גורמי סיכון לנקע בקרסול ולנקע חוזר – ואיך מונעים חוסר יציבות כרונית

גורם הסיכון החזק ביותר לנקע בקרסול הוא נקע קודם. מי שכבר נקע את הקרסול נמצא בסיכון גבוה בערך פי שניים לנקע נוסף, במיוחד בחודשים הראשונים אחרי הפציעה וכשהשיקום לא הושלם. לצדו יש גורמי סיכון נוספים: סוג הספורט, שיווי משקל ותחושת מיקום ירודים, חולשה ותזמון איטי של השרירים המייצבים, טווח תנועה מוגבל בקרסול, ומשקל גוף גבוה. חלק מהגורמים אינם בשליטתנו, אבל רבים מהם ניתנים לשינוי.

נקע בקרסול יכול לקרות לכל אחד: מעט חוסר תשומת לב, מעט חוסר מזל, והנקע מתרחש. ובכל זאת, הבנה של גורמי הסיכון מאפשרת לזהות מי צריך מניעה ממוקדת, ובעיקר איך למנוע את המעבר מנקע אחד לחוסר יציבות כרונית. הסבר כללי על הפציעה נמצא בדף נקע בקרסול.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • נקע קודם הוא גורם הסיכון החזק ביותר: ספורטאים עם היסטוריה של נקע היו בסיכון כפול לנקע נוסף.
  • ספורט באולם ובמגרשים, עם קפיצות, נחיתות ושינויי כיוון, מעלה את הסיכון; השכיחות גבוהה יותר אצל נשים, ילדים ומתבגרים.
  • שיווי משקל ותחושת מיקום ירודים, תגובה איטית של שרירי הפרונאוס, חולשה, טווח תנועה מוגבל ומשקל גוף גבוה קשורים לסיכון מוגבר.
  • עד כ-40% מהאנשים אחרי נקע ראשון מפתחים חוסר יציבות כרונית; קושי בקפיצות ונחיתות שבועיים אחרי הנקע מנבא אותה.
  • תרגילי שיווי משקל וסד או טייפ בזמן ספורט הם אמצעי המניעה המוכחים ביותר.

מהו גורם הסיכון החזק ביותר לנקע בקרסול?

נקע קודם, ובמיוחד נקע בששת החודשים האחרונים. במחקר מבוקר על כ-765 שחקני כדורגל וכדורסל בתיכון, ספורטאים עם היסטוריה של נקע היו בסיכון כפול לנקע נוסף [5]. הסקירות העדכניות מתארות את אותו דפוס: אחרי נקע ראשון שיעור הנקעים החוזרים גבוה, וחלק ניכר מהמטופלים נשארים עם תסמינים מתמשכים [1][8].

הסיבה היא שהנקע פוגע לא רק ברצועה אלא גם בבקרה העצבית-שרירית: בחיישנים שבתוך הרצועה והקופסית, בשיווי המשקל ובתזמון הפעלת השרירים. כשהשיקום נעצר ברגע שהכאב חולף, הפגיעות האלה נשארות, והקרסול נשאר פגיע. את המנגנון הזה תיארתי בהרחבה בדף האנטומיה של נקע בקרסול.

גורמי סיכון חיצוניים: סוג הפעילות והסביבה

  • סוג הספורט: מטא-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים מצאה שהשכיחות הגבוהה ביותר של נקע היא בספורט באולם ובמגרשים, כמו כדורסל, כדורעף, כדוריד וכדורגל, שבהם יש קפיצות, נחיתות ושינויי כיוון חדים [2].
  • מגע עם שחקנים אחרים: נחיתה על כף הרגל של שחקן אחר היא מנגנון קלאסי של נקע בכדורסל ובכדורעף.
  • משטח: הליכה וריצה בשטח לא אחיד, ריצות שדה וניווט, וגם מדרכות שבורות ומרצפות רופפות בחיי היומיום.
  • הנעלה: נעליים שחוקות, שאינן מתאימות לענף (למשל נעל ריצה רגילה בספורט עם תנועות הצידה) או נעלי עקב, מקטינות את היציבות. ההנחיות אינן מצביעות על סוג נעל אחד שמונע נקעים, אבל הן כן ממליצות על תמיכה חיצונית למי שכבר נקע [11].

גורמי סיכון אישיים: מה בגוף מעלה את הסיכון?

  • מין וגיל: השכיחות גבוהה יותר אצל נשים ואצל ילדים ומתבגרים [2].
  • שיווי משקל ותחושת מיקום: שיווי משקל ירוד ותחושת מיקום פחות מדויקת בתנועת היפוך נמצאו קשורים לסיכון מוגבר [3][4].
  • תזמון וחוזק השרירים: זמן תגובה ארוך יותר של שריר הפרונאוס הקצר וחולשה בכוח האקסצנטרי של ההיפוך נמצאו קשורים לסיכון לנקע במטא-אנליזה [3]. במחקר פרוספקטיבי על סטודנטים לחינוך גופני, חולשה בשרירים שמיישרים את הקרסול, טווח תנועה מוגבל של כיפוף כלפי מעלה, קואורדינציה ירודה, מהירות ריצה נמוכה וסיבולת לב-ריאה נמוכה ניבאו נקע [4].
  • משקל גוף: מדד מסת גוף (BMI) גבוה נמצא קשור לסיכון מוגבר [3].
  • מבנה כף הרגל: כף רגל חלולה (Pes Cavus) עם עקב שנוטה פנימה (varus) מציבה את הקרסול קרוב יותר למנח של היפוך. הראיות המחקריות לגבי מבנה כף הרגל כגורם סיכון אינן עקביות [1], אבל קלינית זה ממצא שאני מחפש תמיד; ראו כף רגל חלולה.
  • רפיון רצועות כללי: אנשים עם גמישות יתר כללית במפרקים נוטים לחוסר יציבות, אם כי גם כאן הראיות מעורבות [1].

כדי לתכנן מניעה כדאי להפריד בין גורמים שאי אפשר לשנות לבין גורמים שאפשר לעבוד עליהם:

גורם סיכוןאפשר לשנות?מה עושים
נקע קודם, בעיקר בחצי השנה האחרונה [5]לא, אבל אפשר להקטין את השפעתושיקום מלא, תרגילי שיווי משקל וסד או טייפ בזמן ספורט [7][11]
ספורט עם קפיצות, נחיתות ושינויי כיוון [2]בדרך כלל לאחימום עם תרגילי שליטה ונחיתה, הנעלה מתאימה לענף ותמיכה חיצונית למי שכבר נקע
מין וגיל [2]לאמודעות ומניעה ממוקדת בקבוצות בסיכון
שיווי משקל ותחושת מיקום ירודים [3][4]כןאימון שיווי משקל מסטטי לדינמי
תגובה איטית וחולשה של השרירים המייצבים [3][4]כןחיזוק הדרגתי, בעיקר של שרירי הפרונאוס
טווח מוגבל של כיפוף כלפי מעלה [4]כןתרגילי טווח תנועה לקרסול
BMI גבוה [3]באופן חלקיהקשר נמצא במחקר, אך לא נבדק אם ירידה במשקל לבדה מפחיתה נקעים

מה מעלה את הסיכון לחוסר יציבות כרונית?

חוסר יציבות כרונית של הקרסול (Chronic Ankle Instability, CAI) מוגדרת כשילוב של נקעים חוזרים, תחושת "הקרסול בורח" ותסמינים מתמשכים לאורך זמן. במחקר פרוספקטיבי על אנשים אחרי נקע ראשון, כ-40% פיתחו חוסר יציבות כרונית בתוך שנה [9]. מי שלא הצליחו לבצע נחיתה על רגל אחת וקפיצה מגובה כבר שבועיים אחרי הנקע, ומי שהיו להם שיווי משקל דינמי ותפקוד ירודים חצי שנה אחרי הנקע, היו בסיכון הגבוה ביותר [9].

המודל העדכני מתאר את חוסר היציבות הכרונית כשילוב של שלושה רכיבים: פגיעה מכנית (רפיון רצועות), פגיעה בתחושה ובבקרה המוטורית, וגורמים אישיים וסביבתיים כמו פחד מתנועה ורמת הפעילות [10]. בטווח הארוך חוסר יציבות כרונית קשור לירידה בפעילות הגופנית, לפגיעה באיכות החיים ולסיכון מוגבר לשחיקה של מפרק הקרסול [8].

איך מונעים נקע בקרסול ונקע חוזר?

תרגילי שיווי משקל ותחושת מיקום

זה אמצעי המניעה המבוסס ביותר. במחקר על שחקני תיכון, תוכנית אימון שיווי משקל הפחיתה את הסיכון לנקע בכמחצית [5]. במחקר אחר, תוכנית ביתית של 8 שבועות, שלוש פעמים בשבוע, אחרי נקע, הפחיתה נקעים חוזרים בכשליש [6]. סקירה של סקירות שיטתיות אישרה שתרגול, ובעיקר תרגילי שיווי משקל, מפחית נקעים חוזרים [7]. פירוט על התרגילים ועל ההתקדמות ביניהם תמצאו בדף טיפול ושיקום אחרי נקע בקרסול.

סד או טייפ

סד קרסול (בעיקר סד שרוכים או סד חצי קשיח) או טייפ בזמן ספורט מפחיתים את הסיכון לנקע חוזר אצל מי שכבר נקע [7][11]. זה פתרון מעשי במיוחד בחודשים הראשונים אחרי החזרה לספורט ובענפים עם קפיצות ושינויי כיוון.

שיקום מלא אחרי כל נקע

המניעה הטובה ביותר לחוסר יציבות כרונית היא שיקום מלא אחרי הנקע הראשון, כולל שיווי משקל, חיזוק וחזרה מדורגת לקפיצות ולשינויי כיוון, ולא רק המתנה לחלוף הכאב [10][11].

הכנה גופנית והנעלה

אימון סדיר במהלך השבוע, חימום שכולל תרגילי שליטה ונחיתה, והנעלה מתאימה לענף ובמצב טוב. על בחירת נעליים ומדרסים לריצה ראו המלצות להנעלה ומדרסים לריצה, ולחיילים ראו מדרסים לחיילים.

מתי לפנות לבדיקה?

  • הקרסול ממשיך "לברוח" או שיש נקעים חוזרים למרות שיקום של כ-6 שבועות ויותר.
  • כאב ונפיחות חוזרים אחרי פעילות, נעילה או כאב עמוק בתוך המפרק.
  • כאב מאחורי הפטישון החיצוני או תחושת "קפיצה" של גיד: ראו תסמונת גידי הפרונאוס ופריקת גידי הפרונאוס.
  • כאב מתמשך בשקע שמלפנים לפטישון החיצוני: ראו כאב בסינוס טרסי.
  • כף רגל חלולה מאוד או עקב שנוטה פנימה בבירור, שעשויים לדרוש הערכה ביומכנית.

מהניסיון הקליני שלי

הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.

מעבר לגורמי הסיכון שנבדקו במחקרים, יש כמה גורמים שאני פוגש שוב ושוב במרפאה. הראשון הוא "ספורטאי סוף השבוע": אנשים שמשחקים כדורגל או כדורסל בעצימות גבוהה פעם בשבוע, בלי אימון והכנה של הגוף באמצע השבוע. אצלם אני רואה הרבה נקעים, וכנראה שהשילוב של כושר חלקי, עייפות ותזמון שרירים איטי תורם לכך. הגורם השני הוא עייפות וחוסר שינה: פעילות ספורטיבית בסוף יום ארוך או אחרי לילה קצר פוגעת בריכוז ובתגובה, ובעיניי מעלה את הסיכון לנקע.

גורם שלישי הוא חוסר איזון שרירי, ולא רק סביב הקרסול: חולשה בשרירי הירך והאגן, בעיות בברך או בגב התחתון משנים את האופן שבו הגוף נוחת ומשנה כיוון, ובבדיקה שלי אני מתייחס אליהם כחלק מהתמונה. רביעי הוא הנעלה: נעליים שחוקות, החלפה פתאומית של סוג הנעל, או הליכה ממושכת בנעלי עקב, שבעיניי פוגעת בתגובה העצבית-שרירית של הקרסול.

ולבסוף מבנה כף הרגל. אצל מטופלים עם קשת גבוהה ועקב שנוטה פנימה אני רואה נטייה ברורה לנקעים חוזרים, ושם אני שוקל מדרס לקשת גבוהה כחלק מתוכנית המניעה, יחד עם תרגול. חשוב לי לסייג: מדרס שאינו מותאם נכון, למשל עם תמיכת קשת גבוהה מדי, עלול דווקא להגביר את הנטייה להתעקם. ולכן אני לא מתאים מדרסים "למניעת נקעים" באופן גורף.

לסיכום

נקע קודם הוא גורם הסיכון החזק ביותר לנקע בקרסול, ולכן שיקום מלא אחרי הנקע הראשון הוא גם צעד המניעה החשוב ביותר. ספורט עם קפיצות ושינויי כיוון, שיווי משקל ירוד, תגובה איטית וחולשה של השרירים המייצבים, טווח תנועה מוגבל ומשקל גוף גבוה מעלים גם הם את הסיכון. תרגילי שיווי משקל ותמיכה חיצונית בזמן ספורט מפחיתים נקעים חוזרים ועשויים למנוע את המעבר לחוסר יציבות כרונית. לסקירה כללית של כאבים בקרסול ובכף הרגל ראו כאבים בכף הרגל.

שאלות נפוצות

למה הקרסול ממשיך להתעקם אחרי נקע?

כי הנקע פוגע לא רק ברצועה אלא גם בבקרה העצבית-שרירית. הרצועה יכולה להחלים במצב מוארך מעט, והחיישנים שבתוכה ובקופסית המפרק נפגעים יחד איתה, ולכן שיווי המשקל ותזמון הפעלת השרירים נפגעים. המודל העדכני מתאר חוסר יציבות כרונית כשילוב של פגיעה מכנית, פגיעה בבקרה המוטורית וגורמים אישיים וסביבתיים [10]. ההסבר האנטומי המלא נמצא בדף מבנה הקרסול והאנטומיה של הנקע.

מה זה חוסר יציבות כרונית של הקרסול?

זה מצב שבו אחרי נקע נשארים נקעים חוזרים, תחושה שהקרסול "בורח" ותסמינים מתמשכים לאורך זמן. במחקר פרוספקטיבי על אנשים אחרי נקע ראשון, כ-40% פיתחו חוסר יציבות כרונית בתוך שנה [9].

האם סד קרסול מונע נקע חוזר?

אצל מי שכבר נקע את הקרסול, סד (בעיקר סד שרוכים או סד חצי קשיח) או טייפ בזמן ספורט מפחיתים את הסיכון לנקע חוזר [7][11]. הם מתאימים במיוחד לחודשים הראשונים אחרי החזרה לספורט ולענפים עם קפיצות ושינויי כיוון, אבל אינם מחליפים תרגילי שיווי משקל וחיזוק.

האם מבנה כף הרגל משפיע על הסיכון לנקע?

הראיות המחקריות לגבי מבנה כף הרגל כגורם סיכון אינן עקביות [1]. מבחינה מכנית, כף רגל חלולה עם עקב שנוטה פנימה מציבה את הקרסול קרוב יותר למנח של היפוך, ולכן זה ממצא שכדאי לבדוק אצל מי שסובל מנקעים חוזרים.

מתי נקעים חוזרים מצריכים בדיקה?

כשהקרסול ממשיך "לברוח" למרות שיקום של כ-6 שבועות ויותר, כשיש נפיחות חוזרת, נעילה או כאב עמוק במפרק, או כאב מאחורי הפטישון החיצוני. במצבים כאלה צריך לשלול פגיעה נלווית; הבדיקות וההדמיה המתאימות מתוארות בדף אבחון נקע בקרסול וזמן החלמה.

מקורות

  1. Delahunt E, Remus A. Risk Factors for Lateral Ankle Sprains and Chronic Ankle Instability. J Athl Train. 2019;54(6):611-616. doi:10.4085/1062-6050-44-18. PMID: 31161942
  2. Doherty C, Delahunt E, Caulfield B, et al. The incidence and prevalence of ankle sprain injury: a systematic review and meta-analysis of prospective epidemiological studies. Sports Med. 2014;44(1):123-140. doi:10.1007/s40279-013-0102-5. PMID: 24105612
  3. Kobayashi T, Tanaka M, Shida M. Intrinsic Risk Factors of Lateral Ankle Sprain: A Systematic Review and Meta-analysis. Sports Health. 2016;8(2):190-193. doi:10.1177/1941738115623775. PMID: 26711693
  4. Willems TM, Witvrouw E, Delbaere K, et al. Intrinsic risk factors for inversion ankle sprains in male subjects: a prospective study. Am J Sports Med. 2005;33(3):415-423. doi:10.1177/0363546504268137. PMID: 15716258
  5. McGuine TA, Keene JS. The effect of a balance training program on the risk of ankle sprains in high school athletes. Am J Sports Med. 2006;34(7):1103-1111. doi:10.1177/0363546505284191. PMID: 16476915
  6. Hupperets MD, Verhagen EA, van Mechelen W. Effect of unsupervised home based proprioceptive training on recurrences of ankle sprain: randomised controlled trial. BMJ. 2009;339:b2684. doi:10.1136/bmj.b2684. PMID: 19589822
  7. Doherty C, Bleakley C, Delahunt E, Holden S. Treatment and prevention of acute and recurrent ankle sprain: an overview of systematic reviews with meta-analysis. Br J Sports Med. 2017;51(2):113-125. doi:10.1136/bjsports-2016-096178. PMID: 28053200
  8. Gribble PA, Bleakley CM, Caulfield BM, et al. 2016 consensus statement of the International Ankle Consortium: prevalence, impact and long-term consequences of lateral ankle sprains. Br J Sports Med. 2016;50(24):1493-1495. doi:10.1136/bjsports-2016-096188. PMID: 27259750
  9. Doherty C, Bleakley C, Hertel J, et al. Recovery From a First-Time Lateral Ankle Sprain and the Predictors of Chronic Ankle Instability: A Prospective Cohort Analysis. Am J Sports Med. 2016;44(4):995-1003. doi:10.1177/0363546516628870. PMID: 26912285
  10. Hertel J, Corbett RO. An Updated Model of Chronic Ankle Instability. J Athl Train. 2019;54(6):572-588. doi:10.4085/1062-6050-344-18. PMID: 31162943
  11. Vuurberg G, Hoorntje A, Wink LM, et al. Diagnosis, treatment and prevention of ankle sprains: update of an evidence-based clinical guideline. Br J Sports Med. 2018;52(15):956. doi:10.1136/bjsports-2017-098106. PMID: 29514819
WhatsApp