גיד אכילס כואב – "דלקת בגיד אכילס" (טנדינופתיה): תסמינים, אבחון וטיפול

כאב בגיד אכילס – הגיד העבה שמחבר את שרירי השוק לעצם העקב – נובע ברוב המקרים מטנדינופתיה: תהליך שחיקתי-הסתגלותי ברקמת הגיד שמתפתח כשהעומס עליו עולה מהר מיכולת ההתאוששות שלו. למרות שבעברית מקובל לקרוא לזה "דלקת בגיד אכילס", ברוב המקרים הכרוניים אין בגיד דלקת קלאסית, ולכן מנוחה מוחלטת ותרופות נוגדות דלקת לבדן כמעט אף פעם לא פותרות את הבעיה. הטיפול המרכזי, לפי ההנחיות הקליניות העדכניות, הוא תוכנית תרגילי עומס מדורגת לצד ניהול חכם של הפעילות [1].

בדף הזה תמצאו הסבר על מבנה הגיד, ההבדל בין כאב באמצע הגיד לכאב בחיבור לעקב, הממצאים בבדיקה, אבחנה מבדלת, סימני אזהרה לקרע, ומה המחקר אומר על תרגילים, זריקות, גלי הלם, הגבהות עקב ומדרסים. את תוכנית התרגילים המפורטת ריכזתי בדף נפרד: תרגילים לגיד אכילס.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • כאב כרוני בגיד אכילס הוא לרוב טנדינופתיה (שחיקה והסתגלות לקויה של הגיד), לא דלקת חריפה.
  • חשוב להבדיל בין כאב באמצע הגיד (2–6 ס"מ מעל העקב) לכאב בחיבור הגיד לעצם העקב – התרגילים וההנעלה שונים.
  • תרגילי עומס הדרגתיים לשרירי השוק הם הבסיס הטיפולי; מנוחה מוחלטת אינה מומלצת.
  • כאב חד ופתאומי עם תחושת "בעיטה" מאחור וחולשה בדחיפה מחייבים בדיקה דחופה לשלילת קרע.
  • זריקות, גלי הלם, הגבהות עקב ומדרסים הם תוספות אפשריות במקרים נבחרים – לא תחליף לתרגילים.

מהו גיד אכילס ולמה הוא נפגע?

גיד הוא אגד חזק של סיבי קולגן שמחבר שריר לעצם. אפשר לדמיין את השריר כמנוע שיודע למשוך, ואת הגיד ככבל שמעביר את המשיכה לעצם. גיד אכילס הוא הגיד החזק והעבה בגוף: הוא מחבר את שרירי הסובך – שריר התאומים (Gastrocnemius) ושריר הסולאוס (Soleus) – לעצם העקב (Calcaneus). יחד הם אחראים על תנועת הדחיפה בהליכה, בריצה ובקפיצה, ובכל צעד ריצה הגיד נושא עומס של כמה פעמים משקל הגוף. להרחבה על השרירים והגידים של השוק וכף הרגל ראו שרירים וגידים בכף הרגל, ועל תפקיד הגיד בשלבי הצעד – מחזור ההליכה.

אספקת הדם לגיד אכילס דלה יחסית ומגיעה משני כיוונים – מלמעלה מכיוון השרירים ומלמטה מעצם העקב. האזור שבאמצע הגיד, כ-2 עד 6 ס"מ מעל העקב, מקבל את אספקת הדם הדלה ביותר, וזה גם המקום השכיח ביותר לטנדינופתיה. ההנחה המקובלת היא שאספקת הדם הזו תורמת לקושי של הגיד להתאושש מעומס חוזר.

איור של שלד כף הרגל במבט צד עם גיד אכילס, אזור מסומן מעל העקב ותקריב של צרורות סיבי הגיד, עם הכיתוב דלקת כרונית בגיד אכילס
גיד אכילס מחבר את שרירי השוק לעצם העקב; בטנדינופתיה משתנה סידור סיבי הקולגן בגיד

טנדינופתיה של גיד אכילס שכיחה מאוד אצל רצים ובספורט עם קפיצות ושינויי כיוון, אבל היא אינה בעיה של ספורטאים בלבד. במחקר הולנדי שבדק את כלל המטופלים ברפואה הראשונית נמצאה היארעות של כ-2.35 מקרים לכל 1,000 מבוגרים בשנה, ורק בכשליש מהמקרים נרשם קשר לפעילות ספורטיבית [2]. הבעיה שכיחה במיוחד מהעשור הרביעי לחיים ואילך.

"דלקת בגיד אכילס" או טנדינופתיה – מה ההבדל?

אנשים רבים שואלים: "אם יש לי דלקת, למה לא נותנים לי אנטיביוטיקה?". התשובה היא שהמילה "דלקת" מתארת שני דברים שונים לגמרי. דלקת זיהומית היא תגובת הגוף לחיידק או לנגיף, ושם אנטיביוטיקה רלוונטית. דלקת אורתופדית היא תגובת הגוף לפציעה מכנית של רקמה – קרע בשריר, בגיד או ברצועה – והיא חלק הכרחי מתהליך הריפוי. בלעדיה הרקמה לא הייתה מחלימה.

בעבר נהגו להבחין בין דלקת חריפה של הגיד (Achilles tendinitis), שבה נמצאים בגיד תאי דלקת שפועלים לתיקון קרעים טריים, לבין מצב כרוני (Achilles tendinosis), שבו עומס חוזר גורם למיקרו-קרעים שהגיד לא מספיק לתקן, ונוצרת רקמה מאורגנת פחות. כיום משתמשים במונח המאחד "טנדינופתיה" (Tendinopathy): ברוב המקרים הכרוניים רואים בגיד עיבוי, סידור לא תקין של סיבי הקולגן וכלי דם חדשים, בלי תאי דלקת קלאסיים [1][3].

להבנה הזו יש משמעות מעשית. תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) יכולות להקל על הכאב לזמן קצר, אבל אינן מתקנות את מבנה הגיד, ושימוש ממושך בהן אינו מומלץ. גם מנוחה מוחלטת אינה הפתרון: הגיד מגיב לעומס, והוא צריך עומס מדורג ומבוקר כדי לחזור ולהתחזק.

שני סוגים: כאב באמצע הגיד מול כאב בחיבור לעקב

טנדינופתיה באמצע הגיד (Mid-portion)

הכאב והעיבוי ממוקמים כ-2 עד 6 ס"מ מעל חיבור הגיד לעקב. זה הסוג השכיח, והוא מגיב לרוב היטב לתרגילי עומס שכוללים טווח תנועה מלא, כולל ירידה של העקב מתחת לגובה המדרגה.

טנדינופתיה בחיבור לעצם העקב (Insertional)

הכאב ממוקם ממש בנקודה שבה הגיד נכנס לעצם העקב, ולעיתים קרובות מלווה בבליטה גרמית (עיוות הגלונד), בהסתיידות בתוך הגיד ובגירוי של הבורסה שמתחתיו (בורסיטיס רטרו-קלקנאלי). כאן יש הבדל טיפולי חשוב: כשהקרסול מתכופף מעלה מעבר לקו האופקי, הגיד נדחס אל פינת העקב. לכן בתרגילים לטנדינופתיה בחיבור לעקב נהוג לעבוד מהרצפה ולא מקצה מדרגה. במחקר פיילוט, תוכנית אקסצנטרית שנמנעה מטווח הזה הביאה לשביעות רצון ולחזרה לפעילות אצל כשני שלישים מהמטופלים [15].

מי בסיכון לפתח כאב בגיד אכילס?

הגורמים שמופיעים שוב ושוב בספרות ובקליניקה:

  • שינוי מהיר בעומס: הגברת נפח או עצימות אימונים בלי הדרגה, חזרה לספורט אחרי הפסקה, התחלת ריצה בקצב מהיר מדי, מעבר לאימוני גבעות, ספרינטים או קפיצות, ומנוחה לא מספקת בין אימונים.
  • ציוד ומשטח: נעליים שלוחצות על אזור החיבור לעקב, נעליים שחוקות, מעבר חד לנעל שטוחה יותר ומשטחים קשים.
  • גיל ומין: הבעיה שכיחה יותר מהעשור הרביעי לחיים ואצל גברים.
  • גוף וכוח: עודף משקל, חולשה של שרירי השוק ונוקשות של שרירי הסובך.
  • מחלות רקע: סוכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלות כלי דם ועישון.
  • תרופות: אנטיביוטיקה ממשפחת הפלואורוקווינולונים (למשל ציפרופלוקסצין) מעלה את הסיכון לפגיעה בגיד אכילס ואף לקרע. הסיכון המוחלט נמוך, אבל הוא גבוה יותר עם חלק מהתכשירים, בגיל מבוגר ובשילוב עם סטרואידים [5].
  • מבנה כף הרגל: כף רגל שטוחה עם פרונציה מוגברת או כף רגל חלולה עשויות לשנות את פיזור העומס על הגיד. הקשר הזה פחות חד במחקר ממה שנהוג לחשוב, ולכן זה גורם שבודקים ולא מניחים מראש.

מה התסמינים האופייניים?

הכאב מופיע בהדרגה בחלק האחורי של השוק, מעט מעל העקב או בנקודת החיבור לעקב. בשלבים הראשונים הוא מופיע בתחילת פעילות או אחריה – בריצה, בריצה בעלייה או בקפיצות – ולעיתים "מתחמם" ונעלם באמצע האימון וחוזר אחריו. אופיינית מאוד נוקשות בוקר לאורך הגיד, שמשתחררת אחרי כמה דקות של הליכה. עם החמרה הכאב מתחיל להפריע גם בפעילות יומיומית, כמו ירידה במדרגות, ומגביל פעילויות עצימות כמו ספרינט וקפיצה. במצבים מתקדמים הכאב מופיע לאורך כל היום, גם במנוחה.

איך מאבחנים? הבדיקה והדמיה

האבחנה מבוססת בעיקר על הסיפור ועל בדיקה קלינית של רופא או פיזיותרפיסט [1]. בבדיקה אפשר למצוא:

  • רגישות במישוש באמצע הגיד או בנקודת החיבור לעקב.
  • עיבוי מקומי של הגיד, לעיתים עם נפיחות.
  • בליטה גרמית בחלק האחורי-עליון של העקב (עיוות הגלונד) בסוג האינסרציונלי.
  • הגבלה בכיפוף הקרסול כלפי מעלה (Dorsiflexion).
  • קושי או כאב בעלייה חוזרת על קצות האצבעות ברגל אחת, ופחות חזרות מאשר ברגל הבריאה.

בדיקות הדמיה אינן נדרשות כשהתמונה הקלינית ברורה. אולטרסאונד מראה עיבוי, שינוי במבנה הסיבים וכלי דם חדשים, ו-MRI משמש בעיקר כשיש ספק באבחנה, חשד לקרע חלקי או כשמתכננים ניתוח. צילום רנטגן צדי של הקרסול יכול להראות הסתיידות בחיבור הגיד לעקב ("דורבן אחורי") או בליטת הגלונד. חשוב לא לבלבל בין דורבן אחורי, שקשור לגיד אכילס, לבין דורבן בעקב שבתחתית העקב, שהוא בעיה אחרת לגמרי. חשוב גם לזכור שהממצאים בהדמיה אינם מתאימים תמיד לעוצמת הכאב, ושגיד יכול להישאר מעובה גם אחרי שהכאב חלף.

אבחנה מבדלת – מה עוד יכול לכאוב באחורי העקב?

מצבמה מכוון אליו
בורסיטיס רטרו-קלקנאליכאב ונפיחות משני צידי הגיד ממש מעל העקב, מוחמר מלחץ הנעל
עיוות הגלונדבליטה גרמית אדומה באחורי העקב, כאב מחיכוך בנעל
צביטה אחורית בקרסולכאב עמוק מאחורי הקרסול בעמידה על קצות האצבעות, בבעיטה או בריקוד
שבר מאמץ בעצם העקבכאב בלחיצה משני צידי עצם העקב, אחרי עלייה חדה בהליכה או בריצה
תסמונת כרית השומןכאב במרכז תחתית העקב, מוחמר בהליכה יחפה על משטח קשה
דורבן / פלנטר פאשיאיטיסכאב בתחתית העקב בצעדים הראשונים בבוקר
מחלת סוורילדים ומתבגרים פעילים, כאב באזור הגדילה של העקב
קרע בגיד אכילסכאב חד ופתאומי, תחושת "בעיטה", חולשה בדחיפה
הקרנה מעמוד השדרה המותניכאב שמגיע מהגב או מהישבן, נימול, שינויים בתחושה
פקקת ורידים עמוקה (DVT)נפיחות, חום ורגישות בשוק, במיוחד אחרי ניתוח, טיסה או קיבוע

להרחבה על המצבים שבטבלה: בורסיטיס רטרו-קלקנאלי, עיוות הגלונד, צביטה אחורית בקרסול, שבר מאמץ בעצם העקב, תסמונת כרית השומן, דורבן / פלנטר פאשיאיטיס, מחלת סוור.

לסקירה רחבה של כל הסיבות לכאב בעקב ראו אבחנה מבדלת לכאבי עקב, ולמפה של כל כאבי כף הרגל – כאבים בכף הרגל.

קרע בגיד אכילס – סימני אזהרה ומתי לפנות לבדיקה

קרע מלא של גיד אכילס קורה לרוב בפעולה מתפרצת – זינוק, נחיתה או שינוי כיוון חד – ולעיתים קרובות בגיד שלא כאב קודם לכן. המטופלים מתארים תחושה של "בעיטה" או "מכה" בחלק האחורי של השוק, לעיתים עם קול נקישה, ומיד אחר כך קושי בדחיפה בהליכה וחוסר יכולת לעמוד על קצות האצבעות ברגל אחת. לעיתים ממשש שקע בגיד.

בבדיקת תומפסון (Thompson test, נקראת גם calf squeeze) המטופל שוכב על הבטן, והבודק לוחץ על שריר השוק. בגיד שלם כף הרגל נעה כלפי מטה, ובקרע מלא היא כמעט לא זזה. במחקר על 174 מטופלים זו הייתה הבדיקה הקלינית הרגישה ביותר, עם רגישות של כ-96% וסגוליות של כ-93% [6]. גם קרע שאובחן נכון עשוי להיות מטופל בניתוח או בלי ניתוח: מטה-אנליזה מצאה שניתוח מפחית מעט את שיעור הקרע החוזר, אבל מעלה את שיעור הסיבוכים האחרים, ולכן ההחלטה משותפת לרופא ולמטופל [7].

פנו לבדיקה דחופה כאשר:

  • הופיע כאב חד ופתאומי עם תחושת "בעיטה" או נקישה, וקשה לדחוף או לעמוד על קצות האצבעות.
  • השוק נפוחה, חמה ורגישה, במיוחד אחרי ניתוח, טיסה ארוכה או קיבוע (חשד לפקקת ורידים).
  • הופיע כאב חדש בגיד במהלך טיפול באנטיביוטיקה מסוג פלואורוקווינולון או מיד אחריו.
  • יש חום, אודם ניכר או נפיחות במפרקים נוספים (חשד לזיהום או למחלה דלקתית).

פנו לבדיקה מקצועית בהקדם כאשר הכאב נמשך יותר מכמה שבועות למרות הפחתת עומס, או כשהוא מתחיל להגביל הליכה רגילה.

מה עוזר? הטיפול השמרני לפי המחקר

תרגילי עומס – הבסיס

כל ההנחיות הקליניות העדכניות – ההנחיה האמריקאית של JOSPT (2018 ועדכונה ב-2024) וההנחיה ההולנדית הרב-תחומית – ממליצות על תוכנית תרגילי עומס מדורגת לשרירי השוק כטיפול הראשון בטנדינופתיה של גיד אכילס [1][3][4]. מטה-אנליזת רשת שכללה 29 ניסויים מבוקרים מצאה שכל טיפול פעיל עדיף על "לחכות ולראות", ושלא נמצא טיפול פעיל אחד שעדיף בבירור על האחרים. מכיוון שתרגילים זולים, בטוחים וזמינים, החוקרים ממליצים להתחיל בהם [8].

אין פרוטוקול אחד "נכון". פרוטוקול אלפרדסון האקסצנטרי, תוכנית החיזוק הכבד והאיטי (Heavy Slow Resistance) והמודל המדורג של סילברנגל הראו תוצאות טובות ודומות. העיקרון המשותף להם הוא עומס שעולה בהדרגה לאורך 12 שבועות לפחות, תוך מעקב אחר תגובת הכאב. את התרגילים, המינונים ושלבי ההתקדמות פירטתי בדף תוכנית תרגילים לגיד אכילס.

ניהול עומס במקום מנוחה מוחלטת

לרוב אין צורך להפסיק לגמרי את הפעילות. מקובל לאפשר כאב קל עד בינוני בזמן הפעילות, בתנאי שהוא חולף עד למחרת בבוקר ושנוקשות הבוקר לא מחמירה משבוע לשבוע. פעילות שגורמת להחמרה שנמשכת יותר מיומיים – למשל משחק כדורגל שאחריו הגיד כואב כמה ימים – כדאי להחליף זמנית בפעילות אירובית חלופית כמו אופניים או שחייה. אצל רצים עוזר לפעמים לקצר את הצעד ולהגביר מעט את הקדנס, וכדאי להימנע זמנית מגבעות ומספרינטים.

הגבהות עקב, נעליים ומדרסים

הגבהת עקב מקטינה את המתיחה של הגיד ונמצאת בשימוש נרחב, במיוחד בטנדינופתיה בחיבור לעקב. עם זאת, סקירה שיטתית משנת 2024 מצאה מעט מאוד ניסויים, ורק השפעות מעטות שהגיעו לרמה משמעותית קלינית, ברמת ודאות נמוכה [9]. לכן זה כלי עזר סביר וזול, אבל לא טיפול מוכח. אותו הדבר נכון לנעל עם "דרופ" חיובי (עקב גבוה מעט מהחלק הקדמי) ובית עקב רך שאינו לוחץ על אזור החיבור. מדרסים יכולים לעזור כשיש מנגנון עומס ברור במבנה כף הרגל. את עקרונות התכנון שלהם ריכזתי בדף מדרסים לגיד אכילס, והמלצות לבחירת נעלי ריצה יש בדף מדרסים ונעליים לריצה.

זריקות

זריקת סטרואידים לתוך הגיד עצמו אסורה בשל סיכון להיחלשות הגיד ולקרע. לגבי זריקה סביב הגיד, בהנחיית אולטרסאונד, הראיות חלוקות. בניסוי מבוקר דני (100 מטופלים) תוספת של זריקה כזו לתוכנית תרגילים שיפרה את התוצאות בחצי שנה, בלי תופעות לוואי חמורות ובלי החמרה במעקב של שנתיים [10]. מנגד, קבוצת מומחים בתחום הגידים ממליצה עדיין להימנע מזריקות סטרואידים בטנדינופתיה, בגלל חשש להישנות ולקרע ובגלל ראיות לתוצאות פחות טובות לטווח הארוך בגידים אחרים [11]. סקירת Cochrane על זריקות לגיד אכילס (PRP, חומרים מגרים ועוד) לא מצאה ראיות מספיקות לתמוך בשימוש בהן [12]. השורה התחתונה: זריקה אינה טיפול ראשון. אם בכלל, היא נשקלת על ידי רופא מנוסה, מחוץ לגיד ובהנחיית הדמיה, ותמיד בשילוב עם תוכנית תרגילים.

גלי הלם

גלי הלם חוץ-גופיים (ESWT) נמצאים בשימוש רחב, אבל מטה-אנליזה עדכנית של תשעה ניסויים מבוקרים (2026) לא מצאה תועלת משמעותית קלינית לא בטנדינופתיה באמצע הגיד ולא בחיבור לעקב, ודווחו שני מקרים של קרע בגיד אחרי טיפול בגלי הלם ממוקדים [13]. המסקנה של החוקרים הייתה שגלי הלם לא צריכים להיות טיפול שגרתי. יש סקירות ומומחים שעדיין רואים בהם אפשרות בטנדינופתיה עמידה בחיבור לעקב, ולכן אם משתמשים בהם – רק כתוספת לתרגילים, ולא במקומם.

טיפול ידני ודיקור

עיסוי שרירי השוק, שחרור נקודות טריגר, מוביליזציה של מפרקים נוקשים בקרסול ובכף הרגל ודיקור יבש עשויים להקל על הכאב ועל הנוקשות לטווח קצר. הראיות לתועלת שלהם בטנדינופתיה של גיד אכילס מוגבלות, ולכן מקומם כתוספת שמאפשרת לבצע את התרגילים ולא כטיפול בפני עצמו [1].

ניתוח

ניתוח נשקל רק אחרי לפחות 6 חודשים של טיפול שמרני מסודר שלא הצליח, ובטנדינופתיה בחיבור לעקב לעיתים בשילוב עם הסרת בליטת הגלונד. רוב המטופלים לא יגיעו לניתוח.

כמה זמן לוקח להחלים?

שיפור ראשון בכאב ובתפקוד מופיע לרוב כבר בשבועות הראשונים של תוכנית תרגילים, אבל התוכנית המלאה נמשכת 12 שבועות לפחות, ובמקרים כרוניים חזרה מלאה לספורט יכולה להימשך 6 עד 12 חודשים. התחזית לטווח ארוך טובה: במעקב של 10 שנים אחרי טיפול מובנה בתרגילים, 90% מהמטופלים דיווחו על תוצאה טובה או מצוינת, וכ-16% עברו בשלב כלשהו ניתוח. בחלק מהמטופלים הגיד נשאר מעובה גם אחרי שהכאב חלף [14].

איך מונעים כאב בגיד אכילס?

  • להעלות את עומס האימונים בהדרגה, ובמיוחד כשמתחילים לרוץ או חוזרים אחרי הפסקה.
  • להימנע מקפיצה חדה לפעילות מתפרצת בלי הכנה מתאימה, ולהקפיד על חימום.
  • לבחור נעליים עם בלימת זעזועים טובה, בית עקב יציב שאינו לוחץ על אזור החיבור ו"דרופ" חיובי, ולהחליף נעלי ריצה שחוקות.
  • לחזק באופן קבוע את שרירי השוק (הרמות עקב) ואת שרירי הרגליים והליבה.
  • למתוח את שרירי הסובך כשיש נוקשות ניכרת.
  • להשתמש במדרסים כשיש צורך מוכח בתיקון מנח כף הרגל.
  • לשים לב לכאב חדש בגיד בזמן טיפול באנטיביוטיקה מסוג פלואורוקווינולון.

מהניסיון הקליני שלי

הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.

בעבודה שלי, ההיסטוריה של העומס חשובה לי כמעט כמו הבדיקה עצמה: כמה המטופל רץ, כמה מהר העלה את הנפח, על איזה משטח ובאילו נעליים. אני שם לב במיוחד לגובה העקב של הנעליים היומיומיות. מעבר פתאומי לנעל שטוחה יותר יכול להסביר החמרה שנראית "משום מקום". חשוב לי גם להבהיר למטופל מההתחלה שבמקרים כרוניים הטיפול ארוך ודורש סבלנות והתמדה, ושההצלחה תלויה בעיקר בביצוע עקבי של התרגילים.

אני משתמש במדרס רק כשיש מנגנון עומס סביר להצביע עליו, ולא כתוספת אוטומטית. אחד המקרים שלמדתי מהם היה של רצה מוכשרת שרצה 30 עד 50 ק"מ בשבוע וסבלה במשך שנתיים מכאב בגיד אכילס. טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים משלימים עזרו לה חלקית, ושלושה זוגות מדרסים שקיבלה קודם הקלו מעט, אבל הכאב חזר בכל פעם שחזרה להתאמן. היו לה כפות רגליים שטוחות עם פרונציה בולטת. התאמנו לה מדרס שמתקן את מנח כף הרגל ומגביה את העקב, וההקלה הייתה מיידית, אבל רק אחרי שלוש פגישות המשך שבהן הגברנו בהדרגה את התמיכה הכאב נעלם לגמרי. כשלוש שנים לאחר מכן היא עדיין רצה באופן מלא. המדרסים שעזרו לה תומכים מאוד, יותר ממה שהייתי בוחר לרוב המטופלים. המסקנה שלי מהמקרה הזה ומדומים לו: כשמדרס עוזר בגיד אכילס, זה בדרך כלל תהליך הדרגתי של התאמה, ולא מוצר שמקבלים פעם אחת. זה מקרה בודד, לא הוכחה מחקרית, וההרחבה על תכנון המדרס נמצאת בדף מדרסים לגיד אכילס.

לגבי טיפול ידני: אני משלב עיסוי ושחרור של שרירי השוק, ובמקרים מתאימים דיקור יבש, בעיקר כדי להוריד כאב ונוקשות ולאפשר למטופל להתקדם בתרגילים. אני לא מציג את הטיפולים האלה כמה שמרפא את הגיד.

למה קוראים לזה "עקב אכילס"?

הביטוי לקוח מהמיתולוגיה היוונית. אמו של הגיבור אכילס, שחששה שבנה ימות בקרב, טבלה אותו בתינוקותו בנהר הסטיקס כדי שגופו יהיה חסין. מכיוון שאחזה אותו בעקבו, העקב היה המקום היחיד שלא נטבל ולכן נשאר פגיע. לפי האגדה, אכילס מת מחץ שירה בו פאריס, נסיך טרויה, ישר לעקב, בהכוונת האל אפולו. מכאן "עקב אכילס" – נקודת תורפה במערכת שנראית חסינה. את השם "גיד אכילס" (chorda Achillis) טבע האנטומאי הפלמי פיליפ פרהיין (Philip Verheyen) ב-1693.

שאלות נפוצות

האם צריך להפסיק לגמרי פעילות גופנית?

לרוב לא. התאמת העומס לפי תגובת הכאב עדיפה על הפסקה מוחלטת. כאב קל בזמן פעילות מקובל אם הוא חולף עד למחרת בבוקר.

האם זריקת קורטיזון תפתור את הבעיה?

זריקה לתוך הגיד אסורה. זריקה סביב הגיד בהנחיית אולטרסאונד הראתה תועלת בניסוי אחד כשנוספה לתרגילים, אבל היא שנויה במחלוקת, ותמיד מגיעה בנוסף לתוכנית תרגילים ולא במקומה.

האם כאב בגיד אכילס מעיד שהגיד עומד להיקרע?

ברוב המקרים לא. רוב הקרעים קורים בגידים שלא כאבו קודם. עם זאת, כאב חד ופתאומי עם תחושת "בעיטה" מחייב בדיקה דחופה.

האם מתיחות מספיקות?

מתיחות לבדן אינן מספיקות. הבסיס הוא תרגילי חיזוק בעומס הדרגתי, ומתיחות הן תוספת כשיש נוקשות.

כמה זמן נמשכת "דלקת בגיד אכילס"?

זה משתנה מאדם לאדם. שיפור ראשון מופיע לרוב בשבועות הראשונים של תוכנית תרגילים מדורגת, התוכנית המלאה נמשכת 12 שבועות לפחות, ובמקרים כרוניים חזרה מלאה לספורט יכולה להימשך 6 עד 12 חודשים. בטווח הארוך התחזית טובה: במעקב של 10 שנים אחרי טיפול מובנה בתרגילים, רוב המטופלים דיווחו על תוצאה טובה או מצוינת [14]. את שלבי התוכנית ריכזתי בדף תרגילים לגיד אכילס.

לסיכום

כאב בגיד אכילס הוא ברוב המקרים טנדינופתיה – בעיה של התאמה בין העומס על הגיד לבין יכולתו להתאושש – ולא דלקת שצריך "לכבות". המיקום (אמצע הגיד או החיבור לעקב) קובע איך לבנות את התרגילים, ותוכנית עומס מדורגת של 12 שבועות לפחות היא הטיפול הראשון. זריקות, גלי הלם, הגבהות עקב ומדרסים יכולים לעזור למטופלים מסוימים, אבל אינם מחליפים את התרגילים. כאב חד ופתאומי עם חולשה בדחיפה מחייב בדיקה דחופה לשלילת קרע.

מקורות

  1. Chimenti RL, Neville C, Houck J, et al. Achilles Pain, Stiffness, and Muscle Power Deficits: Midportion Achilles Tendinopathy Revision – 2024. J Orthop Sports Phys Ther. 2024;54(12):CPG1-CPG32. doi:10.2519/jospt.2024.0302. PMID: 39611662
  2. de Jonge S, van den Berg C, de Vos RJ, et al. Incidence of midportion Achilles tendinopathy in the general population. Br J Sports Med. 2011;45(13):1026-8. PMID: 21926076
  3. Martin RL, Chimenti R, Cuddeford T, et al. Achilles Pain, Stiffness, and Muscle Power Deficits: Midportion Achilles Tendinopathy Revision 2018. J Orthop Sports Phys Ther. 2018;48(5):A1-A38. PMID: 29712543
  4. de Vos RJ, van der Vlist AC, Zwerver J, et al. Dutch multidisciplinary guideline on Achilles tendinopathy. Br J Sports Med. 2021;55(20):1125-1134. PMID: 34187784
  5. Sangiorgio A, Sirone M, Adravanti FM, et al. Achilles tendon complications of fluoroquinolone treatment: a molecule-stratified systematic review and meta-analysis. EFORT Open Rev. 2024;9(7):581-588. PMID: 38949172
  6. Maffulli N. The clinical diagnosis of subcutaneous tear of the Achilles tendon. A prospective study in 174 patients. Am J Sports Med. 1998;26(2):266-70. PMID: 9548122
  7. Ochen Y, Beks RB, van Heijl M, et al. Operative treatment versus nonoperative treatment of Achilles tendon ruptures: systematic review and meta-analysis. BMJ. 2019;364:k5120. PMID: 30617123
  8. van der Vlist AC, Winters M, Weir A, et al. Which treatment is most effective for patients with Achilles tendinopathy? A living systematic review with network meta-analysis of 29 randomised controlled trials. Br J Sports Med. 2021;55(5):249-256. PMID: 32522732
  9. Bourke J, Munteanu S, Merza E, et al. Efficacy of heel lifts for lower limb musculoskeletal conditions: A systematic review. J Foot Ankle Res. 2024;17(2):e12031. PMID: 38878299
  10. Johannsen F, Olesen JL, Øhlenschläger TF, et al. Effect of Ultrasonography-Guided Corticosteroid Injection vs Placebo Added to Exercise Therapy for Achilles Tendinopathy: A Randomized Clinical Trial. JAMA Netw Open. 2022;5(7):e2219661. PMID: 35816306
  11. Visser TSS, van Linschoten R, Vicenzino B, et al. Terminating Corticosteroid Injection in Tendinopathy? Hasta la Vista, Baby. J Orthop Sports Phys Ther. 2024;54(1):10-13. PMID: 37506303
  12. Kearney RS, Parsons N, Metcalfe D, Costa ML. Injection therapies for Achilles tendinopathy. Cochrane Database Syst Rev. 2015;(5):CD010960. PMID: 26009861
  13. Korakakis V, Kotsifaki R, Sotiralis Y, et al. Shockwave Therapy for Midportion and Insertional Achilles Tendinopathy: A Nail in the Coffin? A Systematic Review With Meta-Analysis. J Orthop Sports Phys Ther. 2026;56(5):282-299. PMID: 42063301
  14. Johannsen F, Jensen S, Wetke E. 10-year follow-up after standardised treatment for Achilles tendinopathy. BMJ Open Sport Exerc Med. 2018;4(1):e000415. PMID: 30305926
  15. Jonsson P, Alfredson H, Sunding K, et al. New regimen for eccentric calf-muscle training in patients with chronic insertional Achilles tendinopathy: results of a pilot study. Br J Sports Med. 2008;42(9):746-9. PMID: 18184750
WhatsApp