היסטוריה של פלטפוס – איך השתנתה ההבנה של כף הרגל השטוחה

ההבנה של פלטפוס עברה במאה השנים האחרונות שינוי עמוק. בתחילת הדרך נחשבה כף רגל שטוחה לליקוי שיש לתקן כמעט בכל מקרה, ובהמשך התמקדו בחולשה של שריר אחד – השוקה האחורי. בשנות ה-70 עלו מודלים ביומכניים שהדגישו את היחס בין כף הרגל הקדמית לאחורית. כיום פלטפוס נתפס כמגוון של מצבים: כף רגל שטוחה גמישה ללא תסמינים, שהיא וריאנט תקין, לעומת עיוות מתקדם ותלת-ממדי של כמה מפרקים יחד, שמכונה במבוגרים PCFD.

הדף סוקר את אבני הדרך העיקריות, ומסביר למה ההיסטוריה עדיין משפיעה על האופן שבו מאבחנים ומטפלים היום. לתמונה הקלינית העדכנית ראו פלטפוס – המדריך המלא.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • מחקרי הצבא בשנות ה-40 הראו שכף רגל שטוחה וגמישה היא לרוב ללא כאב ואינה פוגעת בתפקוד – תובנה שעדיין תקפה.
  • גיד השוקה האחורי זוהה כמרכיב מרכזי בפלטפוס הנרכש של מבוגרים; ב-1983 תוארו מבחן "יותר מדי אצבעות" ומבחן העמידה על קצות אצבעות ברגל אחת.
  • בשנות ה-70 הציע מודל Root קטגוריות סטטיות כמו forefoot varus ו-rearfoot varus, שמחקרים מאוחרים יותר ערערו על תוקפן.
  • מ-2020 המונח המקובל לעיוות הנרכש במבוגרים הוא PCFD – עיוות מתקדם ותלת-ממדי של כף הרגל.
  • בילדים, מחקרים מבוקרים מ-1989 ואילך שינו את הגישה מטיפול שגרתי למעקב, וטיפול רק כשיש תסמינים.

מתי התחילו להתייחס לפלטפוס כבעיה רפואית?

כף רגל שטוחה מוזכרת בספרות הרפואית כבר מהמאה ה-19, ובמשך עשרות שנים היא נחשבה לסיבה לפסילה משירות צבאי. בעבודה של Harris ו-Beath, שבדקו אלפי חיילים בצבא הקנדי בשנות ה-40, נמצא שכף רגל שטוחה וגמישה (hypermobile flatfoot) שכיחה מאוד, ושברוב המקרים היא אינה כואבת ואינה פוגעת ביכולת התפקוד. הם זיהו גם תת-קבוצה עם גיד אכילס קצר, שבה כף הרגל השטוחה נוטה יותר לגרום לתסמינים [1]. זו הייתה אחת ההבחנות הראשונות בין כף רגל שטוחה "שקטה" לבין כף רגל שטוחה שמצריכה טיפול – הבחנה שעומדת עד היום בבסיס הגישה, גם בילדים (ראו פלטפוס בילדים).

גיד השוקה האחורי – מקור הבעיה בפלטפוס הנרכש

בספרות מקובל לציין את Kulowski (1936) כמי שתיאר מקרה של דלקת במעטפת גיד השוקה האחורי (tibialis posterior) – מהתיאורים המוקדמים של מעורבות הגיד הזה. בעשורים שלאחר מכן התבססה ההבנה שחולשה או קרע של גיד השוקה האחורי יכולים להוביל לקריסה הדרגתית של הקשת אצל מבוגרים, ונבנו ניתוחים שכוונו לתקן את הגיד, להחליף אותו בגיד אחר, או לתקן את יישור העצמות. חשוב לדייק: לעיתים מציגים את מאמר 1936 כ"מאמר הראשון על פלטפוס", אבל מדובר בתיאור של מחלת גיד ולא בתיאור הראשון של כף רגל שטוחה.

1983–1989: מבחנים קליניים ומערכת שלבים

Johnson תיאר ב-1983 סדרת מטופלים עם קרע בגיד השוקה האחורי, ואת הסימנים הקליניים שעדיין משמשים בכל בדיקה: סימן "יותר מדי אצבעות" (too many toes) – כשמסתכלים מאחור ורואים יותר אצבעות בצד הפגוע בגלל אבדוקציה של קדמת כף הרגל – וחוסר היכולת לעמוד על קצות האצבעות ברגל אחת [2]. ב-1989 פרסמו Johnson ו-Strom את מערכת השלבים לתפקוד לקוי של גיד השוקה האחורי (שלבים I–III), שהפכה לבסיס להחלטות טיפול במשך שלושה עשורים [3]. המבחנים מפורטים בדף אבחון פלטפוס, והמצב עצמו בדף פלטפוס על רקע גיד השוקה האחורי.

שרירים, רצועות ומנגנון הכננת

באמצע המאה ה-20 נשאלה שאלה בסיסית: מה מחזיק את הקשת? Hicks תיאר ב-1954 את מנגנון הכננת (windlass): כשהבוהן הגדולה מתיישרת בסוף הצעד, הפסיה הפלנטרית נמתחת והקשת מתרוממת [4]. Basmajian ו-Stecko הראו במדידות EMG שבעמידה רגילה השרירים כמעט אינם פעילים, ושהרצועות והעצמות נושאות את רוב העומס; השרירים נכנסים לפעולה בעיקר בעומסים גבוהים [5]. Mann ו-Inman הראו שהשרירים הפנימיים של כף הרגל פעילים בעיקר בשלב הדחיפה, ושבכף רגל שטוחה הם נדרשים לפעילות רבה יותר [6]. העבודות האלה שינו את ההבנה מ"פלטפוס = שרירים חלשים" לתמונה שבה מבנה, רצועות ושרירים פועלים יחד. להרחבה ראו קשת כף הרגל.

שנות ה-70: מודל Root וכף הרגל הקדמית

בשנות ה-70 פרסמו Root, Orien ו-Weed מודל ביומכני של כף הרגל שהשפיע עמוקות על פודיאטריה ועל ייצור מדרסים [7]. לפי המודל, מודדים את כף הרגל ב"מצב ניטרלי" של המפרק התת-טלרי, ומסווגים אותה לפי היחס בין כף הרגל הקדמית לאחורית ובין כף הרגל לשוק – למשל forefoot varus, forefoot valgus ו-rearfoot varus. לפי המודל, עיוותים אלה "מפוצים" בתנועה מוגזמת של המפרק התת-טלרי, וזו הסיבה לפרונציה ולפלטפוס. באותה תקופה פורסם גם ניתוח הארכת העמוד החיצוני של עצם העקב (Evans, 1975), שהפך לאחד הניתוחים המרכזיים לתיקון כף רגל שטוחה בילדים ובמבוגרים [8].

הקטגוריות הללו מתוארות בדפים forefoot varus ו-ולגוס של כף הרגל האחורית.

הביקורת על המודל

מחקרים מאז שנות ה-90 הראו שהמדידות שהמודל נשען עליהן אינן אמינות מספיק בין בודקים, ושהקטגוריות הסטטיות אינן מנבאות היטב את תנועת כף הרגל בהליכה [9][10]. מסקירות מאוחרות עולה שגם הקשר בין יציבה סטטית של כף הרגל לבין פציעות הוא חלש [11]. כיום מודלים אחרים, כמו מודל שיווי המשקל הסיבובי של Kirby, שמתמקד במיקום ציר המפרק התת-טלרי ובכוחות הפועלים סביבו, משמשים רבים מהמטפלים בתכנון מדרסים [12]. מודל Root עדיין משמש כשפה מקצועית, אך פחות כבסיס מחייב.

פלטפוס בילדים: מטיפול שגרתי למעקב

עד שנות ה-80 היה מקובל לתת לילדים עם כף רגל שטוחה נעליים "מתקנות" ומדרסים. Staheli ועמיתיו הראו ב-1987 שהקשת מתפתחת באופן טבעי לאורך הילדות ושטווח הנורמה רחב [13]. ב-1989 פרסמו Wenger ועמיתיו מחקר מבוקר שבו ילדים שקיבלו נעליים מתקנות או מדרסים לא השתפרו יותר מילדים שלא קיבלו דבר [14]. מאז, הגישה המקובלת היא לא לטפל בכף רגל שטוחה גמישה ללא תסמינים – ראו טיפול בפלטפוס בילדים.

ההבנה העכשווית: עיוות תלת-ממדי

במקביל, ההבנה של הפלטפוס הנרכש במבוגרים התרחבה מגיד אחד למכלול. כיום מבינים שמדובר בעיוות של כמה מפרקים יחד – בעיקר המפרק הטלו-קלקנאו-נביקולרי – הכולל ולגוס של העקב, אבדוקציה של אמצע כף הרגל, ולעיתים חוסר יציבות של הקרן הראשונה והקרסול, בשלושה מישורים בו-זמנית. ב-2020 הציעה קבוצת מומחים להחליף את המונח "תפקוד לקוי של גיד השוקה האחורי" במונח Progressive Collapsing Foot Deformity (PCFD), עם מערכת סיווג שמתארת כל מרכיב של העיוות בנפרד [15]. השינוי משקף את המעבר מ"מחלה של גיד" להבנה של "מבנה כף רגל שקורס בהדרגה". לסוגי הפלטפוס ראו סוגי פלטפוס ו-פלטפוס נרכש.

מהניסיון הקליני שלי

הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.

כשהתחלתי לעבוד בתחום, רבים מהמטפלים ומיצרני המדרסים עבדו כמעט אך ורק לפי מודל Root – מדידה במצב "ניטרלי" והגדרת כל כף רגל כ-varus או valgus. עם השנים אני משתמש בשפה הזו בעיקר כדי לתאר את מה שאני רואה, אבל את ההחלטה על מדרס אני מבסס על התלונה, על הבדיקה הדינמית ועל התגובה של המטופל לשינוי – ולא על זווית שנמדדה על מיטת בדיקה. בעיניי ההיסטוריה של פלטפוס היא גם תזכורת לענווה: תפיסות שנחשבו מובנות מאליהן, כמו הצורך "לתקן" כל ילד עם כף רגל שטוחה, השתנו כשנבדקו במחקר.

לסיכום

ההבנה של פלטפוס התפתחה מתפיסה של ליקוי שמחייב תיקון, דרך התמקדות בגיד השוקה האחורי ובמודלים סטטיים של יישור כף הרגל, ועד ההבנה העכשווית: רוב כפות הרגליים השטוחות והגמישות תקינות, ואילו העיוות הנרכש במבוגרים הוא תהליך תלת-ממדי של כמה מפרקים. המבחנים הקליניים שתוארו לפני עשרות שנים עדיין בשימוש, אך הקטגוריות התיאורטיות נבחנות היום מחדש לאור המחקר.

מקורות

  1. Harris RI, Beath T. Hypermobile flat-foot with short tendo achillis. J Bone Joint Surg Am. 1948;30A(1):116-140. PMID: 18921631
  2. Johnson KA. Tibialis posterior tendon rupture. Clin Orthop Relat Res. 1983;(177):140-147. PMID: 6861387
  3. Johnson KA, Strom DE. Tibialis posterior tendon dysfunction. Clin Orthop Relat Res. 1989;(239):196-206. PMID: 2912622
  4. Hicks JH. The mechanics of the foot. II. The plantar aponeurosis and the arch. J Anat. 1954;88(1):25-30. PMID: 13129168
  5. Basmajian JV, Stecko G. The role of muscles in arch support of the foot. J Bone Joint Surg Am. 1963;45:1184-1190. PMID: 14077983
  6. Mann R, Inman VT. Phasic activity of intrinsic muscles of the foot. J Bone Joint Surg Am. 1964;46:469-481. PMID: 14131426
  7. Root ML, Orien WP, Weed JH. Normal and Abnormal Function of the Foot. Clinical Biomechanics Corporation; Los Angeles; 1977. (ספר)
  8. Evans D. Calcaneo-valgus deformity. J Bone Joint Surg Br. 1975;57(3):270-278. PMID: 1171869
  9. Jarvis HL, Nester CJ, Bowden PD, Jones RK. Challenging the foundations of the clinical model of foot function: further evidence that the root model assessments fail to appropriately classify foot function. J Foot Ankle Res. 2017;10:7. PMID: 28174604
  10. Harradine P, Gates L, Bowen C. If It Doesn't Work, Why Do We Still Do It? The Continuing Use of Subtalar Joint Neutral Theory in the Face of Overpowering Critical Research. J Orthop Sports Phys Ther. 2018;48(3):130-132. PMID: 29490602
  11. Neal BS, Griffiths IB, Dowling GJ, et al. Foot posture as a risk factor for lower limb overuse injury: a systematic review and meta-analysis. J Foot Ankle Res. 2014;7(1):55. PMID: 25558288
  12. Kirby KA. Subtalar joint axis location and rotational equilibrium theory of foot function. J Am Podiatr Med Assoc. 2001;91(9):465-487. PMID: 11679628
  13. Staheli LT, Chew DE, Corbett M. The longitudinal arch. A survey of eight hundred and eighty-two feet in normal children and adults. J Bone Joint Surg Am. 1987;69(3):426-428. PMID: 3818704
  14. Wenger DR, Mauldin D, Speck G, Morgan D, Lieber RL. Corrective shoes and inserts as treatment for flexible flatfoot in infants and children. J Bone Joint Surg Am. 1989;71(6):800-810. PMID: 2663868
  15. Myerson MS, Thordarson DB, Johnson JE, et al. Classification and Nomenclature: Progressive Collapsing Foot Deformity. Foot Ankle Int. 2020;41(10):1271-1276. PMID: 32856474
WhatsApp