ההיסטוריה של המדרסים – ממתכות קשיחות להתאמה מודרנית

ההיסטוריה של המדרסים היא גם ההיסטוריה של הדרך שבה חשבנו על כף הרגל. בתקופות שונות ניסו "להחזיק קשת", לכפות מנח אידאלי, להביא את subtalar joint ל-neutral, לשנות תנועה, לפזר לחץ או פשוט לשפר comfort.

חלק מהרעיונות הישנים תרמו רבות להתפתחות התחום, אבל לא כולם שרדו בדיקה מדעית. זו נקודה חשובה: מדרסים מודרניים אינם רק גרסה דקה יותר של brace ישן – גם המודל התאורטי השתנה.

הגישה הנוכחית נוטה פחות לחפש "מנח נכון אחד" ויותר לשאול איזו תוצאה רוצים להשיג: שינוי pressure, שינוי moment, accommodation, comfort או שיפור תפקוד.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.

  • B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
  • M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
  • לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
  • הכשרה בתחום הנעלה רפואית
  • מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • תמיכות לכף הרגל קדמו בהרבה למדרס המודרני.
  • Whitman היה דמות חשובה בהתפתחות brace קשיח לתמיכת כף הרגל.
  • במאה ה-20 עבר התחום בהדרגה ממתכת לחומרים קלים וניתנים לעיצוב.
  • Root ועמיתיו יצרו בשנות ה-60 וה-70 מערכת ביומכנית שהשפיעה מאוד על הפודיאטריה.
  • מחקרים מאוחרים ערערו על reliability ו-validity של חלק ממושגי subtalar neutral.
  • כיום אין תאוריה יחידה שמסבירה את כל השפעות המדרסים.
  • חומרים, pressure measurement, CAD/CAM, scanning ו-3D printing הם כלים – לא מודל טיפולי בפני עצמם.

מה היה לפני המדרס המודרני?

הרעיון לשנות את הממשק בין כף הרגל לנעל עתיק, אך במאה ה-19 החלו להופיע תיאורים רפואיים מסודרים יותר של built-up insoles, shoe modifications ותמיכות מכאניות לכף הרגל.

הפתרונות הראשונים היו קשיחים ופשוטים יחסית, והמודלים התאורטיים שלהם התבססו במידה רבה על מבנה סטטי.

Whitman והגישה המכאנית המוקדמת

Royal Whitman פיתח בסוף המאה ה-19 גישה לברייס קשיח עם flanges משמעותיים. ה-Whitman/Roberts orthosis השפיע על התפתחות המדרסים, אף שחלק מההנחות המקוריות – וגם רמת הכוח והלחץ של המכשיר – אינן מקובלות כיום.[1]

החשיבות ההיסטורית שלו אינה בכך שהתאוריה הייתה "נכונה", אלא בכך שהיא דחפה את התחום לחשוב כיצד device חיצוני יכול לשנות את הממשק המכאני של כף הרגל.

המעבר לחומרים קלים יותר

עם הזמן עברו orthoses ממתכות כבדות לחומרים פלסטיים, foams, thermoplastics ושילובים שונים. המעבר איפשר device דק יותר, קל יותר, נוח יותר וקל להתאמה.

להרחבה ראו חומרי מדרסים.

Root והמהפכה הביומכנית

בשנות ה-60 וה-70 Merton Root ועמיתיו יצרו מערכת מסודרת של examination, subtalar joint neutral, forefoot-to-rearfoot relationships ו-casting, שהפכה לבסיס מרכזי בהוראת biomechanics בפודיאטריה.[2-4]

המערכת הייתה בעלת השפעה עצומה מפני שהיא נתנה שפה משותפת ושיטה לייצר prescription, אבל בהמשך הפך חלק ממנה מדגם תאורטי כמעט ל"דוגמה" קלינית – לעיתים מעבר למה שהמחקר יכול היה לתמוך בו.

כשהמחקר התחיל לבחון את התאוריה

מחקרים מאוחרים העלו שאלות לגבי reliability של subtalar neutral, לגבי האפשרות להגדיר מנח "אידאלי" אחד ולגבי הקשר הישיר בין rearfoot alignment לבין תוצאה קלינית.[3-5]

העובדה שמדרסים יכולים לעזור אינה מוכיחה שההסבר המקורי לכל הצלחה היה נכון. זהו אחד הלקחים החשובים בתולדות התחום.

מה החליף את מודל ה-neutral?

לא הופיעה תאוריה יחידה שמחליפה הכול. במקום זאת התפתחו כמה דרכי חשיבה: tissue stress, שינוי moments, plantar pressure redistribution, comfort, preferred movement path וגישות שמסתכלות על response של המטופל.

להרחבה ראו מדרסים וביומכניקה.

טכנולוגיה מודרנית

סריקה תלת־ממדית, CAD/CAM, CNC, pressure platforms, in-shoe sensors ו-3D printing מאפשרים למדוד ולייצר בדרכים שלא היו זמינות בעבר.

אבל טכנולוגיית ייצור אינה תאוריה קלינית. אפשר לייצר בדיוק רב prescription גרוע, ואפשר להשתמש בטכנולוגיה פשוטה כדי ליישם רעיון קליני טוב. השאלה נשארת מה רוצים לשנות וכיצד בודקים את התוצאה.

מה אני לוקח מההיסטוריה?

מהניסיון הקליני שלי — נתי שטיין

אני למדתי בתקופה שבה המודל הביומכני הקלאסי היה מאוד דומיננטי. עם השנים המחקר הכריח אותי להיות פחות בטוח בכך שיש מנח אחד "נכון" של כף הרגל.

זה לא אומר שביומכניקה אינה חשובה. להפך – אני פשוט מעדיף להגדיר מה אני מנסה לשנות: לחץ, עומס, moment, comfort או יכולת לבצע פעילות, ואז לבדוק אם השינוי באמת קרה.

אני גם לא נגד טכנולוגיה. סריקה ומדידת לחצים יכולות להיות מצוינות, אבל הן צריכות לשרת את החשיבה ולא להחליף אותה.

"ההיסטוריה של המדרסים מלמדת שלא מספיק לדעת איך לייצר device – צריך כל הזמן לבדוק מחדש למה אנחנו מייצרים אותו."

מקורות

  1. Starrett CJ. Historical review and current use of the Whitman/Robert's orthoses in biomechanical therapy. Clin Podiatr Med Surg. 1994;11(2):231-239. PMID: 8205510.
  2. Payne CB. The past, present, and future of podiatric biomechanics. J Am Podiatr Med Assoc. 1998;88(2):53-63. PMID: 9503768. DOI: 10.7547/87507315-88-2-53.
  3. Wernick J. The change in orthotic making techniques with the development of current biomechanical theories. Clin Podiatr Med Surg. 2001;18(4):715-717. PMID: 11699110.
  4. Ball KA, Afheldt MJ. Evolution of foot orthotics—part 1: coherent theory or coherent practice? J Manipulative Physiol Ther. 2002;25(2):116-124. PMID: 11896381.
  5. Ball KA, Afheldt MJ. Evolution of foot orthotics—part 2: research reshapes long-standing theory. J Manipulative Physiol Ther. 2002. PMID: 11896382. DOI: 10.1067/mmt.2002.121416.
  6. Root ML. An approach to foot orthopedics. 1964. J Am Podiatr Med Assoc. Historical reprint 2003;93(1):63-65. PMID: 12533560. DOI: 10.7547/87507315-93-1-63.
WhatsApp