זהו סיפור מקרה מהקליניקה שלי, המתואר באופן אנונימי. מטופלת הגיעה כדי להכין הגבהה לרגל ש"התקצרה", ויצאה עם הפניה לצילום – שגילה בעיה אחרת לגמרי. המקרה ממחיש למה הבדל אורך רגליים הוא אבחנה שצריך להוכיח, ולמה פתרון מכני כמו הגבהה או מדרס אינו תחליף לאבחון.
הוא מצטרף לשני סיפורי מקרה נוספים שמלווים את העמוד מי צריך מדרסים.
בקצרה
- אישה בת 67 טענה שרגלה הימנית התקצרה לאחרונה ב-2–3 ס"מ, עם עקמת בגב וכאבי גב ורגליים חזקים.
- רגל אינה "מתקצרת" בכמה סנטימטרים באמצע החיים בלי חבלה משמעותית או ניתוח – זה היה סימן האזהרה הראשון.
- בבדיקה הקלינית לא נמצא הבדל אורך אמיתי; האגן היה מוטה והגב עקום בצורת S.
- ה"אבחנה" הקודמת נקבעה בחנות, בהעמדת הרגל על ספר והערכה חזותית בלבד, ולוותה בהצעה לנעליים אורתופדיות יקרות.
- צילום גב תחתון הראה קריסה של כמה חוליות על רקע אוסטאופורוזיס – הסבר להטיית האגן ולתחושת ה"רגל הקצרה".
- הגבהה של רגל "קצרה" שאינה קצרה הייתה עלולה להגביר עומס על הגב.
מה הייתה התלונה?
ד', אישה מטופחת בת 67, פנתה כדי להכין מדרס או הגבהה לרגל ימין. כבר בשיחת הטלפון התיאור נשמע תמוה: לדבריה, בתקופה האחרונה רגל ימין התקצרה בכ-2–3 סנטימטרים, וזה גרם לעקמת בגב, ל"התעקמות של כל הגוף" ולכאבים קשים בגב התחתון וברגליים.
טענה כזו צריכה להדליק נורה אדומה אצל כל איש מקצוע. הבדל אורך מבני של עצמות הרגל לא נוצר "סתם כך" בגיל מבוגר. בלי שבר, ניתוח (למשל החלפת מפרק ירך או ברך) או מחלה ממוקדת בעצם, הסבר אחר סביר הרבה יותר.
מה נמצא בבדיקה?
כשד' הגיעה, היה קל להבין מדוע חשבה שרגלה התקצרה. אגן שמאל היה גבוה ובולט, והגב התחתון היה עקום בצורת S חדה. ביצעתי כמה בדיקות קליניות לאיתור הבדל אורך רגליים – ולא מצאתי הבדל.
כאן חשוב לדייק: למדידות קליניות של אורך רגליים יש מגבלות. מדידה בסרט מדידה, הערכה בעמידה או העמדה על משטחים בגבהים שונים מושפעות מהטיית האגן, מהיציבה ומהבודק, ותקפותן מוגבלת בהשוואה להדמיה [1][2]. בגלל זה בדיקה קלינית "תקינה" אינה סוף הדרך – אבל גם בדיקה קלינית "חריגה" אינה מוכיחה שהעצמות שונות באורכן.
מקובל להבחין בין הבדל אורך מבני (anatomical) – שבו העצמות עצמן שונות באורכן – לבין הבדל תפקודי (functional), שבו הרגליים שוות אבל האגן, עמוד השדרה או כף הרגל יוצרים מראה ותחושה של רגל קצרה [3]. הטיפול בשני המצבים שונה לגמרי.
איך נקבעה ה"אבחנה" הקודמת?
כשביקשתי לדעת מי מצא את ההבדל ובאיזו בדיקת הדמיה, הסיפור התבהר. ד' חשה שגבה מתעקם, ופנתה לחנות אורתופדיה ותיקה בקרבת ביתה. בעל החנות העמיד אותה כשרגל ימין מונחת על ספר בעובי כשני סנטימטרים, ניסה כמה ספרים, וקבע לפי מראה העין שהגב "התיישר". המסקנה שנמסרה לה: הרגל התקצרה בשני סנטימטרים, והפתרון היחיד הוא נעליים אורתופדיות מיוחדות בעלות של אלפי שקלים.
אינני יודע אם ההמלצה נבעה מחוסר ידע או משיקול מסחרי, ואין טעם לנחש. מה שחשוב הוא שהשיטה עצמה – הנחת ספר והערכה חזותית – אינה דרך לאבחן הבדל אורך רגליים, ובוודאי לא לאבחן את סיבתו. למזלה, ד' לא רצתה נעל מוגבהת והמשיכה לחפש.
מה גילה הצילום?
הפניתי את ד' לאורתופד לצורך צילום של הגב התחתון. התשובה אישרה את החשד: ד' סבלה מאוסטאופורוזיס קשה, וכמה חוליות בגב התחתון קרסו. הקריסה יצרה עקמת, משכה את האגן כלפי מעלה בצד אחד, ויצרה תחושה – ומראה – של הבדל באורך הרגליים.
שברי דחיסה בחוליות הם סיבוך שכיח של אוסטאופורוזיס, ועלולים להתבטא בכאב גב, בירידה בגובה ובשינוי ביציבה [4]. אצל מבוגרים, עקמת ניוונית ושינויים מבניים בעמוד השדרה יכולים גם הם להטות את האגן ולתת תחושה של רגל קצרה [5].
למה הגבהה הייתה עלולה להזיק?
אילו הוסיפו הגבהה לרגל ה"קצרה", היינו מנסים לפצות על בעיה שאינה ברגל. במצב כזה הגבהה עלולה להגביר את העומס על הגב התחתון, להחמיר את הכאב, ובמצב של עצם אוסטאופורוטית – להעמיס עוד על חוליות שכבר נפגעו. זו הערכה קלינית שלי של הסיכון; לא נבדק כאן ניסוי מבוקר, אבל ההיגיון ברור: טיפול מכני שמבוסס על אבחנה שגויה אינו ניטרלי.
מה שד' הייתה צריכה היה בירור וטיפול באוסטאופורוזיס ובשברי החוליות אצל הרופא המטפל – לא נעליים מוגבהות.
מה המקרה הזה מלמד?
- "רגל שהתקצרה" בגיל מבוגר בלי חבלה או ניתוח היא סימן לחפש סיבה אחרת, בדרך כלל באגן או בעמוד השדרה.
- הבדל אורך מבני מאובחן בהדמיה; בדיקה קלינית היא כלי סינון בלבד.
- גם כשיש הבדל אורך אמיתי, לא כל הבדל קטן דורש הגבהה; ההחלטה תלויה בגודל ההבדל, בתסמינים ובסיבה [3].
- מדרס או הגבהה הם כלים, לא אבחנה. לפני שמתאימים פתרון מכני לתלונה מורכבת, צריך לדעת מה גורם לה – ראו הבדיקה להתאמת מדרסים.
מתי לפנות לבדיקה רפואית?
כאב גב חדש או מחמיר בגיל מבוגר, ירידה בגובה, שינוי מהיר ביציבה או בעקמת, כאב גב לאחר נפילה או הרמה קלה, ובמיוחד אצל מי שידוע לו על אוסטאופורוזיס או נוטל סטרואידים – מצדיקים פנייה לרופא ובירור הדמייתי. כאב גב עם חולשה ברגליים, הפרעה בתחושה או בשליטה על סוגרים מחייב פנייה דחופה.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
אני פוגש לא מעט מטופלים שקיבלו "אבחנה" של הבדל אורך רגליים בחנות, לפעמים עם המלצה על מוצר יקר. ברוב המקרים ההבדל קטן, תפקודי, או לא קיים בכלל. הכלל שלי פשוט: אם הסיפור לא מסתדר עם מה שאני יודע על אנטומיה – כמו רגל שמתקצרת בכמה סנטימטרים בגיל 67 – אני עוצר, שואל שאלות ומפנה לבירור לפני שאני מתאים משהו. במקרה של ד', ההחלטה לא להכין מדרס הייתה החלק החשוב ביותר בטיפול.
לסיכום
התחושה שרגל אחת קצרה יותר היא אמיתית מבחינת המטופל, אבל הסיבה לא תמיד ברגל. אצל ד', שברי חוליות על רקע אוסטאופורוזיס יצרו עקמת והטיית אגן; הגבהה הייתה מטפלת בסימפטום הלא נכון ועלולה להזיק. לסיפורי מקרה נוספים ראו סיפור מקרה ראשון: פלטפוס מתקדם וגיד הטיביאליס האחורי ו-סיפור מקרה שלישי: כף רגל רגישה במיוחד.
מקורות
- Beattie P, Isaacson K, Riddle DL, Rothstein JM. Validity of derived measurements of leg-length differences obtained by use of a tape measure. Phys Ther. 1990;70(3):150-157. PMID: 2304973.
- Neelly K, Wallmann HW, Backus CJ. Validity of measuring leg length with a tape measure compared to a computed tomography scan. Physiother Theory Pract. 2013;29(6):487-492. PMID: 23289961.
- Gurney B. Leg length discrepancy. Gait Posture. 2002;15(2):195-206. PMID: 11869914.
- NIH Consensus Development Panel on Osteoporosis Prevention, Diagnosis, and Therapy. Osteoporosis prevention, diagnosis, and therapy. JAMA. 2001;285(6):785-795. PMID: 11176917.
- Aebi M. The adult scoliosis. Eur Spine J. 2005;14(10):925-948. PMID: 16328223.