זהו סיפור מקרה מהקליניקה שלי, המתואר באופן אנונימי. הוא שונה משני סיפורי המקרה האחרים: אין בו "תפנית" ואין בו פתרון מלא. הוא מראה את הקושי בהתאמת מדרסים לאדם שכפות רגליו רגישות מאוד – כשמה שהרגל צריכה מבחינה מכנית הוא בדיוק מה שהיא לא מסוגלת לסבול.
המקרה מלווה את העמוד מי צריך מדרסים, ומדגים שגם כשהמדרס הוא כנראה הכלי הנכון, לא תמיד אפשר להגיע איתו עד הסוף.
בקצרה
- גבר כבן 45, מכונאי, עומד כעשר שעות ביום בנעלי עבודה, עם עודף משקל.
- בבדיקה: רגישות לאורך הפסיה הפלנטרית ולאורך הקשת.
- הותאמו מדרסים רכים ובולמי זעזועים עם תמיכה בינונית בקשת; גם הם לא נסבלו.
- כל תוספת תמיכה יצרה כאב ואי-נוחות חדשים; תמיכה מועטה לא הורידה מספיק עומס מהפסיה.
- המסקנה: פתרון חלקי בלבד, וצורך לנהל ציפיות ולשלב כלים נוספים מעבר למדרס.
מי היה המטופל?
י', גבר כבן 45, עובד כמכונאי כעשר שעות ביום, רוב הזמן בעמידה ובנעלי עבודה, ועם משקל עודף. הוא הגיע בגלל כאבים בכפות הרגליים לאורך יום העבודה. בבדיקה נמצאה רגישות לאורך הפסיה הפלנטרית ולאורך הקשת – תמונה שמתאימה לעומס יתר על הפסיה, בדומה לכאב פסיה פלנטרית (דורבן).
השילוב של עמידה ממושכת, נעלי עבודה ועודף משקל אינו מקרי. משקל גוף גבוה נמצא קשור לכאב בפסיה הפלנטרית בסקירות שיטתיות [1], ועמידה ממושכת מוסיפה זמן חשיפה לעומס.
מה נוסה?
התאמתי לי' מדרסים לפי יציקת גבס: מדרסים רכים, עם בלימת זעזועים טובה ועם תמיכה בינונית לאורך הקשת. כלומר, מדרסים אקומודטיביים, שאמורים להיות הנסבלים ביותר. להרחבה על הגישה הזו ראו מדרסים רכים ורב-שכבתיים.
למרות זאת, י' לא הצליח להסתגל לתמיכה בקשת. הוא חזר להתאמה מחדש; אחריה הרגיש נוח יותר עם המדרסים, אבל הכאבים שאיתם הגיע נשארו.
למה זה לא הסתדר?
לאורך הפגישות נוצר דפוס חוזר:
- כל הוספת תמיכה או שינוי בצורת המדרס יצרו תחושת כאב ואי-נוחות חדשים.
- מדרסים עם תמיכה מועטה היו נוחים, אבל לא הורידו מספיק עומס מהפסיה ולא הקלו על הכאב.
במילים אחרות, "החלון הטיפולי" היה צר מאוד: מה שנדרש כדי להוריד עומס היה יותר ממה שהרגל הייתה מסוגלת לסבול.
נוחות המדרס אינה עניין שולי. מחקרים בקרב רצים הראו שתחושת הנוחות קשורה לשינויים מדידים בתנועה, בכוחות ובפעילות השרירים [2], ומדרס שאינו נוח פשוט לא ינועל לאורך יום עבודה. מצד שני, במחקרים על כאב עקב התועלת של מדרסים מתונה ואינה אחידה, ושיפור אינו מובטח גם עם מדרס מתאים [3][4].
מה אפשר היה להציע?
בעיניי י' הוא מטופל שהפתרון המכני המתאים לו הוא כנראה מדרסים – אבל הרגישות הגבוהה של כף הרגל לא אפשרה לתת את התמיכה וההורדה של העומס שהיו נדרשות. לכן הפתרון היה חלקי בלבד.
במצב כזה המדרס צריך להיות רק חלק מהתוכנית. הנחיות הטיפול בכאב פסיה פלנטרית ממליצות לשלב מתיחות, תרגול, טייפינג, הדרכה וניהול עומס, ולא להסתמך על מדרס כטיפול בודד [5]. במקרה של י', ניהול עומס פירושו גם שאלות על הנעליים בעבודה, הפסקות ישיבה, ירידה הדרגתית במשקל אם אפשר, ותרגול שמגביר את סבילות הרקמות. להרחבה ראו מדרסים לדורבן.
איך המקרה מתחבר לשאלה "מי צריך מדרסים"?
בעמוד הישן שליווה את סיפורי המקרה תיארתי כמה קבוצות שבהן מדרסים עשויים להועיל: אנשים שהכאב שלהם – בכף הרגל, ולעיתים גם בברך, בירך או בגב – קשור בבירור לאופן הדריכה ומשתנה עם החלפת נעל או משטח; אנשים עם עיוות מבני משמעותי שעלול להאיץ שחיקה; אנשים עם הבדל ניכר בין שתי הרגליים; ואנשים שחשופים לעומס גבוה על כף הרגל – ספורטאים, חיילים ומי שעובד בעמידה.
כבר אז הדגשתי שלא כל עיוות קל דורש תיקון: אין ראיות שמדרס מועיל לפלטפוס קל ולא כואב, ובמחקר על טירונים בצבא ארה"ב, דווקא בעלי הקשת הגבוהה ביותר היו בסיכון הגבוה ביותר לפציעות אימון, ובעלי הקשת השטוחה ביותר – בסיכון הנמוך ביותר [6]. הדיון המלא והמעודכן נמצא בעמוד מי צריך מדרסים. י' שייך לקבוצת העומס הגבוה – ובכל זאת, השתייכות לקבוצה לא הבטיחה שהמדרס יספיק.
מה המקרה הזה מלמד?
- גם כשהאבחנה ברורה והמדרס הוא כלי הגיוני, הרגישות של כף הרגל יכולה להגביל מאוד את מה שאפשר לתת.
- מדרס שלא נסבל לא יעבוד, גם אם "על הנייר" הוא נכון.
- חשוב להגדיר ציפיות מראש: לפעמים המטרה היא הקלה חלקית, לא העלמת הכאב.
- כשמדרס לבדו לא מספיק, צריך להרחיב את התוכנית – לא להמשיך להוסיף עוד ועוד תמיכה.
מתי לפנות לבדיקה רפואית?
כאב עקב או קשת שאינו משתפר אחרי כמה חודשים של טיפול שמרני, כאב לילי או במנוחה, נפיחות משמעותית, נימול או שריפה בכף הרגל, או כאב לאחר חבלה – מצדיקים בדיקה רפואית ובירור אבחנה מבדלת. ראו גם כאב בעקב – אבחנה מבדלת.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
המקרים הקשים ביותר עבורי אינם תמיד המורכבים ביותר מבחינה מבנית, אלא אלה שבהם כף הרגל מגיבה לכל שינוי. אצל מטופלים כאלה אני מתקדם בצעדים קטנים מאוד, מעדיף חומרים רכים ושינויים מקומיים, ומשתף את המטופל בהחלטה: האם הוא מוכן לשלם באי-נוחות מסוימת תמורת הורדת עומס, או מעדיף נוחות ותמיכה מועטה. י' לימד אותי שיש מקרים שבהם התשובה הכנה היא "אני יכול לעזור חלקית", ושזו תשובה מקצועית יותר מהבטחה שלא תתקיים.
לסיכום
אצל י', מכונאי עם עומס גבוה וכף רגל רגישה מאוד, מדרסים היו הכלי ההגיוני אבל לא יכלו לתת פתרון מלא. כל תמיכה שהורידה עומס יצרה כאב חדש, ותמיכה נסבלת לא הספיקה. המסקנה היא לנהל ציפיות ולשלב מדרס בתוכנית רחבה יותר. לסיפורי מקרה נוספים ראו סיפור מקרה ראשון: פלטפוס מתקדם וגיד הטיביאליס האחורי ו-סיפור מקרה שני: הבדל אורך רגליים שלא היה.
מקורות
- van Leeuwen KD, Rogers J, Winzenberg T, van Middelkoop M. Higher body mass index is associated with plantar fasciopathy/'plantar fasciitis': systematic review and meta-analysis of various clinical and imaging risk factors. Br J Sports Med. 2016;50(16):972-981. PMID: 26644427. DOI: 10.1136/bjsports-2015-094695.
- Mündermann A, Nigg BM, Humble RN, Stefanyshyn DJ. Orthotic comfort is related to kinematics, kinetics, and EMG in recreational runners. Med Sci Sports Exerc. 2003;35(10):1710-1719. PMID: 14523309.
- Landorf KB, Keenan AM, Herbert RD. Effectiveness of foot orthoses to treat plantar fasciitis: a randomized trial. Arch Intern Med. 2006;166(12):1305-1310. PMID: 16801514.
- Whittaker GA, Munteanu SE, Menz HB, Tan JM, Rabusin CL, Landorf KB. Foot orthoses for plantar heel pain: a systematic review and meta-analysis. Br J Sports Med. 2018;52(5):322-328. PMID: 28935689.
- Koc TA Jr, Bise CG, Neville C, Carreira D, Martin RL, McDonough CM. Heel Pain – Plantar Fasciitis: Revision 2023. J Orthop Sports Phys Ther. 2023;53(12):CPG1-CPG39. PMID: 38037331.
- Cowan DN, Jones BH, Robinson JR. Foot morphologic characteristics and risk of exercise-related injury. Arch Fam Med. 1993;2(7):773-777. PMID: 7906597.