מדרסים מול נעלי רוקר בהלוקס ריגידוס – סיכום מחקר והשוואה

מה עדיף לשחיקה במפרק הבוהן הגדולה (הלוקס ריגידוס) – מדרס או נעל רוקר? ניסוי אקראי מאוסטרליה (Menz ועמיתים, 2016) השווה בין 102 אנשים עם אוסטאוארתריטיס של המפרק הראשון בין המסרק לבוהן (1st MTP): שתי ההתערבויות הפחיתו את הלחץ מתחת למפרק הכואב, כל אחת בדרך אחרת, ושתיהן הפחיתו כאב במידה דומה אחרי 12 שבועות. עם זאת, המשתתפים השתמשו בנעלי הרוקר פחות, והן גרמו יותר תופעות לוואי, ולכן החוקרים המליצו על המדרסים כבחירה ראשונה [1][2].

בדף הזה מסוכם המחקר בשני חלקיו – החלק הביומכני (לחצים ותנועה) והחלק הקליני (כאב ותפקוד) – יחד עם המגבלות, עם סקירת Cochrane העדכנית ועם הפרשנות שלי.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • הלוקס ריגידוס הוא שחיקה של מפרק בסיס הבוהן הגדולה; בצורה סימפטומטית הוא נמצא אצל כ-8% מהאנשים מעל גיל 50 [3].
  • המדרסים במחקר היו מדרסים מוכנים שהותאמו אישית, עם חיתוך מתחת למסרק הראשון; נעלי הרוקר היו נעלי MBT עם סוליה מעוגלת [1].
  • שתי ההתערבויות הורידו לחץ מתחת למפרק הבוהן הגדולה; המדרסים העבירו עומס לאמצע כף הרגל ולאצבעות הקטנות, ונעלי הרוקר הורידו עומס מכל קדמת כף הרגל ומהעקב [1].
  • הכאב השתפר במידה דומה בשתי הקבוצות, אבל בנעלי הרוקר השתמשו פחות, והן גרמו יותר תופעות לוואי [2].
  • סקירת Cochrane מ-2024 מראה שהראיות לטיפולים שמרניים במפרק זה עדיין מוגבלות, ושמדרסים מסוג אחד לא עלו על מדרסי דמה בניסוי אחר [4].

למה המחקר הזה חשוב?

הלוקס ריגידוס (hallux rigidus, ובשלב מוקדם hallux limitus) הוא אוסטאוארתריטיס של המפרק בין עצם המסרק הראשונה לבוהן הגדולה. התוצאה היא כאב בגב המפרק, נפיחות, לעתים בליטה גרמית, והגבלה בכיפוף הבוהן כלפי מעלה (dorsiflexion) – תנועה שנחוצה בכל צעד בשלב הדחיפה.

מחקר אוכלוסייה גדול באנגליה מצא שכ-7.8% מהאנשים מעל גיל 50 סובלים משחיקה סימפטומטית ומאובחנת בצילום במפרק זה, ושרוב מי שסובלים משחיקה בכף הרגל מדווחים על מגבלה תפקודית [3]. בגרסה הקודמת של הדף הופיעו גם נתונים על שכיחות שינויים בצילום מגיל 35 ועל שיעור המגבלה התפקודית; אותם לא ניתן היה לאמת, ולכן הם לא מובאים כאן.

שני הטיפולים השמרניים הנפוצים ביותר הם מדרסים ונעליים עם סוליית רוקר (סוליה מעוגלת). ההיגיון של שניהם שונה: המדרס אמור לשנות את פיזור העומס ואת אופן גלגול כף הרגל, ואילו הרוקר מאפשר לרגל "להתגלגל" מעל קדמת כף הרגל כך שהבוהן צריכה להתכופף פחות. לפני המחקר הזה כמעט לא היו ראיות מבוקרות לאף אחת מהגישות.

מה שואלים על המבנה של המפרק?

בגרסה הישנה של הדף נכתב שעצם מסרק ראשונה ארוכה או גליל ראשון ארוך מקשים על כיפוף הבוהן ומגבירים שחיקה. סקירה שיטתית של מחקרי מקרה-ביקורת מצאה תמונה מעט שונה: אצל אנשים עם הלוקס ליימיטוס או ריגידוס נמצאו עצם מסרק ראשונה מורמת יחסית לשנייה, טווח תנועה מופחת במפרק, גליל ראשון ופרק אחרון ארוכים יותר ועצמות ששומית גדולות יותר, ועצם מסרק וגליל רחבים יותר – אבל לא נמצא הבדל משמעותי ביציבת כף הרגל או בגובה הקשת [5]. כלומר, מאפיינים של המפרק עצמו קשורים לבעיה, ופחות "רגל שטוחה" או "רגל קמורה". על המבנה ראו מפרקי ורצועות כף הרגל.

איך נבנה הניסוי?

המחקר נערך במלבורן, אוסטרליה, ופורסם בשני מאמרים: אחד על ההשפעה הביומכנית המיידית ואחד על התוצאות הקליניות אחרי 12 שבועות [1][2].

  • משתתפים: 102 מבוגרים עם כאב במפרק הבוהן הגדולה רוב הימים במשך 12 שבועות לפחות, בעוצמה של 20 מ"מ לפחות בסולם של 100 מ"מ, טווח כיפוף כלפי מעלה של פחות מ-64 מעלות, רגישות במישוש גב המפרק ויכולת ללכת באופן עצמאי. הוצאו מהמחקר אנשים שעברו ניתוח במפרק או שיש להם מצב רפואי שעלול להשפיע על התוצאות.
  • קבוצת מדרסים: מדרסים מוכנים באורך מלא בצפיפות בינונית, שהותאמו אישית – עם חיתוך מתחת לעצם המסרק הראשונה וקיצור הקצה הקדמי עד קו האצבעות. למשתתפים עם כף רגל בפרונציה ניכרת הוספו טריזים פנימיים (medial wedge) עד לשינוי במדד יציבת כף הרגל.
  • קבוצת נעלי רוקר: נעלי MBT עם סוליה מעוגלת לכל אורכה ועקב רך.
  • מדידות: בחלק הביומכני – מדידת לחצים בתוך הנעל וניתוח הליכה בחיישנים לבישים, בהשוואה לנעליים הרגילות של המשתתף. בחלק הקליני – שאלון בריאות כף הרגל (FHSQ) כמדד עיקרי אחרי 12 שבועות, יחד עם מדדי כאב, תפקוד, היענות ותופעות לוואי.

בגרסה הקודמת של הדף המדרסים תוארו כ"מדרסים בהתאמה אישית עם reverse Morton extension". לפי המאמר, היו אלה מדרסים מוכנים שעברו התאמה אישית, עם חיתוך מתחת למסרק הראשון. התיקון חשוב, כי זה מכשיר שונה במבנה ובמחיר.

מה נמצא בחלק הביומכני?

מדדמדרסיםנעלי רוקר
מאפייני הליכהכמעט ללא שינויירידה בקצב הצעדים, בזמן העמידה על הרגל ובטווח התנועה של הירך
לחץ מתחת למפרק הבוהן הגדולהירדירד
לחץ במקומות אחריםעלה מתחת לאמצע כף הרגל ולאצבעות הקטנותירד גם מתחת לראשי המסרקים 2–5 ומתחת לעקב

בהשוואה ישירה, לא היה הבדל בין שתי ההתערבויות בלחץ מתחת לבוהן, למפרק הראשון ולעקב, אבל בנעלי הרוקר הלחץ מתחת לאצבעות הקטנות, לראשי המסרקים 2–5 ולאמצע כף הרגל היה נמוך יותר [1].

המסקנה של החוקרים: שני האמצעים מורידים עומס מהמפרק הכואב, אבל דרך מנגנונים שונים. המדרס "מזיז" את העומס למבנים אחרים, ואילו נעל הרוקר משנה את ההליכה עצמה ומקטינה עומס מכל קדמת כף הרגל. על מדידת לחצים ראו מה באמת מודדת מפת לחצים.

ומה קרה לכאב?

אחרי 12 שבועות הכאב השתפר בשתי הקבוצות, בלי הבדל מובהק ביניהן [2]. אבל שלושה ממצאים נוספים הכריעו את המסקנה:

  • היענות: קבוצת נעלי הרוקר נעלה אותן פחות שעות בסך הכול מקבוצת המדרסים.
  • תחושת שיפור: 39% מקבוצת הרוקר דיווחו על שיפור כללי, לעומת 62% מקבוצת המדרסים.
  • תופעות לוואי: 39% מקבוצת הרוקר דיווחו על תופעות לוואי, לעומת 16% מקבוצת המדרסים.

לכן מסקנת החוקרים הייתה ששתי הגישות יעילות במידה דומה בהפחתת כאב, אבל המדרסים המוכנים המותאמים עשויים להיות הבחירה הראשונה בזכות היענות טובה יותר ופחות תופעות לוואי [2].

מה ידוע ממחקרים קודמים ומאוחרים?

מדרסים שמורידים כאב בלי לשנות את התנועה

מחקר סדרת מקרים מאנגליה (2010) בדק 32 מטופלים עם כאב מכני במפרק הבוהן הגדולה שקיבלו מדרסים מוכנים עם התאמות. הכאב ירד משמעותית אחרי 24 שבועות, אבל בתת-קבוצה שנבדקה במעבדת תנועה לא נמצא קשר בין ירידת הכאב לבין טווח הכיפוף של הבוהן, ולא נמצא שינוי בכיפוף המרבי של הבוהן עם המדרסים [6]. זה פרדוקס לכאורה: אם המדרס לא מגביל את כיפוף הבוהן, איך הוא מוריד כאב? הממצאים של Menz על פיזור לחצים מציעים הסבר אפשרי אחד – הורדת עומס מהמפרק דרך העברתו למבנים אחרים – אבל זה עדיין לא הוכח כמנגנון.

סקירת Cochrane 2024

סקירת Cochrane העדכנית על טיפולים לא-ניתוחיים בשחיקת מפרק הבוהן הגדולה כללה שישה ניסויים עם 547 משתתפים [4]. היא מצאה שבניסוי אחד מדרסים שמעצבים את הקשת כנראה לא עלו על מדרסי דמה בכאב ובתפקוד, ושבניסוי אחר תוספות שמקשיחות את הנעל כנראה לא עלו על דמה. ההשוואה בין מדרסים לנעלי רוקר נשענת על הניסוי של Menz בלבד. בסך הכול, הראיות לטיפולים השמרניים מוגבלות, ואף טיפול לא הוכח כעדיף בבירור.

המשמעות: גם מדרסים וגם נעלי רוקר מלווים בשיפור, אבל חלק מהשיפור עשוי לנבוע מהמהלך הטבעי, מציפייה ומתשומת לב. התאמה טובה ובדיקת התגובה אצל כל מטופל חשובות יותר מבחירת "המכשיר הנכון" מתוך טבלה.

מה המגבלות של המחקר?

  1. ללא הסמיה. המשתתפים ידעו איזה טיפול קיבלו, וגם מי שנתן את הטיפול.
  2. ללא קבוצת דמה או ביקורת ללא טיפול. המחקר משווה שני טיפולים זה לזה, ולכן אינו מראה כמה מהשיפור נובע מהטיפול עצמו.
  3. מדידה ביומכנית מיידית. הלחצים וההליכה נמדדו אחרי הסתגלות קצרה בלבד, ולא אחרי שבועות או חודשים של שימוש.
  4. לא נמדדה תנועת הבוהן עצמה. החוקרים לא מדדו את זוויות המפרק הראשון בזמן ההליכה, אף שזה כנראה אחד המשתנים החשובים ביותר בשחיקה במפרק.
  5. סוג מדרס אחד וסוג נעל אחד. אי אפשר להכליל לכל מדרס או לכל נעל עם סוליה מעוגלת.

מה זה אומר בפועל?

  • במי שסובל מכאב בבסיס הבוהן הגדולה עם הגבלה בתנועה, מדרס עם התאמה לאזור המסרק הראשון הוא נקודת התחלה סבירה, זולה יחסית ובעלת היענות טובה.
  • נעל עם סוליה מעוגלת או קשיחה היא חלופה או תוספת, במיוחד כשהמדרס לא מספיק או כשיש עומס על כל קדמת כף הרגל – אבל צריך לצפות לתקופת הסתגלות ולשים לב לחוסר יציבות, כאב בברכיים או בגב ונפילות, בעיקר אצל מבוגרים.
  • כשמדרס מעביר עומס לאמצע כף הרגל ולאצבעות הקטנות, חשוב לוודא שלא נוצר כאב חדש באזורים האלה.
  • מתי לפנות לבדיקה: נפיחות ואודם פתאומיים במפרק (חשד לגאוט או לזיהום), כאב לילי קשה, עיוות מתקדם, או כאב שלא משתפר אחרי כמה חודשים של טיפול שמרני – כאן נכון לשקול בירור אורתופדי, כולל אפשרויות ניתוחיות.

להרחבה ראו הלוקס ריגידוס – סיווג וממצאי מחקר, כאבים בבוהן הגדולה וקרבון במדרסים.

מהניסיון הקליני שלי

הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.

המחקר הזה מתאר היטב משהו שאני רואה בעבודה: מדרס טוב להלוקס ריגידוס כמעט לא משנה את "צורת" ההליכה, אבל כן משנה את המקום שבו העומס נופל. בעבודה שלי אני משלב בדרך כלל אזור מוקל או חיתוך מתחת לראש המסרק הראשון, ולעתים הקשחה של קדמת המדרס, ובודק בביקורת אם הכאב עבר למקום אחר – למשל לאמצע כף הרגל או למסרקים החיצוניים, כמו שהמחקר מראה.

נעלי רוקר יכולות לעזור מאוד לחלק מהמטופלים, אבל אני רואה לא מעט אנשים שמתקשים להתרגל אליהן או מרגישים פחות יציבים, וזה מתאים לממצא על היענות נמוכה ויותר תופעות לוואי. לכן אני מעדיף בדרך כלל להתחיל במדרס ובנעל עם סוליה קשיחה יחסית, ולשמור את נעל הרוקר המובהקת למי שלא הגיב מספיק.

לסיכום

הניסוי של Menz ועמיתיו הוא אחד הניסויים המבוקרים הבודדים שהשוו מדרסים לנעלי רוקר בהלוקס ריגידוס. שתי ההתערבויות הורידו לחץ מהמפרק הכואב והפחיתו כאב במידה דומה, אבל במדרסים השתמשו יותר והם גרמו פחות תופעות לוואי. סקירת Cochrane מזכירה שהראיות הכלליות לטיפולים שמרניים במפרק זה עדיין מוגבלות, ולכן הבחירה צריכה להיות מותאמת אישית ונבדקת לפי התגובה. למחקרים נוספים ראו את מרכז המחקרים והמידע.

מקורות

  1. Menz HB, Auhl M, Tan JM, Levinger P, Roddy E, Munteanu SE. Biomechanical Effects of Prefabricated Foot Orthoses and Rocker-Sole Footwear in Individuals With First Metatarsophalangeal Joint Osteoarthritis. Arthritis Care Res (Hoboken). 2016;68(5):603-11. PMID: 26640157
  2. Menz HB, Auhl M, Tan JM, Levinger P, Roddy E, Munteanu SE. Effectiveness of Foot Orthoses Versus Rocker-Sole Footwear for First Metatarsophalangeal Joint Osteoarthritis: Randomized Trial. Arthritis Care Res (Hoboken). 2016;68(5):581-9. PMID: 26638878
  3. Roddy E, Thomas MJ, Marshall M, Rathod T, Myers H, Menz HB, Thomas E, Peat G. The population prevalence of symptomatic radiographic foot osteoarthritis in community-dwelling older adults: cross-sectional findings from the clinical assessment study of the foot. Ann Rheum Dis. 2015;74(1):156-63. PMID: 24255544
  4. Munteanu SE, Buldt A, Lithgow MJ, Cotchett M, Landorf KB, Menz HB. Non-surgical interventions for treating osteoarthritis of the big toe joint. Cochrane Database Syst Rev. 2024;6(6):CD007809. PMID: 38884172
  5. Zammit GV, Menz HB, Munteanu SE. Structural factors associated with hallux limitus/rigidus: a systematic review of case control studies. J Orthop Sports Phys Ther. 2009;39(10):733-42. PMID: 19801816
  6. Welsh BJ, Redmond AC, Chockalingam N, Keenan AM. A case-series study to explore the efficacy of foot orthoses in treating first metatarsophalangeal joint pain. J Foot Ankle Res. 2010;3:17. PMID: 20799935
WhatsApp