פציעת ליספרנק (Lisfranc Injury) היא פגיעה באזור המפרקים שבין אמצע כף הרגל לבסיסי עצמות המסרק – מפרקי ה-TMT. היא נעה על ספקטרום רחב: מנקע עדין של הרצועות, דרך חוסר יציבות חלקי, ועד שבר-פריקה מורכב. הפציעה מפוספסת לעיתים קרובות באבחון הראשוני, כי היא יכולה להיראות "כמו נקע רגיל" והצילום הראשון יכול להיראות תקין.
זו אינה פציעה שמנסים לטפל בה לבד, עם מדרס או המתנה. עיכוב באבחון של פציעה לא יציבה קשור לכאב כרוני, לשקיעת הקשת ולשחיקה מוקדמת של המפרקים. הדף מסביר את סימני האזהרה שמבדילים פציעת ליספרנק מנקע רגיל, אילו בדיקות נדרשות, ומה המחקר אומר על הטיפול.
בקצרה
- פציעת ליספרנק היא פגיעה ברצועות ובמפרקים של אמצע כף הרגל – מנקע עדין ועד שבר-פריקה.
- המנגנון הטיפוסי: סיבוב או עומס על כף רגל קבועה בקצות האצבעות, נפילה עם הרגל תקועה, או מכה ישירה.
- חבורה בתחתית כף הרגל, כאב באמצע כף הרגל וקושי לעמוד על קצות האצבעות הם סימני אזהרה.
- צילום בעמידה (ולא בשכיבה) חשוב לגילוי פציעות עדינות; CT ו-MRI כשיש חשד והצילום תקין.
- פציעה לא יציבה מטופלת לרוב בניתוח; פציעה יציבה לחלוטין – בקיבוע והגנה תחת מעקב.
- חשד לפציעת ליספרנק מחייב הערכה אורתופדית מהירה – לא מדרס ולא "לחכות שיעבור".
מה זו פציעת ליספרנק?
מפרקי ליספרנק (Tarsometatarsal Joints – TMT) הם קו המפרקים שחוצה את כף הרגל לרוחבה, בין עצמות הטריז והקובואיד לבסיסי עצמות המסרק. בסיס המסרק השני שקוע בין עצמות הטריז כמו אבן מפתח, והאזור מיוצב במערכת רצועות מורכבת. החשובה שבהן היא רצועת ליספרנק – רצועה חזקה שמחברת את עצם הטריז הפנימית (Medial Cuneiform) לבסיס המסרק השני, ונחשבת למייצבת המרכזית של האזור [1, 2]. השם מגיע מהמנתח הצרפתי ז'אק ליספרנק, שתיאר קטיעות באזור הזה בתקופת נפוליאון.
פציעת ליספרנק יכולה לנוע על ספקטרום רחב [2]:
- נקע רצועתי עדין (Sprain) בלי תזוזה של העצמות – הפציעה השכיחה בספורט והקלה ביותר לפספס.
- חוסר יציבות – קרע ברצועה שמאפשר לבסיסי המסרק לזוז, לעיתים רק תחת עומס.
- שבר-פריקה (Fracture-Dislocation) עם תזוזה בולטת של העצמות, לרוב בחבלות באנרגיה גבוהה.
הרחבה על המבנה בעמוד מפרקים ורצועות בכף הרגל.
איך זה קורה ומה מרגישים?
מנגנונים שכיחים:
- עומס צירי על כף רגל שנמצאת על קצות האצבעות (כמו בבלרינה), בשילוב סיבוב – למשל כשמישהו נופל על העקב של שחקן שכף רגלו נעוצה בקרקע.
- נפילה עם הרגל "תקועה", מעידה במדרגה או ירידה לא נכונה מגובה.
- תאונת דרכים, כשכף הרגל לחוצה על הדוושה.
- מכה ישירה או חפץ כבד שנופל על כף הרגל.
תסמינים:
- כאב באמצע כף הרגל אחרי האירוע, שמחמיר בעמידה ובהליכה.
- נפיחות של אמצע כף הרגל.
- קושי משמעותי – או חוסר יכולת – לשאת משקל, ובמיוחד לעמוד על קצות האצבעות ברגל הפגועה.
- חבורה בתחתית כף הרגל (Plantar Ecchymosis) – סימן אזהרה חשוב במיוחד, שמעלה מאוד את החשד לפציעת ליספרנק [3]. חבורה בגב כף הרגל שכיחה בפציעות רבות ופחות ספציפית.
- רגישות בלחץ על בסיסי המסרק הראשון והשני, וכאב כשמסובבים בעדינות את כף הרגל הקדמית.
במקרים של שבר-פריקה, כף הרגל יכולה להיראות מעוותת, והנפיחות חמורה. במצבים כאלה יש גם סיכון ללחץ מוגבר ברקמות (תסמונת מדור) ולפגיעה בכלי דם – מצב חירום.
למה קל לפספס פציעת ליספרנק?
פציעות ליספרנק עדינות – רצועתיות, בלי תזוזה בולטת – יכולות להיראות דומות לנקע בקרסול או לחבלה "פשוטה" באמצע כף הרגל. יש לכך כמה סיבות [1, 2]:
- הצילום הראשון מבוצע לעיתים קרובות בשכיבה, בלי עומס, ולכן אינו מדגים את חוסר היציבות, שמתגלה רק כשעומדים על הרגל.
- בפציעה רצועתית טהורה אין שבר שאפשר לראות בצילום, אלא רק מרווח מעט מוגדל בין העצמות.
- הנפיחות והכאב יכולים להיות מתונים יחסית, והמטופל ממשיך ללכת.
- בפציעות משולבות – למשל עם נקע בקרסול או שבר אחר – תשומת הלב מופנית לפגיעה הבולטת.
עיכוב באבחון של פציעה לא יציבה קשור לתוצאות תפקודיות פחות טובות, לכאב כרוני, לשקיעה של הקשת ולשחיקה מוקדמת של מפרקי אמצע כף הרגל [2, 4].
אבחון
- צילום רנטגן בעמידה (עם עומס משקל הגוף, ולא בשכיבה), בשלושה מבטים, ולעיתים בהשוואה לרגל השנייה – חשוב ביותר לגילוי פציעות עדינות, כי חוסר היציבות מתגלה רק תחת עומס [1]. סימנים בצילום כוללים מרווח מוגדל בין בסיס המסרק הראשון לשני ושבר תלישה קטן באזור (Fleck Sign).
- CT – מדגים שברים קטנים ותזוזות עדינות טוב יותר מצילום, ומשמש לתכנון ניתוח. CT בעמידה (Weight-Bearing CT), כשהוא זמין, מאפשר להעריך יציבות תחת עומס [1].
- MRI – מדגים ישירות את רצועת ליספרנק ואת הרצועות שסביבה, ומועיל כשיש חשד קליני והצילומים תקינים [1].
- כשהכאב חמור מכדי לעמוד לצילום בעמידה, מבצעים CT או MRI, או חוזרים לצילום בעמידה אחרי כמה ימים של קיבוע ומשככי כאבים.
הבדיקה הקלינית של כף הרגל מתוארת בעמוד בדיקה של כף הרגל.
מה אומר המחקר על הטיפול?
ההחלטה על הטיפול תלויה בעיקר בשאלה אחת: האם הפציעה יציבה.
פציעה יציבה
פציעה רצועתית עדינה ויציבה לחלוטין – בלי שום עדות לתזוזה, גם בצילום בעמידה – יכולה להיות מטופלת שמרנית: קיבוע במגף או בגבס ללא דריכה או עם דריכה מוגבלת לתקופה של כמה שבועות, ואחר כך חזרה הדרגתית לעומס, תחת מעקב קליני ולעיתים צילומים חוזרים [2]. החזרה לספורט איטית יחסית ויכולה להימשך חודשים. זו החלטה שמתקבלת רק אחרי הערכה אורתופדית מלאה, ולא כברירת מחדל עצמאית.
פציעה לא יציבה
פציעות לא יציבות מטופלות בדרך כלל בניתוח, כדי להחזיר את העצמות למקומן המדויק ולמנוע כאב כרוני ושחיקה [2, 4]. האפשרויות העיקריות הן קיבוע פנימי של המפרקים (ORIF – בברגים, בפלטות או בקיבוע גמיש) או איחוי ראשוני (Arthrodesis) של המפרקים הפגועים. החזרה המדויקת של העצמות למקומן היא גורם מרכזי בתוצאה [4].
ההשוואה בין שתי הגישות עדיין נבדקת. בניסוי מבוקר בפציעות שהן בעיקר רצועתיות, איחוי ראשוני הוביל לתוצאות תפקודיות טובות יותר וצורך נמוך יותר בניתוחים חוזרים בהשוואה לקיבוע פנימי [5]. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה עדכנית מצאה יתרון לאיחוי בציוני תפקוד ובהקלה על כאב, בעוד שקיבוע פנימי עשוי להתאים לפציעות פחות חמורות [6]. מנגד, קונצנזוס בינלאומי משנת 2024 לגבי ספורטאים מקצועיים המליץ על קיבוע (ולא איחוי) בפציעות רצועתיות לא יציבות, ועל קיבוע פנימי בשברים כשמשטחי המפרק ניתנים לשימור [7]. המסקנה: ההחלטה היא פרטנית, ונקבעת לפי סוג הפציעה, הרמה התפקודית והעדפות המנתח והמטופל.
אחרי הטיפול
השיקום כולל חזרה הדרגתית לדריכה, חיזוק של שרירי כף הרגל והשוק, שיפור שיווי משקל וחזרה מדורגת לריצה ולקפיצות. גם אחרי טיפול מוצלח, חלק מהמטופלים מפתחים שחיקה של מפרקי אמצע כף הרגל בהמשך [4]. בשלב הזה – ולא לפני האבחון – מדרס שתומך בקשת ומפחית תנועה באמצע כף הרגל, יחד עם נעל עם סוליה נוקשה, יכול להפחית כאב שארי. ראו גם קפסוליטיס ושחיקה במפרקי TMT.
מתי לא לחכות לבדיקה רגילה?
חשד לפציעת ליספרנק אינו מצב שמנסים לטפל בו לבד עם מדרס או המתנה. יש לפנות להערכה אורתופדית או לחדר מיון באותו יום או למחרת כאשר יש:
- חבורה בתחתית כף הרגל אחרי חבלה.
- חוסר יכולת לשאת משקל, או כאב חזק בעמידה על קצות האצבעות, אחרי עומס צירי או סיבוב.
- נפיחות משמעותית באמצע כף הרגל אחרי חבלה.
- כאב באמצע כף הרגל אחרי "נקע" שאינו משתפר תוך כמה ימים.
פנייה מיידית לחדר מיון: עיוות נראה של כף הרגל, נפיחות חמורה ומתגברת עם כאב שאינו פרופורציונלי, כף רגל קרה או חיוורת, או נימול מתגבר.
עיכוב באבחון הוא אחד הגורמים המשמעותיים לתוצאה תפקודית פחות טובה במצב הזה. מצבים אחרים של כאב אחרי חבלה מתוארים בעמודים כאב בגב כף הרגל ודלקת ונפיחות בכף הרגל.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
בעבודה שלי אני פוגש לא מעט מטופלים שמגיעים שבועות ואפילו חודשים אחרי "נקע בכף הרגל", עם כאב באמצע כף הרגל שלא עובר. כשאני שומע על מנגנון של סיבוב או נפילה על כף רגל קבועה, ורואה רגישות על בסיסי המסרק הראשון והשני או קושי לעמוד על קצות האצבעות ברגל אחת, אני לא מתחיל בבניית מדרס – אני מפנה קודם לצילום בעמידה ולהערכה אורתופדית.
המדרס נכנס לתמונה רק אחרי שהאבחנה ברורה והפציעה טופלה – בשלב השיקום או כשנשאר כאב שארי ושחיקה. במקרים כאלה אני בונה מדרס עם תמיכה טובה בקשת שמפחית תנועה באמצע כף הרגל, ומשלב אותו עם נעל עם סוליה נוקשה יחסית.
לסיכום
פציעת ליספרנק היא פגיעה ברצועות ובמפרקים של אמצע כף הרגל, מנקע עדין ועד שבר-פריקה, ולעיתים קרובות היא מפוספסת באבחון הראשוני. חבורה בתחתית כף הרגל, קושי לעמוד על קצות האצבעות וכאב באמצע כף הרגל אחרי סיבוב או עומס צירי הם סימני אזהרה. צילום בעמידה, ובמידת הצורך CT או MRI, הם הבסיס לאבחון. פציעה לא יציבה מטופלת לרוב בניתוח, ופציעה יציבה בקיבוע ומעקב. פנייה מהירה להערכה אורתופדית כשיש חשד היא הדבר החשוב ביותר למניעת סיבוכים ארוכי טווח. לתמונה הכללית ראו כאבים בכף הרגל.
מקורות
- Talarek K, et al. Diagnostic challenges of Lisfranc joint injuries: A review of imaging methods. Wiad Lek. 2025;78:626-633. PMID: 40219893.
- Moracia-Ochagavía I, Rodríguez-Merchán EC. Lisfranc fracture-dislocations: current management. EFORT Open Rev. 2019;4(7):430-444. PMID: 31423327.
- Ross G, et al. Plantar ecchymosis sign: a clinical aid to diagnosis of occult Lisfranc tarsometatarsal injuries. J Orthop Trauma. 1996;10(2):119-22. PMID: 8932671.
- Kuo RS, et al. Outcome after open reduction and internal fixation of Lisfranc joint injuries. J Bone Joint Surg Am. 2000;82(11):1609-18. PMID: 11097452.
- Ly TV, Coetzee JC. Treatment of primarily ligamentous Lisfranc joint injuries: primary arthrodesis compared with open reduction and internal fixation. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg Am. 2006;88(3):514-20. PMID: 16510816.
- Harahap R, et al. Effectiveness of internal fixation versus arthrodesis on posttraumatic metatarsal-cuneiform joint dislocation: A systematic review and meta-analysis. SICOT J. 2026;12:49. PMID: 42615475.
- Balboni JM, et al. Operative treatment of Lisfranc injuries in elite athletes: 2024 International Foot and Ankle Sports Consensus and systematic review. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2026;34:3089-3105. PMID: 41649218.