עצמות כף הרגל – 26 עצמות שיוצרות מערכת אחת

עצמות כף הרגל הן בדרך כלל 26: שבע עצמות שורש כף הרגל (הטלוס, עצם העקב, העצם הסירתית, העצם הקובייתית ושלוש העצמות היתדיות), חמש עצמות מסרק ו-14 עצמות אצבעות. בנוסף יש שתי עצמות ססמואידיות קטנות מתחת לבוהן, ואצל חלק מהאנשים גם עצמות עזר, שבדרך כלל אינן נספרות ב-26.

כף הרגל היא לא "בסיס" נוקשה אלא מבנה מורכב של כ-26 עצמות, המחולק לשלושה אזורים – אחורי, אמצעי וקדמי – שתפקידם המשולב הוא סותר לכאורה: לספוג עומס בעת הנחיתה, ובו-זמנית להיקשח מספיק כדי לשמש כמנוף נוקשה בדחיפה. ההבנה של איזו עצם עושה מה היא לא סתם עניין אנטומי – היא הבסיס לכל אבחנה מדויקת של כאב כף רגל, כי מיקום הכאב כמעט תמיד מצביע על העצם או המפרק הספציפי המעורב.

עמוד זה עובר על שלושת האזורים בפירוט, מסביר את המושגים החשובים – "הקרן הראשונה", אזור Chopart ואזור ליספרנק – ומקשר לכל מצב קליני שקשור ישירות למבנה גרמי מסוים.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • כף הרגל מכילה כ-26 עצמות, שמתחלקות לשלושה אזורים: אחורי (טלוס וקלקנוס), אמצעי (נביקולרית, קובואיד ושלוש קונאיפורמיות) וקדמי (מסרקים ופלנגות).
  • אזור המעבר בין העקב לאמצע נקרא מפרק Chopart (לא "צ'רקו") – טעות נפוצה שחשוב לתקן.
  • אזור המעבר בין האמצע לקדמת כף הרגל נקרא מפרק ליספרנק.
  • צורת עצם בצילום אינה מספרת את כל הסיפור – היא לא מודדת כאב ולא תפקוד.

26 עצמות – למה המספר הזה, ומה הוא לא אומר

כף הרגל מכילה בדרך כלל 26 עצמות – כמעט שליש מכלל 206 העצמות בגוף האדם, דחוסות בשטח קטן יחסית. המספר "26" הוא תיאור אנטומי שכיח, לא חוק קבוע: אצל חלק מהאנשים יש עצמות ססמואידיות נוספות, ואצל אחרים ישנן עצמות עזר (accessory bones) קטנות שאינן חריגה פתולוגית אלא גרסה תקינה של האנטומיה. חשוב לזכור את זה כדי לא להיבהל ממונח לא מוכר שמופיע לפעמים בדוח הדמיה.

עצמות כף הרגל במבט מלמעלה – פלנגות, מסרקים, קוניפורמיות, נביקולרית, קובואיד, טלוס וקלקנוס
עצמות כף הרגל במבט מלמעלה: האזור האחורי (טלוס וקלקנוס), האזור האמצעי (נביקולרית, קובואיד ושלוש הקוניפורמיות) והאזור הקדמי (מסרקים ופלנגות)

הדרך הכי שימושית להבין את 26 העצמות היא לא לשנן אותן בנפרד, אלא לחלק אותן לשלושה אזורים פונקציונליים – אחורי, אמצעי וקדמי – שכל אחד מהם תורם תפקיד מכני שונה במקצת לתהליך ההליכה. חלוקה זו אינה שרירותית: היא משקפת גם את אזורי התנועה העיקריים בכף הרגל (רוב תנועת הכיפוף-יישור וההטיה קורית באזור האחורי), וגם את הדרך שבה מפולגים כוחות דחיפה בהליכה – מהעקב, דרך האמצע, אל קדמת כף הרגל.

חשוב גם להבחין בין עצם לבין מפרק: 26 העצמות יוצרות יחד כ-33 מפרקים, כלומר יש הרבה יותר נקודות תנועה פוטנציאליות ממה שנדמה במבט ראשון על שלד כף הרגל. חלק ניכר מהתנועה הכוללת של כף הרגל הוא סכום של תנועות קטנות מאוד בכל אחד מהמפרקים הקטנים הללו, ולא תנועה גדולה במפרק בודד.

הטבלה מרכזת את כל עצמות כף הרגל לפי אזור, עם השם העברי, השם הלועזי והמאפיין העיקרי של כל אחת. לתמונה הרחבה של כף הרגל, כולל המפרקים, השרירים והקשתות, ראו מבנה כף הרגל.

עצםשם לועזיאזורכמהמאפיין עיקרי
טלוסTalusאחורי1יושבת בין עצמות השוק לעצם העקב; אין עליה חיבור שרירי ישיר
עצם העקב (קלקנאוס)Calcaneusאחורי1העצם הגדולה בכף הרגל; עיגון לגיד אכילס ולפסיה הפלנטרית
העצם הסירתית (נביקולרית)Navicularאמצעי1בצד הפנימי של הקשת; מתחברת לטלוס מאחור וליתדיות מלפנים
העצם הקובייתית (קובואיד)Cuboidאמצעי1בצד החיצוני; מתחברת לעצם העקב ולמסרקים הרביעי והחמישי
העצמות היתדיות (קונאיפורמיות)Cuneiformsאמצעי3מדיאלית, ביניים ולטרלית; מתחברות לשלושת המסרקים הראשונים
עצמות המסרק (מטטרסלים)Metatarsalsקדמי5עצמות ארוכות, ממוספרות מ-1 בצד הבוהן עד 5 בצד הזרת
עצמות האצבעות (פלנגות)Phalangesקדמי14שתיים בבוהן ושלוש בכל אחת מהאצבעות האחרות
ססמואידיםSesamoidsקדמי2בתוך גיד מתחת לראש המסרק הראשון; בדרך כלל לא נספרים ב-26

האזור האחורי – הטלוס והקלקנוס

הטלוס הוא עצם יוצאת דופן: אין עליה חיבור שרירי ישיר כלל, וכל תנועתה נשלטת על ידי הרצועות והמבנים הסובבים אותה. זה הופך אותה לרגישה במיוחד לפגיעות סיבוביות בנקע קרסול. היא יושבת "תלויה" בין עצמות השוק (טיביה ופיבולה) מלמעלה לבין הקלקנוס (עצם העקב) מלמטה, ומעבירה אליו את מלוא משקל הגוף בעמידה – דרך מפרק הקרסול מלמעלה ומפרק הסובטלר מתחתיה.

עצמות האזור האחורי של כף הרגל במבט צד – טיביה, פיבולה, טלוס וקלקנוס
מבט צד: הטלוס יושב בין עצמות השוק (טיביה ופיבולה) לבין הקלקנוס, ומעביר אליו את משקל הגוף

הקלקנוס עצמו הוא העצם הגדולה ביותר בכף הרגל, ומהווה נקודת עיגון לפסיה הפלנטרית מלפנים ולגיד אכילס מאחור – כך שהוא מעורב, ישירות או בעקיפין, ברוב מקרי כאב העקב. הצורה שלו – כולל זווית הפנייה קלה כלפי חוץ ותהליך קדמי (anterior process) שבולט לכיוון האמצע – משפיעה על האופן שבו העומס מועבר הלאה לעצמות האמצע. בליטה קטנה בצידו הפנימי, ה"סוסטנטקולום טלי" (sustentaculum tali), משמשת מדף תמיכה לטלוס מלמטה ונקודת עיגון לרצועת הספרינג ולגיד השוקה האחורי שעוברים מתחתיה.

מפרק הסובטלר, שבין הטלוס לקלקנוס, אינו מפרק פשוט של ציר יחיד. משטחי המגע בין שתי העצמות מעוקלים ומשולבים בצורה שמאפשרת תנועה משולבת של היפוך והיפוך-נגדי (inversion / eversion) יחד עם רכיב סיבובי קל – וזו הסיבה שהוא ממלא תפקיד מרכזי כל כך באופן שבו כף הרגל מסתגלת למשטחים לא אחידים.

קשור ישירות: דורבן (כאב עקב תחתון) → | מחלת סיבר (ילדים) →

האזור האמצעי – חמש העצמות ומפרק Chopart

חמש העצמות של אמצע כף הרגל – הנביקולרית, הקובואיד ושלוש הקונאיפורמיות (מדיאלית, ביניים ולטרלית) – אינן רק "גשר" גיאומטרי בין העקב לקדמת כף הרגל. הן יוצרות יחד קשת עם מפרקים קטנים ורבים המאפשרים לכף הרגל להיות גמישה וסופגת זעזועים בשלב הנחיתה, ולהתקשח למנוף יציב בשלב הדחיפה – שינוי מצב שקורה בכל צעד, נשלט בעיקר על ידי גיד השוקה האחורי.

עצמות אמצע כף הרגל – נביקולרית, קובואיד וקוניפורמיות
חמש עצמות האמצע: הנביקולרית, הקובואיד ושלוש הקוניפורמיות, שמגשרות בין העקב לעצמות המסרק

אזור המעבר בין הטלוס והקלקנוס לבין הנביקולרית והקובואיד נקרא בשמו הקליני מפרק Chopart, או בשמו האנטומי המדויק יותר – המפרק הרוחבי-טרסלי (transverse tarsal joint), והוא מורכב משני מפרקים נפרדים שפועלים יחד: המפרק הטלונביקולרי והמפרק הקלקנוקובואידי. חשוב לדייק כאן: זהו מפרק Chopart, לא "מפרק Charcot" – שם דומה בצליל אך שגוי לחלוטין. Charcot הוא שם של רופא צרפתי שמככב במונחים רפואיים שונים לגמרי, כמו "כף רגל שארקו" (Charcot foot) במצב של פגיעה עצבית סוכרתית – מצב רפואי נפרד ושונה לחלוטין ממבנה המפרק שמתואר כאן.

מבחינה מכנית, מפרק Chopart מתפקד לפעמים כ"נעול" יחסית ולפעמים כ"פתוח" יחסית, בהתאם ליישור בין הצירים של שני המפרקים שמרכיבים אותו. זהו רעיון שהיה שימושי מאוד להוראה קלינית בעבר, אבל כיום ברור שמדובר בפישוט: המנגנון המלא תלוי בעומס, במהירות התנועה ובאזורים נוספים בכף הרגל, ולא רק ביישור סטטי של שני צירים. הרחבה על כך נמצאת בעמוד הביומכניקה.

קשור ישירות: מפרקי ורצועות כף הרגל בפירוט → | פלטפוס → | כף רגל קשתית → | תפקוד לקוי של גיד השוקה האחורי →

האזור הקדמי – מסרקים, פלנגות וססמואידים

חמש עצמות המסרק (metatarsals) ועצמות האצבעות (phalanges) נושאות עומס לא-אחיד בדחיפה: ראש המסרק הראשון לבדו סופג כמעט פי שניים מהעומס שנושא כל אחד מהמסרקים הצדיים, מה שמסביר מדוע בעיות באזור הזה – ססמואידיטיס, הלוקס ריגידוס – כה שכיחות. מבנה הבוהן הגדולה שונה מהאצבעות האחרות: בעוד שלכל אצבע אחרת שלוש פלנגות, לבוהן הגדולה יש רק שתיים, מה שהופך אותה לחזקה ויציבה יותר לצורך דחיפה.

שתי עצמות ססמואידיות זעירות, השקועות בגיד מתחת לראש המסרק הראשון, מתפקדות כמעין גלגלת המגבירה את יעילות הדחיפה של האגודל ומגנה על הגיד מפני חיכוך. עצמות אלה אינן שכיחות רק בגוף האדם – הן קיימות בצורה דומה אצל בעלי חיים רבים במקומות שנתונים לעומס דחיפה גבוה.

מפרקי ה-MTP (בין המסרקים לפלנגה הראשונה של כל אצבע) ומפרקי ה-IP (בין הפלנגות עצמן) הם אלה שמאפשרים בסופו של דבר את התנועה שמייצרת דחיפה יעילה: כיפוף האצבעות כלפי מעלה במפרקי ה-MTP, בעיקר של הבוהן הגדולה, הוא שלב הכרחי במנגנון שמותח את הפסיה הפלנטרית ומעלה את קשת כף הרגל לקראת סיום הצעד.

קשור ישירות: מטטרסלגיה → | ססמואידיטיס → | הלוקס ולגוס →

הקרן הראשונה ומפרק ליספרנק

"הקרן הראשונה" (first ray) הוא מושג קליני חשוב שמתאר את השילוב של המסרק הראשון והקונאיפורם המדיאלי שמתחתיו כיחידה מכנית אחת. תנועת הקרן הראשונה – במיוחד היכולת שלה לרדת ולהתייצב בזמן דחיפה – חיונית להעברת עומס יעילה לבוהן הגדולה. קרן ראשונה נוקשה מדי או גמישה מדי משנה את האופן שבו העומס מתחלק בין הבוהן הגדולה לאצבעות הקטנות.

שלוש השורות האורכיות של כף הרגל – מדיאלית, מרכזית ולטרלית
חלוקה מקובלת של כף הרגל לשלוש שורות אורכיות – מדיאלית, מרכזית ולטרלית – שחוצות את קו ליספרנק

גיד השוקה הקדמית (tibialis anterior) וגיד הפרונאוס לונגוס פועלים כמעין זוג מאזן סביב הקרן הראשונה: האחד נוטה למשוך אותה כלפי מעלה ופנימה, והשני כלפי מטה וחוצה. האיזון בין השניים, יחד עם יציבות הרצועות הסובבות, קובע במידה רבה כמה "קרן ראשונה" תתפקד ביעילות בזמן דחיפה – ולא רק צורתה הגרמית לבדה.

אזור המעבר בין חמש עצמות האמצע לחמשת המסרקים נקרא מפרק ליספרנק (tarsometatarsal joint complex) – שם שמקורו במנתח צבאי צרפתי, ולא בתיאור אנטומי. שלוש עצמות המסרק הראשונות מתחברות לקונאיפורמיות המתאימות להן, בעוד שהמסרק הרביעי והחמישי מתחברים לקובואיד. הרצועה שמחזיקה בין הקונאיפורם המדיאלי למסרק השני נחשבת לאחת הרצועות היציבות ביותר באזור, ופגיעה בה (פגיעת ליספרנק) יכולה לערער משמעותית את יציבות כל אמצע כף הרגל.

מה שמייחד את קו ליספרנק הוא הצורה ה"קשתית" שבה מסודרות העצמות בו: הקונאיפורם האמצעי קצר יותר מהמדיאלי והלטרלי, כך שהמסרק השני "שקוע" מעט בין שכניו – סידור שמזכיר אבן מפתח בקשת אבנים, ותורם ליציבות המבנית של כל האזור בזמן עומס.

מה צילום רנטגן לא אומר לנו

צילום רנטגן מצוין להראות צורה, זוויות ויישור של עצמות, אבל הוא לא מודד כאב, לא מודד תפקוד, ולא חוזה בעצמו איך כף הרגל תגיב לעומס יומיומי. שינויים ניווניים קלים, זוויות לא "קלאסיות" או עצמות עזר נראים בהדמיה של אנשים רבים שמעולם לא סבלו מכאב כלשהו – ולהפך, כף רגל שנראית "תקינה לגמרי" בצילום יכולה לכאוב. ברוב המקרים, מיקום הכאב ביחס לשלושת האזורים הוא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה מבדלת – עוד לפני צילום או הדמיה מתקדמת.

כאב עקב מפנה לקלקנוס ולמבנים המחוברים אליו, כאב קשת לתפקוד עצמות אמצע כף הרגל, וכאב קדמת כף הרגל לחלוקת העומס בין עצמות המסרק. מדרס אורתופדי, כשהוא מותאם נכון, פועל בדיוק על העיקרון הזה – שינוי חלוקת העומס בין האזורים הללו, ולא "תיקון" של העצם עצמה.

גם עצמות עזר (accessory bones) שכיחות, כמו האוס נביקולרה (os naviculare) הנוסף שנמצא בחלק מהאנשים בצד הפנימי של הנביקולרית, הן דוגמה טובה לפער בין הדמיה לתלונה: אצל רוב האנשים שיש להם עצם עזר כזו אין שום כאב, ורק לעיתים היא קשורה לתלונה ממוקדת, בדרך כלל בזמן שינוי משמעותי בעומס. הממצא בהדמיה הוא נקודת התחלה לחשיבה קלינית, לא מסקנה סופית.

לסיכום

26 עצמות כף הרגל אינן רשימה לשינון, אלא שלוש מערכות אזוריות שעובדות יחד: אחורית שמעבירה משקל, אמצעית שמגשרת וגם משנה קשיחות, וקדמית שנושאת עומס דחיפה לא-אחיד. הכרת שמות המפרקים המדויקים – Chopart, ליספרנק, הקרן הראשונה – מסייעת להבין דוחות רפואיים ולתקשר בבירור על מיקום בעיה, אבל הצורה הגרמית לבדה אינה קובעת אבחנה. הרחבה על התנועה במפרקים האלה נמצאת בעמוד מפרקי ורצועות כף הרגל, ומבט כולל על כל המבנה נמצא בעמוד מבנה כף הרגל.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין עצמות שורש כף הרגל לעצמות המסרק?

עצמות שורש כף הרגל (טרסליות) הן שבע העצמות של האזור האחורי והאמצעי: הטלוס, עצם העקב, העצם הסירתית, העצם הקובייתית ושלוש היתדיות. עצמות המסרק הן חמש העצמות הארוכות שמחברות בין עצמות השורש לאצבעות. קו המעבר ביניהן הוא מפרק ליספרנק.

איך מזהים את עצמות המסרק?

הן ממוספרות מ-1 עד 5: המסרק הראשון, העבה והקצר יחסית, מוביל לבוהן, והמסרק החמישי מוביל לזרת. את ראשי המסרקים אפשר להרגיש בכרית שמאחורי האצבעות, ואת גופם במישוש של גב כף הרגל. כאב באזור הזה מתואר בעמוד מטטרסלגיה.

מהי העצם הבולטת בצד החיצוני של כף הרגל?

זה בסיס המסרק החמישי, שאליו מתחבר גיד הפרונאוס הקצר. זו נקודה שנבדקת במישוש אחרי נקע בקרסול, כי רגישות עליה היא אחד הסימנים שמצדיקים צילום לשלילת שבר (ראו נקע בקרסול). כאבים נוספים באזור מתוארים בעמוד כאב בצד החיצוני של כף הרגל.

האם עצם עזר שהתגלתה בצילום היא בעיה?

ברוב המקרים לא. עצמות עזר, כמו האוס נביקולרה בצד הפנימי של העצם הסירתית, הן גרסה תקינה של האנטומיה, ורוב האנשים שיש להם עצם כזו אינם סובלים מכאב. רק לעיתים היא קשורה לתלונה ממוקדת, בדרך כלל בזמן שינוי משמעותי בעומס, ואז המשמעות שלה נקבעת בבדיקה ולא לפי הצילום לבדו.

מקורות

  1. Card RK, Bordoni B. Anatomy, Bony Pelvis and Lower Limb, Foot Muscles. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-. NCBI Bookshelf NBK539705. PMID: 30969527.
  2. Dalmau-Pastor M, Malagelada F, Guelfi M, Kerkhoffs G, Karlsson J, Calder J, et al. The deltoid ligament is constantly formed by four fascicles reaching the navicular, spring ligament complex, calcaneus and talus. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2024;32(12):3065-3075. doi:10.1002/ksa.12173. PMID: 38757967; PMCID: PMC11605026.
  3. Schallig W, van den Noort JC, Piening M, Streekstra GJ, Maas M, van der Krogt MM, et al. The Amsterdam Foot Model: a clinically informed multi-segment foot model developed to minimize measurement errors in foot kinematics. J Foot Ankle Res. 2022;15(1):46. doi:10.1186/s13047-022-00543-6. PMID: 35668453; PMCID: PMC9172122.
  4. Nicolescu JM, Gaudette LW, Vogel O, Davis IS, Tenforde AS, Troy KL. Understanding the design differences between multisegmented foot models and their impact on joint kinetic outcomes. J Biomech. 2024;174:112260. doi:10.1016/j.jbiomech.2024.112260. PMID: 39133974; PMCID: PMC11470432.
  5. Mei Q, Kim HK, Xiang L, Shim V, Wang A, Baker JS, et al. Toward improved understanding of foot shape, foot posture, and foot biomechanics during running: A narrative review. Front Physiol. 2022;13:1062598. doi:10.3389/fphys.2022.1062598. PMID: 36569759; PMCID: PMC9773215.
  6. Ficke J, Fakoya AO, Byerly DW. Anatomy, Bony Pelvis and Lower Limb: Foot and Ankle. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2026 Jan-. NCBI Bookshelf NBK546698. PMID: 31536304.
WhatsApp