כף הרגל שווה בערך משולש עומד: שלוש נקודות מגע עיקריות עם הקרקע – העקב, ראש המסרק הראשון וראש המסרק החמישי – עם שלוש קשתות ביניהן שמחזיקות את המבנה כולו. אבל הטעות הנפוצה ביותר בשיחה על קשתות היא לחשוב שגובה הקשת הוא המדד היחיד שחשוב. בפועל, גובה, קשיחות ותפקוד הם שלושה דברים שונים לגמרי, וכף רגל יכולה להיות מצוינת בשניים מהם ופחות טובה בשלישי – בלי שום קשר הכרחי ביניהם.
עמוד זה סוקר את שלוש הקשתות, את הרקמות שתומכות בהן, ואת ההבדל החשוב בין צורה סטטית לתפקוד דינמי.
בקצרה
- לכף הרגל שלוש קשתות: אורכית מדיאלית, אורכית לטרלית ורוחבית.
- גובה הקשת, קשיחות הקשת ותפקוד הקשת הם שלושה דברים שונים – לא אותו מדד.
- קשת נמוכה אינה שווה לפתולוגיה, וקשת נמוכה אינה מנבאת כאב באופן אוטומטי.
- מנגנון הוינדלאס – מתיחת הפסיה בזמן כיפוף האצבעות – הוא הדרך שבה הקשת עוברת ממצב גמיש למצב יציב.
שלוש קשתות, לא אחת
כשמדברים על "קשת כף הרגל" בשפה היומיומית, בדרך כלל מתכוונים לקשת האורכית המדיאלית – זו הבולטת ביותר לעין בצד הפנימי. אבל לכף הרגל יש בפועל שלוש קשתות שפועלות יחד: קשת אורכית מדיאלית, קשת אורכית לטרלית נמוכה יותר בצד החיצוני, וקשת רוחבית שעוברת לרוחב כף הרגל. שלוש הקשתות אינן שלושה מבנים נפרדים לגמרי – הן חולקות עצמות, רצועות ושרירים, ולכן שינוי באחת מהן כמעט תמיד משפיע במידה מסוימת על השתיים האחרות. אפשר לחשוב עליהן כעל שלוש קשתות של אותה כיפה: כל אחת נשענת חלקית על השכנות שלה, ולא עומדת בפני עצמה לגמרי.

התפקיד המשותף של שלוש הקשתות הוא לאפשר לכף הרגל לעבור, באותו מבנה, בין שני מצבים סותרים-לכאורה: גמישות שסופגת זעזוע בנחיתה, וקשיחות שמאפשרת דחיפה יעילה. איך זה קורה בפועל – זו בדיוק השאלה שהעמוד הזה עונה עליה.
כדאי גם לזכור שקשת אינה מבנה "בנוי" באופן קבוע, אלא תוצאה של איזון דינמי בין כמה רקמות שונות: עצמות שנותנות צורה בסיסית, רצועות שמגבילות תנועת יתר, שרירים שמייצבים באופן פעיל, ופסיה שאוגרת ומשחררת אנרגיה. שינוי בכל אחד מהמרכיבים הללו – למשל היחלשות של רצועה, או שיפור בכוח שריר – יכול להשפיע במידה מסוימת על האיזון הכולל, אבל אף מרכיב בודד אינו "אחראי" לבדו על הקשת.
הקשת האורכית המדיאלית
הקשת האורכית המדיאלית נמתחת מהקלקנוס, דרך הטלוס והנביקולרית, דרך הקונאיפורם המדיאלי, ועד למסרק הראשון. זוהי הקשת הגבוהה ביותר משלוש הקשתות, ובזכות המבנה הגרמי המקומר שלה יחד עם הרצועות והשרירים שתומכים בה, היא זו שסופגת את החלק הארי מהעומס בזמן הנחיתה ומשחררת אותו בהדרגה לאורך שלב התמיכה.
גובה הקשת הזו משתנה מאוד בין אנשים, וגם באותו אדם – הוא נמוך יותר בעמידה מאשר בישיבה, ונמוך יותר עוד יותר בעמידה על רגל אחת מאשר בעמידה על שתיים. שינוי כזה הוא תקין ונחוץ, לא סימן לבעיה.
הבדל נוסף שכדאי להכיר: גובה הקשת נמדד בדרך כלל בשתי דרכים – הדמיה או תצפית ישירה בעמידה, לעומת מדידה דינמית בזמן הליכה או ריצה. שתי השיטות לא תמיד מסכימות, מכיוון שגובה הקשת הסטטי בעמידה שקטה אינו בהכרח מנבא כיצד הקשת תתנהג בזמן עומס משתנה ומהיר יותר. זו אחת הסיבות שגם אנשי מקצוע לפעמים מתקשים לחזות מראש, רק לפי צילום או תצפית סטטית, איך כף הרגל תתפקד בהליכה בפועל.
הקשת האורכית הלטרלית
הקשת האורכית הלטרלית, בצד החיצוני של כף הרגל, נמתחת מהקלקנוס דרך הקובואיד ועד למסרק החמישי. היא נמוכה משמעותית מהקשת המדיאלית, ולעיתים כמעט ואינה נראית לעין – וזה תקין: תפקידה שונה. בעוד שהקשת המדיאלית עוסקת בעיקר בספיגת זעזוע ובגמישות, הקשת הלטרלית תורמת יותר ליציבות, ומהווה מעין "בסיס" נוקשה יחסית שעליו נשענת שאר כף הרגל בזמן עמידה ותנועה.
מבחינת עומס, הקשת הלטרלית נושאת חלק ניכר מהמשקל בשלב הנחיתה הראשוני, כשמגע ראשוני עם הקרקע קורה לרוב מעט לצד החיצוני של העקב. משם, העומס "גולש" בהדרגה פנימה וקדימה דרך שלוש הקשתות יחד, במסלול שמכונה לעיתים "מסלול מרכז הלחץ" – נושא שמורחב בעמודים על ההליכה ועל הלחצים בכף הרגל.
הקשת הרוחבית – יותר מקו בין ראשי המסרקים
הקשת הרוחבית מתוארת לעיתים קרובות, בפישוט יתר, כקשת דמיונית שנוצרת רק בין ראשי חמשת המסרקים. זהו תיאור חלקי בלבד. בפועל, הקשת הרוחבית נוצרת מהצורה המצטברת של כמה עצמות יחד לאורך כל אמצע כף הרגל – הקונאיפורמיות, הקובואיד, ובסיסי המסרקים – שכל אחת מהן בצורת "פרוסת עוגה" מעוקלת קלות, וכשהן מונחות זו לצד זו הן יוצרות קימור רוחבי אמיתי, לא רק דמיוני, שנמשך מאזור האמצע ועד לאזור בסיסי המסרקים.
ברמת ראשי המסרקים עצמם, בקדמת כף הרגל, הקימור הרוחבי נמוך משמעותית בהשוואה לאזור האמצע, ותחת עומס דחיפה הוא נוטה להתשטח כמעט לגמרי – כך שכל חמשת ראשי המסרקים נוגעים בקרקע יחד בשלב הדחיפה, לא רק הראשון והחמישי. זו הסיבה שהתמונה הפשוטה של "קשת רוחבית קבועה בקדמת כף הרגל" מטעה: מדובר במבנה שמשנה את צורתו וקשיחותו בהתאם לשלב ההליכה ולעומס.
חשוב גם לציין שהקשת הרוחבית אינה אחידה בגובהה לאורך כף הרגל: היא הגבוהה ביותר באזור הקונאיפורמיות, נמוכה יותר באזור בסיסי המסרקים, ונמוכה ביותר בראשי המסרקים. שיפוע הדרגתי כזה, ולא "מדרגה" חדה אחת, הוא שמאפשר לעומס לעבור בצורה חלקה מהאמצע לקדמת כף הרגל בלי ריכוז לחץ פתאומי באזור מעבר בודד.
רצועת הספרינג והרצועות הפלנטריות
רצועת הספרינג (הקלקנאונביקולרית), המתוחה בין הסוסטנטקולום טלי בקלקנוס לבין הנביקולרית, עובדת ישירות מתחת לטלוס ונחשבת לאחת התומכות המרכזיות ביותר של הקשת האורכית המדיאלית. יחד איתה, הרצועה הפלנטרית הארוכה (long plantar ligament) והרצועה הפלנטרית הקצרה (short plantar ligament), שרצות לאורך כף כף הרגל מלמטה בין הקלקנוס לקובואיד ולבסיסי המסרקים, מוסיפות תמיכה משמעותית גם לקשת האמצעית וגם לקשת הלטרלית.
קשור ישירות: מפרקי ורצועות כף הרגל בפירוט → | עצמות כף הרגל →
הפסיה הפלנטרית ומנגנון הוינדלאס
הפסיה הפלנטרית – רקמת חיבור עבה ולבנה שמתוחה על פני כל אורך כף הרגל, מהקלקנוס ועד לבסיסי האצבעות – היא כנראה התורם המכני החשוב ביותר לקשת המדיאלית. מנגנון ה"וינדלאס" (windlass), הידוע גם כמנגנון הכננת, מתאר איך היא עובדת: כשהאצבעות מתכופפות כלפי מעלה בסוף שלב התמיכה, הפסיה "נכרכת" סביב ראשי המסרקים בדומה לחבל שמתגלגל על גלגלת, מתקצרת אפקטיבית, ומושכת את הקלקנוס והנביקולרית קרוב יותר זה לזה – וכך מעלה את גובה הקשת בדיוק ברגע שבו נדרשת קשיחות מקסימלית לדחיפה.
מחקר עדכני יותר מראה שהתמונה מורכבת מעט יותר מהתיאור הקלאסי: בעמידה שקטה, הפסיה עצמה נושאת חלק ניכר מהעומס, אך בעמידה תחת משקל מלא ובהליכה, השריר הכופף הקצר של האצבעות (הנמצא ממש מתחת לפסיה, בשכבה השרירית הראשונה) מגביר משמעותית את הקשיחות שלו ותורם תרומה משמעותית משלו למנגנון – כך שהוינדלאס הוא שילוב של רקמת חיבור פסיבית ופעילות שרירית אקטיבית, לא מנגנון פסיבי טהור כפי שתואר במקור.
המשמעות המעשית של התגלית הזו היא שקשיחות הפסיה לבדה אינה קובעת את יעילות הוינדלאס – גם מצב הכושר והפעילות של השריר הכופף הקצר של האצבעות משפיע. זו דוגמה טובה לכך שגם מנגנונים "קלאסיים" שנלמדו במשך עשורים ממשיכים להתעדכן ולהתעשר ככל שכלי מדידה משתפרים, ולכן חשוב תמיד להתייחס אליהם כמודל מועיל, לא כתיאור סופי וסגור.
תפקיד השרירים – טיביאליס פוסטריור ופרונאוס לונגוס
שני שרירים חיצוניים ממלאים תפקיד מרכזי בתמיכה דינמית בקשתות. גיד השוקה האחורי (tibialis posterior), שמתחבר לנביקולרית ולעצמות האמצע, שולט על הקצב והמידה שבהן כף הרגל עוברת ממצב גמיש למצב יציב, ותפקוד לקוי שלו הוא אחת הסיבות השכיחות ביותר לשקיעה הדרגתית של הקשת המדיאלית אצל מבוגרים. פרונאוס לונגוס, שחוצה את כף הרגל מהצד החיצוני לצד הפנימי ומתחבר לקונאיפורם המדיאלי ולבסיס המסרק הראשון, תומך בעיקר בקשת הרוחבית וביציבות הקרן הראשונה בזמן דחיפה. פירוט מלא על שני השרירים הללו וכל שאר שרירי כף הרגל נמצא בעמוד שרירי וגידי כף הרגל.
עיוות, קשיחות והתאוששות של הקשת
בכל צעד, הקשת המדיאלית עוברת מחזור של עיוות (deformation) והתאוששות (recoil): בשלב הנחיתה והתמיכה האמצעית, היא משתטחת מעט ומתארכת תחת העומס, תוך אגירת אנרגיה אלסטית ברקמות שתומכות בה – בעיקר הפסיה. בשלב הדחיפה, היא "מתאוששת", מתקצרת וחוזרת לגובהה, ומשחררת את האנרגיה שנאגרה בחזרה כתנועה – תהליך שדומה במידה רבה לפעולת קפיץ, ומפחית את כמות האנרגיה הפעילה שהשרירים צריכים לייצר בכל צעד.
קשיחות הקשת – כלומר כמה קל או קשה לעוות אותה תחת עומס נתון – היא תכונה נפרדת לגמרי מגובהה. קשת גבוהה יכולה להיות רכה יחסית ולהתעוות בקלות תחת עומס, וקשת נמוכה יכולה להיות קשיחה מאוד ולהתנגד לעיוות נוסף. קשיחות תלויה בגורמים רבים – חוזק הרצועות, מתח הפסיה, פעילות השרירים ואפילו קצב הטעינה – ולא ניתן להסיק אותה במבט חטוף על צורת הקשת. לדוגמה, שתי כפות רגליים שנראות זהות בצילום סטטי יכולות להגיב אחרת לגמרי לעומס דינמי: אחת "תשקע" מהר ותתאושש לאט, והשנייה תשמור על קשיחות יחסית יציבה לאורך כל שלב התמיכה – הבדל שאין דרך לזהות בלי מדידה דינמית בפועל, לא רק תצפית סטטית. פירוט נוסף על קשיחות ומנופים נמצא בעמוד ביומכניקה של כף הרגל.
גובה, קשיחות וכאב – שלושה דברים שונים
אחת הטעויות הנפוצות ביותר בעולם הקליני היא לזהות גובה קשת נמוך עם פתולוגיה, וגובה קשת גבוה עם תקינות. בפועל, מחקרים לא מוצאים קשר עקבי בין גובה הקשת הסטטי לבין כאב: יש אנשים עם קשת נמוכה מאוד שמעולם לא כאבה להם, ויש אנשים עם קשת "תקינה" למראה שסובלים מכאב כרוני. מה שכן מקושר לפעמים לתלונות הוא שינוי פתאומי בתפקוד הקשת – למשל ירידה מהירה בגובהה על רקע תפקוד לקוי של גיד השוקה האחורי – ולא הצורה הסטטית לבדה.
המסקנה המעשית: כף רגל שנראית "שטוחה" איננה אבחנה. אם היא מתפקדת היטב, סופגת זעזוע ומאפשרת דחיפה יעילה בלי כאב, אין שום צורך "לתקן" את הגובה שלה. הערכה קלינית טובה בוחנת תפקוד, לא רק צורה – וזה בדיוק ההבדל בין גובה קשת, קשיחות קשת, ותלונה קלינית: שלושה דברים נפרדים, שרק לעיתים, לא תמיד, מופיעים יחד.
גם בהתאמת מדרסים ראוי ליישם את אותו עיקרון: מדרס טוב לא נועד "להרים" קשת נמוכה כי היא נמוכה, אלא לשנות את חלוקת העומס במקום שבו יש תלונה או צורך תפקודי מוגדר. שני אנשים עם אותו גובה קשת בדיוק יכולים להזדקק לגישות טיפול שונות לגמרי, בהתאם לתפקוד, לעומס ולתלונה שלהם – לא בהתאם למדד הגובה בלבד.
לסיכום
שלוש הקשתות של כף הרגל – המדיאלית, הלטרלית והרוחבית – פועלות יחד עם הרצועות, הפסיה והשרירים כדי לאפשר את המעבר החוזר ונשנה בין גמישות לקשיחות שכל צעד דורש. גובה, קשיחות ותפקוד הם שלושה מדדים נפרדים, וההבנה הזו חשובה לא פחות מהאנטומיה עצמה. פירוט נוסף על השרירים התומכים נמצא בעמוד שרירי וגידי כף הרגל, על עקרונות הכוח והקשיחות בעמוד ביומכניקה של כף הרגל, ומבט כולל על כל המבנה בעמוד מבנה כף הרגל.
מקורות
- Welte L, Kelly LA, Lichtwark GA, Rainbow MJ. Influence of the windlass mechanism on arch-spring mechanics during dynamic foot arch deformation. J R Soc Interface. 2018;15(145):20180270. doi:10.1098/rsif.2018.0270. PMID: 30111662; PMCID: PMC6127178.
- Shinohara H, Umezaki Y, Ikeda A, Ikeda T, Tateyama N. Reconsideration of the load-bearing functions of the plantar fascia and intrinsic foot muscles in the windlass mechanism. Sci Rep. 2025;15(1):12923. doi:10.1038/s41598-025-97477-3. PMID: 40234710; PMCID: PMC12000309.
- Welte L, Kelly LA, Kessler SE, Lieberman DE, D'Andrea SE, Lichtwark GA, Rainbow MJ. The extensibility of the plantar fascia influences the windlass mechanism during human running. Proc Biol Sci. 2021;288(1943):20202095. doi:10.1098/rspb.2020.2095. PMID: 33468002; PMCID: PMC7893268.
- Dalmau-Pastor M, Malagelada F, Guelfi M, Kerkhoffs G, Karlsson J, Calder J, et al. The deltoid ligament is constantly formed by four fascicles reaching the navicular, spring ligament complex, calcaneus and talus. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2024;32(12):3065-3075. doi:10.1002/ksa.12173. PMID: 38757967; PMCID: PMC11605026.
- Origo D, Tramontano M, Montini G, Dal Farra F. Flatfoot vs Pronation: Structural and Functional Dissociation Between Foot Posture and Foot Physiology. Foot Ankle Orthop. 2026;11(2):24730114261451239. doi:10.1177/24730114261451239. PMID: 42226949; PMCID: PMC13222448.