טרף טו (Turf Toe) הוא נקע של מפרק בסיס הבוהן הגדולה – המפרק המסרקי-פלנגאלי הראשון (MTP1) – שנגרם מכיפוף יתר של הבוהן כלפי מעלה. ברגע הפציעה הרצועות, הקופסית והלוחית הפלנטרית בצד התחתון של המפרק נמתחות או נקרעות, ובצד העליון הסחוס עלול להידחס. התוצאה: כאב חד, ואחריו נפיחות, חבורה והגבלה בתנועת הבוהן. כשאומרים "נקע בבוהן" מתכוונים לרוב לפציעה הזו; נקע או שבר באצבעות הקטנות הם פציעות אחרות, וסימני האזהרה לשבר מפורטים בהמשך.
הפציעה שכיחה בספורט – כדורגל, פוטבול אמריקאי, כדורסל, ריקוד ואומנויות לחימה – ובמיוחד על דשא סינתטי ובנעליים גמישות. רוב המקרים מחלימים בטיפול שמרני, אבל פציעה קשה שלא מאובחנת ומטופלת נכון עלולה להשאיר כאב ונוקשות לשנים, ולעיתים להוביל לשחיקה של המפרק.
בקצרה
- טרף טו הוא נקע של מפרק הבוהן הגדולה, לרוב בכיפוף יתר כלפי מעלה כשהעקב באוויר.
- הפציעה מדורגת בשלוש דרגות, מנקע קל ועד קרע מלא של הלוחית הפלנטרית.
- בפציעה בינונית-קשה חשוב לבדוק מעורבות של עצמות הססמואיד – שבר או נדידה.
- רוב המקרים מטופלים שמרנית: מנוחה יחסית, קיבוע או נעל קשיחה, טייפינג וחזרה הדרגתית.
- חזרה מוקדמת מדי לספורט היא הטעות השכיחה; כאב ממושך יכול להוביל להלוקס ריגידוס.
מה זה טרף טו?
השם Turf Toe נטבע בשנת 1976 על ידי בואורס ומרטין (Bowers & Martin), שתיארו פציעה של הקופסית והרצועות בצד התחתון של מפרק הבוהן אצל שחקני פוטבול אמריקאי, וקשרו אותה למעבר לדשא סינתטי ולנעליים גמישות [1]. בסוף שנות ה-70 הפציעה "עלתה לכותרות", כששחקנים רבים נעדרו ממשחקי ליגה בגללה. Turf פירושו משטח דשא, ו-Toe – בוהן.
היום ברור שהפציעה לא מוגבלת לדשא סינתטי. היא מופיעה בכל ספורט שבו כף הרגל נמצאת על קדמתה והבוהן נלחצת לקרקע: ספרינטים, זינוקים, שינויי כיוון, ריקוד, היאבקות. משטחים שאוחזים חזק ונוקשים יותר מדשא טבעי, ונעליים קלות וגמישות עם אחיזה גבוהה שלא מגנות על קדמת כף הרגל, מגבירים את הסיכון [2].
אנטומיה: מה מחזיק את מפרק הבוהן?
- הלוחית הפלנטרית (Plantar plate) – רקמה סיבית חזקה בצד התחתון של המפרק, שמונעת יישור יתר של הבוהן. היא המבנה העיקרי שנפגע בטרף טו.
- הרצועות הצדדיות (Collateral ligaments) – מחברות את המפרק משני צדדיו ומייצבות אותו מפני סטייה פנימה והחוצה.
- השריר המכופף הקצר של הבוהן ועצמות הססמואיד – השריר מתחבר לבסיס הבוהן ליד המפרק, ושתי עצמות הססמואיד שקועות בגידים שלו. יחד הם מייצבים את המפרק, במיוחד בעלייה על קצות האצבעות ובשלב הדחיפה בהליכה ובריצה.
- קומפלקס הססמואידים – הלוחית הפלנטרית, עצמות הססמואיד והרצועות שמחברות אותן לבסיס הבוהן פועלים כיחידה אחת. בפציעה קשה היחידה כולה יכולה להיקרע, והססמואידים "בורחים" לאחור [3].
עוד על המבנים האלה – בדפים מפרקים ורצועות בכף הרגל ועצמות כף הרגל.
איך זה קורה? מנגנון הפציעה
המנגנון האופייני: כף הרגל נמצאת בשלב האחרון של הדריכה, העקב באוויר והבוהן הגדולה מקובעת לקרקע. עומס אנכי חיצוני גבוה – שחקן שנופל על גב הרגל, דחיפה חזקה קדימה, או מעידה של כף הרגל לתוך בור – דוחף את המפרק לכיפוף יתר כלפי מעלה. הצד התחתון של המפרק "נפתח": הקופסית והרצועות התחתונות נמתחות ועוברות קרעים מיקרוסקופיים או מלאים, והצד העליון של המפרק נדחס, כך שהסחוס עלול להיפגע [2, 4].

פחות שכיח הוא מנגנון הפוך – כיפוף יתר של הבוהן כלפי מטה, שמכונה לעיתים "Sand toe", למשל בכדורעף חופים – או עומס צדדי שפוגע ברצועות הצדדיות.
כמה זה שכיח?
בספורט מקצועי ומכללות בארה"ב, טרף טו הוא פציעה מוכרת ומשמעותית: נתוני ניטור פציעות בפוטבול מכללות הראו שהיא שכיחה יותר במשחקים מאשר באימונים, ובמשטחי דשא סינתטי, וחלק ניכר מהפציעות גרמו להיעדרות מפעילות [5]. בטווח הקצר הפציעה פוגעת ביכולת הדחיפה והזינוק, ובטווח הארוך חלק מהספורטאים ממשיכים לסבול. בסדרה קלאסית של פציעות במפרקי הבסיס של האצבעות אצל ספורטאים, כמחצית מהספורטאים עדיין דיווחו על תסמינים כמה שנים אחרי הפציעה [6].
תסמינים
- כאב חד ברגע הפציעה, מתחת למפרק הבוהן או מעליו. לעיתים תחושה של "משהו נקרע".
- כאב עמום ופועם שמחליף את הכאב החד בשעות הבאות.
- נפיחות סביב המפרק, שמתפתחת במשך 24 השעות הראשונות.
- חבורה, לעיתים רק אחרי יום-יומיים, בעיקר בצד התחתון.
- הגבלה בכל תנועות הבוהן, ובמיוחד ביישור כלפי מעלה, שכואב מאוד.
- קושי לדחוף מהבוהן – הליכה בצליעה, בלי "לסיים" את הצעד.
בניגוד לכאב בבוהן שמתפתח בהדרגה, בטרף טו יש תמיד אירוע ברור. השוואה בין הגורמים לכאב בבוהן – בדף כאבים בבוהן הגדולה.
דרגות חומרה
הפציעה מדורגת לפי היקף הנזק לרקמות [2]:
| דרגה | מה נפגע | תמונה קלינית | זמן חזרה משוער |
|---|---|---|---|
| I | מתיחה של הקופסית והלוחית הפלנטרית | כאב מקומי, נפיחות קלה, הגבלה קלה בתנועה | ימים עד כשבועיים |
| II | קרע חלקי | כאב ונפיחות משמעותיים יותר, חבורה, הגבלה בתנועה, צליעה | כשבועיים עד שישה שבועות |
| III | קרע מלא של הלוחית הפלנטרית, לעיתים עם פגיעה בססמואידים או בסחוס | כאב חזק, נפיחות וחבורה ניכרות, חוסר יציבות, לעיתים נדידה של הססמואידים | שישה שבועות ויותר; לעיתים ניתוח |
הזמנים בטבלה הם הערכה כללית. החזרה בפועל תלויה בספורט, בתפקיד, ובעיקר בכך שהמפרק חוזר לתפקד בלי כאב.
אבחון: מה צריך לבדוק?
בבדיקה מעריכים נפיחות, חבורה ורגישות ממוקדת, טווח תנועה, ויציבות של המפרק – כולל בדיקה של תנועה אנכית של בסיס הבוהן ביחס לראש המסרק, שמעידה על קרע בלוחית הפלנטרית. חשוב לבדוק את עצמות הססמואיד: רגישות ממוקדת, שבר או נדידה שלהן משנים את חומרת האבחנה ואת הטיפול [3].
צילום רנטגן בעמידה, בהשוואה לרגל השנייה, מראה שבר, שבר תלישה, או נדידה של הססמואידים לכיוון כף הרגל האחורית – סימן לקרע מלא. ססמואיד מפוצל מלידה עלול להיראות כמו שבר, וזו עוד סיבה להשוואה לצד השני. MRI שמור לפציעות בינוניות-קשות, או כשההחלטה הטיפולית (למשל ניתוח) תלויה בהערכה מדויקת של הרקמות הרכות והסחוס [2]. מידע על בעיות הססמואידים – בדף ססמואידיטיס.
נקע בבוהן או שבר? סימנים שמחייבים בדיקה
מבחוץ, נקע ושבר בבוהן יכולים להיראות דומה: כאב, נפיחות וחבורה. ההבחנה נעשית בבדיקה ובצילום, אבל יש סימנים שמעלים את החשד לשבר או לפגיעה משמעותית ומחייבים בדיקה בהקדם, בלי לחכות שהכאב יחלוף:
- עיוות נראה לעין של הבוהן או של אצבע אחרת, או אצבע ש"יצאה ממקומה".
- כאב ממוקד וחזק בלחיצה על העצם עצמה, ולא רק סביב המפרק.
- חוסר יכולת לדרוך על הרגל או לדחוף מהבוהן.
- פצע פתוח באזור הפגיעה.
- בוהן חיוורת, כחלחלה, קרה או חסרת תחושה.
- סוכרת או ירידה בתחושה בכף הרגל – גם אחרי פגיעה שנראית קלה.
כאב פתאומי, אדום וחם בבוהן בלי חבלה ברורה אינו נקע, ומתאים יותר להתקף גאוט. כאב ונפיחות מתחת לבסיס האצבע השנייה שהתפתחו בהדרגה, בלי אירוע חד, מכוונים יותר לפגיעה בלוחית הפלנטרית של האצבעות הקטנות.
טיפול בטרף טו
סקירה שיטתית של אפשרויות הטיפול בטרף טו מצאה שהספרות מבוססת בעיקר על סדרות מקרים ודיווחי מומחים, בלי ניסויים מבוקרים, ושרוב הפציעות מטופלות שמרנית בהצלחה [7]. ההמלצות שלהלן מבוססות על הספרות הזו ועל עקרונות טיפול מקובלים בנקעים.
השלב החריף
בימים הראשונים, כמו בכל נקע: מנוחה יחסית, קרור, חבישה לחץ והרמת הרגל. משככי כאבים או נוגדי דלקת יכולים לעזור לשליטה בכאב בימים הראשונים; יש הטוענים ששימוש ממושך בנוגדי דלקת עלול לפגוע באיכות ההחלמה של הרקמה, ולכן כדאי להגביל אותו לתקופה קצרה.
דרגה I
מנוחה יחסית מהפעילות המכאיבה, טייפינג שמגביל את יישור הבוהן כלפי מעלה, ונעל עם סוליה קשיחה או מדרס עם משטח קשיח מתחת לבוהן (הרחבת מורטון). רוב הספורטאים חוזרים לפעילות בתוך ימים עד שבוע-שבועיים, והכאב חולף לגמרי בתוך כמה שבועות.
דרגה II
בדומה לדרגה I, אבל לרוב עם קיבוע לכמה ימים עד שבוע-שבועיים (מגף הליכה או נעל קשיחה), הגבלת דריכה לפי הכאב, ושיקום ארוך יותר. החזרה לספורט נמשכת בדרך כלל כמה שבועות. הכאב חולף לרוב בתוך חודשים ספורים, אבל אצל חלק מהספורטאים נשארת אי-נוחות סביב המפרק.
דרגה III
פגיעה משמעותית באחד או יותר מהמבנים המייצבים את המפרק. בחלק מהמקרים נדרש קיבוע ממושך, ובאחרים – ניתוח לתיקון הלוחית הפלנטרית או לטיפול בססמואידים. ניתוח נשקל בעיקר כשיש חוסר יציבות ברור, נדידה של הססמואידים, שבר תוך-מפרקי או גוף חופשי, או כשהטיפול השמרני נכשל [2, 7]. גם כשלא נדרש ניתוח, החזרה לספורט נמשכת לרוב שישה שבועות ויותר, ומומלץ שהשיקום יעשה בליווי פיזיותרפיסט.
שיקום וחזרה לספורט
השיקום כולל החזרה הדרגתית של טווח התנועה של הבוהן, חיזוק של שרירי כף הרגל והשוק, אימון דחיפה והליכה, ובהמשך ריצה, זינוקים ושינויי כיוון. תנאי סביר לחזרה הוא טווח יישור ללא כאב שמספיק לספורט, וביצוע של ריצה וזינוק בלי צליעה. בתקופת המעבר, נעל קשיחה יותר, מדרס עם משטח קשיח מתחת לבוהן או טייפינג מגנים על המפרק.
האם לטרף טו יש השלכות לטווח הארוך?
ברוב המקרים טרף טו הוא פציעה חולפת, ובמקרים הקשים יותר נשארת לעיתים אי-נוחות בסופי טווח התנועה של הבוהן. אצל חלק מהספורטאים נשארים כאב ונוקשות לאורך שנים [6]. קיים חשש, שמבוסס בעיקר על היגיון קליני ועל דיווחי מקרים ולא על מחקרי מעקב ארוכים, שנקע משמעותי של הבוהן מגדיל את הסיכוי לשחיקה של המפרק בהמשך החיים – הלוקס ריגידוס – ובמקרים מסוימים לסטייה של הבוהן, כלומר הלוקס ולגוס, כשהרצועות בצד הפנימי נפגעו.
במה זה שונה מהלוקס ריגידוס והלוקס ולגוס?
הלוקס ריגידוס הוא שחיקה של אותו מפרק, שמתפתחת בדרך כלל בעשור החמישי והשישי לחיים, עם כאב, עיבוי של המפרק ונוקשות בעיקר ביישור כלפי מעלה – בלי אירוע חד. הלוקס ולגוס הוא סטייה של הבוהן החוצה ובליטה בצד הפנימי, שמתפתחת לאורך שנים. טרף טו, לעומתם, הוא פציעה חדה עם אירוע ברור, אבל הוא יכול להיות נקודת התחלה של אחד מהם.
מתי לפנות לבדיקה?
פנו לבדיקה אחרי נקע בבוהן אם אינכם מצליחים לדרוך או לדחוף מהבוהן, אם יש נפיחות וחבורה משמעותיות, אם הבוהן נראית מעוותת או "רופפת", אם הכאב לא משתפר בתוך כמה ימים, או אם אתם ספורטאים ומתכננים לחזור לפעילות תחרותית. פציעה קשה שלא אובחנה היא הסיבה העיקרית לבעיות ממושכות.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
הטעות הנפוצה ביותר שאני רואה היא חזרה לספורט ברגע שהכאב הראשוני חולף, לפני שהמפרק חזר להיות יציב וחזק. הספורטאי מרגיש "בסדר" בהליכה, אבל בזינוק הראשון או בשינוי כיוון חד המפרק נפגע שוב, ומשם הדרך לכאב כרוני קצרה. בתקופת המעבר אני משתמש הרבה בנעל קשיחה יותר או במדרס עם משטח קשיח מתחת לבוהן, שמגביל את היישור הכואב, יחד עם טייפינג באימונים הראשונים. אצל ספורטאים שחזרו לסבול מכאב ממושך אחרי טרף טו, אני בודק תמיד את טווח התנועה של הבוהן ואת מצב המפרק, כי לא פעם מדובר כבר בתחילת שחיקה. מאחר שבסיס הראיות בתחום הזה דל, אני מקפיד להסביר שההמלצות האלה מבוססות בעיקר על ניסיון קליני.
שאלות נפוצות
כמה זמן לוקח להחלים מטרף טו?
תלוי בדרגה: מימים ספורים עד שבועיים בדרגה קלה, כמה שבועות בדרגה בינונית, ושישה שבועות ויותר – ולעיתים חודשים – בדרגה קשה או אחרי ניתוח.
האם צריך ניתוח?
לרוב לא. רוב הפציעות בדרגות I–II מטופלות שמרנית. ניתוח נשקל בעיקר בדרגה III עם חוסר יציבות, נדידת ססמואידים או שבר.
האם אפשר למנוע טרף טו?
אי אפשר למנוע לגמרי, אבל נעליים עם קדמה קשיחה יותר או תוספת קשיחה מתחת לבוהן, ושיקום מלא אחרי פציעה קודמת, מפחיתים את הסיכון לפציעה חוזרת.
מה עושים מיד אחרי נקע בבוהן?
בימים הראשונים: מנוחה יחסית, קרור, חבישה והרמת הרגל, והליכה בנעל עם סוליה קשיחה שמגבילה את כיפוף הבוהן. אם מופיע אחד מסימני האזהרה שתוארו למעלה – עיוות, כאב חד על העצם, חוסר יכולת לדרוך, פצע או שינוי בצבע ובתחושה – צריך להיבדק ולא להמתין.
לסיכום
טרף טו הוא נקע של מפרק הבוהן הגדולה בכיפוף יתר כלפי מעלה, שכיח בספורט על משטחים קשים ובנעליים גמישות. הדרגה – ובעיקר מעורבות הססמואידים והלוחית הפלנטרית – קובעת את הטיפול ואת זמן החזרה. רוב המקרים מחלימים בטיפול שמרני, אבל חזרה מהירה מדי ופציעה קשה שלא אובחנה עלולות להשאיר כאב ונוקשות לשנים. לסקירת כאבי כף הרגל – כאבים בכף הרגל.
מקורות
- Bowers KD Jr, Martin RB. Turf-toe: a shoe-surface related football injury. Med Sci Sports. 1976;8(2):81-3. PMID: 957935
- McCormick JJ, Anderson RB. Turf toe: anatomy, diagnosis, and treatment. Sports Health. 2010;2(6):487-94. PMID: 23015979
- Dedmond BT, Cory JW, McBryde A Jr. The hallucal sesamoid complex. J Am Acad Orthop Surg. 2006;14(13):745-53. PMID: 17148622
- Frimenko RE, Lievers W, Coughlin MJ, Anderson RB, Crandall JR, Kent RW. Etiology and biomechanics of first metatarsophalangeal joint sprains (turf toe) in athletes. Crit Rev Biomed Eng. 2012;40(1):43-61. PMID: 22428798
- George E, Harris AH, Dragoo JL, Hunt KJ. Incidence and risk factors for turf toe injuries in intercollegiate football: data from the national collegiate athletic association injury surveillance system. Foot Ankle Int. 2014;35(2):108-15. PMID: 24334272
- Clanton TO, Butler JE, Eggert A. Injuries to the metatarsophalangeal joints in athletes. Foot Ankle. 1986;7(3):162-76. PMID: 3804139
- Seow D, Tengku Yusof TNB, Yasui Y, Shimozono Y, Kennedy JG. Treatment options for turf toe: a systematic review. J Foot Ankle Surg. 2020;59(1):112-116. PMID: 31882133