מפרקי ורצועות כף הרגל – איפה נוצרת התנועה ואיפה היציבות?

כף הרגל אינה נעה בעזרת מפרק אחד גדול, אלא באמצעות שרשרת של כשלושים ושלושה מפרקים קטנים ובינוניים, שכל אחד מהם תורם קצת תנועה וקצת יציבות. הרצועות שסביבם הן אלה שקובעות היכן התנועה חופשית ולגיטימית, והיכן היא תיחשב תנועת יתר שעלולה להוביל לפגיעה. עמוד זה סוקר את המפרקים והרצועות המרכזיים של כף הרגל וקרסול, מהקרסול ועד לאצבעות. לרשימת 26 העצמות עצמן, כולל חלוקתן לשלושה אזורים: עצמות כף הרגל.

חשוב לומר כבר בהתחלה: הפסיה הפלנטרית, למרות השם הדומה, אינה רצועה. היא רקמת חיבור אחרת לגמרי מבחינת תפקיד ומבנה, ומורחבת בנפרד בעמוד קשת כף הרגל.

נתי שטיין

פיזיותרפיסט העוסק באורתופדיה של כף הרגל ובהתאמת מדרסים.
B.P.T. — אוניברסיטת תל אביב, 1996
M.Sc. בפיזיותרפיה אורתופדית — אוניברסיטת בן-גוריון
לימודי אוסטאופתיה — Madrid School of Osteopathy
הכשרה בתחום הנעלה רפואית
מאמן כושר מוסמך — וינגייט

יצירת קשר

WhatsApp
052-8306095
nati.shtain@gmail.com

בקצרה

  • מפרק הקרסול מתואר לעיתים כ"ציר פשוט", אבל זו קירוב שימושי בלבד – בפועל התנועה בו תלת-ממדית.
  • מפרק הסובטלר, מתחת לטלוס, אחראי בעיקר על תנועות היפוך והיפוך-נגדי של העקב.
  • הרצועות הצדיות (ATFL, CFL, PTFL) ורצועת הדלטא הן הפגועות ביותר בנקעי קרסול.
  • הפסיה הפלנטרית אינה רצועה – היא רקמת חיבור בעלת תפקיד שונה.

מפרק הקרסול – קירוב שימושי ומציאות תלת-ממדית

מפרק הקרסול (talocrural joint), שנוצר בין הטיביה, הפיבולה והטלוס, מתואר לעיתים קרובות כמפרק ציר פשוט שמאפשר כיפוף וישור בלבד – וזהו קירוב שימושי מאוד להוראה ולהבנה ראשונית. במציאות, ציר התנועה של הקרסול אינו מאונך בדיוק לכיוון ההליכה, אלא נוטה מעט באלכסון, כך שכיפוף וישור הקרסול מלווים תמיד ברכיב קטן של סיבוב פנימה או החוצה. במילים אחרות: הקרסול הוא לא ציר דלת מושלם, אלא מפרק שמתנהג כמעט כמו ציר, עם "רעש" תלת-ממדי קטן שמשפיע על כל שאר כף הרגל.

מפרק הקרסול – הטלוס בין הפטישון המדיאלי של הטיביה לפטישון הלטרלי של הפיבולה
מפרק הקרסול: הטלוס יושב בתוך "מלקחיים" שיוצרים הפטישון הפנימי (טיביה) והפטישון החיצוני (פיבולה)
תנועות הקרסול – יישור (dorsiflexion) וכיפוף (plantar flexion)
התנועה העיקרית בקרסול: יישור כף הרגל כלפי מעלה (dorsiflexion) וכיפוף כלפי מטה (plantar flexion)

ההבחנה הזו חשובה קלינית: כשמדברים על "טווח תנועה של הקרסול" מתכוונים כמעט תמיד לכיפוף וישור בלבד, אבל בפועל הקרסול תורם גם לתנועה הכוללת של פרונציה וסופינציה בכף הרגל, יחד עם מפרקים נוספים. פירוט מלא על פרונציה וסופינציה, כולל למה מדובר בתנועה תלת-מישורית ולא בזווית אחת, נמצא בעמוד הייעודי: פרונציה וסופינציה →.

מפרק הסובטלר

מפרק הסובטלר, שבין הטלוס לקלקנוס, אחראי בעיקר על תנועות היפוך (inversion) והיפוך-נגדי (eversion) של העקב. משטחי המגע בין שתי העצמות מעוקלים ומשולבים, כך שגם כאן התנועה אינה סביב ציר יחיד לגמרי אלא משולבת עם רכיבים קטנים נוספים. תפקידו המרכזי של המפרק הזה הוא לאפשר לכף הרגל להסתגל למשטחים לא אחידים – עלייה בשיפוע, אבן על המדרכה, חצץ – מבלי שהברך או הירך יצטרכו להגיב לכל שינוי קטן במשטח. חשוב לזכור שהמפרק הזה עובד תמיד יחד עם מפרק הקרסול ועם מפרק Chopart, ולא בבידוד — הפרדה מלאכותית בין "תנועת הסובטלר" ל"תנועת הקרסול" שימושית להוראה, אבל בגוף החי שני המפרקים פועלים כמעט תמיד יחד.

מפרק הסובטלר בין הטלוס לקלקנוס
מפרק הסובטלר – המפרק שבין הטלוס לקלקנוס, המקור העיקרי לתנועות ההיפוך וההיפוך-הנגדי של העקב

קשור ישירות: עצמות כף הרגל – הטלוס והקלקנוס →

חשוב להבדיל בין תפקיד הקרסול לתפקיד הסובטלר, גם אם בבדיקה קלינית מהירה קשה להפריד ביניהם: הקרסול תורם בעיקר תנועה במישור אחד, בעוד שהסובטלר הוא המקור העיקרי לתנועה התלת-מישורית שמאפשרת לכף הרגל להסתגל לקרקע לא אחידה. כשבודקים "כמה כף הרגל מסתובבת פנימה" בהליכה, בפועל בודקים תוצר משולב של שני המפרקים יחד עם מפרק Chopart, ולא של מפרק בודד.

אזור Chopart – טלונביקולרי וקלקנוקובואידי

מפרק Chopart, או בשמו המדויק יותר המפרק הרוחבי-טרסלי, מורכב למעשה משני מפרקים נפרדים שפועלים כיחידה אחת: המפרק הטלונביקולרי (בין הטלוס לנביקולרית) והמפרק הקלקנוקובואידי (בין הקלקנוס לקובואיד). כשהצירים של שני המפרקים הללו מיושרים זה עם זה, האזור נוטה להיות גמיש יותר; כשהם לא מיושרים, הוא נוטה להיות נוקשה יותר. זהו הבסיס למודל ההוראה הישן ש"פרונציה פותחת ומשחררת" ו"סופינציה נועלת" – מודל שהיה שימושי מאוד להוראה, אך כיום ידוע שהוא פישוט: המנגנון המלא תלוי גם בעומס, במהירות התנועה ובמפרקים נוספים סביב, לא רק ביישור הצירים הסטטי. הרחבה על כך נמצאת בעמוד ביומכניקה של כף הרגל.

אזור Chopart ואמצע כף הרגל – טלוס, נביקולרית, קובואיד וקוניפורמיות
אזור Chopart: המעבר בין הטלוס והקלקנוס לבין הנביקולרית והקובואיד, ומעליהם הקוניפורמיות ובסיסי המסרקים

חשוב גם להדגיש: השם "Chopart" מתייחס למפרק אנטומי תקין ובריא שקיים אצל כל אחד, ואין לבלבל אותו עם "Charcot" — שם דומה בצליל אך שונה לגמרי במשמעות, המתאר מצב רפואי של ניוון וקריסת מפרקים על רקע נוירופתיה, בעיקר בסוכרת ממושכת. אחד מתאר אנטומיה תקינה, השני מתאר פתולוגיה חמורה.

מפרקי האמצע – נביקולוקונאיפורמי וליספרנק

המפרק הנביקולוקונאיפורמי, בין הנביקולרית לשלוש הקונאיפורמיות, מוסיף עוד שכבת תנועה קטנה אך משמעותית לקשת האמצעית. גם אם כל מפרק בודד באזור זה מאפשר רק כמה מעלות תנועה, הסכום של כל התנועות הקטנות הללו יחד מאפשר לכף הרגל להתאים את צורתה למשטח ולעומס בצורה חלקה, בלי "קפיצות" תנועה פתאומיות. מפרק ליספרנק, בגבול האמצע והמסרקים, ממשיך את אותה עקרון ומהווה גם נקודת יציבות חשובה בשל הרצועות החזקות שמחברות בין הקונאיפורם המדיאלי למסרק השני.

קשור ישירות: עצמות כף הרגל – הקרן הראשונה ומפרק ליספרנק →

מפרק ליספרנק יציב באופן יוצא דופן ביחס לגודלו, בעיקר בזכות רצועה קטנה אך חזקה במיוחד שמחברת בין הקונאיפורם המדיאלי לבסיס המסרק השני, שנקראת לעיתים "הרצועה של ליספרנק" (Lisfranc ligament) — היא אינה מחברת בין עצמות סמוכות באותה שורה, אלא בין שתי שורות שונות, ולכן פגיעה בה משפיעה על היציבות של כל האזור ולא רק על מפרק בודד.

מפרקי MTP ו-IP

מפרקי ה-MTP (בין המסרקים לפלנגה הראשונה) הם אלה שמאפשרים את כיפוף האצבעות כלפי מעלה בשלב הדחיפה – תנועה שנחוצה למנגנון הוינדלאס ולדחיפה יעילה. מפרק ה-MTP של הבוהן הגדולה מיוחד: הוא נושא עומס גדול משמעותית מהמפרקים המקבילים באצבעות האחרות, ומוקף ברקמות תומכות נוספות, כולל הססמואידים שנמצאים ממש מתחתיו וגלישים בתעלה קטנה שמותאמת לצורתם בזמן תנועת המפרק. הגבלה בתנועת המפרק הזה, גם אם קלה, יכולה להשפיע על כל שלב הדחיפה בהליכה, ולא רק על תחושת האצבע עצמה. מפרקי ה-IP, בין הפלנגות עצמן, תורמים תנועה נוספת שמאפשרת לכל אצבע להסתגל לצורת המשטח ולנעל. הגבלה בטווח התנועה של מפרק ה-MTP של הבוהן הגדולה, מצב שנקרא Hallux limitus או במקרים מתקדמים Hallux rigidus, פוגעת ישירות ביכולת להפעיל את מנגנון הווינדלאס בשלב הדחיפה, ולכן מובילה לרוב לשינוי דפוס הליכה מפצה, ולא רק לכאב מקומי במפרק עצמו.

רצועות הקרסול הצדיות והסינדסמוזיס

בצד החיצוני של הקרסול נמצאות שלוש רצועות עיקריות: ה-ATFL (anterior talofibular ligament), שהיא הרצועה הפגועה ביותר בנקע קרסול קלאסי; ה-CFL (calcaneofibular ligament), שמייצבת גם את הקרסול וגם את הסובטלר; וה-PTFL (posterior talofibular ligament), שנפגעת בעיקר בנקעים חמורים יותר. מעל מפרק הקרסול עצמו, הסינדסמוזיס – קבוצת רצועות שמחברת בין הטיביה לפיבולה – שומרת על המרחק הנכון בין שתי העצמות ומאפשרת להן לתפקד כמסגרת יציבה אחת סביב הטלוס.

רצועת הדלטא

בצד הפנימי, רצועת הדלטא – הקרויה כך בשל צורתה המשולשת – מייצבת את הקרסול מפני תנועת יתר של היפוך-נגדי. מחקר אנטומי מודרני מראה שהיא בנויה בפועל מכמה רצועות-בת שפועלות יחד בשתי שכבות, ולא כרצועה אחידה בודדת. בשל החוזק היחסי שלה, פגיעות בצד הפנימי של הקרסול נדירות יותר מנקעים בצד החיצוני – אך כשהן קורות, הן נוטות להיות משמעותיות יותר. מחקר אנטומי עדכני מ-2024 שבחן את מבנה רצועת הדלטא בפירוט מצא שהיא מורכבת באופן עקבי מארבעה חלקים (fascicles) שמגיעים לארבע נקודות עיגון שונות — לנביקולרית, לקומפלקס הרצועה הספרינגית, לקלקנוס ולטלוס — מה שמסביר למה פגיעה בצד הפנימי של הקרסול יכולה להשפיע בו-זמנית גם על יציבות הקשת, ולא רק על יציבות הקרסול עצמו.

רצועת הספרינג והרצועות הפלנטריות

רצועת ה"ספרינג" (spring ligament, הרצועה הקלקנאונביקולרית) מתוחה בין הסוסטנטקולום טלי בקלקנוס לבין הנביקולרית, ועובדת ישירות מתחת לטלוס – היא אחת התומכות המרכזיות ביותר של הקשת האורכית המדיאלית. הרצועות הפלנטריות הארוכה והקצרה, שרצות לאורך כף כף הרגל מלמטה, מוסיפות תמיכה נוספת לאזור האמצע והעקב. הרצועות הפלנטריות פועלות יחד עם הפסיה הפלנטרית, אך אינן זהות לה — הן קצרות ועמוקות יותר, ומחברות בין עצמות סמוכות ולא משתרעות על פני כל אורך כף הרגל. הפלנטר פלייטס (plantar plates), רצועות קטנות ועבות מתחת לכל אחד ממפרקי ה-MTP, מייצבות כל אצבע בנפרד בזמן עומס ודחיפה, ופגיעה בהן היא סיבה שכיחה לכאב מתחת לראשי המסרקים שלא תמיד מזוהה נכון — לעיתים קרובות מאובחנת בטעות כ"מטטרסלגיה כללית" בזמן שהמקור הוא קרע חלקי בפלייט הפלנטרי של מפרק MTP ספציפי אחד, בדרך כלל השני.

כפי שצוין בפתיחת העמוד, הפסיה הפלנטרית – הרקמה העבה שמתוחה על פני כל אורך כף הרגל מתחת לעור – אינה רצועה במובן הטכני, אלא אפונורוזיס: רקמת חיבור שטוחה שמתפקדת בעיקר כמנוף מכני בשילוב עם השרירים הפנימיים, לא כמייצבת מפרק בודד. פירוט מלא עליה נמצא בעמוד קשת כף הרגל ובעמוד שרירי וגידי כף הרגל.

תפיסות שגויות נפוצות

"הקרסול הוא ציר פשוט כמו ציר דלת" — קירוב שימושי, אבל לא מדויק, כפי שהוסבר למעלה. "הפסיה הפלנטרית היא רצועה" — לא נכון אנטומית: היא אפונורוזיס, רקמת חיבור שטוחה ושונה במבנה. "פרונציה פותחת נעילה וסופינציה נועלת" — זהו מודל הוראה היסטורי שימושי, לא כלל מכני מוחלט שתקף בכל מצב — הקשיחות של אמצע כף הרגל משתנה בהדרגה, ומושפעת מהירות ההליכה, מהעומס ומהמפרקים הסובבים, לא רק מיישור הצירים הסטטי של Chopart. ו"נקעי קרסול תמיד פוגעים באותה רצועה" — לא נכון: רוב הנקעים פוגעים ב-ATFL, אבל נקעים חמורים יותר עלולים לערב גם את ה-CFL וה-PTFL, ולעיתים אף את הסינדסמוזיס. תפיסה שגויה אחרונה: "ליספרנק זה רק מפרק אחד" — בפועל זהו קומפלקס של כמה מפרקים בין הטרסוס למסרק, ופגיעה בו יכולה לערב חלק מהם או את כולם, בדרגות חומרה שונות מאוד זו מזו.

לסיכום

שלושים ושלושה מפרקים ועשרות רצועות עובדים יחד כדי לאזן בין תנועה ליציבות בכל אזור של כף הרגל. אף מפרק בודד אינו "אחראי" לבדו על יציבות או על תנועה – וגם המושגים הקלאסיים כמו "נעילה" ו"שחרור" של Chopart הם כלי הוראה שימושי, לא חוק מכני מדויק. מבט כולל על כל המבנה נמצא בעמוד מבנה כף הרגל, ופירוט על העצמות עצמן נמצא בעמוד עצמות כף הרגל. המפרקים והרצועות שתוארו כאן קובעים את גבולות התנועה האפשריים; השרירים והגידים, שמפורטים בעמוד הבא, הם אלה שמניעים בפועל בתוך הגבולות האלה — ולעיתים גם משנים אותם באופן פעיל, כמו גיד השוקה האחורי שמשפיע ישירות על קשיחות מפרק Chopart.

המשך: שרירים וגידים → | חזרה לעמוד מבנה כף הרגל →

מקורות

  1. Dalmau-Pastor M, Malagelada F, Guelfi M, Kerkhoffs G, Karlsson J, Calder J, et al. The deltoid ligament is constantly formed by four fascicles reaching the navicular, spring ligament complex, calcaneus and talus. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2024;32(12):3065-3075. doi:10.1002/ksa.12173. PMID: 38757967; PMCID: PMC11605026.
  2. Welte L, Kelly LA, Lichtwark GA, Rainbow MJ. Influence of the windlass mechanism on arch-spring mechanics during dynamic foot arch deformation. J R Soc Interface. 2018;15(145):20180270. doi:10.1098/rsif.2018.0270. PMID: 30111662; PMCID: PMC6127178.
  3. Nicolescu JM, Gaudette LW, Vogel O, Davis IS, Tenforde AS, Troy KL. Understanding the design differences between multisegmented foot models and their impact on joint kinetic outcomes. J Biomech. 2024;174:112260. doi:10.1016/j.jbiomech.2024.112260. PMID: 39133974; PMCID: PMC11470432.
  4. Schallig W, van den Noort JC, Piening M, Streekstra GJ, Maas M, van der Krogt MM, et al. The Amsterdam Foot Model: a clinically informed multi-segment foot model developed to minimize measurement errors in foot kinematics. J Foot Ankle Res. 2022;15(1):46. doi:10.1186/s13047-022-00543-6. PMID: 35668453; PMCID: PMC9172122.
  5. Mei Q, Kim HK, Xiang L, Shim V, Wang A, Baker JS, et al. Toward improved understanding of foot shape, foot posture, and foot biomechanics during running: A narrative review. Front Physiol. 2022;13:1062598. doi:10.3389/fphys.2022.1062598. PMID: 36569759; PMCID: PMC9773215.
  6. Manganaro D, Dollinger B, Nezwek TA, Sadiq NM. Anatomy, Bony Pelvis and Lower Limb, Foot Joints. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2023 Jan-. NCBI Bookshelf NBK536941. PMID: 30725626.
WhatsApp