הלוקס ולגוס אינו נגרם מסיבה אחת. המחקר מצביע על שילוב של נטייה תורשתית חזקה, מאפיינים מבניים של השורה הראשונה בכף הרגל, וכוחות מכניים שפועלים על מפרק הבוהן לאורך שנים – כאשר נעליים צרות ונעלי עקב מחמירות את התהליך אצל מי שנוטה לו, אבל אינן מסבירות אותו לבדן. רבים מהגורמים ש"כולם יודעים" עליהם, כמו כף רגל שטוחה או גמישות יתר של השורה הראשונה, עדיין שנויים במחלוקת.
הדף הזה מיועד למי שרוצה להבין לעומק למה העיוות נוצר ולמה הוא מתקדם. הוא משלים את הדף הראשי על הלוקס ולגוס (בוניון), שבו מוסברים התסמינים, דרגות החומרה והטיפול.
בקצרה
- הלוקס ולגוס הוא עיוות רב-סיבתי; המנגנון המדויק עדיין אינו ידוע במלואו.
- לתורשה תפקיד מרכזי: רוב המטופלים מדווחים על קרובי משפחה עם המצב, ומחקרי משפחות מראים תורשתיות גבוהה.
- נעליים צרות ונעלי עקב מחמירות ומאיצות, אבל רוב מי שנועל אותן אינו מפתח הלוקס ולגוס.
- כף רגל שטוחה וגמישות יתר של השורה הראשונה נקשרו להלוקס ולגוס, אבל הראיות אינן חד-משמעיות.
- מבנה המפרקים (צורת ראש המסרק, זווית המשטח המפרקי) וסיבוב המסרק הראשון הם חלק מהותי מהעיוות.
מה בעצם קורה במפרק? המודל המכני
ההתייחסות המתועדת הראשונה להלוקס ולגוס פורסמה על ידי הכירורג הגרמני קרל הויטר (Carl Hueter) בשנת 1870. מאז הוצעו הסברים רבים, ועדיין אין הסכמה מלאה על הגורם הראשוני. מה שברור הוא שעיוות שמתפתח תחת עומס מכני נוטה להתקדם עם הזמן, ולכן סביר שכוחות חוזרים על מפרק הבוהן (MTP1) ממלאים תפקיד מרכזי [1].
בשלב הדחיפה בהליכה, הכוח שעובר דרך קדמת כף הרגל יכול להגיע ואף לעבור את משקל הגוף. אם לכוח הזה יש רכיב שדוחף את הבוהן החוצה – למשל כשכף הרגל מתגלגלת פנימה (פרונציה) ונדחפת מהצד הפנימי של הבוהן – הוא עשוי לדחוף אותה בהדרגה לכיוון העיוות. לפי המודל הזה, גמישות יתר של המפרקים מגבירה את הסיכון, וגורמים שמייצבים את השורה הראשונה מפחיתים אותו.
גם השרירים משתתפים. שריר האדוקטור של הבוהן מחובר לבסיס הבוהן ומושך אותה החוצה, ובמצב תקין הוא מאוזן על ידי שריר האבדוקטור שמושך פנימה. ברגע שהבוהן כבר סוטה, האבדוקטור "גולש" אל מתחת למפרק ומאבד את יכולתו לאזן, והגידים הארוכים שמיישרים ומכופפים את הבוהן עוברים לצד החיצוני של ציר המפרק. מאותו רגע כל כיווץ שלהם מוסיף כוח לכיוון העיוות, וזה אחד ההסברים לכך שהלוקס ולגוס נוטה להחמיר ולא לעצור [1, 2].

תורשה – הגורם החזק ביותר?
מחקרים רבים מראים שלהלוקס ולגוס יש נטייה משפחתית ברורה. בסדרה גדולה של מטופלים עם הלוקס ולגוס, רובם דיווחו על קרוב משפחה עם אותה בעיה, ובמיוחד מצד האם [2]. מחקר אילנות יוחסין של 350 מטופלים הצביע על דפוס הורשה שמתאים להורשה דומיננטית עם חדירות חלקית – כלומר, הנטייה עוברת במשפחה, אבל לא כל מי שנושא אותה מפתח את העיוות [3]. גם מחקרים גנטיים גדולים, שסרקו את הגנום של אלפי אנשים, זיהו וריאנטים גנטיים שקשורים להלוקס ולגוס [4].
משמעות הדבר: חלק גדול מהסיכון נקבע עוד לפני שנעלנו את הנעל הראשונה. ההורשה כנראה עוברת דרך מאפיינים מבניים – צורת המפרקים, איכות הרצועות, אורך המסרק – ולא דרך "גן של בוניון".
נעליים – גורם מחמיר ולא סיבה יחידה
במשך שנים רבות הייתה ההנחה שהלוקס ולגוס נגרם בעיקר מנעליים צרות ונעלי עקב. התמיכה בהנחה הזו מגיעה בעיקר מהשוואות בין אוכלוסיות: באוכלוסיות שהולכות יחפות השכיחות נמוכה בהרבה, והשכיחות הגבוהה יותר בנשים מתאימה לדפוסי הנעלה. נעל עם קדמה צרה ומחודדת דוחסת את הבוהן החוצה, ועקב גבוה מעביר חלק גדול יותר מהמשקל אל קדמת כף הרגל.
מצד שני, רוב האנשים שנועלים נעליים כאלה שנים ארוכות אינם מפתחים הלוקס ולגוס, והלוקס ולגוס מופיע גם אצל ילדים ואצל גברים שמעולם לא נעלו נעלי עקב. סקירה שיטתית של המאפיינים המבניים והנעלה שנקשרו להלוקס ולגוס מצאה שהראיות על נעליים מוגבלות ואינן עקביות [5]. ההסבר הסביר ביותר הוא שנעליים צרות פועלות על קרקע מוכנה: אצל מי שיש לו נטייה מבנית ותורשתית, הן מאיצות ומחמירות את העיוות.
כף רגל שטוחה ופרונציה
כף רגל שטוחה (Pes planus) ופרונציה מוגברת של העקב נחשבות זמן רב לגורמי סיכון. ההיגיון: כשהקשת צונחת וכף הרגל מתגלגלת פנימה, קדמת כף הרגל פונה החוצה (אבדוקציה), ובזמן הרמת העקב הבוהן נדחפת מהצד הפנימי שלה. כך נוצר עומס שמכוון בדיוק לכיוון העיוות. מידע על סוגי כף רגל שטוחה יש בדף סוגי פלטפוס, ועל פרונציה – בדף פרונציה וסופינציה.
עם זאת, ההקשר בין כף רגל שטוחה להלוקס ולגוס שנוי במחלוקת. חלק מהמחקרים מוצאים קשר, ואחרים אינם מוצאים, וסיכום הספרות אינו מספיק כדי להוכיח או להפריך אותו [2, 5]. בפועל, כף רגל שטוחה היא כנראה גורם תורם אצל חלק מהמטופלים, ולא תנאי הכרחי.
גמישות יתר של השורה הראשונה
השורה הראשונה – המסרק הראשון יחד עם עצם הטריז הפנימית (קונאיפורם) – אמורה להיות יציבה מספיק כדי לשאת משקל בשלב הדחיפה. לפי אחת התיאוריות המרכזיות, גמישות יתר של המפרק בבסיס המסרק הראשון (המפרק הטרסו-מטטרסלי הראשון) מאפשרת למסרק להתרומם ולנדוד פנימה (Metatarsus primus varus). הבוהן, שמוחזקת על ידי האדוקטור, נגררת החוצה, והעיוות מתפתח. גמישות כזו גם תורמת לצניחת הקשת ולעומס על הצד הפנימי של הבוהן.
גם כאן התמונה מורכבת. מחקר פרוספקטיבי מצא שגמישות מוגברת של השורה הראשונה שכיחה בהלוקס ולגוס, אבל שהיא פחתה משמעותית אחרי תיקון ניתוחי של העיוות בלי קיבוע של המפרק בבסיס המסרק [6]. כלומר, לפחות אצל חלק מהמטופלים, הגמישות היא תוצאה של העיוות ולא סיבה שלו. סקירה על הנושא תיארה את הקשר בין גמישות השורה הראשונה להלוקס ולגוס כתחום שבו "עובדות ובדיון" עדיין מעורבבים [7].
מבנה המפרקים והזוויות
צורת המפרק בבסיס המסרק
מבנה ישר ושטוח של המפרק בבסיס המסרק הראשון נחשב יציב יותר, ומבנה מעוגל או נטוי – פחות יציב, כך שהוא מאפשר למסרק לנדוד פנימה בקלות רבה יותר. זו בעיקר הערכה תצפיתית מבוססת אנטומיה, ולא ממצא שהוכח במחקרים מבוקרים.
צורת ראש המסרק וזווית המשטח המפרקי
ראש מסרק עגול נחשב פחות יציב מראש שטוח או מרובע, ומאפשר לבוהן "להחליק" עליו לצד. זווית המשטח המפרקי של ראש המסרק (DMAA – Distal Metatarsal Articular Angle) מתארת עד כמה משטח המפרק נוטה ביחס לציר העצם. כשהמשטח נוטה החוצה, הבוהן יכולה לשבת בזווית ולגוס גם כשהמפרק עצמו "תואם". מספר מחקרים מצאו קשר בין זווית כזו להלוקס ולגוס, והיא חשובה במיוחד בתכנון ניתוח [1, 2].
אורך המסרק והבוהן
מסרק ראשון ארוך יחסית, או בוהן גדולה ארוכה, נקשרו בחלק מהמחקרים להלוקס ולגוס, משום שהם מגדילים את המנוף שפועל על המפרק בזמן הדחיפה [5]. על ההבדלים בין צורות כף הרגל הקדמית ראו גם את הדף אורך המסרקים ומטטרסלגיה.
הקופסית והרצועות
במחקרים על גופות נמצאו הבדלים במבנה ובמרקם של הקופסית הפנימית של המפרק בין כפות רגליים תקינות לכפות רגליים עם הלוקס ולגוס. לא ברור אם השינויים האלה גורמים לעיוות או נגרמים ממנו, כתוצאה מהמתיחה הממושכת.
עיוות תלת-ממדי: סיבוב המסרק
במשך שנים הלוקס ולגוס תואר כבעיה דו-ממדית – זוויות שנמדדות בצילום מלמעלה. בדיקות CT בעמידה ובלי עמידה הראו שברוב המקרים המסרק הראשון גם מסתובב סביב ציר האורך שלו (פרונציה). הסיבוב הזה מזיז את עצמות הססמואיד מהתעלה שלהן מתחת לראש המסרק, ובצילום רגיל הוא עלול להיראות כאילו הססמואידים "נדדו", כשבפועל המסרק הסתובב מעליהם [8]. ההבנה הזו שינתה את הגישה הניתוחית בשנים האחרונות: ניתוחים מודרניים מנסים לתקן גם את הסיבוב ולא רק את הזווית, במטרה להפחית את הסיכוי לחזרה של העיוות.
גורמים נוספים
- מין – הלוקס ולגוס שכיח בערך פי שניים בנשים [9]. ההסבר כנראה משלב הבדלים מבניים ברצועות ובמפרקים, השפעות הורמונליות על רפיון רקמות והבדלי הנעלה.
- גיל – השכיחות עולה עם הגיל, כמצופה מעיוות שמתקדם בהדרגה [9].
- מגבלה בכיפוף הקרסול – קיצור של שרירי הסובך וגיד אכילס מקדים את הרמת העקב ומעביר עומס לקדמת כף הרגל, ולעיתים גורם לפיצוי של גלגול פנימה.
- זווית הצעידה – הליכה עם כפות רגליים פונות החוצה במידה ניכרת מגבירה את הכוח שדוחף את הבוהן מהצד הפנימי.
- מחלות מפרקים ורקמות חיבור – דלקת מפרקים שגרונית, גאוט, תסמונות של רפיון רקמות (כמו מרפן או דאון) ומחלות נוירולוגיות.
מה זה אומר על הבדיקה ועל הטיפול?
לא כל מי שיש לו הלוקס ולגוס סובל מכאבים. אצל רבים זו בעיקר שאלה של מבנה ומראה. כשיש כאב, הוא נובע לרוב מחיכוך בנעל צרה, מגירוי של המפרק בסופי הטווח, ובמצבים מתקדמים משחיקה של המפרק עם הגבלה בתנועה, או מכאב מתחת למסרק השני. בבדיקה מעריכים את גמישות השורה הראשונה, את טווח התנועה של הבוהן ושל הקרסול, את מבנה הקשת ואת ההליכה. בצילום רנטגן בעמידה מודדים את זווית ההלוקס ולגוס ואת הזווית הבין-מסרקית.

הבנת הגורמים מסבירה גם את גבולות הטיפול השמרני. מאחר שחלק מהעיוות נקבע על ידי מבנה העצמות והמפרקים, נעליים, מדרסים וסדים אינם יכולים לתקן אותו; הם יכולים להפחית את הכוחות שמחמירים אותו ולהקל על התסמינים [10]. מדרס שמייצב כף רגל עם פרונציה, תומך בשורה ראשונה גמישה ומוריד עומס מהמסרקים המרכזיים מתאים לגורמים המכניים שתוארו כאן. פרטים על הטיפול, על הנעליים ועל הניתוח – בדף הלוקס ולגוס, ועל מדרסים – בדף מדרסים בהתאמה אישית.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
כשאני בודק מטופל עם הלוקס ולגוס, אני מנסה להבין אילו מהגורמים המכניים שתיארתי פועלים אצלו, כי שם יש לי מה לעשות. התורשה וצורת המפרק הן נתונים; פרונציה מוגברת, שורה ראשונה שקורסת תחת משקל, הגבלה בקרסול ונעליים צרות – הם דברים שאפשר להשפיע עליהם. אצל מטופלים צעירים עם כף רגל גמישה ופרונציה בולטת, אני רואה הרבה פעמים שמדרס שמייצב את כף הרגל ותומך בשורה הראשונה מוריד את הכאב, ולדעתי גם מוריד את העומס שמחמיר את העיוות. זו הערכה קלינית שלי, ולא ממצא שהוכח במחקר. אצל מטופלים עם כף רגל נוקשה ועיוות מתקדם, הציפייה ממדרס צריכה להיות צנועה יותר – הקלה בכאב ובעומס על המסרקים, ולא יותר.
שאלות נפוצות
האם הלוקס ולגוס תורשתי?
במידה רבה כן. רוב המטופלים מדווחים על קרובי משפחה עם המצב, ומחקר אילנות יוחסין הצביע על דפוס הורשה דומיננטי עם חדירות חלקית [3]. המשמעות: הנטייה עוברת במשפחה, אבל לא כל מי שנושא אותה יפתח עיוות.
האם נעלי עקב גורמות לבוניון?
הן מחמירות ומאיצות את העיוות אצל מי שנוטה לו, אבל אינן הסיבה היחידה: רוב מי שנועל נעליים צרות ונעלי עקב אינו מפתח הלוקס ולגוס, והמצב מופיע גם אצל גברים וילדים שלא נעלו נעליים כאלה [5].
האם כף רגל שטוחה גורמת להלוקס ולגוס?
הקשר שנוי במחלוקת. יש היגיון מכני – קשת צונחת ופרונציה מגבירות את הכוח שדוחף את הבוהן החוצה – אבל המחקרים אינם עקביים [2, 5]. כנראה מדובר בגורם תורם אצל חלק מהמטופלים, ולא בתנאי הכרחי.
האם כל בליטה בבסיס הבוהן היא הלוקס ולגוס?
לא. בליטה בגב מפרק הבוהן עם נוקשות ביישור מכוונת להלוקס ריגידוס, ובליטה בצד החיצוני של כף הרגל, בבסיס הזרת, היא בוניון החייטים.
אם מבינים את הגורמים, אפשר למנוע את ההחמרה?
אי אפשר לשנות תורשה או מבנה מפרק, אבל אפשר להפחית את הכוחות שמחמירים את העיוות – נעל עם קדמה רחבה ועקב נמוך, ובמקרים מתאימים מדרס שמייצב כף רגל עם פרונציה. אלה מקלים על התסמינים; לא הוכח שהם עוצרים את ההתקדמות [10]. הטיפול עצמו, כולל מדרסים ושיקולי ניתוח, מפורט בדף הראשי על הלוקס ולגוס.
לסיכום
הלוקס ולגוס הוא תוצאה של מפגש בין נטייה – תורשה, מבנה מפרקים, רפיון רקמות – לבין עומס מכני לאורך שנים. נעליים צרות ונעלי עקב מחמירות, כף רגל שטוחה וגמישות השורה הראשונה תורמות אצל חלק מהמטופלים, וסיבוב המסרק הראשון הוא חלק מהותי מהעיוות. ההבנה הזו מסבירה למה המצב נוטה להתקדם, למה טיפול שמרני מקל אבל אינו מתקן, ולמה ניתוחים מודרניים מתייחסים לעיוות בשלושה ממדים. לסקירת כל הסיבות לכאב בבוהן ראו כאבים בבוהן הגדולה.
מקורות
- Perera AM, Mason L, Stephens MM. The pathogenesis of hallux valgus. J Bone Joint Surg Am. 2011. PMID: 21915581
- Coughlin MJ, Jones CP. Hallux valgus: demographics, etiology, and radiographic assessment. Foot Ankle Int. 2007. PMID: 17666168
- Piqué-Vidal C, Solé MT, Antich J. Hallux valgus inheritance: pedigree research in 350 patients with bunion deformity. J Foot Ankle Surg. 2007. PMID: 17466240
- Arbeeva L, et al. Genome-wide meta-analysis identified novel variant associated with hallux valgus in Caucasians. J Foot Ankle Res. 2020;13:11. PMID: 32131869
- Nix SE, Vicenzino BT, Collins NJ, Smith MD. Characteristics of foot structure and footwear associated with hallux valgus: a systematic review. Osteoarthritis Cartilage. 2012. PMID: 22771775
- Coughlin MJ, Jones CP. Hallux valgus and first ray mobility. A prospective study. J Bone Joint Surg Am. 2007. PMID: 17768183
- Doty JF, Coughlin MJ. Hallux valgus and hypermobility of the first ray: facts and fiction. Int Orthop. 2013. PMID: 23892517
- Kim Y, Kim JS, Young KW, Naraghi R, Cho HK, Lee SY. A new measure of tibial sesamoid position in hallux valgus in relation to the coronal rotation of the first metatarsal in CT scans. Foot Ankle Int. 2015. PMID: 25813535
- Nix S, Smith M, Vicenzino B. Prevalence of hallux valgus in the general population: a systematic review and meta-analysis. J Foot Ankle Res. 2010;3:21. PMID: 20868524
- Hurn SE, Matthews BG, Munteanu SE, Menz HB. Effectiveness of nonsurgical interventions for hallux valgus: a systematic review and meta-analysis. Arthritis Care Res (Hoboken). 2022;74(10):1676-1688. PMID: 33768721