הלוקס ריגידוס (Hallux rigidus) הוא שחיקה (אוסטאוארתריטיס) של מפרק בסיס הבוהן הגדולה – המפרק המסרקי-פלנגאלי הראשון (MTP1). הסחוס נשחק, בגב המפרק נוצרות בליטות עצם (אוסטאופיטים), והבוהן מאבדת בהדרגה את היכולת להתיישר כלפי מעלה. התוצאה היא כאב ונוקשות בבסיס הבוהן, בעיקר בשלב הדחיפה בהליכה, בעלייה בשיפוע, בירידה במדרגות ובכריעה על קצות האצבעות.
זהו המפרק השכיח ביותר לשחיקה בכף הרגל. ברוב המקרים טיפול שמרני – נעליים עם סוליה קשיחה או רוקר, מדרס שמגביל את התנועה הכואבת, והתאמת הפעילות – מקל משמעותית על הכאב. ניתוח נשקל כשהטיפול השמרני אינו מספיק, וסוג הניתוח נקבע לפי דרגת השחיקה.
בקצרה
- הלוקס ריגידוס הוא שחיקה של מפרק הבוהן הגדולה, עם בליטת עצם בגב המפרק והגבלה ביישור הבוהן כלפי מעלה.
- הכאב מחמיר בדחיפה, בעלייה, בירידה במדרגות ובנעליים גמישות, ומשתפר בנעל קשיחה.
- זה לא הלוקס ולגוס: הבוהן ישרה יחסית, והבעיה העיקרית היא נוקשות ולא סטייה.
- נעלי רוקר ומדרסים מתאימים מפחיתים כאב; ניסוי מבוקר מצא ששניהם יעילים במידה דומה.
- ניתוח – מניקוי המפרק ועד קיבוע – שמור למי שלא השתפר בטיפול שמרני.
מה זה הלוקס ריגידוס?
השם מתאר את המצב: Hallux היא הבוהן הגדולה, ו-Rigidus פירושו נוקשה. בשלבים מוקדמים, כשהתנועה מוגבלת אבל המפרק עדיין לא נוקשה לגמרי, משתמשים לעיתים במונח הלוקס לימיטוס (Hallux limitus) – "בוהן מוגבלת". בעברית מכנים את המצב גם "בוהן נוקשה" או "בוהן קשיחה".
המצב תואר לראשונה בשנת 1887 על ידי הכירורג הבריטי דייויס-קולי (Davies-Colley), שקרא לו Hallux flexus, כי הבוהן נראתה "תקועה" במנח כפוף ולא יכלה להתיישר. זמן קצר אחר כך טבע קוטריל (Cotterill) את השם הלוקס ריגידוס, שנשאר בשימוש עד היום.

בכל צעד, כשהעקב מתרומם, הבוהן הגדולה צריכה להתיישר כלפי מעלה (דורסיפלקציה) כדי שהגוף "יתגלגל" מעליה קדימה, ובשלב הזה היא נושאת חלק גדול מהעומס על קדמת כף הרגל. בהלוקס ריגידוס האוסטאופיטים בגב המפרק נתקעים זה בזה בתנועה הזו, הסחוס השחוק מגורה, והכאב מופיע בדיוק ברגע הדחיפה. עוד על התנועה בהליכה – בדף מחזור ההליכה, ועל מבנה המפרק – בדף מפרקים ורצועות בכף הרגל.
כמה זה שכיח ולמי?
הלוקס ריגידוס הוא השחיקה השכיחה ביותר בכף הרגל. במחקר אוכלוסייה של מבוגרים מעל גיל 50 נמצאה שחיקה סימפטומטית (שנראית בצילום וגם כואבת) של מפרק הבוהן אצל כ-8% [1]. המצב מופיע לעיתים קרובות בשתי הרגליים, וסדרה גדולה של מטופלים מצאה רקע משפחתי אצל חלק ניכר מהם, בעיקר אצל מי שהבעיה אצלם דו-צדדית [2]. בחלק מהמחקרים הבעיה שכיחה יותר בנשים, ובאחרים – בגברים ובספורטאים; התמונה אינה אחידה.
למה זה קורה? גורמים וגורמי סיכון
הסיבה המדויקת לא תמיד ברורה. לעיתים יש היסטוריה של חבלה במפרק – נקע של הבוהן (טרף טו) או מכה ישירה – או פעילות חוזרת שמעמיסה על יישור הבוהן, כמו ריצה בעליות או עבודה בכריעה על הבהונות. ברוב המקרים אין אירוע כזה, והעובדה שהבעיה מופיעה במשפחות ובשתי הרגליים מצביעה על מבנה מפרק או סחוס שנוטה לשחיקה.
גורמים שנקשרו להלוקס ריגידוס [2]:
- מבנה ראש המסרק – ראש שטוח או מרובע נקשר יותר לשחיקה.
- אורך הבוהן והמסרק – בוהן גדולה ארוכה (כף רגל "מצרית") או מסרק ראשון ארוך יחסית; על צורות כף הרגל הקדמית ראו אורך המסרקים.
- מבנה כף הרגל – הלוקס ולגוס ותנוחת מסרקים פנימית (Metatarsus adductus) נמצאו קשורים במצב.
- מסרק ראשון מורם (Metatarsus primus elevatus) – כשהמסרק הראשון יושב גבוה מדי, הבוהן צריכה "לרדת" כדי לגעת בקרקע, והמפרק נדחק ביישור. בעבר זה נחשב לגורם מרכזי; היום חלק מהחוקרים סבורים שזו יותר תוצאה של המצב מאשר סיבה.
גורמים נוספים שהועלו – נעליים צרות או קצרות, נעלי עקב, קיצור של שרירי הסובך, כף רגל שטוחה או קשת גבוהה ונוקשה – לא נמצאו קשורים באופן ברור בסדרה הגדולה של Coughlin ו-Shurnas [2], אבל בפועל הם יכולים להחמיר את העומס על מפרק שכבר שחוק.
תסמינים: איך מזהים בוהן נוקשה?
- כאב בגב המפרק ובצדדיו, שמחמיר בפעילות שדורשת יישור של הבוהן: הליכה מהירה, ריצה, עלייה בשיפוע, ירידה במדרגות, סקוואט ולאנג'.
- נוקשות – הבוהן לא מתיישרת כלפי מעלה כמו בצד השני.
- בליטה בגב המפרק שאפשר למשש, ולעיתים גם לראות, ושמשתפשפת בנעל.
- החמרה בנעליים גמישות – כפכפים, נעלי בד רכות, נעלי עקב – ושיפור בנעליים עם סוליה קשיחה.
- נימול או שריפה בגב הבוהן אצל חלק מהמטופלים, כשהעצב התחושתי שעובר שם נלחץ בין הבליטה לנעל.
- שינוי בהליכה – כדי להימנע מהכאב, רבים מתגלגלים מעל הצד החיצוני של כף הרגל, ואז מופיע כאב מתחת למסרקים החיצוניים או בצד החיצוני של כף הרגל.
איך מאבחנים? הבדיקה והצילום
בבדיקה מוצאים רגישות ועיבוי בגב המפרק, ובעיקר הגבלה בתנועה. טווח היישור התקין של המפרק הוא בסביבות 65–75 מעלות, וטווח הכיפוף כ-35 מעלות. בהלוקס ריגידוס יש הבדל ברור לעומת הרגל השנייה, והיישור כואב בסוף הטווח בגלל ההיתקלות של האוסטאופיטים. גם הכיפוף כלפי מטה יכול לכאוב, כי גיד מיישר הבוהן הארוך נמתח מעל הבליטה. דחיסה של המפרק תוך סיבובו (Grind test) מעוררת כאב במפרק שחוק. אצל חלק מהמטופלים המפרק שבין שתי עצמות הבוהן מתיישר יתר על המידה, כפיצוי על הנוקשות בבסיס. עמידה על קצות האצבעות כואבת ולעיתים בלתי אפשרית. מה כוללת בדיקה מקיפה של כף הרגל – בדף בדיקת כף הרגל.
צילום רנטגן רגיל בעמידה מספיק בדרך כלל לאבחנה: רואים היצרות של מרווח המפרק, אוסטאופיטים בגב המפרק ובצדדיו, השטחה של ראש המסרק והתעבות של העצם מתחת לסחוס. לפי הממצאים בבדיקה ובצילום מדרגים את החומרה, מדרגה 0 (נוקשות בלבד) ועד דרגה 4 (שחיקה מתקדמת עם כאב לאורך כל טווח התנועה). הפירוט של שיטות הדירוג ומה כל דרגה אומרת על הטיפול נמצא בדף הלוקס ריגידוס – דרגות חומרה וטיפול ניתוחי. חשוב לזכור ששינויים שחיקתיים בצילום שכיחים עם הגיל, ולא כל ממצא כזה כואב.
הלוקס ריגידוס, הלוקס לימיטוס תפקודי, או משהו אחר?
- הלוקס לימיטוס תפקודי – הבוהן מתיישרת היטב כשבודקים אותה בישיבה, אבל "ננעלת" בזמן הליכה, בגלל האופן שבו כף הרגל נושאת משקל (למשל מסרק ראשון שאינו יורד לקרקע או עומס לא תקין). אין בהכרח שחיקה בצילום, והגישה הטיפולית מתמקדת יותר במכניקה של כף הרגל.
- הלוקס ולגוס – הבעיה העיקרית היא סטייה של הבוהן החוצה ובליטה בצד הפנימי. בשלבים מתקדמים גם בו יכולה להתפתח שחיקה והגבלה.
- ססמואידיטיס – הכאב מתחת לבסיס הבוהן ולא בגב המפרק, ומחמיר בלחיצה ובדריכה. גם היא יכולה לכאוב ביישור הבוהן, ולכן לעיתים מתבלבלים ביניהן.
- גאוט – התקף פתאומי, אדום וחם. גאוט חוזרת יכולה גם לגרום לשחיקה של המפרק לאורך זמן.
- מחלות מפרקים דלקתיות – כשמפרקים נוספים מעורבים, יש נוקשות בוקר ממושכת או נפיחות לא מוסברת.
השוואה בין כל הגורמים לכאב בבוהן – בדף כאבים בבוהן הגדולה.
הלוקס ריגידוס מול הלוקס ולגוס – השוואה מהירה
| הלוקס ריגידוס | הלוקס ולגוס (בוניון) | |
|---|---|---|
| מיקום הבליטה | בגב המפרק, מעל בסיס הבוהן | בצד הפנימי של המפרק |
| מנח הבוהן | ישרה יחסית | נוטה החוצה, לכיוון האצבע השנייה |
| התלונה העיקרית | נוקשות וכאב ביישור הבוהן, בעיקר בדחיפה | חיכוך ולחץ בנעל, לעיתים כאב מתחת למסרקים המרכזיים |
| נעל שעוזרת לרוב | סוליה קשיחה או רוקר | קדמה רחבה וחומר עליון רך |
| בצילום | היצרות המרווח המפרקי ובליטות עצם בגב המפרק | זווית מוגדלת בין הבוהן למסרק ובין המסרק הראשון לשני |
טיפול שמרני: מה עובד?
רוב המטופלים עם הלוקס ריגידוס מתחילים בטיפול שמרני, ורבים מהם מסתדרים איתו לאורך שנים. בסדרה גדולה של 772 מטופלים עם הלוקס לימיטוס, רובם טופלו תחילה באופן שמרני, ורק לחלק מהם נדרש בהמשך ניתוח [3]. המטרה היא להפחית את התנועה הכואבת במפרק ואת הלחץ על הבליטה. סקירת Cochrane שבחנה טיפולים לשחיקה של מפרק הבוהן מצאה שהראיות מעטות, ושצריך ניסויים טובים יותר [4] – מאז פורסמו כמה ניסויים מבוקרים חשובים.
נעליים
- קדמה רחבה ועמוקה – שלא לוחצת על הבליטה בגב המפרק.
- סוליה קשיחה – שמונעת מהנעל להתכופף בקדמתה, וכך גם מהבוהן.
- רוקר (Rocker sole) – סוליה מעוגלת בקדמת הנעל, שמאפשרת לגלגל את כף הרגל קדימה בלי ליישר את הבוהן. בניסוי מבוקר שהשווה בין נעלי רוקר למדרסים אצל אנשים עם שחיקה של מפרק הבוהן, שתי השיטות הפחיתו כאב במידה דומה, אבל בקבוצת נעלי הרוקר דווחו יותר תופעות לוואי, כמו כאב בברך או בגב [5].
מדרסים
מדרס להלוקס ריגידוס כולל בדרך כלל תמיכה בקשת האורכית הפנימית, עם דגש על החלק הקדמי שלה, ואחת משתי האפשרויות הבאות:
- הרחבת מורטון (Morton's extension) – משטח קשיח שממשיך מתחת לבוהן הגדולה ומגביל את התנועה במפרק, כמו סד קטן בתוך הנעל.
- הרחבת מורטון הפוכה (Reverse Morton's extension) – חיתוך או הנמכה של המדרס מתחת לראש המסרק הראשון, שמאפשרים למסרק "לרדת" ולבוהן לעבוד בזווית יישור קטנה יותר.

לפעמים מוסיפים כרית מטטרסלית שמעבירה חלק מהעומס למסרקים המרכזיים. במחקר סדרת מקרים, מדרסים הפחיתו משמעותית כאב מכני במפרק הבוהן [6]. בניסוי מבוקר, תוספות קשיחות לנעל (shoe-stiffening inserts) הפחיתו כאב בהשוואה לתוספות שטוחות [7]. לעומת זאת, בניסוי מבוקר שבחן מדרסים מוכנים לעומת מדרסי דמה, היתרון של המדרסים היה קטן ולא מובהק [8] – מה שמדגיש שלא כל מדרס מתאים, ושהתכנון חשוב. סקירה שיטתית עדכנית תומכת בתועלת אפשרית של מדרסים, לצד הצורך במחקר נוסף [9]. מידע על סוגי מדרסים – בדף סוגי מדרסים, ועל מדרסים בהתאמה אישית – בדף מדרסים בהתאמה אישית.
סיכום מפורט של הניסויים שהשוו בין מדרסים לנעלי רוקר נמצא בדף מדרסים מול נעלי רוקר בהלוקס ריגידוס. אם שוקלים מדרס, בדיקה לפני התאמת מדרס כוללת הערכה של טווח התנועה בבוהן ושל אופן הדריכה, כדי לבחור בין הרחבת מורטון להרחבת מורטון הפוכה.
פיזיותרפיה ותרגילים
טיפול ידני שכלל מוביליזציה של עצמות הססמואיד ושל המפרק, חיזוק של מכופף הבוהן ואימון הליכה שיפר טווח תנועה, כוח וכאב בניסוי קליני קטן [10]. הטיפול מתאים בעיקר לשלבים מוקדמים ובינוניים, ויכול לכלול גם התייחסות לשרשרת כולה – הקרסול, שרירי הסובך ואופן ההליכה. אין לצפות שתרגילים יחזירו סחוס שנשחק, אבל שיפור התנועה והכוח סביב המפרק יכול להפחית כאב.
תרופות וזריקות
משככי כאבים ונוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs) מתאימים לתקופות של החמרה ודלקת חריפה, ולא כטיפול קבוע. זריקת סטרואידים למפרק יכולה להקל על הכאב, אבל ההשפעה נמשכת בדרך כלל חודשים ספורים, ובשלבים מתקדמים קצרה עוד יותר [11]. זריקות של חומצה היאלורונית נבדקו במחקרים קטנים והראו הקלה בכאב, אבל לא תמיד מנעו ניתוח. זריקות הן כלי להקלה זמנית, לא פתרון ארוך טווח.
התאמת פעילות
בתקופות של כאב כדאי להפחית פעולות שדורשות יישור מלא של הבוהן: ריצה בעליות, ירידה ממושכת במדרגות, סקוואטים ולאנג'ים עמוקים, וכריעה על הבהונות. אין צורך להפסיק לזוז – רכיבה על אופניים, שחייה והליכה בנעל קשיחה מתאימות לרוב המטופלים.
מתי שוקלים ניתוח?
ניתוח נשקל כאשר הכאב והמגבלה בהליכה ממשיכים למרות טיפול שמרני מסודר. סוג הניתוח תלוי בדרגת השחיקה:
- ניקוי המפרק (Cheilectomy) – הסרת האוסטאופיטים מגב המפרק, לעיתים יחד עם אוסטאוטומיה בבסיס הבוהן (Moberg). מתאים בעיקר לדרגות מוקדמות ובינוניות, כשהכאב נובע מהיתקלות הבליטות ולא משחיקה של כל המפרק.
- קיבוע המפרק (Arthrodesis) – איחוי של המפרק במנח מתאים. הטיפול המבוסס ביותר לשחיקה מתקדמת וכואבת, עם שיעורי הצלחה גבוהים בהפחתת כאב.
- שתלים והחלפת מפרק – נועדו לשמר תנועה, אבל התוצאות מעורבות יותר, והם אינם תחליף אוטומטי לקיבוע [12].
פירוט של כל ניתוח, כולל תוצאות המחקרים ומה לצפות אחרי כל אחד מהם, נמצא בדף הלוקס ריגידוס – דרגות חומרה וטיפול ניתוחי.
מתי לפנות לבדיקה?
מומלץ להיבדק כשכאב בבסיס הבוהן נמשך יותר מכמה שבועות, כשאתם מרגישים שהבוהן "תקועה" או שהליכה מהירה ומדרגות נעשות כואבות, וכשמופיע כאב חדש בצד החיצוני של כף הרגל בגלל שינוי בהליכה. פנו לבדיקה מהירה אם המפרק נעשה פתאום אדום, חם ונפוח מאוד, אם יש חום, או אם יש פצע מעל הבליטה – במיוחד אם יש לכם סוכרת.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
בבניית מדרס להלוקס ריגידוס אני משתמש בשתי האפשרויות – הרחבת מורטון והרחבת מורטון הפוכה – ומניסיוני אין אחת שמתאימה לכולם. אצל חלק מהמטופלים המשטח הקשיח מתחת לבוהן, שמונע את התנועה הכואבת, הוא הפתרון האפקטיבי ביותר. אצל לא מעטים אחרים, דווקא החיתוך מתחת לראש המסרק, שמאפשר למסרק לרדת ולבוהן לעבוד בזווית קטנה יותר, מוריד את הכאב טוב יותר. בשתי הגישות אני מקפיד על תמיכה טובה בקשת ועל הגבהה ותמיכה נכונה של המסרק הראשון – לדעתי זה חלק מרכזי בהצלחה.
עוד דבר שאני רואה הרבה: מדרס שמכסה רק את אזור העקב והקשת, בלי להשפיע על אזור הבוהן, כמעט לא עוזר בהלוקס ריגידוס. ואצל מטופלים עם הלוקס לימיטוס תפקודי, בלי שחיקה ממשית, אני מתייחס יותר לאופן שבו כף הרגל כולה נושאת משקל ולא רק לחסימת המפרק. אני מסביר למטופלים שמדרס ונעל נכונה לא ישקמו את הסחוס, אבל יכולים להוריד את הכאב ולאפשר להם להמשיך ללכת ולהתאמן – ושאם הכאב נשאר, ניתוח הוא אפשרות טובה ולא כישלון.
שאלות נפוצות
האם הלוקס ריגידוס מחמיר עם הזמן?
לרוב השחיקה מתקדמת לאט, אבל הקצב שונה מאוד בין אנשים, ורבים חיים שנים עם תסמינים קלים שמנוהלים היטב בנעליים ובמדרס.
האם מותר לרוץ עם הלוקס ריגידוס?
לעיתים כן, בעיקר בדרגות מוקדמות, עם נעל ריצה קשיחה יחסית או עם רוקר ומדרס מתאים, ובמשטחים ישרים. ריצה בעליות וספרינטים מעמיסים על המפרק יותר.
האם כל שינוי בצילום פירושו שצריך טיפול?
לא. שינויים שחיקתיים בצילום שכיחים עם הגיל, ורבים מהם אינם כואבים. ההחלטה על טיפול נקבעת לפי הכאב והתפקוד.
מה ההבדל בין הלוקס ריגידוס להלוקס ולגוס?
בהלוקס ולגוס הבוהן סוטה החוצה ונוצרת בליטה בצד הפנימי. בהלוקס ריגידוס הבוהן ישרה יחסית, הבליטה בגב המפרק, והבעיה העיקרית היא נוקשות וכאב ביישור.
האם הלוקס ריגידוס הוא דלקת מפרקים?
זו שחיקה (אוסטאוארתריטיס) של מפרק הבוהן, ולא מחלה דלקתית מערכתית. כשיש מעורבות של כמה מפרקים, נוקשות בוקר ממושכת או התקפים חמים ואדומים, צריך לשלול דלקת מפרקים או גאוט.
סיכום מפורט של המחקר על מדרסים ונעליים בהלוקס ריגידוס, לצד סיכומי מחקר נוספים, נמצא בעמוד מחקרים ומידע.
לסיכום
הלוקס ריגידוס הוא שחיקה של מפרק הבוהן הגדולה, שגורמת לכאב ולנוקשות בעיקר בשלב הדחיפה בהליכה. האבחנה נעשית בבדיקה ובצילום פשוט, וחשוב להבדיל אותו מהלוקס ולגוס, מססמואידיטיס ומגאוט. רוב המטופלים מגיבים לטיפול שמרני: נעל עם סוליה קשיחה או רוקר, מדרס שמתוכנן להפחית את התנועה הכואבת, פיזיותרפיה והתאמת פעילות. כשזה לא מספיק, יש אפשרויות ניתוחיות טובות שנבחרות לפי דרגת השחיקה. לסקירת כל כאבי כף הרגל – כאבים בכף הרגל.
מקורות
- Roddy E, Thomas MJ, Marshall M, Rathod T, Myers H, Menz HB, Thomas E, Peat G. The population prevalence of symptomatic radiographic foot osteoarthritis in community-dwelling older adults: cross-sectional findings from the clinical assessment study of the foot. Ann Rheum Dis. 2015. PMID: 24255544
- Coughlin MJ, Shurnas PS. Hallux rigidus: demographics, etiology, and radiographic assessment. Foot Ankle Int. 2003. PMID: 14587987
- Grady JF, Axe TM, Zager EJ, Sheldon LA. A retrospective analysis of 772 patients with hallux limitus. J Am Podiatr Med Assoc. 2002;92(2):102-8. PMID: 11847262
- Zammit GV, Menz HB, Munteanu SE, Landorf KB, Gilheany MF. Interventions for treating osteoarthritis of the big toe joint. Cochrane Database Syst Rev. 2010. PMID: 20824867
- Menz HB, Auhl M, Tan JM, Levinger P, Roddy E, Munteanu SE. Effectiveness of foot orthoses versus rocker-sole footwear for first metatarsophalangeal joint osteoarthritis: randomized trial. Arthritis Care Res (Hoboken). 2016;68(5):581-9. PMID: 26638878
- Welsh BJ, Redmond AC, Chockalingam N, Keenan AM. A case-series study to explore the efficacy of foot orthoses in treating first metatarsophalangeal joint pain. J Foot Ankle Res. 2010;3:17. PMID: 20799935
- Munteanu SE, Landorf KB, McClelland JA, Roddy E, Cicuttini FM, Shiell A, Auhl M, Allan JJ, Buldt AK, Menz HB. Shoe-stiffening inserts for first metatarsophalangeal joint osteoarthritis: a randomised trial. Osteoarthritis Cartilage. 2021. PMID: 33588086
- Paterson KL, Hinman RS, Metcalf BR, McManus F, Jones SE, Menz HB, Munteanu SE, Bennell KL. Effect of foot orthoses vs sham insoles on first metatarsophalangeal joint osteoarthritis symptoms: a randomized controlled trial. Osteoarthritis Cartilage. 2022;30(7):956-964. PMID: 35272050
- Khaliliyan H, et al. The role of orthotic devices in managing hallux rigidus: a systematic review and meta-analysis of clinical and biomechanical outcomes. Foot (Edinb). 2026;68:102264. PMID: 42202645
- Shamus J, Shamus E, Gugel RN, Brucker BS, Skaruppa C. The effect of sesamoid mobilization, flexor hallucis strengthening, and gait training on reducing pain and restoring function in individuals with hallux limitus: a clinical trial. J Orthop Sports Phys Ther. 2004;34(7):368-76. PMID: 15296364
- Grice J, Marsland D, Smith G, Calder J. Efficacy of foot and ankle corticosteroid injections. Foot Ankle Int. 2017. PMID: 27672014
- Sánchez Guzmán J, et al. Arthrodesis vs arthroplasty for moderate and severe hallux rigidus: systematic review. Foot Ankle Surg. 2024;30:174-180. PMID: 38262785