פלנטר פיברומטוזיס, הידועה גם כמחלת לדרהוז (Ledderhose Disease), היא צמיחה שפירה של גושים סיביים בתוך הפסיה הפלנטרית – הרקמה החיבורית העבה שנמתחת לאורך תחתית כף הרגל (ראו שרירים וגידים בכף הרגל). זה לא סרטן, וזה גם לא פלנטר פסייטיס (דורבן). הגושים ממוקמים לרוב באמצע הקשת ובצד הפנימי שלה, וניתן למשש אותם מתחת לעור. חלקם אינם כואבים כלל, ואחרים רגישים או כואבים בעמידה, בהליכה ובנעליים שלוחצות עליהם.
הדף הזה מסביר מה זו מחלת לדרהוז, איך מבדילים אותה מדורבן ומגושים אחרים, ומה המחקר אומר על האפשרויות השונות – מטיפול שמרני ומדרס עם "חלון" סביב הגוש, דרך זריקות והקרנות, ועד ניתוח, שבו הסיכון להישנות גבוה יחסית.
בקצרה
- פלנטר פיברומטוזיס היא גוש שפיר בתוך הפסיה הפלנטרית, לרוב באמצע הקשת הפנימית – לא סרטן ולא דורבן.
- ההבדל העיקרי מדורבן: גוש מוחשי ומוגדר באמצע הקשת, לעומת כאב בעקב בצעדים הראשונים בבוקר בלי גוש.
- המחלה קשורה לעיתים למחלת דופיטרן בכף היד, ושכיחה יותר בגיל העמידה ואצל גברים.
- לא כל גוש דורש טיפול; גוש שאינו כואב מנוהל לרוב במעקב, וגוש כואב – בהורדת לחץ, נעליים ומדרס מותאם.
- לניתוח שיעור הישנות גבוה, במיוחד בכריתה מקומית של הגוש בלבד; לכן הוא שמור למקרים עמידים.
- גוש שגדל מהר, כואב מאוד או נראה לא אופייני מחייב הדמיה ובירור.
מה זו מחלת לדרהוז?
פלנטר פיברומטוזיס היא צמיחה שפירה (לא-ממאירה) של תאי פיברובלסט בתוך רקמת הפסיה הפלנטרית. התאים יוצרים גושים או קשרים סיביים מוחשיים מתחת לעור, לרוב באזור האמצעי-פנימי של הקשת. המחלה שייכת למשפחת ה"פיברומטוזות השטחיות", יחד עם מחלת דופיטרן (Dupuytren) בכף היד ומחלת פיירוני (Peyronie) – מצבים שבהם רקמה חיבורית "מתעבה" ויוצרת קשרים [4, 5]. אצל חלק מהמטופלים עם לדרהוז קיימת גם מחלת דופיטרן, אבל הקשר הזה אינו קבוע.
הגורם המדויק אינו ידוע. גורמי הסיכון שמתוארים בספרות כוללים נטייה משפחתית, גיל העמידה, מין זכר, סוכרת, צריכת אלכוהול מוגברת, מחלת כבד, אפילפסיה וטיפול בתרופות נוגדות פרכוס, וחבלה חוזרת לכף הרגל [4, 5]. המחלה יכולה להופיע בכף רגל אחת או בשתיהן, ולעיתים יש כמה גושים לאורך הפסיה.

תסמינים של פלנטר פיברומטוזיס
- גוש אחד או כמה גושים מוחשיים מתחת לעור בתחתית כף הרגל, לרוב בקשת הפנימית.
- הגושים קשים או גומיים למגע, אינם זזים בחופשיות כי הם בתוך הפסיה, ולרוב גדלים לאט – לאורך חודשים ושנים.
- רגישות או כאב בעמידה ישירה על הגוש, בהליכה יחפה, בנעליים צרות או במדרס שלוחץ בדיוק על המקום.
- אצל חלק מהמטופלים אין כאב כלל, והגוש מתגלה במקרה.
- במקרים מתקדמים ונדירים, הגושים מתאחדים לרצועה עבה, ולעיתים מגבילים את יישור האצבעות.
גודל הגוש אינו בהכרח קשור לעוצמת הכאב: גוש קטן שנמצא במקום שנושא עומס יכול להכאיב יותר מגוש גדול שנמצא במקום מוגן.
איך מבדילים בין פיברומטוזיס לבין דורבן?
| פלנטר פיברומטוזיס | פלנטר פסייטיס (דורבן) | |
|---|---|---|
| מה ממששים | גוש מוגדר, קשה, מוחשי | רגישות בלי גוש |
| מיקום | אמצע הקשת, צד פנימי | חלק פנימי-קדמי של העקב |
| דפוס הכאב | בלחץ ישיר על הגוש, בנעל ובמדרס | בצעדים הראשונים בבוקר ואחרי ישיבה |
| מהלך | גדילה איטית, לעיתים יציבות שנים | משתפר לרוב בתוך חודשים בטיפול שמרני |
| מה עוזר | הורדת לחץ מהגוש | ניהול עומס, מתיחות, חיזוק, מדרס תומך |
מדרס "קלאסי" לדורבן, שתומך חזק בקשת, עלול דווקא להחמיר כאב של גוש פיברומטוזיס כי הוא לוחץ עליו ישירות. לכן ההבחנה חשובה גם לבחירת המדרס. הרחבה על דורבן בעמוד דורבן ופלנטר פסייטיס, ועל קרע בפסיה – כאב חד אחרי מאמץ, לעיתים עם חבורה – בעמוד קרע בפסיה הפלנטרית.
יש להבדיל גם מגושים אחרים ברקמה הרכה של כף הרגל: ציסטה (גנגליון), גידול של מעטפת עצב, ליפומה, ובמקרים נדירים גידול ממאיר של רקמה רכה. גוש שגדל מהר, גדול מכמה סנטימטרים, נמצא עמוק או אינו נראה אופייני מחייב הדמיה.
אבחון
ברוב המקרים האבחנה מבוססת על בדיקה קלינית ומישוש אופייני: גוש בתוך הפסיה, באמצע הקשת. כאשר יש ספק באבחנה, צריך להעריך את היקף המעורבות, או לפני שקילת טיפול פולשני, משתמשים בהדמיה [4, 5]:
- אולטרסאונד – בדיקה זמינה שמראה גוש בתוך הפסיה ומאפשרת למדוד אותו ולעקוב אחריו.
- MRI – מציג את היקף הגוש ואת הקשר שלו למבנים סביבו, ועוזר לשלול גידולים אחרים ולתכנן ניתוח.
ביופסיה נדרשת רק כשהממצאים אינם אופייניים.
מה אומר המחקר על טיפול שמרני?
הגישה הראשונית ברוב המקרים שמרנית, במיוחד כשהגושים קטנים ואינם כואבים משמעותית [1, 3, 4]. המטרה אינה "להעלים" את הגוש – טיפול שמרני לא עושה זאת – אלא להוריד ממנו לחץ ולאפשר תפקוד בלי כאב:
- מדרס עם "חלון" או שקע סביב הגוש (Accommodative Cutout), שמעביר את העומס לרקמה שסביבו ומוריד לחץ ישיר מהגוש.
- ריפוד רך בנעל ובמדרס, ונעליים עם סוליה בולמת ובית רחב.
- מעקב אחר גודל הגוש ואחר הכאב – לרוב באולטרסאונד חוזר כשיש שינוי.
- מתיחות עדינות של הפסיה והסובך כשיש מתח ומגבלה, בלי לחץ חזק ומקומי על הגוש עצמו.
סקירות עדכניות מציינות שחלק ניכר מהמטופלים מנוהלים לאורך זמן בהצלחה סבירה באמצעים שמרניים בלבד [1, 3].
זריקות, הקרנות וטיפולים נוספים
כשהכאב משמעותי ואינו מגיב לטיפול שמרני, נשקלים טיפולים פולשניים יותר. חשוב לדעת שהראיות לגביהם מוגבלות ומבוססות בעיקר על סדרות מקרים קטנות [1, 3]:
- זריקות סטרואידים לתוך הגוש עשויות להקל על הכאב לתקופה מסוימת, אך ההשפעה לרוב זמנית.
- הקרנות במינון נמוך (Radiotherapy) משמשות במרכזים מסוימים בשלבים מוקדמים של המחלה, בעיקר כדי לעצור התקדמות ולהפחית כאב; הנתונים מבוססים על סדרות מקרים, ויש לשקול את הסיכונים ארוכי הטווח [7].
- טיפולים ניסיוניים – כמו זריקות קולגנאז, משחות שונות וגלי הלם – נבדקו במחקרים קטנים בלבד, ואין להציג אותם כפתרון מוכח.
מה אומר המחקר על ניתוח והישנות?
ניתוח נשקל כשיש כאב משמעותי שאינו מגיב לטיפול שמרני, כשהגוש גדל במהירות או מגביל תפקוד. הבעיה העיקרית בניתוח היא הישנות. בסקירה שיטתית שכללה סדרת מקרים, שיעור ההישנות היה תלוי ברוחב הכריתה: כ-67% אחרי כריתה מקומית של הגוש בלבד, כ-42% אחרי כריתה רחבה, וכ-27% אחרי כריתה של רוב הפסיה (Fasciectomy) [2]. מחקרים ותיקים יותר הראו תמונה דומה, ומצאו שהישנות שכיחה יותר בגושים מרובים, בשתי הרגליים ואצל מטופלים עם נטייה משפחתית [6].
מצד שני, כריתה רחבה יותר נושאת סיכון גבוה יותר לסיבוכים – בעיות בריפוי הפצע, צלקת כואבת בתחתית כף הרגל, פגיעה בעצבים, ולעיתים שינוי בקשת בגלל הסרת הפסיה [3, 4]. זו פשרה אמיתית שצריך להציג למטופל בבירור. אין להבטיח "ניתוח אחד שפותר את הבעיה לצמיתות" – ההישנות היא סיכון ממשי בכל אחת מהגישות.
מתי לפנות לבדיקה?
- כל גוש חדש בכף הרגל שלא נבדק בעבר – כדי לאשר את האבחנה.
- גוש שגדל במהירות, גדול, עמוק, קשה במיוחד או כואב מאוד.
- גוש שמשנה את אופיו, או מופיע יחד עם ירידה במשקל, חום או תסמינים כלליים.
- כאב שמגביל הליכה למרות נעליים ומדרס מתאימים.
מהניסיון הקליני שלי
הפסקה הבאה מבוססת על ניסיוני הקליני ולא על מחקר מבוקר.
מניסיוני, מדרס עם חיתוך מדויק סביב הגוש עוזר לחלק גדול מהמטופלים שמגיעים אליי עם כאב מקומי מהגוש עצמו, בלי צורך בניתוח. העיקרון שאני עובד לפיו הוא "לתמוך מסביב, לא על": אני ממפה את מיקום הגוש ואת הנקודות הרגישות, ובונה את התמיכה בקשת כך שתישען על הרקמה הבריאה שסביב הגוש, עם שקע או חומר רך במיוחד באזור הגוש עצמו. כשיש כמה גושים לאורך הפסיה, התכנון מורכב יותר, ולעיתים נדרשות כמה התאמות עד שמגיעים לנוחות טובה.
לא פעם מגיעים אליי מטופלים שקיבלו מדרס לדורבן, עם תמיכה חזקה בקשת, והכאב שלהם החמיר – כי המדרס לחץ ישירות על הגוש. במקרים כאלה תיקון המדרס, ולא טיפול נוסף, הוא מה שעוזר.
אני תמיד מסביר למטופל, לפני כל שיקול ניתוחי, שהמחלה נוטה להישנות – כדי שלא ייכנס לניתוח עם ציפייה לפתרון סופי. כשהגוש אינו כואב במיוחד, אני נוטה להעדיף מעקב על פני התערבות, כי הסיכונים של הניתוח לא תמיד מצדיקים את התועלת האפשרית.
שאלות נפוצות
האם הגוש עלול להיות סרטני?
פלנטר פיברומטוזיס היא מחלה שפירה ואינה הופכת לסרטן. עם זאת, כל גוש חדש או משתנה כדאי להראות לרופא לצורך אבחנה מדויקת ושלילת גורמים אחרים.
האם הגוש ייעלם מעצמו?
לרוב לא. הגושים נוטים להישאר או לגדול לאט, ולעיתים נשארים יציבים במשך שנים. המטרה בטיפול השמרני היא נוחות ותפקוד, לא היעלמות הגוש.
האם עיסוי עמוק או "שבירה" של הגוש עוזרים?
אין ראיות לכך שעיסוי עמוק מקטין את הגוש, ולחץ חזק עליו עלול להגביר את הרגישות. עיסוי עדין של הרקמה שמסביב ומתיחות יכולים להקל על מתח כללי בכף הרגל.
האם ניתוח פותר את הבעיה לצמיתות?
לא בהכרח. קיים שיעור הישנות משמעותי, במיוחד לאחר כריתה מקומית של הגוש בלבד. יש לדון עם המנתח מראש בסוג הכריתה, בסיכוני ההישנות ובסיבוכים האפשריים.
לסיכום
פלנטר פיברומטוזיס (מחלת לדרהוז) היא צמיחה שפירה בתוך הפסיה הפלנטרית, שמתבטאת בגוש מוחשי באמצע הקשת – מצב שונה מדורבן ומטופל אחרת. לא כל גוש דורש טיפול: רוב המטופלים מנוהלים במעקב, בנעליים מתאימות ובמדרס שמוריד לחץ מהגוש. זריקות והקרנות נשקלות במקרים נבחרים, והראיות לגביהן מוגבלות. כשנשקל ניתוח, חשוב להכיר בסיכון הממשי להישנות ולדון בו בפתיחות. לתמונה הרחבה של כאבים באזור זה ראו כאב בקשת כף הרגל וכאבים בכף הרגל, ועל מדרסים מותאמים ראו מדרסים בהתאמה אישית.
מקורות
- Tersago J, et al. Soleful solutions: Advancements in treatment strategies for ledderhose disease. Foot Ankle Surg. 2025;31(1):10-14. PMID: 39068139.
- Anwander H, et al. Recurrence Rate After Wide Resection of Plantar Fibromatosis: A Case Series and Systematic Literature Review. Foot Ankle Spec. 2024;17(2):109-116. PMID: 34369197.
- Fuiano M, et al. Current concepts about treatment options of plantar fibromatosis: A systematic review of the literature. Foot Ankle Surg. 2019;25(5):559-564. PMID: 30321942.
- Carroll P, et al. Plantar Fibromatosis: Pathophysiology, Surgical and Nonsurgical Therapies: An Evidence-Based Review. Foot Ankle Spec. 2018;11(2):168-176. PMID: 29310463.
- Veith NT, et al. Plantar fibromatosis–topical review. Foot Ankle Int. 2013;34(12):1742-6. PMID: 24043350.
- Aluisio FV, et al. Plantar fibromatosis: treatment of primary and recurrent lesions and factors associated with recurrence. Foot Ankle Int. 1996;17(11):672-8. PMID: 8946181.
- Grenfell S, et al. Radiotherapy in fascial fibromatosis: a case series, literature review and considerations for treatment of early-stage disease. J Med Imaging Radiat Oncol. 2014;58(5):641-7. PMID: 24730457.