אבחון פלטפוס – איך בודקים כף רגל שטוחה ומתי צריך צילום

אבחון פלטפוס הוא ברוב המקרים קליני: בדיקה בעמידה, בישיבה ובהליכה, כמה מבחנים פשוטים וכלי מדידה בסיסיים מספיקים כדי לקבוע אם כף הרגל שטוחה, עד כמה, האם הפלטפוס גמיש או נוקשה, והאם יש סימנים לבעיה בגיד השוקה האחורי. צילום רנטגן, CT או MRI נדרשים רק במצבים מוגדרים – פלטפוס נוקשה, כאב שאינו משתפר, חשד לפגיעה מבנית או לפני ניתוח.

המטרה של הבדיקה איננה רק לתת לכף הרגל "ציון", אלא להבין איך המבנה מתפקד ואם הוא קשור לתלונה. בעמוד הזה מפורטות הבדיקות העיקריות, מה כל אחת מודדת, מה הערכים המקובלים ומה המגבלות שלהן.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • השאלה הראשונה בבדיקה: האם הפלטפוס גמיש (הקשת חוזרת בעלייה על קצות האצבעות או בהרמת הבוהן) או נוקשה.
  • מדד יציבת כף הרגל (FPI-6) הוא כלי קליני מתוקף: ציון 0 עד ‎+5 נחשב טווח רגיל, ‎+6 עד ‎+9 כף רגל פרונטורית, ו-‎+10 ומעלה פרונטורית מאוד.
  • עלייה על קצות האצבעות ברגל אחת היא הבדיקה החשובה לגיד השוקה האחורי.
  • טביעת רגל, ירידת הנביקולר ומדד הקשת עוזרים לתעד ולעקוב, אבל אף מדד בודד לא קובע אבחנה.
  • צילום בעמידה ושיטות הדמיה מתקדמות שמורים לפלטפוס נוקשה, כאב מתמשך, חשד לחיבור גרמי או לבעיה בגיד, ותכנון ניתוח.

למה בכלל לבדוק פלטפוס?

פלטפוס הוא תיאור של מבנה, ורוב האנשים עם כף רגל שטוחה אינם סובלים מכאב. לכן הבדיקה צריכה לענות על כמה שאלות מעשיות: האם כף הרגל באמת שטוחה או רק נראית כך; האם הפלטפוס גמיש או נוקשה; האם הוא סימטרי; האם יש סימנים לכשל של גיד השוקה האחורי; האם יש הגבלה בטווח הקרסול; ואיך כל זה קשור לכאב של המטופל. הדף הכללי על פלטפוס נמצא בעמוד פלטפוס – מדריך מקיף, והבדיקה הכללית של כף הרגל מתוארת בעמוד בדיקת כף הרגל.

שיחה ותשאול

הבדיקה מתחילה בשאלות: האם כף הרגל תמיד נראתה כך, או שהשתנתה בבגרות? האם השינוי בצד אחד? האם יש כאב, ואיפה? האם היו פציעות, הריון, עלייה במשקל, סוכרת או טיפול בסטרואידים? האם יש היסטוריה משפחתית של פלטפוס? שינוי בבגרות ובצד אחד מעלה חשד ל-פלטפוס נרכש (PCFD), ופלטפוס כואב ונוקשה אצל מתבגר מעלה חשד לחיבור גרמי בין עצמות השורש. אצל ילדים הבדיקה מותאמת לגיל ולשלב התפתחות הקשת – ראו אבחון פלטפוס בילדים.

הסתכלות בעמידה, בישיבה ובהליכה

זו השיטה הבסיסית והשכיחה ביותר. בודקים את כף הרגל בעמידה עם משקל מלא, בישיבה ללא משקל, ובהליכה. בעמידה מסתכלים על גובה הקשת, על מנח העקב מאחור, על פניית קדמת כף הרגל ועל הסימטריה בין הרגליים. ההשוואה בין עמידה לישיבה היא הצעד הראשון בהבחנה בין פלטפוס גמיש לנוקשה: בפלטפוס גמיש הקשת נראית רגילה כשכף הרגל אינה נושאת משקל.

בהליכה מחפשים פרונציה ממושכת, פניית כף הרגל החוצה, הרמת עקב מוקדמת או מאוחרת, וחוסר סימטריה. לפעמים נותנים משימה קשה יותר – הליכה מהירה או ריצה – כדי להציף דפוסים שלא נראים בהליכה רגילה. צילום וידאו של ההליכה, ולעיתים מצלמה מהירה בריצה, מאפשרים לראות את התנועה באיטיות ולהשוות לאחר טיפול. הרחבה על שלבי ההליכה בעמוד מחזור ההליכה.

מה מגלה נעל ישנה?

אני מבקש ממטופלים להביא זוג נעליים ישנות. דפוס השחיקה של הסוליה, עקב שקרס פנימה, ובית עקב שנמתח לצד אחד נותנים רמזים על דפוס ההליכה, על העיוות ועל הרגלי ההנעלה – ולפעמים מראים שינוי שהמטופל עצמו לא הבחין בו.

בדיקות גמישות: גמיש או נוקשה?

  • עלייה על קצות האצבעות בשתי רגליים – בפלטפוס גמיש הקשת מופיעה והעקב מתהפך פנימה. אם הקשת נשארת שטוחה והעקב לא זז, הפלטפוס נוקשה.
  • מבחן ג'ק (Jack's Test) – בעמידה, הבודק מרים את הבוהן הגדולה. בכף רגל גמישה המתיחה של הפסיה הפלנטרית מרימה את הקשת ומסובבת את השוק החוצה ("מנגנון הכננת", Windlass) [1].
  • תנועתיות המפרק התת-טלרי – בשכיבה או בישיבה בודקים כמה אפשר להפוך את העקב פנימה והחוצה. הגבלה משמעותית, במיוחד עם כאב ועוויתות של שרירי הפרונאוס, מכוונת לחיבור גרמי בין עצמות השורש (Tarsal Coalition) [2].
  • החזרה ידנית של העיוות – אצל מבוגר עם PCFD, היכולת להחזיר את העקב והקשת למנח ניטרלי היא מה שמבדיל בין שלב גמיש לנוקשה [3].

מדד יציבת כף הרגל (FPI-6)

מדד יציבת כף הרגל (Foot Posture Index, FPI-6) הוא כלי קליני שפותח כדי להחליף את ההערכה "בעין" בציון מובנה. הבודק מעריך שישה מרכיבים בעמידה רגועה: מישוש ראש הטלוס, העיקול מעל ומתחת לקרסול החיצוני, מנח העקב, הבליטה באזור המפרק הטלו-נביקולרי, גובה הקשת הפנימית, והאבדוקציה של קדמת כף הרגל ביחס לעקב. כל מרכיב מקבל ציון בין ‎-2 ל-‎+2, והציון הכולל נע בין ‎-12 ל-‎+12 [4].

לפי ערכי הנורמה שפורסמו, הטווח הרגיל במבוגרים הוא 0 עד ‎+5 (הממוצע באוכלוסייה כ-‎+4, כלומר כף הרגל הממוצעת מעט פרונטורית); ‎+6 עד ‎+9 נחשב כף רגל פרונטורית; ‎+10 עד ‎+12 פרונטורית מאוד; וערכים שליליים מתארים כף רגל סופינטורית [5]. בעמוד הישן של האתר הוצג טווח "תקין" של ‎-5 עד ‎+5 ו"פלטפוס" מ-‎+2; הערכים כאן עודכנו לפי פרסום הנורמות.

המדד נוח, מהיר ואמין יחסית, אבל הוא מתאר יציבה סטטית ואינו מנבא לבדו את התנועה בהליכה או את הסיכון לכאב [6].

מדידות של גובה הקשת

ירידת הנביקולר וגובה הנביקולר

עצם הסירה (Navicular) היא נקודת הציון של הקשת הפנימית. ירידת הנביקולר (Navicular Drop) היא ההפרש בגובה הבליטה של עצם הסירה מהרצפה בין מנח ניטרלי של המפרק התת-טלרי (בישיבה) לבין עמידה רגועה. מקובל להתייחס לירידה של יותר מכ-10 מ"מ כמוגברת, אבל אין ערך סף אחד מוסכם. גובה הנביקולר המנורמל הוא גובה עצם הסירה מחולק לאורך כף הרגל, כדי לאפשר השוואה בין כפות רגליים בגדלים שונים. במדדים כאלה של גובה הקשת נמצאה אמינות טובה ומתאם טוב עם מדידה בצילום [7].

כשמשווים את גובה הנביקולר ואת גובה הקרסול הפנימי בין שתי הרגליים, פער ברור יכול להעיד על הבדל בעומק הקשת – ולפעמים גם על הבדל תפקודי באורך הרגליים שנובע מקריסה של צד אחד. ראו הבדל באורך הרגליים.

טביעת רגל ומדד הקשת

דרך פשוטה לבדוק את צורת הקשת בבית היא להרטיב את כף הרגל ולעמוד על נייר או קרטון יבש. בכף רגל שטוחה האזור האמצעי של הטביעה רחב, ובקשת גבוהה הוא צר או חסר. במרפאה מחשבים מתוך הטביעה את מדד הקשת (Arch Index) – היחס בין שטח השליש האמצעי של הטביעה לשטח הכולל ללא האצבעות. במחקר המקורי הוצע שמדד של 0.26 ומעלה מתאים לקשת נמוכה, ו-0.21 ומטה לקשת גבוהה [8]. טביעת רגל מושפעת גם מרקמות רכות ומשקל, ולכן אצל ילדים ובאנשים עם משקל גבוה היא פחות מדויקת [9]. מערכות למדידת לחצים מוסיפות מידע על פיזור העומס – ראו מדידת לחצים בכף הרגל.

בדיקות לגיד השוקה האחורי

  • עלייה על קצות האצבעות ברגל אחת – חוסר יכולת לעלות, עלייה בלי היפוך העקב פנימה, או מספר חזרות נמוך מאוד בהשוואה לצד השני מרמזים על כשל הגיד [3]. 25 חזרות הוצעו כקריטריון לתפקוד תקין במבוגרים בריאים [10].
  • "סימן יותר מדי אצבעות" – בהסתכלות מאחור רואים יותר אצבעות בצד החיצוני של הרגל הפגועה, כסימן לאבדוקציה של קדמת כף הרגל [3].
  • סימן הרמת המסרק הראשון – בסיבוב חיצוני של השוק בעמידה, ראש המסרק הראשון מתרומם מהרצפה ברגל הפגועה [11].
  • כוח וסבולת – בדיקת אינברסיה נגד התנגדות כשכף הרגל בכפיפה כלפי מטה.

פירוט הבדיקות והמשמעות שלהן בעמוד גיד השוקה האחורי.

יישור העקב, קדמת כף הרגל וזווית הצעידה

יישור עקב-שוק

מציירים קו לאורך מרכז העקב וקו לאורך גיד אכילס ומרכז השוק, ומודדים את הזווית ביניהם – פעם כשהמפרק התת-טלרי במנח ניטרלי, ופעם בעמידה רגועה. ההבדל בין שתי המדידות מראה כמה העקב "נופל" פנימה תחת משקל. המדידה הזו פשוטה, אבל האמינות שלה בין בודקים אינה גבוהה, ולכן כדאי להשתמש בה בעיקר להשוואה בין רגליים ולמעקב אצל אותו בודק. הרחבה בעמוד ולגוס של העקב.

יישור קדמת כף הרגל ביחס לעקב

בשכיבה על הבטן מחזיקים את העקב במנח ניטרלי ומסתכלים על המישור של ראשי עצמות המסרק ביחס לעקב. אם הצד הפנימי של קדמת כף הרגל גבוה מהחיצוני, מדובר בוארוס של קדמת כף הרגל; אם נמוך, בוולגוס. וארוס של קדמת כף הרגל מאלץ את העקב לנטות פנימה כדי שהבוהן הגדולה תגיע לרצפה. ראו וארוס של קדמת כף הרגל.

זווית הצעידה (Fick Angle)

זו הזווית שבין ציר כף הרגל לכיוון ההליכה – כמה כף הרגל פונה החוצה. אני מודד אותה בעמידה יחפה, שוב אחרי כמה משימות כמו הליכה וחזרה, ולבסוף בישיבה עם ירכיים בכפיפה של 90 מעלות או בשכיבה על הבטן, כדי לראות את המנח בלי השפעת משקל הגוף ובלי השפעת מפרק הירך. זווית פתוחה בעמידה שנעלמת בישיבה מרמזת שהפנייה החוצה היא חלק מפיצוי בכף הרגל ולא נובעת מסיבוב של העצמות הארוכות.

טווח תנועה בקרסול

הגבלה בכפיפה של הקרסול כלפי מעלה (Dorsiflexion) מגבירה את העומס על הקשת, משום שהגוף "משלים" את התנועה החסרה דרך קריסה של אמצע כף הרגל. החשיבות של קיצור גיד אכילס בפלטפוס תוארה כבר במחקר הקלאסי של האריס וביית' [12]. חשוב לבדוק את הטווח כשכף הרגל במנח מרכזי ונעול: מטופלים עם פלטפוס נוטים לבצע את התנועה דרך פרונציה ופניית כף הרגל החוצה, ואז הטווח נראה טוב יותר ממה שהוא באמת. מבחן סילפרשיולד (Silfverskiöld) – השוואת הטווח בברך ישרה ובברך כפופה – מבדיל בין קיצור של שריר התאום (Gastrocnemius) לקיצור של כל מערכת השוק.

הדמיה: מתי צריך צילום ומה מודדים בו?

מתי כדאי לבצע הדמיה?

  • פלטפוס נוקשה, במיוחד אצל ילד או מתבגר עם כאב – לשלילת חיבור גרמי.
  • פלטפוס שהופיע או מחמיר בבגרות, עם חשד ל-PCFD.
  • כאב שאינו משתפר אחרי טיפול שמרני סביר.
  • פלטפוס אחרי חבלה, או חשד לשבר.
  • תכנון ניתוח.

מה מודדים?

צילום הרנטגן צריך להיעשות בעמידה, כי צילום בשכיבה אינו מראה את הקריסה תחת משקל. בצילום צד מודדים את זווית מירי (Meary) – הזווית בין ציר הטלוס לציר המסרק הראשון, שבכף רגל ממוצעת קרובה לקו ישר ובפלטפוס יוצרת זווית שפונה כלפי מטה – ואת שיפוע עצם העקב (Calcaneal Pitch), שיורד בפלטפוס. בצילום מלמעלה מודדים את כיסוי ראש הטלוס על ידי עצם הסירה ואת הזווית בין הטלוס למסרק הראשון. במחקר שהשווה מבוגרים עם פלטפוס לקבוצת ביקורת, מדדים אלה הבדילו היטב בין הקבוצות [13].

CT משמש לזיהוי חיבור גרמי בין עצמות השורש ולתכנון ניתוחי; CT בעמידה הולך ותופס מקום בהערכת PCFD [14]. MRI ואולטרסאונד מראים את מצב גיד השוקה האחורי, רצועת הספרינג ורקמות רכות אחרות.

טבלת סיכום: הבדיקות העיקריות

בדיקהמה היא בודקתמתי היא שימושית במיוחד
הסתכלות בעמידה ובישיבהגובה קשת, מנח עקב, סימטריהבכל בדיקה
עלייה על קצות האצבעות / מבחן ג'קגמישות הפלטפוסהבחנה בין גמיש לנוקשה
FPI-6יציבה סטטית מובניתתיעוד ומעקב, מחקר
ירידת הנביקולר / טביעת רגלגובה הקשת ושינויו תחת משקלתיעוד, השוואה בין רגליים
עלייה על רגל אחתתפקוד גיד השוקה האחורימבוגר עם פלטפוס נרכש או כאב פנימי
טווח קרסול / סילפרשיולדקיצור שרירי השוקפלטפוס כואב, ריצה
רנטגן בעמידהזוויות העצמות ושחיקהפלטפוס נוקשה, PCFD, תכנון ניתוח
CT / MRI / אולטרסאונדחיבור גרמי, גידים ורצועותחשד ספציפי

מתי לפנות לבדיקה?

  • פלטפוס שהופיע או החמיר בבגרות, במיוחד בצד אחד.
  • פלטפוס נוקשה או כואב אצל ילד או מתבגר.
  • כאב או נפיחות בצד הפנימי של הקרסול, או קושי לעלות על קצות האצבעות ברגל אחת.
  • כף רגל חמה ונפוחה אצל אדם עם סוכרת.
  • כאב שאינו משתפר אחרי כמה שבועות של הפחתת עומס ונעליים מתאימות.

שאלות נפוצות

מה זה פלטפוס קל?

אין דירוג חומרה אחד מוסכם. בפועל "פלטפוס קל" מתאר בדרך כלל קשת נמוכה במידה מתונה, גמישה ולא כואבת. במדד FPI-6, ציון של ‎+6 עד ‎+9 מתאר כף רגל פרונטורית, ו-‎+10 ומעלה פרונטורית מאוד [5]. פלטפוס קל, גמיש וללא תסמינים אינו מצריך טיפול; מה שקובע הוא הגמישות, הכאב והשינוי לאורך זמן, ולא המספר.

האם צריך צילום כדי לאבחן פלטפוס?

ברוב המקרים לא – האבחנה קלינית. צילום בעמידה מתאים כשהפלטפוס נוקשה, כשהוא הופיע או החמיר בבגרות, כשהכאב אינו משתפר בטיפול שמרני, אחרי חבלה, או לפני ניתוח. CT, MRI או אולטרסאונד נעשים כשיש חשד ספציפי – חיבור גרמי בין עצמות או בעיה בגיד ובמערכת הרצועות.

אפשר לאבחן פלטפוס מטביעת רגל בלבד?

לא. טביעת רגל נותנת מושג על צורת הקשת בעמידה, אבל היא מושפעת מרקמות רכות וממשקל הגוף, ובמיוחד אצל ילדים היא פחות מדויקת [9]. היא גם אינה אומרת אם הפלטפוס גמיש או קשיח, ואינה בודקת את גיד השוקה האחורי או את טווח הקרסול – ולכן היא כלי עזר בלבד. על ההבדל בין הסוגים ראו סוגי פלטפוס – גמיש מול קשיח.

מהניסיון הקליני שלי

הפסקאות הבאות מבוססות על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.

בבדיקה שלי אני לא מסתפק במדד אחד. אני מסתכל על כף הרגל בעמידה, בישיבה ובהליכה, משווה בין הרגליים, בודק את הנעליים הישנות, את גמישות הקשת, את גיד השוקה האחורי ואת טווח הקרסול – ורק אז מגבש תמונה. מספרים כמו FPI או ירידת הנביקולר עוזרים לי לתעד ולהשוות לאורך זמן, אבל ההחלטה הטיפולית נשענת על השילוב בין הממצאים לבין מה שהמטופל מרגיש.

טעות שאני רואה לא מעט היא מדידת טווח הקרסול כשכף הרגל "בורחת" לפרונציה והחוצה. כשמנעלים את כף הרגל במנח מרכזי, מתגלה לעיתים קרובות הגבלה משמעותית שלא נראתה קודם – והיא חשובה מאוד לבחירת הטיפול. גם ההשוואה בין זווית הצעידה בעמידה לזו שבישיבה עוזרת לי להבין אם מקור הבעיה בכף הרגל או למעלה, בירך ובשוק.

לסיכום

אבחון פלטפוס מבוסס בעיקר על בדיקה קלינית מסודרת: תשאול, הסתכלות בעמידה, בישיבה ובהליכה, בדיקת גמישות, בדיקת גיד השוקה האחורי וטווח הקרסול. כלים כמו FPI-6, ירידת הנביקולר וטביעת רגל עוזרים לכמת ולעקוב. הדמיה – בעיקר צילום בעמידה, ולעיתים CT או MRI – שמורה לפלטפוס נוקשה, לחשד ל-PCFD או לחיבור גרמי, ולתכנון ניתוח. אחרי האבחון, ההמשך מתואר בעמודים סוגי פלטפוס ו-כאבים בפלטפוס.

מקורות

  1. Jack EA. Naviculo-cuneiform fusion in the treatment of flat foot. J Bone Joint Surg Br. 1953;35-B(1):75-82. PMID: 13034876.
  2. Mosier KM, Asher M. Tarsal coalitions and peroneal spastic flat foot. A review. J Bone Joint Surg Am. 1984;66(7):976-984. PMID: 6480656.
  3. Johnson KA, Strom DE. Tibialis posterior tendon dysfunction. Clin Orthop Relat Res. 1989;(239):196-206. PMID: 2912622.
  4. Redmond AC, Crosbie J, Ouvrier RA. Development and validation of a novel rating system for scoring standing foot posture: the Foot Posture Index. Clin Biomech (Bristol). 2006;21(1):89-98. PMID: 16182419.
  5. Redmond AC, Crane YZ, Menz HB. Normative values for the Foot Posture Index. J Foot Ankle Res. 2008;1(1):6. PMID: 18822155.
  6. Buldt AK, Murley GS, Butterworth P, et al. The relationship between foot posture and lower limb kinematics during walking: A systematic review. Gait Posture. 2013;38(3):363-372. PMID: 23391750.
  7. Williams DS, McClay IS. Measurements used to characterize the foot and the medial longitudinal arch: reliability and validity. Phys Ther. 2000;80(9):864-871. PMID: 10960934.
  8. Cavanagh PR, Rodgers MM. The arch index: a useful measure from footprints. J Biomech. 1987;20(5):547-551. PMID: 3611129.
  9. Banwell HA, Paris ME, Mackintosh S, Williams CM. Paediatric flexible flat foot: how are we measuring it and are we getting it right? A systematic review. J Foot Ankle Res. 2018;11:21. PMID: 29854006.
  10. Lunsford BR, Perry J. The standing heel-rise test for ankle plantar flexion: criterion for normal. Phys Ther. 1995;75(8):694-698. PMID: 7644573.
  11. Hintermann B, Gachter A. The first metatarsal rise sign: a simple, sensitive sign of tibialis posterior tendon dysfunction. Foot Ankle Int. 1996;17(4):236-241. PMID: 8696502.
  12. Harris RI, Beath T. Hypermobile flat-foot with short tendo achillis. J Bone Joint Surg Am. 1948;30A(1):116-140. PMID: 18921631.
  13. Younger AS, Sawatzky B, Dryden P. Radiographic assessment of adult flatfoot. Foot Ankle Int. 2005;26(10):820-825. PMID: 16221454.
  14. Hong VY, Lee DC, Smith RW, Harris TG. So What Exactly Is Progressive Collapsing Foot Deformity? J Am Acad Orthop Surg. 2025;33(16):e940-e948. PMID: 40523163.
WhatsApp