פטרת ציפורניים (Onychomycosis) היא זיהום פטרייתי כרוני של הציפורן, שגורם בהדרגה לעיבוי, לשינוי צבע לצהוב-חום, להתפוררות ולהתרוממות של הציפורן ממצעה. היא שכיחה מאוד, בעיקר בציפורני הרגליים, ושכיחותה עולה עם הגיל, בסוכרת ובמחזור דם ירוד [1][2].
עם זאת, לא כל ציפורן עבה וצהובה היא פטרת. לחץ וחבלה חוזרים, פסוריאזיס ושינויי גיל יכולים להיראות כמעט אותו דבר, ולכן מומלץ לאשר את האבחנה בבדיקת מעבדה לפני טיפול ממושך – ובמיוחד לפני טיפול בכדורים [3][4]. הטיפול נבחר לפי חומרת המעורבות: לכה או תמיסה מקומית למקרים קלים, וטיפול דרך הפה למקרים נרחבים יותר.
בקצרה
- פטרת ציפורניים היא זיהום כרוני, לרוב בפטריות מסוג דרמטופיטים, שמתקדם לאט על פני חודשים ושנים.
- פטרת אחראית רק לכמחצית ממחלות הציפורניים; בדיקת מעבדה (מיקרוסקופ, תרבית או PCR) מאשרת את האבחנה.
- טיפול מקומי (לכה או תמיסה) מתאים למעורבות קלה-בינונית, אבל שיעורי הריפוי המלא בו נמוכים יחסית.
- טרבינפין בכדורים הוא הטיפול היעיל ביותר לרוב המקרים הנרחבים, ודורש הערכה רפואית לפני תחילתו.
- הטיפול נמשך חודשים, הציפורן מתחדשת לאט, והחזרה שכיחה – היגיינת נעליים וגרביים מסייעת במניעה.
מהי פטרת ציפורניים?
פטרת ציפורניים נגרמת ברוב המקרים מפטריות מסוג דרמטופיטים – אותן פטריות שגורמות ל"פטרת כף הרגל" (Athlete's foot) בין האצבעות. לעיתים רחוקות יותר היא נגרמת משמרים או מעובשים [1][2]. הפטרייה חודרת מתחת לקצה הציפורן או מהצד, מתפשטת לאורך מצע הציפורן לכיוון השורש, ומייצרת מתחת לציפורן שכבה של חומר קרטיני עבה ומתפורר.
הסוג השכיח ביותר מתחיל בקצה הציפורן או בצדה (Distal lateral subungual onychomycosis), ובהמשך הציפורן:
- מתעבה ומשנה צבע לצהוב, כתום-חום או לבן;
- מתרוממת ממצע הציפורן (אוניכוליזיס);
- מתפוררת ונשברת בקצה;
- מצטברת מתחתיה שכבה של "אבקה" קרטינית.
סוגים פחות שכיחים כוללים כתמים לבנים על פני הציפורן (Superficial white onychomycosis), ומעורבות שמתחילה דווקא ליד שורש הציפורן – דפוס שיכול להופיע אצל אנשים עם דיכוי חיסוני.
מי בסיכון?
גיל מבוגר, סוכרת, מחלת כלי דם היקפית, דיכוי חיסוני, פסוריאזיס, פטרת עור בכף הרגל, חבלות חוזרות בציפורן, הזעה מרובה, הליכה יחפה במקלחות ציבוריות ובבריכות, ונעליים סגורות ולחות לאורך שעות. היסטוריה משפחתית מגבירה גם היא את הסיכון [1][2].
האם כל ציפורן עבה וצהובה היא פטרת?
לא. פטרת אחראית לכמחצית ממחלות הציפורניים – כלומר, חלק ניכר מהציפורניים העבות והצבועות נובעות מסיבות אחרות [1][2]. מצבים שנראים דומים:
| מצב | מה מבדיל אותו |
|---|---|
| ציפורן מעובה מחבלה ולחץ חוזרים | לרוב בבוהן הגדולה או באצבע שנלחצת בנעל; היסטוריה של ריצה, ספורט, נעל קצרה או עיוות אצבע; בדיקת מעבדה שלילית |
| דימום מתחת לציפורן (ציפורן שחורה) | צבע אדום-סגול-שחור שזז קדימה עם צמיחת הציפורן |
| פסוריאזיס של הציפורן | "גומות" קטנות על פני הציפורן, כתמי "טיפת שמן", לרוב יחד עם פסוריאזיס בעור או בציפורני הידיים |
| עיבוי ציפורן מגיל ועיוות (Onychogryphosis) | ציפורן עבה מאוד ומעוקלת כמו קרן, לרוב בגיל מבוגר |
| ציפורן ירוקה | זיהום חיידקי (פסאודומונס) ולא פטרייתי |
| פס כהה לאורך הציפורן | מצריך בדיקה רפואית לשלילת נגע פיגמנטרי, כולל נדיר וממאיר |
הבחנה חשובה עבור מי שסובל מעיוותי אצבעות: באצבע פטישון ובאצבע פטיש, קצה האצבע והציפורן נלחצים שוב ושוב לסוליה ולחזית הנעל. הלחץ הזה עצמו גורם לעיבוי ולשינוי צבע של הציפורן, ולעיתים מטופלים מקבלים טיפול נגד פטרת במשך חודשים בלי שהייתה פטרת כלל.
איך מאבחנים פטרת ציפורניים?
האבחנה מתחילה בבדיקה קלינית, אבל לפי ההנחיות האירופיות והבריטיות מומלץ לאשר אותה במעבדה לפני טיפול – בוודאי לפני טיפול בכדורים [3][4]. לבדיקה לוקחים גזירי ציפורן וחומר מתחת לציפורן, קרוב ככל האפשר לגבול בין החלק הנגוע לבריא:
- מיקרוסקופיה ישירה (KOH) – מהירה וזולה; מראה שיש פטרייה, אבל לא איזו.
- תרבית פטרייתית – מזהה את סוג הפטרייה, אבל לוקחת כמה שבועות ולעיתים יוצאת שלילית גם כשיש פטרת.
- PCR – בדיקה מולקולרית מהירה ורגישה יותר, שזמינה בחלק מהמעבדות.
- פתולוגיה של הציפורן (PAS) – רגישה, ומשמשת בעיקר כשהבדיקות האחרות לא חד-משמעיות.
תוצאה שלילית אינה שוללת לגמרי פטרת, ולפעמים צריך לחזור על הבדיקה.
מה אומר המחקר על הטיפול?
הבחירה בין טיפול מקומי לטיפול בכדורים תלויה בכמה מהציפורן נגוע, האם השורש (המטריצה) מעורב, כמה ציפורניים נפגעו, ומצבו הרפואי של המטופל [3][4][5].
טיפול מקומי – לכה ותמיסות
מתאים בעיקר למעורבות קלה-בינונית, בלי מעורבות של השורש, ובמספר קטן של ציפורניים, או כשלא ניתן לטפל בכדורים. לפי סקירת Cochrane על טיפולים מקומיים, יש ראיות באיכות גבוהה ליעילות של אפינקונזול (Efinaconazole) וראיות באיכות בינונית ללכת ציקלופירוקס (Ciclopirox) לעומת תכשיר דמה – אבל שיעורי הריפוי המלא בטיפולים מקומיים נמוכים יחסית [6]. הטיפול נמשך לרוב 9–12 חודשים ויותר, ודורש התמדה. שיוף והקטנה של עובי הציפורן (אצל פודיאטר או בבית בעדינות) משפרים את חדירת התכשיר.
טיפול בכדורים
מתאים למעורבות נרחבת, למעורבות של השורש, למספר רב של ציפורניים, או לכישלון של טיפול מקומי. סקירת Cochrane על טיפול דרך הפה מצאה ראיות באיכות גבוהה לכך שטרבינפין (Terbinafine) ותרופות מקבוצת האזולים (כמו איטראקונזול) יעילים יותר מתכשיר דמה, וכי טרבינפין כנראה משיג שיעורי ריפוי גבוהים יותר מהאזולים עם שיעור תופעות לוואי דומה [5]. גם מטא-אנליזת רשת שהשוותה בין הטיפולים השונים מצאה שטרבינפין בכדורים היה בין הטיפולים היעילים ביותר [7]. משך הטיפול בציפורני רגליים הוא בדרך כלל כשלושה חודשים, אבל הציפורן ממשיכה להשתפר עוד חודשים רבים לאחר מכן, עד שהיא מתחלפת כולה.
טיפול בכדורים דורש הערכה רפואית: תפקודי כבד, תרופות אחרות שנוטלים (אינטראקציות, בעיקר עם האזולים), הריון ומחלות רקע. לכן לא מתחילים בו בלי אבחנה מאושרת ובלי רופא [3][4].
לייזר ומכשירים
טיפולי לייזר ואור משווקים רבות, אבל לפי סקירת Cochrane הראיות לגבי יעילותם מועטות ולא ודאיות [6]. אפשר להתייחס אליהם כאפשרות משלימה, לא כתחליף לטיפול מוכח.
מתי מפנים לרופא עור?
לפי קונצנזוס של מומחים לציפורניים, כדאי לשקול הפניה כשהמחלה חמורה, כשהטיפול נכשל, כשיש מחלות רקע, כשהשורש מעורב, או כשכמה או כל הציפורניים נגועות [8].
למה הפטרת חוזרת – ואיך מפחיתים חזרה?
גם לאחר טיפול מוצלח, החזרה שכיחה – זו לא בהכרח כישלון של הטיפול, אלא מאפיין ידוע של המחלה [9]. הפטרייה נשארת בסביבה (נעליים, גרביים, רצפות של מקלחות), ולעיתים גם בעור כף הרגל. מה עוזר:
- טיפול בפטרת העור בכף הרגל ובין האצבעות, אם יש.
- גרביים מכותנה או מבד שמנדף לחות, והחלפה יומית.
- החלפה בין זוגות נעליים כדי לאפשר להן להתייבש, ושימוש באבקה או בתרסיס נגד פטריות בנעליים הישנות.
- כפכפים במקלחות ציבוריות, בחדרי הלבשה ובבריכות.
- גזירת ציפורניים ישרה וקצרה, עם כלי נפרד לציפורניים הנגועות.
- נעליים עם קופסת אצבעות מספיקה, כדי שהציפורן לא תספוג חבלות חוזרות. ראו גם ציפורן חודרנית.
- אצל חלק מהמטופלים עם חזרות, רופא עשוי להמליץ על המשך מריחה מקומית לסירוגין כטיפול מונע [9].
אמצעים אלה תומכים במניעה, אבל אינם תחליף לטיפול כשהזיהום כבר קיים.
פטרת ציפורניים בסוכרת – למה זה חשוב יותר?
אצל אנשים עם סוכרת, פטרת ציפורניים שכיחה יותר, והציפורן העבה והחדה עלולה ללחוץ על העור ולגרום לפצע שלא מורגש. סדקים בעור בגלל פטרת בין האצבעות הם גם פתח לזיהום חיידקי. לפי הנחיות IWGDF, טיפול בציפורניים מעובות ובזיהום פטרייתי הוא חלק מהטיפול המונע בכף רגל סוכרתית, וצריך להיעשות על ידי איש מקצוע מוסמך [10]. אין לשייף או לגזור ציפורן עבה בבית אם יש ירידה בתחושה או בעיית זרימת דם.
מתי לפנות לבדיקה?
- לפני תחילת טיפול בכדורים, ותמיד כשהאבחנה אינה ודאית.
- כשיש סוכרת, נוירופתיה, מחלת כלי דם או דיכוי חיסוני.
- כשיש כאב, אודם, נפיחות או הפרשה סביב הציפורן.
- כשמופיע פס כהה לאורך הציפורן, נגע כהה שמתרחב לעור, או שינוי בציפורן אחת בלבד שאינו מגיב לטיפול.
- כשהציפורן עבה עד כדי כאב בנעל – טיפול פודיאטרי להקטנת עוביה מקל מאוד.
לתמונה רחבה של כאבים ובעיות באזור ראו כאבים בבוהן הגדולה, יבלות בכף הרגל וכאבים בכף הרגל.
לסיכום
פטרת ציפורניים היא זיהום כרוני ושכיח, אבל לא כל ציפורן עבה וצבועה היא פטרת – לחץ חוזר מהנעל, עיוותי אצבעות ופסוריאזיס יכולים להיראות כמעט אותו דבר, ולכן כדאי לאשר את האבחנה במעבדה. טיפול מקומי מתאים למקרים קלים, וטרבינפין בכדורים הוא לרוב הטיפול היעיל ביותר למקרים נרחבים, לאחר הערכה רפואית. הטיפול ארוך, החזרה שכיחה, והיגיינת נעליים וגרביים היא חלק חשוב במניעה. אצל אנשים עם סוכרת, הטיפול בציפורניים הוא חלק מהגנה על כף הרגל כולה.
מקורות
- Gupta AK, et al. Onychomycosis: a review. J Eur Acad Dermatol Venereol. 2020;34(9):1972-1990. PMID: 32239567
- Lipner SR, Scher RK. Onychomycosis: Clinical overview and diagnosis. J Am Acad Dermatol. 2019;80(4):835-851. PMID: 29959961
- Nenoff P, et al. S1 Guideline onychomycosis. J Dtsch Dermatol Ges. 2023;21(6):678-692. PMID: 37212291
- Ameen M, Lear JT, Madan V, Mohd Mustapa MF, Richardson M. British Association of Dermatologists' guidelines for the management of onychomycosis 2014. Br J Dermatol. 2014;171(5):937-58. PMID: 25409999
- Kreijkamp-Kaspers S, Hawke K, Guo L, et al. Oral antifungal medication for toenail onychomycosis. Cochrane Database Syst Rev. 2017;7(7):CD010031. PMID: 28707751
- Foley K, Gupta AK, Versteeg S, Mays R, Villanueva E, John D. Topical and device-based treatments for fungal infections of the toenails. Cochrane Database Syst Rev. 2020;1(1):CD012093. PMID: 31978269
- Gupta AK, Daigle D, Foley KA. Network Meta-Analysis of Onychomycosis Treatments. Skin Appendage Disord. 2015;1(2):74-81. PMID: 27170937
- Piraccini BM, et al. Onychomycosis: Recommendations for Diagnosis, Assessment of Treatment Efficacy, and Specialist Referral. The CONSONANCE Consensus Project. Dermatol Ther (Heidelb). 2022;12(4):885-898. PMID: 35262878
- Lipner SR, Scher RK. Onychomycosis: Treatment and prevention of recurrence. J Am Acad Dermatol. 2019;80(4):853-867. PMID: 29959962
- Bus SA, Sacco ICN, Monteiro-Soares M, et al. Guidelines on the prevention of foot ulcers in persons with diabetes (IWGDF 2023 update). Diabetes Metab Res Rev. 2024;40(3):e3651. PMID: 37302121