשיחותה אחרי ההריון הראשון [9]. השילוב של שינויים הורמונליים ועלייה במשקל נחשב להסבר.
- פציעה בכף הרגל או בקרסול – שבר בטלוס או בעצם העקב, פציעת ליספרנק (פציעת ליספרנק), נקעים קשים וקרעי רצועות, או קרע של גיד השוקה האחורי עצמו.
- סוכרת – גם כגורם לניוון הגיד [6], וגם דרך נוירופתיה ומפרק Charcot, שבו קריסה מהירה של אמצע כף הרגל היא מצב דחוף [10].
- טיפול ממושך בסטרואידים, או זריקות סטרואידים סמוך לגיד [6].
- דלקות מפרקים – כמו דלקת מפרקים שגרונית, שפוגעת ברצועות ובמפרקים של כף הרגל האמצעית.
- פגיעה נוירולוגית – מרכזית או היקפית, שמחלישה את שרירי כף הרגל והשוק.
גורמים פחות מבוססים
בעמודים הישנים של האתר הוזכרו גם גורמים כמו שינויים הורמונליים אצל נשים מעל גיל 40, ופלטפוס "משני" על רקע הבדלי אורך רגליים או סיבוב פנימי של השוק או הירך. אלה רעיונות סבירים מבחינה מכנית, והם מתאימים למה שאני רואה לפעמים בקליניקה, אבל אין להם ביסוס מחקרי חזק. את הקשר ליתר לחץ דם, לעומת זאת, מצאו גם במחקר [6], וגם בסקר אמריקאי שבדק גורמים הקשורים לפלטפוס במבוגרים [11]. על הבדלי אורך רגליים ראו הבדל באורך הרגליים.
איך PCFD מרגיש ונראה?
בשלב הראשון, התלונה העיקרית היא כאב, רגישות ולעיתים נפיחות לאורך הגיד – מאחורי הקרסול הפנימי ועד הבליטה של עצם הסירה (Navicular). הכאב מחמיר בהליכה ממושכת, בעמידה ובמדרגות. בשלב הזה הקשת עדיין יכולה להיראות כמעט רגילה.
עם הזמן מופיעים סימנים של שינוי מבני: הקשת שוקעת, העקב נוטה החוצה, ובהסתכלות מאחור רואים יותר אצבעות מהצד החיצוני של כף הרגל ("סימן יותר מדי אצבעות"). המטופל מתקשה, או אינו מצליח, לעלות על קצות האצבעות ברגל אחת, והעקב אינו מתהפך פנימה כשהוא עולה [7]. בשלב הכרוני מטופלים רבים מתלוננים פחות על כאב בגיד ויותר על עייפות, חוסר יציבות, שינוי בצורת כף הרגל ונעליים שמתעקמות.
בשלבים מתקדמים הכאב עובר לעיתים לצד החיצוני, כשעצם העקב נדחקת מתחת לקרסול החיצוני ונוצרת צביטה באזור הסינוס טרסי או מתחת לעצם הפיבולה. עיוות ארוך שנים עלול להוביל לשחיקה במפרקי השורש, ובמקרים מתקדמים מאוד גם למפרק הקרסול. כאב בקשת ותחושת צריבה או נימול לאורך הצד הפנימי יכולים להופיע גם הם (כאב בקשת, תסמונת התעלה הטרסלית).
שלבי המחלה: מ-Johnson & Strom ועד סיווג 2020
הסיווג הקלאסי
ב-1989 תיארו ג'ונסון ושטרום (Johnson & Strom) שלושה שלבים של בעיה בגיד השוקה האחורי [7], ומאיירסון (Myerson) הוסיף מאוחר יותר שלב רביעי שבו גם הקרסול מעורב. בהמשך התברר שכמחצית מהמטופלים נמצאים בשלב 2, ולכן הוא חולק לתת-שלבים לפי מידת העיוות והאם קדמת כף הרגל עדיין גמישה [12].
| שלב | מה קורה | ממצאים טיפוסיים | גישה מקובלת |
|---|---|---|---|
| 1 | דלקת או ניוון בגיד, אורך הגיד שמור | כאב ונפיחות לאורך הגיד, לרוב ללא עיוות; עלייה על רגל אחת אפשרית אך כואבת | טיפול שמרני: הפחתת עומס, מדרס או סד, תרגילים |
| 2 | הגיד נחלש ומתארך, העיוות גמיש | שקיעת הקשת, עקב בוולגוס, קדמת כף הרגל באבדוקציה; קושי או כישלון בעלייה על רגל אחת; העיוות ניתן לתיקון ידני | טיפול שמרני כקו ראשון; ניתוח משחזר אם הטיפול נכשל |
| 3 | עיוות נוקשה של השורש | העיוות אינו ניתן לתיקון ידני, לעיתים שחיקה במפרקים | סד; ניתוח מקבע (Arthrodesis) כשהכאב משמעותי |
| 4 | מעורבות של הקרסול | נטייה של הטלוס לוולגוס בתוך מפרק הקרסול | סד או ניתוח מורכב |
הסיווג החדש (2020)
סיווג ה-PCFD מוותר על השלבים הרבים ומציע חלוקה פשוטה יותר [3]. קודם קובעים אם העיוות גמיש (שלב 1) או נוקשה (שלב 2), ואחר כך מתארים אילו מרכיבים קיימים – כל מטופל יכול להציג יותר ממרכיב אחד:
- A – עקב בוולגוס (עיוות של השורש האחורי).
- B – אבדוקציה של אמצע וקדמת כף הרגל.
- C – וארוס של קדמת כף הרגל או חוסר יציבות של הטור הפנימי.
- D – תת-פריקה סביב הטלוס (Peritalar Subluxation).
- E – חוסר יציבות של הקרסול בוולגוס.
הסיווג נועד בעיקר לתכנון הטיפול הניתוחי – כל מרכיב מטופל בפעולה שמכוונת אליו – אבל הוא שימושי גם בהסבר למטופל: הוא מבהיר שלכל אדם עם PCFD יש "שילוב" אחר של בעיות [4]. סקירות עדכניות ממשיכות להשתמש גם בשלבים של Johnson & Strom לצורך תיאור מהלך המחלה [5]. על הרכיבים ראו גם ולגוס של העקב ו-וארוס של קדמת כף הרגל.
איך מאבחנים PCFD?
האבחנה מבוססת בעיקר על בדיקה קלינית: מישוש הגיד, הסתכלות מאחור, עלייה על קצות האצבעות ברגל אחת, בדיקת הגמישות של העקב ושל קדמת כף הרגל, ובדיקת טווח התנועה בקרסול. צילומי רנטגן בעמידה מודדים את מידת הקריסה (למשל זווית טלוס-מסרק ראשון וכיסוי ראש הטלוס על ידי עצם הסירה) ומראים שחיקה במפרקים. אולטרסאונד ו-MRI מראים את מצב הגיד ורצועת הספרינג, ו-CT בעמידה משמש יותר ויותר לתכנון ניתוחי [4]. פירוט הבדיקות נמצא בעמוד אבחון פלטפוס.
טיפול שמרני
בשלב 1 ובשלב 2 הגמיש, הטיפול הראשון הוא כמעט תמיד שמרני. המטרות הן להפחית את העומס על הגיד והרצועות, לשלוט בעיוות ולשפר את הכוח והסבולת.
- מדרס או סד – בשלב המוקדם בדרך כלל מספיק מדרס שתומך בקשת ובצד הפנימי של העקב. בעיוות בולט יותר או בכאב משמעותי משתמשים לעיתים בסד קרסול-כף רגל (AFO) קצר או מפרקי. בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של 14 מחקרים על אמצעים אורתוטיים ב-PCFD נמצא שיפור בכאב, במוגבלות ובשביעות הרצון, וגם שינוי קטן במנח העקב, אף שאיכות המחקרים מוגבלת [13]. במעקב של 7 עד 10 שנים אחרי טיפול בסד במטופלים בשלב 2, כ-70% נמנעו מניתוח והפסיקו להשתמש בסד [14]. פרטי המדרס עצמו נמצאים בעמוד מדרסים לפלטפוס.
- תרגילים – בסדרה של 47 מטופלים בשלבים 1–2 שטופלו בסד או מדרס ובתוכנית תרגילים בחזרות רבות, 83% השיגו תוצאה טובה ורק 11% נזקקו לניתוח [15]. מחקרים מבוקרים מצאו שחיזוק – ובעיקר חיזוק אקסצנטרי – בשילוב מדרס ומתיחות מוסיף להפחתת הכאב ולשיפור התפקוד [16]. פירוט התרגילים והמינונים נמצא בעמוד תפקוד לקוי של גיד השוקה האחורי.
- הפחתת עומס וירידה במשקל – קיצור זמני של הליכות ארוכות ועמידה ממושכת בשלב הכאב החריף, נעליים יציבות, וירידה במשקל כשיש עודף.
- משככי כאבים – לפי הצורך ובתיאום עם רופא. זריקות סטרואידים סמוך לגיד אינן מומלצות, בגלל הקשר לקרע [6].
בדרך כלל נותנים לטיפול השמרני לפחות שלושה עד שישה חודשים לפני שמגיעים למסקנה שהוא נכשל – זו המלצה קלינית מקובלת ולא כלל נוקשה.
כשמתאימים מדרס או סד ב-PCFD, ההתאמה צריכה להתבסס על בדיקה של גמישות העיוות, של תפקוד הגיד ושל טווח התנועה בקרסול, ולא על צורת הקשת בלבד – ראו בדיקה להתאמת מדרסים.
מתי שוקלים ניתוח?
ניתוח נשקל כשהכאב והמגבלה נמשכים למרות טיפול שמרני מסודר, כשהעיוות מתקדם, או כשהוא כבר נוקשה (על ההבדל בין עיוות גמיש לקשיח ראו סוגי פלטפוס). בעיוות גמיש, הניתוח משחזר את המבנה: העברת גיד (בדרך כלל גיד מכופף האצבעות הארוך) במקום גיד השוקה האחורי, אוסטאוטומיה שמזיזה את עצם העקב פנימה, ולעיתים הארכה של הטור החיצוני, אוסטאוטומיה שמורידה את עצם הטריז הפנימית (Cotton), תיקון רצועת הספרינג והארכה של שרירי השוק [1, 17]. בעיוות נוקשה או במפרקים שחוקים מקבעים את המפרקים הפגועים. הבחירה בין הפעולות נגזרת מהמרכיבים של העיוות לפי הסיווג, ולכן התוכנית שונה ממטופל למטופל [3, 5].
מתי לפנות לבדיקה?
- כאב או נפיחות מאחורי הקרסול הפנימי שנמשכים יותר מכמה שבועות.
- כף רגל שמשתטחת בבגרות, במיוחד בצד אחד, או נעליים שמתחילות להתעקם פנימה.
- קושי לעלות על קצות האצבעות ברגל אחת.
- "פופ" פתאומי וכאב בצד הפנימי של הקרסול – חשד לקרע בגיד.
- אצל אדם עם סוכרת: כף רגל חמה, נפוחה ואדומה, גם בלי כאב – צריך לפנות באותו יום לבירור Charcot [10].
שאלות נפוצות
איך יודעים אם הפלטפוס שלי נרכש?
השאלה המרכזית היא אם כף הרגל תמיד נראתה כך. השוואה בין שתי הרגליים, תמונות ישנות ונעליים ישנות עוזרות לזהות שינוי. קשת שירדה בבגרות, במיוחד ברגל אחת, יחד עם כאב מאחורי הקרסול הפנימי או קושי לעלות על קצות האצבעות ברגל אחת – מכוונת ל-PCFD ומצדיקה בדיקה [7].
האם אפשר לטפל ב-PCFD בלי ניתוח?
בשלב הגמיש – אצל רוב המטופלים כן. בסדרה של מטופלים בשלבים 1–2 שטופלו בסד או מדרס ובתוכנית תרגילים, 83% השיגו תוצאה טובה ורק 11% נזקקו לניתוח [15], ובמעקב ארוך אחרי טיפול בסד בשלב 2 כ-70% נמנעו מניתוח [14]. כשהעיוות כבר נוקשה, האפשרויות השמרניות מצומצמות יותר.
מה ההבדל בין PCFD לפלטפוס כואב "רגיל"?
פלטפוס גמיש שקיים מילדות יכול לכאוב בגלל עומס על רקמה מסוימת, בלי שהמבנה עצמו משתנה – ראו כאבים בפלטפוס וטיפול. ב-PCFD, לעומת זאת, הגיד והרצועות נכשלים בהדרגה, והעיוות נוטה להתקדם עם הזמן [3]. לכן שינוי בצורת כף הרגל בבגרות חשוב יותר מגובה הקשת עצמו.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקאות הבאות מבוססות על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
בעבודה שלי, השאלה הראשונה שאני שואל מטופל מבוגר עם פלטפוס היא "האם כף הרגל תמיד נראתה כך?". כשהתשובה היא שהקשת הייתה תקינה עד לפני כמה שנים, או שרגל אחת "נפלה" בעוד השנייה לא השתנתה, אני מתייחס לזה ברצינות גם אם הכאב עדיין קל. ההשוואה בין שתי הרגליים, תמונות ישנות ונעליים ישנות עוזרות לי מאוד להבין אם מדובר במבנה יציב או בתהליך שמתקדם.
אני רואה לא מעט מטופלים שהגיעו אליי אחרי חודשים של כאב בצד הפנימי של הקרסול, שאובחן כ"נקע" או כ"דלקת", בזמן שהקשת המשיכה לשקוע. מניסיוני, ההתערבות בשלב הגמיש – תמיכה טובה בצד הפנימי, חיזוק הדרגתי וקיצור זמני של עומסים – משנה את המהלך הרבה יותר מכל דבר שאפשר לעשות כשהעיוות כבר נוקשה. כשאני רואה סימנים להתקדמות למרות טיפול, אני מפנה לאורתופד כף רגל מוקדם ולא מחכה לשלב שבו האפשרויות מצטמצמות.
לסיכום
פלטפוס נרכש אצל מבוגרים – PCFD – הוא עיוות מתקדם שמערב את גיד השוקה האחורי, את רצועות הצד הפנימי ואת מפרקי השורש. הוא שכיח יותר בגיל העמידה, במשקל עודף ובמחלות רקע כמו יתר לחץ דם וסוכרת. הסיווג של 2020 מבחין בין עיוות גמיש לנוקשה ומתאר את מרכיבי העיוות. בשלב הגמיש, מדרס או סד בשילוב תרגילים מצליחים אצל רוב המטופלים, ולכן איתור מוקדם הוא הצעד החשוב ביותר.
מקורות
- Deland JT. Adult-acquired flatfoot deformity. J Am Acad Orthop Surg. 2008;16(7):399-406. PMID: 18611997.
- Kohls-Gatzoulis J, Angel JC, Singh D, et al. Tibialis posterior dysfunction: a common and treatable cause of adult acquired flatfoot. BMJ. 2004;329(7478):1328-1333. PMID: 15576744.
- Myerson MS, Thordarson DB, Johnson JE, et al. Classification and Nomenclature: Progressive Collapsing Foot Deformity. Foot Ankle Int. 2020;41(10):1271-1276. PMID: 32856474.
- Hong VY, Lee DC, Smith RW, Harris TG. So What Exactly Is Progressive Collapsing Foot Deformity? J Am Acad Orthop Surg. 2025;33(16):e940-e948. PMID: 40523163.
- Mc Donald S, Loveday D, Smith G, Bawa A. Progressive collapsing foot deformity: an instructional review. Eur J Orthop Surg Traumatol. 2026;36(1):224. PMID: 42257901.
- Holmes GB Jr, Mann RA. Possible epidemiological factors associated with rupture of the posterior tibial tendon. Foot Ankle. 1992;13(2):70-79. PMID: 1349292.
- Johnson KA, Strom DE. Tibialis posterior tendon dysfunction. Clin Orthop Relat Res. 1989;(239):196-206. PMID: 2912622.
- Butterworth PA, Landorf KB, Gilleard W, Urquhart DM, Menz HB. The association between body composition and foot structure and function: a systematic review. Obes Rev. 2014;15(4):348-357. PMID: 24165357.
- Segal NA, Boyer ER, Teran-Yengle P, et al. Pregnancy leads to lasting changes in foot structure. Am J Phys Med Rehabil. 2013;92(3):232-240. PMID: 23117270.
- Rogers LC, Frykberg RG, Armstrong DG, et al. The Charcot foot in diabetes. Diabetes Care. 2011;34(9):2123-2129. PMID: 21868781.
- Shibuya N, Jupiter DC, Ciliberti LJ, VanBuren V, La Fontaine J. Characteristics of adult flatfoot in the United States. J Foot Ankle Surg. 2010;49(4):363-368. PMID: 20537928.
- Bluman EM, Title CI, Myerson MS. Posterior tibial tendon rupture: a refined classification system. Foot Ankle Clin. 2007;12(2):233-249. PMID: 17561198.
- Khaliliyan H, Vosoughi AR, Bahramizadeh M, et al. Clinical and biomechanical outcomes of orthotic devices for progressive collapsing foot deformity: a systematic review and meta-analysis. Foot Ankle Surg. 2026;32(1):1-10. PMID: 40480881.
- Lin JL, Balbas J, Richardson EG. Results of non-surgical treatment of stage II posterior tibial tendon dysfunction: a 7- to 10-year followup. Foot Ankle Int. 2008;29(8):781-786. PMID: 18752775.
- Alvarez RG, Marini A, Schmitt C, Saltzman CL. Stage I and II posterior tibial tendon dysfunction treated by a structured nonoperative management protocol: an orthosis and exercise program. Foot Ankle Int. 2006;27(1):2-8. PMID: 16442022.
- Ross MH, Smith MD, Mellor R, Vicenzino B. Exercise for posterior tibial tendon dysfunction: a systematic review of randomised clinical trials and clinical guidelines. BMJ Open Sport Exerc Med. 2018;4(1):e000430. PMID: 30271611.
- Johnson JE, et al. Consensus on Indications for Medial Cuneiform Opening Wedge (Cotton) Osteotomy in the Treatment of Progressive Collapsing Foot Deformity. Foot Ankle Int. 2020;41(10):1289-1291. PMID: 32856482.