מבנה הקרסול בקצרה: הקרסול הוא המפרק שמחבר בין השוק לכף הרגל. הוא בנוי משתי עצמות השוק, הטיביה והפיבולה, שקצותיהן יוצרים את שני הפטישונים הבולטים, ומעצם הטלוס שיושבת ביניהם ומעל עצם העקב. בפועל אלה שני מפרקים: המפרק העליון, שבו כף הרגל מתכופפת למטה ומתיישרת למעלה, והמפרק התת-טלרי, שבו היא מתהפכת פנימה והחוצה. את המבנה מייצבים רצועות בצד החיצוני (ATFL, CFL ו-PTFL) ובצד הפנימי (הרצועה הדלתואידית), הקופסית המפרקית והשרירים שעוטפים את הקרסול.
האנטומיה של נקע בקרסול מסבירה למה רוב הנקעים קורים בכיוון אחד, למה רצועה אחת, הרצועה הטלופיבולרית הקדמית (ATFL), נפגעת כמעט תמיד ראשונה, ולמה דווקא כף רגל שמכופפת כלפי מטה, כמו בנחיתה מקפיצה או בירידה ממדרגה, נמצאת בסיכון הגבוה ביותר. היציבות של הקרסול נשענת על שלוש מערכות שעובדות יחד: צורת העצמות, הרצועות והקופסית, ומערכת עצבית-שרירית שמזהה תנועה מסוכנת ומפעילה שרירים כדי לעצור אותה.
הדף הזה הוא חלק ממשפחת דפים על נקע בקרסול. כאן אני מתמקד במבנה ובמנגנון הפגיעה; את ההסבר הכללי על הפציעה, הדרגות והטיפול תמצאו בדף הראשי נקע בקרסול.
בקצרה
- הקרסול בנוי משני מפרקים: המפרק העליון (טיביה ופיבולה מול הטלוס) לכיפוף ויישור, והמפרק התת-טלרי (טלוס מול עצם העקב) להיפוך והפניה.
- בצד החיצוני יש שלוש רצועות: ATFL, CFL ו-PTFL. ה-ATFL היא החלשה מהן והראשונה להיפגע, ובכשני שלישים מהנקעים היא הרצועה היחידה שנפגעת.
- הפטישון החיצוני ארוך ונמוך מהפנימי, ולכן הקרסול מוגבל בתנועה החוצה ופגיע יותר בתנועה פנימה.
- כיפת הטלוס רחבה יותר מקדימה: בכיפוף כלפי מעלה המפרק "ננעל" ויציב, ובכיפוף כלפי מטה הוא רופף ופגיע.
- מערכת הייצוב העצבית-שרירית (פרופריוצפציה ושרירי הפרונאוס) נפגעת גם היא בנקע, ולכן השיקום חייב לכלול אותה.
מבנה הקרסול: ממה בנוי מפרק הקרסול?
מה שאנחנו מכנים "קרסול" הוא בעצם שני מפרקים שנמצאים זה מעל זה ועובדים יחד.
המפרק העליון (Talocrural joint) נוצר בין שתי עצמות השוק, הטיביה (Tibia) והפיבולה (Fibula), לבין עצם הטלוס (Talus). זהו מפרק סינוביאלי עם ציר תנועה עיקרי אחד, והתנועה המרכזית בו היא כיפוף כלפי מטה (plantar flexion) ויישור כלפי מעלה (dorsiflexion).
המפרק התחתון, המפרק התת-טלרי (Subtalar joint), נמצא בין הטלוס לבין עצם העקב (Calcaneus). התנועה העיקרית בו היא היפוך (inversion), כלומר הטיית כף הרגל כך שהסוליה פונה פנימה, והפניה (eversion), הטיה של הסוליה החוצה. בנקע טיפוסי שני המפרקים משתתפים בתנועה: הקרסול מכופף כלפי מטה, והעקב והסוליה מתהפכים פנימה.
פירוט על עצמות כף הרגל ועל כל המפרקים תמצאו בדפים עצמות כף הרגל ומפרקים ורצועות בכף הרגל.
הטבלה הבאה מסכמת את מבנה הקרסול ואת התפקיד של כל חלק. התמונה הרחבה של כף הרגל כולה מוסברת בדף מבנה כף הרגל.
| מבנה | איפה הוא נמצא | תפקיד ומשמעות בנקע |
|---|---|---|
| טיביה (Tibia) והפטישון הפנימי | עצם השוק הגדולה; קצה התחתון יוצר את הבליטה בצד הפנימי של הקרסול | נושאת את רוב משקל הגוף; הפטישון הפנימי קצר יחסית ולכן מאפשר טווח היפוך פנימה |
| פיבולה (Fibula) והפטישון החיצוני | עצם השוק הדקה; קצה התחתון יוצר את הבליטה בצד החיצוני | הפטישון החיצוני ארוך ונמוך יותר ומגביל תנועה החוצה; ממנו יוצאות שלוש הרצועות החיצוניות |
| טלוס (Talus) | בין שני הפטישונים, מעל עצם העקב | מעביר את העומס מהשוק לכף הרגל; כיפתו רחבה יותר מקדימה ולכן המפרק יציב יותר ביישור כלפי מעלה |
| המפרק העליון (Talocrural) | בין הטיביה והפיבולה לטלוס | כיפוף כלפי מטה ויישור כלפי מעלה |
| המפרק התת-טלרי (Subtalar) | בין הטלוס לעצם העקב | היפוך והפניה של כף הרגל; משתתף בתנועת הנקע |
| ATFL, CFL ו-PTFL | הצד החיצוני של הקרסול | הרצועות שנפגעות בנקע החיצוני; ה-ATFL ראשונה להיפגע |
| הרצועה הדלתואידית | הצד הפנימי של הקרסול | רצועה חזקה מאוד; נפגעת רק במיעוט קטן של הנקעים |
| רצועות הסינדסמוזיס | בין הטיביה לפיבולה, מעל המפרק | מחזיקות את שתי עצמות השוק יחד; פגיעה בהן היא "נקע גבוה" |
| שרירי הפרונאוס | מאחורי הפטישון החיצוני ולאורך הצד החיצוני של השוק | המייצב האקטיבי העיקרי נגד היפוך הקרסול |
שלוש מערכות שמייצבות את הקרסול
הקרסול מיוצב על ידי שלוש מערכות שמשלימות זו את זו [1]:
- המערכת הפסיבית: מבנה העצמות, הרצועות והקופסית המפרקית ההדוקה. היא אינה דורשת הפעלה, אבל יש לה גבול: כשהכוח עובר את חוזק הרצועה, הרצועה נמתחת או נקרעת.
- המערכת האקטיבית: השרירים העוטפים את הקרסול, ובראשם שרירי הפרונאוס בצד החיצוני, שמתנגדים לתנועת ההיפוך.
- מערכת הבקרה העצבית (פרופריוצפציה): חיישנים בשרירים, בגידים, ברצועות ובקופסית המפרקית מזהים את מצב הקרסול במרחב ואת מהירות התנועה, ומאפשרים לגוף לזהות תנועת קיצון מסוכנת ולהפעיל את השרירים באופן כמעט אינסטינקטיבי, כדי למנוע את הנקע.
בנקע נפגעות כל שלוש המערכות: הרצועה נקרעת, השרירים מוגבלים בגלל כאב ונפיחות, והחיישנים שבתוך הרצועה והקופסית נפגעים יחד איתה. זה ההסבר האנטומי לכך שגם אחרי שהרצועה "החלימה" הקרסול יכול להמשיך להרגיש לא יציב, ולמה השיקום צריך לכלול אימון שיווי משקל ולא רק חיזוק [1][4].
אילו רצועות נפגעות בנקע בקרסול?
בצד החיצוני של הקרסול יש שלוש רצועות, שיחד נקראות הקומפלקס הצדי החיצוני (Lateral collateral ligament complex) [2]:

הרצועה הטלופיבולרית הקדמית (ATFL)
רצועה שטוחה יחסית, שעוברת מהחלק הקדמי של הפטישון החיצוני אל צוואר הטלוס. היא החלשה מבין שלוש הרצועות החיצוניות, וכשהקרסול מכופף כלפי מטה היא נמתחת ומשמשת המייצבת העיקרית נגד היפוך ונגד תזוזה של הטלוס קדימה. לכן היא הראשונה להיפגע ברוב הנקעים. לפי הסקירה של Hertel, בכשני שלישים מהנקעים ה-ATFL היא הרצועה היחידה שנפגעת [1]. היא גם המטרה של בדיקת המגירה הקדמית (Anterior Drawer), שמתוארת בדף אבחון נקע בקרסול.
הרצועה הקלקנאופיבולרית (CFL)
רצועה עגולה וחזקה יותר, שעוברת מקצה הפטישון החיצוני כלפי מטה ולאחור אל עצם העקב, וחוצה גם את המפרק העליון וגם את המפרק התת-טלרי. היא מתוחה בעיקר כשהקרסול ביישור כלפי מעלה. פגיעה ב-CFL מעידה בדרך כלל על נקע חזק יותר, והיא מופיעה יחד עם פגיעה ב-ATFL בכחמישית מהנקעים [1]. נקע כזה עלול לערב גם מבנים נוספים, כמו גידי הפרונאוס שעוברים ממש מעליה.
הרצועה הטלופיבולרית האחורית (PTFL)
הרצועה החזקה מבין השלוש, שעוברת מהחלק האחורי של הפטישון החיצוני אל החלק האחורי של הטלוס. היא נפגעת רק בפגיעות קשות מאוד, לרוב כשיש פריקה של הקרסול, וכשהמנגנון כולל יישור כלפי מעלה עם סיבוב. פגיעה כזו מערבת בדרך כלל רקמות רכות נוספות.
הצד הפנימי והסינדסמוזיס
בצד הפנימי נמצאת הרצועה הדלתואידית, מניפה רחבה של רצועות שטחיות ועמוקות, ואחת הרצועות החזקות בגוף. היא נפגעת רק במיעוט קטן מהנקעים, בתנועת הפניה (eversion), ולעתים במקום שהרצועה תיקרע נתלש קטע עצם מהפטישון הפנימי. מעל המפרק, הטיביה והפיבולה מחוברות ברצועות הסינדסמוזיס; פגיעה בהן היא "הנקע הגבוה" (High Ankle Sprain), שנגרם בדרך כלל מסיבוב חיצוני של כף הרגל ומחלים לאט יותר [3].
למה הקרסול נוקע דווקא פנימה? תפקיד הפטישונים
הטלוס "לכוד" בין שני פטישונים (Malleoli), כמו בתוך מלקחיים. הפטישון הפנימי (Medial malleolus) הוא המשך של הטיביה, והפטישון החיצוני (Lateral malleolus) הוא קצה הפיבולה.

הפטישון הפנימי קצר יותר ובולט פחות כלפי מטה, ולכן הוא מאפשר לטלוס טווח גדול יחסית של היפוך פנימה, וזה בדיוק הכיוון שבו הקרסול חשוף לנקע. הפטישון החיצוני ארוך יותר ויורד נמוך יותר, ולכן הוא חוסם באופן מכני תנועת הפניה רחבה החוצה. במילים אחרות, מבנה העצמות עצמו מגן על הקרסול בכיוון אחד ומשאיר אותו פגיע בכיוון השני [1][2]. זה ההסבר לכך שנקע חיצוני שכיח בהרבה מנקע פנימי [5].
למה כף רגל מכופפת כלפי מטה בסיכון גבוה יותר?
מבנה מיוחד נוסף שמייצב את הקרסול הוא צורת המשטח העליון של הטלוס, כיפת הטלוס (Talar dome). הכיפה בנויה בצורת טריז: החלק הקדמי שלה רחב יותר מהחלק האחורי [1].

כשכף הרגל מיושרת כלפי מעלה (dorsiflexion), למשל בעמידה כשהשוק נוטה קדימה, החלק הקדמי הרחב של הטלוס נדחק בין שני הפטישונים ו"נועל" את המפרק. במנח הזה כמעט לא מתאפשרת תנועת היפוך והפניה במפרק העליון, ולכן נקע במנח הזה נדיר יחסית. כשכף הרגל מכופפת כלפי מטה, החלק האחורי הצר של הטלוס נמצא בין הפטישונים, המפרק "רופף" יותר, וה-ATFL היא שנושאת את רוב העומס. זה בדיוק המצב בנחיתה מקפיצה, בדריכה על רגל של שחקן אחר, בירידה ממדרכה או בהליכה בנעלי עקב, ולכן זה גם המצב שבו קורים רוב הנקעים [1].
מה קורה ברצועה אחרי הנקע?
רצועה שנקרעה מחלימה ברקמה צלקתית, בתהליך שנמשך שבועות עד חודשים. בשלב הראשון מתפתחת תגובה דלקתית ונפיחות, ובהמשך נוצרים סיבי קולגן חדשים שמתארגנים ומתחזקים בהדרגה בהתאם לעומס שמופעל עליהם. לכן עומס מבוקר ומדורג הוא חלק מהריפוי ולא רק "סבל" שיש להימנע ממנו. הרקמה החדשה שונה מהרצועה המקורית, ולעתים היא מחלימה במצב מוארך מעט, מה שמשאיר רפיון מכני. לצד זה, הפגיעה בחיישנים ובבקרה העצבית יוצרת חוסר יציבות תפקודי: שינויים בשיווי המשקל, בתזמון הפעלת השרירים ובדפוסי ההליכה. המודל העדכני של חוסר יציבות כרונית בקרסול מתאר שילוב של שלושת הרכיבים: פגיעה מכנית, פגיעה בתחושה ובבקרה המוטורית, וגורמים אישיים וסביבתיים [4]. איך מתרגמים את זה לתוכנית תרגילים מוסבר בדף טיפול ושיקום אחרי נקע בקרסול.
ההשלכות המעשיות של האנטומיה
- מאחר שה-ATFL נפגעת כמעט תמיד, רגישות ממש לפני הפטישון החיצוני היא הממצא השכיח ביותר אחרי נקע; רגישות במקומות אחרים מכוונת לפגיעות נוספות.
- כאב מאחורי הפטישון החיצוני מכוון לגידי הפרונאוס, כאב בשקע שמלפנים ומתחת לפטישון מכוון לסינוס טרסי, וכאב גבוה בין עצמות השוק מכוון לסינדסמוזיס.
- שרירי הפרונאוס הם המייצב האקטיבי החשוב ביותר נגד היפוך, ולכן חיזוק שלהם הוא חלק קבוע בשיקום (ראו שרירים וגידים בכף הרגל).
- כף רגל חלולה עם עקב שנוטה פנימה מציבה את הקרסול קרוב יותר למנח של נקע; ראו כף רגל חלולה וגורמי סיכון לנקע בקרסול.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
כשאני מסביר למטופל את הנקע שלו, אני מתחיל כמעט תמיד מהאנטומיה: מראה לו על הקרסול שלו איפה עובר ה-ATFL, איפה הפטישונים, ולמה הקרסול שלו "נשבר" דווקא פנימה. מטופל שמבין שהרצועה מחלימה תחת עומס, ושהחיישנים שבתוכה צריכים "ללמוד מחדש", משתף פעולה טוב יותר עם תרגילי שיווי המשקל, שהם בדרך כלל החלק המשעמם והמוזנח של השיקום. אני גם ממשש תמיד את כל האזורים שתיארתי: הפטישונים, בסיס עצם המסרק החמישית, מסלול גידי הפרונאוס והסינוס הטרסי, כי בעבודה שלי אני רואה לא מעט נקעים "רגילים" שמאחוריהם מסתתרת פגיעה נוספת שהוחמצה.
לסיכום
הקרסול נוקע בדרך כלל פנימה, כשכף הרגל מכופפת כלפי מטה, כי זה המצב שבו המבנה הגרמי מגן עליו הכי פחות וה-ATFL, הרצועה החלשה מבין הרצועות החיצוניות, נושאת את רוב העומס. בנקעים חזקים יותר נפגעת גם ה-CFL, ורק בפגיעות קשות מאוד ה-PTFL. לצד הרצועות נפגעת גם מערכת הבקרה העצבית-שרירית, ולכן שיקום מלא חייב לכלול שיווי משקל וחיזוק. להמשך קריאה: נקע בקרסול – הדף הראשי, אבחון וזמן החלמה, וכאבים בכף הרגל.
שאלות נפוצות
איך קוראים לעצמות הבולטות בקרסול?
אלה הפטישונים (Malleoli). הבליטה בצד הפנימי היא הפטישון הפנימי, הקצה התחתון של הטיביה, והבליטה בצד החיצוני היא הפטישון החיצוני, הקצה התחתון של הפיבולה. הפטישון החיצוני יורד נמוך יותר מהפנימי, ואפשר להרגיש זאת במישוש של שני צדי הקרסול.
מה ההבדל בין הקרסול לכף הרגל?
הקרסול הוא המפרק שמחבר את השוק לכף הרגל. כף הרגל עצמה כוללת 26 עצמות, ועצם הטלוס, שהיא חלק מעצמות כף הרגל, היא החוליה שמקשרת ביניהן לבין השוק. לסקירה של כף הרגל כולה ראו מבנה כף הרגל ועצמות כף הרגל.
איזו רצועה נקרעת בנקע בקרסול?
ברוב הנקעים נפגעת הרצועה הטלופיבולרית הקדמית (ATFL), ובכשני שלישים מהמקרים היא הרצועה היחידה שנפגעת. בנקעים חזקים יותר נפגעת יחד איתה גם ה-CFL, ורק בפגיעות קשות מאוד גם ה-PTFL [1].
מה זה סינדסמוזיס?
הסינדסמוזיס הוא החיבור בין הטיביה לפיבולה ממש מעל מפרק הקרסול, שמוחזק ברצועות חזקות. פגיעה בו נקראת "נקע גבוה", נגרמת בדרך כלל מסיבוב חיצוני של כף הרגל, ומחלימה לאט יותר מנקע חיצוני רגיל [3]. איך מזהים אותה מוסבר בדף אבחון נקע בקרסול.
מקורות
- Hertel J. Functional Anatomy, Pathomechanics, and Pathophysiology of Lateral Ankle Instability. J Athl Train. 2002;37(4):364-375. PMID: 12937557
- Golanó P, Vega J, de Leeuw PA, et al. Anatomy of the ankle ligaments: a pictorial essay. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2010;18(5):557-569. doi:10.1007/s00167-010-1100-x. PMID: 20309522
- Martin RL, Davenport TE, Fraser JJ, et al. Ankle Stability and Movement Coordination Impairments: Lateral Ankle Ligament Sprains Revision 2021. J Orthop Sports Phys Ther. 2021;51(4):CPG1-CPG80. doi:10.2519/jospt.2021.0302. PMID: 33789434
- Hertel J, Corbett RO. An Updated Model of Chronic Ankle Instability. J Athl Train. 2019;54(6):572-588. doi:10.4085/1062-6050-344-18. PMID: 31162943
- Fong DT, Hong Y, Chan LK, et al. A systematic review on ankle injury and ankle sprain in sports. Sports Med. 2007;37(1):73-94. doi:10.2165/00007256-200737010-00006. PMID: 17190537